"ש. יש תאריך, תאריך 96 למה התובע מבקש לקבל הלוואה לבית שיש לו זכאות לקבל כסף.
ת. 14,000 לעומת 120,000 ₪. לא רצה כי זה השתלם לו אחר כך בהמרה למניות. לבוא ולומר שלא קיבל את הכסף זה ממש חוצפה. קיבל יותר ממה שצריך" (עמ' 239 ש' 9-11 לפרוטוקול מיום 18.9.17).
משנשאל מר דרימר מדוע באותו שלב של המרת הרווחים לאופציות לא פרעה החברה את חובו של התובע משנת 1996 השיב: "זה מה שהתובע רצה כי המניות יהיו שוות יותר בעתיד. אם הוא היה מקבל את הכסף היה צריך לשלם עליו מס, לא רצה לשלם מס" (עמ' 234 ש' 17-18 לפרוטוקול מיום 18.9.17).
156. טענה זו עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. איש מהצדדים לא טען כי בשנת 1996 הייתה כוונה לחלק מניות לתובע ולא ברור מדוע אם קיימת זכות לבונוס, ייטול התובע הלוואה במקום לקבל את הכספים שלהם הוא זכאי. אומנם, אין חולק כי לו היה התובע מקבל את תשלום הבונוס כרכיב בונוס היה אמור לשלם על כך מס כחוק בעוד שמשיכה בדרך של "הלוואה" ייתכן והייתה יכולה להביא להפחתת נטל המס המוטל עליו. מכאן, כי שוכנענו כי רישום הלוואה זו אינה הלוואה אמיתית וככל שהיא מצויינת במסגרת החו"ז היא מהווה למעשה, ולו בחלקה, תשלום בונוס ואין בסיס לחייב את התובע בתשלומה.
--- סוף עמוד 65 ---
157. אשר לתשלומים המופיעים בחו"ז – לטענת הנתבעת עומד חובו של התובע בגין שימוש בכרטיסי האשראי של הנתבעת בסכום כולל של 945,824 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לטענתה, במהלך תקופה ארוכה עשה התובע שימוש אסור בכרטיסי האשראי וצבר חוב גדול.
התובע טען מנגד כי השימוש שעשה בכרטיסי האשראי היה ידוע גלוי וברור בעת שדפי החיוב הגיעו לידי הנתבעת. לדבריו, מדובר על פרעון חלקי של התחייבויות הקבוצה כלפיו ואין מדובר בשימוש שלא כדין. התובע טוען כי הוצאות הדלק נעשו לצרכי עבודה וכי הנתבעת לא הוכיחה את תביעתה.
158. מר בזק העיד כי בעלי ומנהלי החברה עשו שימוש שוטף בכרטיסי האשראי לצרכיהם הפרטיים בסכומים העולים כדי עשרות ומאות אלפי ₪ בשנה וכי כבר בשנת 1998 פנה למר מנדלוביץ בענין זה (מכתב מיום 22.3.98; נספח 3 לתצהיר בזק). עוד עולה מעדותו כי מחשבון הנתבעת נמשכו סכומים למימון משכנתאות והלוואות בסכומים גבוהים (נספח 4 לתצהיר בזק) ואשר מר בזק העיד כי מדובר בתשלומים ששולמו בעבור מר דרימר (סעיף 24 לתצהיר בזק). גרסתו לא נסתרה.
159. מר קידר העיד בענין ההלוואות:
"ש. יש טענה שהחברה העמידה הלוואה לדני.