פסק דין
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגות הציבור גב' תמר סליימן וגב' שרה פנסו; סע"ש 14095-03-14), שבמסגרתו נפסק כי על המערער בתיק ע"ע 21196-05-18 (הרב מיכאל שון), המערער בתיק ע"ע 39892-05-18 (מר יעקב אפשטיין) וכן המשיב 4, מר חיים דוד שון - ביחד ולחוד - לשלם למשיבה סכומים שונים. זאת לאחר שבית הדין האזורי מצא שיש להורות על הרמת מסך ההתאגדות מעל לעמותה שבה שימשו חברי ועד מנהל.
התשתית העובדתית כפי שעולה מהחומר המצוי בתיק
2. המשיבה 2, מכון לנדר, היא עמותה רשומה שניהלה מוסד להשכלה גבוהה בירושלים על פי היתר מהמועצה להשכלה גבוהה (להלן גם: המכון או העמותה). ביום 30.10.14 ניתן צו לפירוק המכון (תיק פר"ק 17431-07-14), כפי שיפורט להלן.
3. המשיבה (להלן גם: העובדת) היא אשת חינוך ששימשה מנהלת בית הספר לחינוך וחברה במכון החל מחודש מאי 2010. יצוין כי ההתקשרות בין הצדדים החלה מספר שנים קודם לכן; על פי תצהיר המשיבה בשנת 2008 הפסיקה את עבודתה במכון מסיבות אישיות, והחל מחודש מאי 2010 (תחילת התקופה הרלוונטית להליך) החלה למלא את התפקיד שפורט לעיל בהתבסס על הסכם עבודה שנחתם עמה ביום 1.10.10. שכרה, החל מיום 1.10.11, עמד על סך של 10,000 ₪ לחודש.
4. המערער בתיק ע"ע 39892-05-18, מר יעקב אפשטיין (להלן: מר אפשטיין), כיהן כיו"ר האסיפה הכללית של המכון וחבר הוועד המנהל שלו החל מחודש ינואר 2013.
5. המערער בתיק ע"ע 21196-05-18, הרב מיכאל שון (להלן: הרב שון), כיהן כחבר הוועד המנהל של המכון החל מחודש ינואר 2013. המשיב הנוסף, מר חיים דוד שון (אשר מטעמו לא הוגש ערעור והוא אף בחר שלא להגיש סיכומים מטעמו או להתייצב לדיון), הוא בנו של הרב שון, וכיהן כסגן נשיא המכון החל מחודש ינואר 2013 (להלן: מר חיים דוד). לצורך הנוחות ייקראו השלושה יחד להלן: הנתבעים.
6. הקשר בין מר אפשטיין ומר חיים דוד לבין המכון החל עוד קודם להצטרפותם לוועד המנהל. לתיק בית הדין האזורי הוגש הסכם הנושא תאריך 16.1.11, שעליו חתומים מר אפשטיין ומר חיים דוד ועניינו גיוס תלמידים לקמפוס החרדי שניהל המכון. על פי תצהירו של מר אפשטיין שירותי גיוס התלמידים הוענקו על ידו ועל ידי מר חיים דוד באמצעות חברת "י.ש יעדים בע"מ", ששניהם בעלי מניות בה (להלן: חברת יעדים).
7. החל משנת 2011 לערך נקלע המכון לקשיים כלכליים, שהלכו והתגברו. בסוף שנת 2012 התפטר המנכ"ל דאז, ובחודש ינואר 2013 התחלפה הנהלת המכון ובהתאם מונו גם הנתבעים כחברי ועד מנהל כמפורט לעיל. לגרסת העובדת, שלא נסתרה בהקשר זה, ביום 17.8.13 נערכה אסיפת עובדים שבה העלו העובדים בפני שלושת הנתבעים, שהשתתפו באסיפה כנציגי ההנהלה, טענות בעניין התנהלות המכון כגון העובדה שבזמן שעובדים ותיקים של המכון מפוטרים עקב קשיים כלכליים, נערכים שיפוצים נרחבים במשרדי ההנהלה. בתום האסיפה מונו שלושה עובדים (וביניהם העובדת) שפנו לייעוץ של מומחה לדיני עבודה, ועדכנו בכך את יתר עובדי המכון. סמוך לכך נתבקשה העובדת, לגרסתה, כנציגת העובדים, להיפגש עם הרב שון - וכך אכן נהגה.
