(ראו בג"ץ 306/86 מדינת ישראל - בית הדין הארצי ובניטה, פ"ד מא(2) 639 (1987) וכן פסיקת בית הדין הארצי בדב"ע מט/3-15 תמר בשיסט - קרית אתא, פד"ע כא(1) 221 (1990); דב"ע מח/22-4 ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל, פד"ע יט 461; ע"ע (ארצי) 1308/04 שרגא קריגל - רשות הנמלים והרכבות, ניתן ביום 11.7.06).
ועוד נקבע בפרשת אל על:
"מקובל עלינו כי אומד דעתם של הצדדים משתקף בראש ובראשונה, אם כי לא רק, בלשון החוזה. זו נקודת המוצא שאליה חוברים בחינת תכלית החוזה ונסיבותיו (פרשת מתחם נגה, בסעיף 14 לפסק הדין) כאשר השאיפה היא לפרשנות המקימה הרמוניה ביניהם.
הדרך להתחקות אחר אומד דעת זה, מחייבת התחקות אחר התנהגות הצדדים בנסיבות העניין, וזאת בשים לב גם לרקע מערכת היחסים בין הצדדים וההיגיון הכלכלי שבבסיס התנהלותם".
39. זה לא מכבר ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת ביבי כבישים אשר התייחס לאופן פרשנות חוזה תוך שקבע:
--- סוף עמוד 16 ---
"לנוכח הכלל הבסיסי אשר קובע כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, וכן בהתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם (ראו ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק ... – שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה?" – מלאכה שכונתה על ידי הנשיא ברק בהלכת אפרופים כ"פרשנות סובייקטיבית" (ראו הלכת אפרופים, בעמ' 312). במקרה של ספק עובדתי בכגון דא, יהא על השופט להפעיל את נטלי ההוכחה שנקבעו בדיני הראיות ואת הכלל העתיק בדבר פירושו של תנאי חוזי בלתי ברור לרעת מנסחו. כלל זה, המעוגן כעת בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים – אשר קובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו" – מהווה פתרון יעיל וצודק של חוסר ודאות בגדרו של חוזה פורמלי סגור (ראו, למשל, Richard A. Posner,..). פרשנותו של חוזה פורמלי סגור, ככל שמלאכה זו תידרש, תהא אפוא חסינה מפני הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה, על ידי בית המשפט. חובת תום-הלב תמשיך, כמובן, לחול על יחסי הצדדים, אך תחולתה תהא שיורית ושמורה למקרים קיצוניים של מצגי שווא, הטעיה ושימוש לרעה בזכויות; היא לא תשפיע על קביעת תוכנו של החוזה כהוא זה" (עמדת הש' שטיין; ראו גם עמדת הש' גרוסקופף וכן מאמרו ע"ע 7729/18 ע"ע 7649/18, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.19); הדגשה שלי – י.א.ש)