אנו מקבלים את טענת התובעות שכנגד כי הקוד הסודי שלהן אכן היה במועדים שלעניין בגדר סוד מסחרי, שכן הקוד הסודי הוא מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, דהיינו מידע סודי ולא נגיש לציבור כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון.
התובעות שכנגד לא הביאו ראיות ממשיות בדבר שימוש שעשה מר ברון בקוד הסודי, מעבר לעצם היותו מצוי ברשותו. עצם החזקת המידע והקוד הסודי, כשלעצמה, אינה יכולה להעיד על שימוש שלא כדין שנעשה בו. ואולם, הוכח כי מר ברון נטל את המחשב בו היה הקוד הסודי ללא הסכמת החברה. על כן, הוכח שמר ברון גזל סוד מסחרי והפר את הוראות חוק עוולות מסחריות, משלא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים (כגון העתקת חומר מהמחשב תוך פיקוח של צד ג', או אחרים).
מכאן שעל מר ברון לפצות את התובעות שכנגד בפיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות. בהתחשב בכך שלא הוכח בוודאות אם היה אצל התובעות שכנגד קוד מקור, או שפעלו ברשלנות משלא דאגו לגיבוי, אנו פוסקים סכום נמוך, בסך 20,000 ₪.
סעדים נוספים
התובעות שכנגד טענו בתביעתן לעוולות לפי חוק זכות יוצרים, וחוק המחשבים, התשנ"ה-1995. לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה בין עובד למעסיק, אך לא בכל תביעה ביניהם, אלא רק בתביעה שעילתה ביחסי עובד-מעסיק, ושעילתה אינה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 24(א)(1ב) לחוק בכל זאת מסמיך את בית הדין בעניין תובענה שעילתה בכמה סעיפים של פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובלבד שמדובר בעילה שבקשר לסכסוך עבודה. עילות תביעה אלו אינן בסמכותו של בית דין זה, ועל כן הדיון בהן – בפורום זה - מתייתר.
דין שאר הטענות של התובעות שכנגד להידחות. לעניין טענתן בדבר אי ביצוע חפיפה של מר ברון למחליפו, לא הוכח לפנינו כי הוא נדרש לבצע חפיפה. החברה ויתרה על עבודתו של מר ברון בתקופת ההודעה המוקדמת ולא הוכיחה כי הוא נדרש לבצע חפיפה למחליפו לאחר מכן.
אשר להפרת חובותיו החוזיות של מר ברון כלפי החברות לפי הסכם העבודה, נראה שהתובע אכן הפר את חובותיו במעשיו. ואולם, התובעות שכנגד לא הוכיחו את גובה הנזק שנגרם להן בשל מעשיו אלו של מר ברון. על כן, ניתן לראות בעצם דחיית תביעתו של התובע, מעין פיצוי לנתבעות בדמות שווי האופציות שהוא היה זכאי להן, אך לא קיבל אותן בשל סיום הסכם העבודה בשל סיבה.
כמו כן, התובעות שכנגד ביקשו ליתן צו עשה שלפיו התובע יתחייב לפני בית הדין שלא לעשות כל שימוש בכל מידע של הנתבעות, שכולל את קוד המקור או חלקים ממנו או מידע סודי אחר אם הוא נמצא בחזקתו או בשליטתו. ואולם, נראה שנוכח הזמן שחלף הסעד הזה כבר אינו רלוונטי.
15. לסיכום
התביעה של התובע נדחית.
התובע ישלם לנתבעות פיצוי בלא הוכחת נזק בסך 20,000 ₪ לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
התובע ישלם לנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪.
16. צדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.