8. לתצהירו של מר אפשטיין צורפה הודעת דוא"ל שנשלחה על ידי העובדת
לכ-32 מכותבים, דקות ספורות לפני פגישתה האמורה עם הרב שון, במילים הבאות:
"שלום לכולם -
זהבה חזרה מפגישתנו בשעה 12:00 היום וחיכה לה מכתב פיטורין. לאחר ההחלטה הקבוצתית שלא נאפשר פיטורין, אני מתכוונת להודיע להנהלה שעליהם לחזור בהם עוד היום, אחרת ננקוט בצעדים. לדעתי, צריך פשוט לא לבוא לעבודה. אודה לכם על תגובה מיידית; יש לי פגישה עם הרב שון בעוד 5 דקות".
(להלן: המכתב לעובדים).
9. לגרסת העובדת, ביום 18.8.13, יום למחרת פגישתה עם הרב שון, מסר לה מר חיים דוד מכתב שכותרתו "זימון לשימוע לפני סיום העסקתך במכון לנדר", בחתימתו, בו נרשם כדלקמן:
"הורינו לך לבצע רישום תלמידים לשנת הלימודים הקרובה, ולצערנו בחרת לסרב לדרישתנו.
כידוע לך, אי מילוי תפקידך ובכללו רישום תלמידים לשנת הלימודים הקרובה ובניית מערכות שעות לתלמידים מהווה פגיעה מהותית וממשית בתפקוד המכללה וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה ותלמידיה וגורם לנזקים כבדים למכללה.
בנוסף אנו רואים בחומרה רבה את קריאתך לעובדי המכללה שלא להתייצב לעבודתם במכללה.
הננו להודיע לך כי לאור הנזקים העצומים הנגרמים החליטה הנהלת המכללה לזמן אותך לשימוע בטרם תתקבל החלטה ביחס להמשך העסקתך במכללה.
הנך מוזמנת לשיחת שימוע עם סגן הנשיא, שייערך ביום חמישי 22/8/13 בשעה 9:30, בחדרו של סגן הנשיא.
בפגישה זו נבקש לשמוע את עמדתך בנושא וכן כל נימוק רלבנטי, אשר לדעתך עשוי להשפיע על החלטת המכון.
הנך רשאית לעיין בתיקך האישי בתיאום מראש בכל זמן סביר בשעות העבודה.
ככל שתמצאי לנכון הנך רשאית להציג את עמדתך בכתב. אם אין ברצונך להופיע לשימוע אנא הודיעי לנו.
אי הגעה לשימוע או אי הגשת טענותייך בכתב, ללא הסבר סביר מצדך, ייראו כוויתור על זכותך לשימוע".
לגרסת העובדת, כבר במעמד קבלת המכתב היא התבקשה לעזוב את משרדי המכון, נשללה גישתה למחשב וכן התבקשה להחזיר את כרטיס העובדת וכרטיס החניה.
10. לתיק בית הדין הוגשה הודעת דוא"ל שנושאת תאריך 21.8.13 ונשלחה על ידי ד"ר עמנואל גרופר, דיקן בית הספר לחינוך וחברה, לסטודנטים שכותרתה: "שינויים בבית הספר לחינוך וחברה":
"כל הסטודנטים בבית הספר לחינוך וחברה
שלום רב,
אני יודע ששמועות רבות נפוצות בימים אלה ואני מבקש להעמיד דברים על דיוקם.
