בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בטענות אלה אך למען הסר ספק נבהיר כי בהעדר טענה ליחסי עבודה ישירים בין העובדת לבין מי מהמערערים, גם אם כמעסיקים במשותף או לצורך מסוים - הרי שבית הדין לעבודה אינו הערכאה המתאימה לבירור טענות כנגדם הנשענות על חיוב אישי בגין הפרת חובה נזיקית בעוולת הרשלנות או בשל הפרת חובות המוטלות על נושאי משרה בעמותה מכוח חוק העמותות (שני מקורות החיוב שציינה העובדת בסיכומיה; ראו בקשר לכך גם את בר"ע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה (4.10.18)). תיאורטית אמנם קיימת אפשרות לנסות ולהוכיח גם אחריות אישית חוזית, כדוגמא בגין הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה, אך זאת במקרים חריגים בלבד וככל שמוכח כי על האורגן הרלוונטי רובץ אשם אישי (עניין מרכז העיר). העובדת לא ניסתה לטעון למסלול זה וממילא אין צורך כי נכריע אם הוא מצוי בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. מסלול אפשרי נוסף קבוע בסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (בנוסחם בתקופה הרלוונטית, שלכאורה ממשיך לחול על עמותה מכוח סעיף 54 לחוק העמותות בהתאם לסעיף 376(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח - 2018), אך גם מסלול זה אינו בסמכותו של בית הדין לעבודה (עניין פטרמן).
71. לנוכח כל האמור, אנו מקבלים את ערעוריהם של מר אפשטיין והרב שון בסוגיית הרמת המסך, למעט ביחס לחיוב בסך 10,000 ₪ כלפי מר אפשטיין בגין אי העברת הפקדות וניכויים לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות. כפועל יוצא בטלים כל חיוביהם הכספיים מכוח פסק דינו של בית הדין האזורי בעילות האחרות, ובהתחשב בכך מתייתר הדיון בכל טענות הערעור הנוספות. עם זאת נציין מעבר לצורך כי לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לגבי כך שהעובדת פוטרה ולא התפטרה, וכן בדבר הקשר בין פיטוריה לבין התארגנות העובדים.
72. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל הערעורים מתקבלים בחלקם. חיובו של מר אפשטיין לשלם לעובדת את הסכומים שנפסקו לזכותה במסגרת פסק הדין, מלבד סך של 10,000 ₪ (בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה בהתאם לקביעות פסק הדין האזורי) - בטל. כפועל יוצא מכך יופחת גם סכום ההוצאות שהושת עליו על ידי בית הדין האזורי, לסך של 5,000 ₪. חיובו של הרב שון לשלם לעובדת את הסכומים שנפסקו לזכותה במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי, לרבות הוצאות המשפט - בטל. עם זאת ערעורו נדחה ביחס להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 30.10.16. להסרת ספק, אין בפסק דין זה כדי לבטל את חיובו של מר חיים דוד שון, שלא הגיש ערעור על פסק הדין וממילא פסק הדין של בית הדין האזורי נותר בעניינו על כנו. על העובדת להשיב למר אפשטיין את ההפרש בין הסכום שנפסק לזכותה כמפורט לעיל לבין הסכום שקיבלה בהתאם להחלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 26.6.18, וזאת תוך 45 יום מהיום.
בהתחשב בכלל הנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.