מסיבות שאינן תלויות בי, הופסקה עבודתה של גב' נעמי קאהן-לינדר כמנהלת בית הספר.
מישהו אחר אמור למלא את מקומה בהקדם.
במקביל אנו עושים את כל המאמצים על מנת להשלים את המערכת ולפתוח את שנת הלימודים בצורה מסודרת".
11. העובדת לא הופיעה לשימוע שהיה קבוע ליום 22.8.13 לאחר שהודיעה על מחלה.
12. ביום 29.8.13 נשלח למר חיים דוד מכתב מטעם באת כוחה של העובדת שבו נטען בין היתר כי התנהגות המכון כלפיה מהווה פיטורים שלא כדין וכי ברור, בנסיבות העניין, שלא יתקיים שימוע אמתי מאחר שההחלטה לפטר אותה כבר התקבלה ובוצעה. בסיום המכתב עתרה העובדת לשלם לה תמורת הודעה מוקדמת לאחר תום חופשת מחלתה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בתגובה לכך השיב המכון במכתב מטעם בא כוחו מיום 3.9.13 כי העובדת לא פוטרה; המכון טרם קיבל כל החלטה בעניינה; וכי שימוע יתקיים בתיאום עמה לאחר שתשוב מחופשת המחלה.
13. העובדת לא שבה לעבוד במכון. לפי העולה מן התיק שכרה שולם לה - ככל הנראה על חשבון ימי מחלה - עד לסוף שנת 2013. במהלך התקופה המשיכו הצדדים להחליף תכתובות באמצעות באי כוחם לרבות בעניין חודשים שבהם לא שולם שכרה של העובדת. בהתאם להחלטת המנהלים המיוחדים של המכון מיום 28.4.15, העובדת מצויה בסטטוס של "הפסקת עבודה" החל מיום 31.10.13 ובהתאם גם הוצא טופס 161 בעניינה.
14. בחודש מרץ 2014 הגישה העובדת כתב תביעה נגד המכון והנתבעים. העובדת טענה במסגרתו כי החל מחודש ינואר 2013 לא הועברו בגינה כספים לקרן ההשתלמות, על אף שנוכו משכרה, והחל מחודש מרץ 2013 לא הועברו בגינה כספים לקרן הפנסיה, על אף שגם הם נוכו אך לא הועברו ליעדם. עוד טענה כי ההתנהלות כלפיה מהווה פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ומחמת ההתארגנות, ומשכך היא זכאית לחלף הודעה מוקדמת, פיצוי שווה ערך ל-8 משכורות, ופיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה. עוד תבעה דמי הבראה ופיצוי בגין אי העברת ההפקדות והניכויים לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות. כתב הגנה מטעם המכון והנתבעים הוגש במהלך חודש מאי 2014, ובמהלכו נטען בין היתר כי העובדת התפטרה, וכי לא הובאה על ידה כל הצדקה לחיובם האישי של הנתבעים. כן הועלתה טענת קיזוז, בשל נזק נטען שגרמה העובדת למכון.
15. ביום 22.5.14 נפתחו נגד המכון הליכי הקפאת הליכים לפי חוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: חוק החברות) וביום 29.5.14 ניתן צו הקפאת הליכים ומונו מנהלים מיוחדים (תיק פר"ק 42024-05-14). צו פירוק למכון ניתן במסגרת החלטה מיום 30.10.14 בתיק פר"ק 17431-07-14.
16. העובדת הגישה תביעת חוב למפרקים. ביום 16.6.15 הודיעה לבית הדין האזורי כי במסגרת תביעת החוב שהועברה לביטוח הלאומי לא יינתן מענה ביחס לרכיבי התביעה בעניין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש, תשלומי חסר לקרן השתלמות ופנסיה ואי העברת כספים שנוכו משכרה כחלק העובד. על כן ביקשה להמשיך לנהל את ההליך בעניין רכיבים אלה כנגד הנתבעים באופן אישי.
17. ביום 16.12.15 הגישה העובדת הודעת עדכון שלפיה בהכרעת החוב בעניינה נקבע שהיא זכאית לקבל תשלומים כדלקמן: בגין הודעה מוקדמת סך של 10,000 ₪; פדיון חופשה בסך של 849 ₪; דמי הבראה בסך של 5,312 ₪; פיצויי פיטורים בסך של 34,439 ₪. מסכומים אלה נוכה סכום הפיצויים הצבור בקופת הגמל בסך 22,904 ₪ וכן סכומים בגין מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות בסך של 2,451 ₪. בסך הכול שולם סך נטו של 25,245 ₪. נוכח האמור עתרה העובדת לתקן את סכום התביעה בגין הרכיבים שלא שולמו במסגרת הליך הפירוק, כך שיעמדו על סך של 110,330 ₪ בתוספת פיצויי הלנה, הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד.
במסגרת הודעה זו טענה עוד העובדת כי ראוי לחייב את הנתבעים באופן אישי הן מכוח דוקטרינת הרמת המסך, והן מכוח אחריותם כנושאי משרה. כן ציינה כי במסגרת הכרעות החוב בתיק הפירוק העדיפו המפרקים את גרסתה וקבעו כי אכן פוטרה על ידי המכון (אך יצוין בקשר לכך כבר כעת כי בסעיף 59 לרשימת הכרעות החוב שצורפה להודעה נאמר כי להבנת המנהלים המיוחדים אין בהכרעתם בכדי לקבוע ממצא עובדתי או להקים השתק פלוגתא בין המשיבה לבין מנהלי העמותה, ככל שיימשכו ההליכים ביניהם).
העובדת הוסיפה כי במסגרת הליך הפירוק נודע לה שהנתבעים קיבלו על עצמם את מלוא חובותיה של המכללה באופן אישי למעט חובות העובדים. לתמיכה בכך הפנתה למסמך כתוב באנגלית, החתום על ידי מר אפשטיין ומר חיים דוד, הנושא תאריך 3 בינואר 2013 וכותרתו: "Machon Lander" (להלן: המסמך מיום 3.1.13). בקשת הנתבעים להוצאת מסמך זה מתיק בית הדין נדחתה בהחלטה מיום 30.10.16, תוך מתן האפשרות להעלות טענות ביחס למשקלו במסגרת הסיכומים.
18. מטעם העובדת הוגשו תצהירי עדות ראשית שלה עצמה וכן של גב' שירלי בן-גיאת-יוסוב ששימשה מנכ"לית המכון לתקופה קצרה במהלך שנת 2013 (להלן: גב' בן-גיאת). מטעם הנתבעים הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון מר אפשטיין בלבד. הרב שון ומר חיים דוד לא הגישו תצהירים מטעמם ולא התייצבו לדיון ההוכחות. נוכח האמור ביקשה העובדת בפתח דיון ההוכחות ליתן פסק דין כנגדם תוך חיובם בהוצאות. בית הדין שמע את הצדדים וקבע כי ההחלטה לעניין זה תינתן בנפרד. ביום 30.10.16 ניתנה החלטה שהתייחסה למספר בקשות, ולעניין אי ההתייצבות נקבע כדלקמן (להלן: ההחלטה מיום 30.10.16; ההדגשות במקור):
בקשת התובעת למתן פסק דין נגד הנתבעים 2 ו-4 בגין אי התייצבותם לישיבת ההוכחות, מיום 7.7.16:
1. ב"כ התובעת עתרה למתן פסק דין כנגד הנתבעים 2 ו-4 בגין אי התייצבותם לישיבת ההוכחות, תוך חיובם בהוצאות לדוגמא, נוכח התנהלות מתמשכת שלהם במהלך ההליך וזלזול בתובעת ובבית הדין.
2. ב"כ הנתבעים 2 ו- 4 התנגד לבקשה וטען כי לא היו חייבים להתייצב לישיבת ההוכחות, כיוון שלא הגישו תצהיר וכי אינם חייבים להגיש תצהיר.
3. על מנת שלא לעכב את שמיעת ההוכחות, נקבע כי החלטה בעניין תינתן בנפרד.
4. במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 17.12.15 נקבע:
" 5. תצהירים יוגשו כלהלן:
1. הצדדים יגישו את העדויות של בעלי הדין וכל יתר העדים בתצהירים...
2. תצהירי הצדדים יתייחסו לכל אחת מהפלוגתאות שנקבעו...
3. הצדדים יצרפו לתצהיריהם את כל המסמכים אשר הם מבקשים שיהיו בפני ביה"ד...
4. א. בעל דין שלא מסר פרט בתצהירו, והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, ישקול ביה"ד לראותו כמודה בפרט שמסר לביה"ד בעל הדין שכנגד בעניין הנדון ולעניין זה לא די הכחשה סתמית.
ב. בעל הדין שלא צרף לתצהיריו מסמך שהיה עליו לצרפו, לא יורשה להביא מסמך זה בפני ביה"ד בעת הדיון, אף לא בחקירה נגדית של עדי הצד שכנגד, אלא באישור בית הדין על פי שיקול דעתו.
...
6. למועד שנקבע לדיון להוכחות, ידאג כל צד כי מצהיריו יתייצבו לחקירה נגדית על תצהיריהם, אלא אם כן יודיע הצד שכנגד שאין בדעתו לחקור את העד." דגש שלי ש.ש.)
5. נוכח החלטת בית הדין, במעמד ב"כ הצדדים, כמפורט לעיל, היה על הנתבעים 2 ו-4 שהם בעלי דין וצדדים בהליך- חד משמעית, להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, וכן להתייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 7.7.16.
6. חרף האמור, הנתבעים 2 ו-4 לא הגישו תצהירים מטעמם ולא התייצבו לישיבת ההוכחות. אין לקבל את ה"פרשנות" שניתנה להחלטה מטעם הנתבעים.
7. נוכח אי הגשת תצהירי הנתבעים 2 ו-4 ואי התייצבותם לישיבת ההוכחות, בניגוד ללשון ההחלטה, על הנתבעים 2 ו-4 לשלם הוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ כל אחד, וכן לשלם שכ"ט עו"ד התובעת בסך 2,500 ₪ כל אחד. זאת ללא קשר לתוצאות ההליך, וזאת עד 23/11/16. לא ישולם סכום או מקצתו במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום החלטה זו ועד לתשלום בפועל.
8. יחד עם זאת, היות שנשמעו הוכחות בהליך, לא מצאתי מקום להורות, בשלב זה, על מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 2 ו-4.
9. סיכומי תובעת יוגשו תוך 30 יום, ממועד קבלת החלטה זו. סיכומי נתבעים יוגשו תוך 30 יום מקבלת סיכומי תובעת.
בקשתם של הרב שון ומר חיים דוד לעיון חוזר בהחלטה מיום 30.10.16 נדחתה.
פסק דינו של בית הדין האזורי
19. בית הדין האזורי קיבל את התביעה ברובה. בפתח הדברים הובהר כי התביעה כלפי הרב שון ובנו מר חיים דוד תיבחן בהתאם לראיות שהוגשו לתיק מאחר שהיו מיוצגים בהליך והוגשו מטעמם כתב הגנה וסיכומים, הגם שלא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא התייצבו לדיונים. לאחר מכן בחן בית הדין את טענת המשיבה בדבר אי הפקדת הכספים לפנסיה ולקרן השתלמות חרף ניכוי שכרה וכפועל יוצא מכך הכריע בשאלת הרמת המסך. בהמשך נדונו טענות העובדת בעניין נסיבות פיטוריה וזכאותה לפיצוי, וכן טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים.