בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 39590-01-16
לפני:
כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) מר דניאל רביץ
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברקת שני
התובע רומן ברון
ע"י ב"כ עו"ד איריס אלמוג
–
הנתבעות 1. פורטיס לאבס בע"מ
2. Fortis Innovations Limited
ע"י ב"כ עו"ד דוד ביטון
פסק דין
1. לפנינו תביעתו של מר רומן ברון (להלן – התובע או מר ברון) כנגד פורטיס לאבס בע"מ (להלן – הנתבעת 1 או החברה) וFortis Innovations Limited- (להלן – הנתבעת 2), בה טען כי הוא זכאי לאופציות בנתבעת 2 במסגרת תכנית אופציות לעובדים בהסכם עבודתו עם הנתבעת 1. התובע ביקש בתביעתו את הסעדים שלהלן: לקבוע כי הוא מימש את האופציות כדין במסגרת תכנית האופציות של הנתבעות; לחייב את הנתבעות בצו עשה להקצות לו 93,384 מניות בנתבעת 2; לחייב את הנתבעות בצו עשה להקצות לו את כל יתרת המניות אשר לא הבשילו נכון למועד סיום עבודתו בנתבעת 2 וזאת כסעד עונשי המשקף את הציפיה הלגיטימית והסבירה שלו להמשיך ולעבוד עבור הנתבעות ולממש את מלוא האופציות שהוקצו לו; לחלופין, לחייב את הנתבעות לשלם לו את שווי חלקו במניותיה על פי ערכה של החברה במועד המימוש.
2. מנגד, לטענת הנתבעות, התובע אינו זכאי למימוש האופציות כיוון שסיים את הסכם ההעסקה בין הצדדים בנסיבות של Termination for cause – "סיום יחסי העבודה בשל סיבה" (כלשון חוזה העבודה). התובע עזב את מקום העבודה והחזיק במחשב הנייד של החברה שכלל מידע סודי. התובע העתיק את תוכן המחשב שנטל מהחברה והתקין מחדש ("פירמט"), והחזיר רק חלק מהמידע שהיה במחשב קודם לכן, כך שחלק מהמידע נשאר בידיו. כל זאת, ללא הסכמת החברה.
3. הנתבעות הגישו כתב תביעה שכנגד בו טענו כי התובע החזיק בניגוד להסכם העבודה עותק של המידע הסודי שלהן. על כן, התובע הפר את קניינן הרוחני ואת זכות היוצרים, גזל סוד מסחרי, עוול בעוולת רשלנות ובעוולת הפרת חובה חקוקה, וכן הפר את החובות החוזיות כלפיהן לפי הסכם העבודה. על כן, ביקשו לקבל פיצויי בסך 480,000 ₪. כמו כן, ביקשו הנתבעות, בין היתר, כי התובע יתחייב לפני בית הדין שלא לעשות כל שימוש במידע שלהן שנמצא בחזקתו.
מנגד, מר ברון הכחיש את הטענות שהועלו כנגדו וטען כי הוא לא גזל כל סוד מסחרי, וכי מטרת התביעה שכנגד היא לגזול ממנו בחוסר תום לב את המניות השייכות לו בנתבעת 2.
4. עובדות
א. הנתבעת 1 היא חברת תוכנה ישראלית, העוסקת בתחום פיתוח תוכנה (סטארט-אפ), אשר העסיקה את התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה.
הנתבעת 2 היא חברת אחזקות של הנתבעת 1 (חברת אם), שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים, ובקשר אליה נקבעה תכנית האופציות לעובדים של הנתבעת 1.
מר תום וולך הוא הדירקטור של החברה (העתק נסח רשם החברות צורף כמוצג ת'1 לתצהיר התובע). למר תום וולך שני אחים – מר בן וולך ומר דותן וולך. שלושת אחים היו מייסדי החברות.
בדיון נמסר מטעם ב"כ הנתבעות כי: "נתבעת 2 מחזיקה בנתבעת 1 כחברה ישראלית, החברה כעת לא פועלת, היא קיימת. לחברה לא הייתה פעילות עסקית בכלל. מניות לא שוות כלום" (עמ' 49 ש' 13-15 לפרוטוקול הדיון).
ב. התובע, שעוסק בתחום התוכנה ופיתוח מערכות מורכבות, החל לעבוד בנתבעת 1 בתפקיד ארכיטקט ומפתח תוכנה ביום 1.6.14 לאחר שחתם על הסכם עבודה (העתק הסכם העבודה צורף כנספח ת'4 לתצהיר התובע). קודם לכן, ברציפות ובאותם התנאים, עבד התובע כשנה כאדריכל מערכות תוכנה ומפתח בחברת טיפיקון בע"מ (להלן – חברת טיפיקון), שהייתה בבעלותו של בן וולך. התובע קיבל שכר בסך 15,000 ₪ ועבד תחילה במשרה חלקית ואחר כך במשרה מלאה.
ג. יחד עם החתימה על הסכם העבודה, התובע היה ניצע בתכנית אופציות לעובדים שלפיה עובדים בחברה יקבלו אופציות למניות בנתבעת 2. לתובע נמסרו תכנית אופציות בנתבעת 2 (העתק תכנית האופציות צורפה כמוצג ת'5 לתצהירו של התובע), מכתב הענקת אופציות, ומכתב נאמנות שנערך בין הנתבעת 2 והנתבעת 1 ובין חברת מיטב ד"ש נאמנויות בע"מ (העתק מכתב הענקת האופציות וכתב הנאמנות צורפו כנספחים ת'6-ת'7 לתצהיר התובע).
ד. לפי מכתב ההענקה, התובע קיבל 180,000 אופציות, כאשר כל אופציה מקנה לו זכות לקנות מניה רגילה אחת של חברת האחזקות בערך נקוב של 0.1 דולר אמריקאי לכל אופציה במחיר מימוש של 0.03 דולר אמריקאי. כן נקבע כי תקופת ההבשלה של האופציות תשתרע על פני 34 חודשים שראשיתם ביום 15.8.14 וכי 29% מהאופציות יבשילו ביום התחילה; 2.08% אופציות נוספות יבשילו בסוף כל חודש שלאחר יום התחילה; לאור האמור כל האופציות יבשילו באופן מלא בתוך 34 חודשים מיום התחילה (סעיפים 18-21 לתצהירו של התובע).
ה. במהלך עבודתו הודיע התובע לבן וולך כי ישנן בעיות שלכאורה התגלו במסגרת מילוי תפקידו במערכת המפותחת בחברה (סעיף 23 לתצהירו של התובע).
ו. בחודש פברואר 2015 החלה החברה לטעון כנגד התובע טענות בדבר התנהלות לא תקינה שכללה בין היתר פריצה לתיבות מייל של עובדים החברה. ואולם, התובע המשיך לעבוד בחברה כרגיל.
ז. ביום 26.7.15 פנה מר בן וולך לתובע במסגרת שיחת צ'אט וטען כי האחרון קרא מיילים פרטיים שלו, ואף מסר לו כי בכוונתו לפנות למשטרה בעניין (סעיף 61 לתצהירו של התובע). הוא הודיע לתובע כי הוא ייגש לעמדתו בחברה כדי לדבר עמו. בתגובה התובע עזב את משרדי החברה תוך כדי שהוא נוטל את הציוד שלו שכלל את המחשב הנייד של החברה שבו היה מידע סודי.
ח. הנתבעות פנו לתובע על מנת שישיב את הציוד שנטל. מר בן וולך שלח לתובע הודעות שלפיהן הוא לא ימשיך לעבוד בחברה, כי הוא הפר את הסכם ההעסקה וכי אם לא יחזיר את המחשב הוא יפנה למשטרה בעניין (העתק ההתכתבות צורפה כנספח ו-ז לתצהירו של מר תום וולך).
ט. עוד באותו היום שלח התובע לבעלי החברה מכתב התפטרות (העתק מכתב ההתפטרות צורף כמוצג ת'9 לתצהירו של התובע).
י. למחרת, ביום 27.7.15, שלח מר תום וולך לתובע הודעה בה ביקש ממנו להחזיר את הציוד של החברה ואת כל החומר של החברה שבחזקתו. בתגובה השיב התובע כי הוא חולה ולא יגיע לעבודה. לאחר כשעה שלח התובע הודעה נוספת שלפיה יחזיר את הציוד בהתאם לתנאי הסכם העבודה (העתק התכתבות צורף כנספחים י-יב לתצהירו של מר תום וולך).
יא. ביום 27.7.15 הגיש תום וולך תלונה במשטרה כנגד התובע בגין גניבה של ציוד החברה (העתק התלונה צורף כמוצג ת'24 לתצהירו של התובע).
יב. ביום 28.7.15 הודיעה החברה לתובע כי היא מוותרת על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת (העתק המכתב צורף כנספח י"ד לתצהירו של מר תום וולך).
יג. באותו היום פנה פרקליטו של התובע אל ב"כ החברה וביקש להשיב את ציוד החברה, והודיע על כוונת התובע לממש את האופציות כדין (העתק מהודעת המייל צורף כמוצג ת'11).
יד. ביום 29.7.15 זומן התובע לשימוע, ובתגובה הודיע ב"כ התובע ביום 30.7.15 כי התובע לא יגיע לשימוע כי הוא כבר לא עובד החברה (העתק מכתב הזימון לשימוע והודעת המייל בתשובה לכך צורפו כת'12-ת'13 לתצהירו של התובע).
טו. ביום 30.7.15 שלחה הנתבעת 1 לתובע "הודעה על סיום העסקה" בנסיבות של Termination for cause, לפיכך לשיטתה התובע אינו זכאי לאופציות (העתק מכתב החברה צורף כמוצג ת'14 לתצהירו של התובע).
טז. ביום 2.8.15 השיב התובע את הציוד של החברה (העתק אישור החזרת הציוד לנתבעת 1 צורף כנספח ת'17 לתצהיר התובע). בקדם המשפט נמסר על ידי ב"כ התובע כי: "כל החומר שאין לו גיבוי בשרתי החברה – הוחזר" (עמ' 3 ש' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 30.10.17).
יז. ביום 8.10.15 הודיע התובע לנתבעות על רצונו לממש את האופציות לפי המתווה המוגדר במסמכי האופציה וביחס לאופציות שכבר הבשילו בהתאם למכתב ההענקה. כן להודעת המימוש צורפה המחאה על סך 2,801 $ (העתק ההודעה צורף כמוצג ת'22 לתצהירו של התובע).
בתגובה הודיע ב"כ הנתבעות ביום 20.10.15 כי הנתבעות סירבו להוציא לפועל את המימוש משום שהתובע הפר את הוראות הסכם העבודה, וההמחאה של התובע הוחזרה לו בדואר רשום (העתק מכתב ב"כ הנתבעות צורף כמוצג ת'15 לתצהירו של התובע).
5. גרסת התובע וטענותיו
לגרסת התובע, לפני שהוא התחיל לעבוד בחברת טיפיקון, סוכם כי שכרו יעמוד על 15,000 ₪ לחודש לחצי משרה. אחרי כחודשיים של עבודה, ולאור שביעות הרצון מעבודתו, הוא התבקש להגדיל את היקף משרתו למשרה מלאה. הוא הסכים לכך נוכח ההבטחה כי יוקצו לו אופציות בשיעור של 2.5% משווי החברה העתידית שתוקם ואשר תחזיק בפעילות החברה. זאת לאור השווי הכספי הגדול הגלום באופציות, וכן בשל אמונו של התובע בפעילות החברה. כן, הובטחה לו העלאת שכר לשכר המקובל בשוק (ההיי-טק) לאנשים בעלי יכולות כמו שלו.
בחודש מאי 2014 הודיעו המייסדים לתובע ולשאר עובדי חברת טיפיקון כי הקימו חברה חדשה – הנתבעת 1, וכי מעתה תעסיק החברה החדשה את התובע באופן רציף, באותו התפקיד, באותם התנאים ועל אותם הפרויקטים. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת 1, לאחר שחתם על הסכם עבודה. יחד עם החתימה על הסכם העבודה התובע היה ניצע לקבל אופציות בנתבעת 2. בעוד שלתובע הובטחו אופציות המשקפות 2.5% משווי החברה, ניתנו לו בפועל, כפי העולה ממכתב ההענקה 180,000 אופציות בלבד (ללא ציון אחוז בצדן), באופן שאינו מאפשר לדעת את שוויין האמתי ויוצר טשטוש מכוון בסוגיה זו. עת ביקש התובע לברר מהו שווי האופציות, השיב לו מר תום וולך כי הוא קיבל יותר ממש שהובטח לו.
בעוד שיחסיו של התובע עם מנכ"ל החברה, דותן וולך, וכן עם עובדי החברה היו מעולים הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית, הרי שיחסיו עם תומר הראל (להלן – מר הראל), מנהל הפיתוח בחברה והמנהל הישיר של התובע, ידעו עליות ומורדות. כן יחסיו של התובע עם מר בן וולך החמירו החל מהשנה השנייה לתקופת העסקתו, זאת לאחר שהתובע הודיע על בעיות קשות במערכת המפותחת בחברה שהתגלו במסגרת מילוי תפקידו. התרעותיו של התובע נבעו מרצונו לשפר את האבטחה בחברה ולמנוע נזקים, שכן התובע רצה בהצלחתה של החברה. ואולם, התברר לו כי מר הראל ומר בן וולך לא היו מעוניינים לשמוע את טענותיו. משלב זה החל מסע התעמרות בו (לא נדרש סעד בגין כך).
מסע ההתעמרות בתובע החל בניסיון "להשתיק" אותו. בחודש מאי 2015 הועלו כנגדו האשמות שווא מצדו של מר בן וולך, שטען שהוא "אינו מספק את הסחורה" מבחינה מקצועית, שביצועיו לא טובים, וכן כי הוא האחראי על תקלות של מתכנתים אחרים ואף על תקלות של חברות אחרות. כמו כן, התובע הואשם בכך שהוא "מחטט" במיילים, מרגל אחר ענייני החברה ו"מוכר" את הסודות שלה, ומחבל בשרת החברה בזדון. מר בן וולך אף ציין לפניו כי אם הוא לא מסוגל לשתוק או לספק את הסחורה "שיניח את המפתחות". התובע הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו.
חרף האשמות הקשות מצדו של מר בן וולך, המשיכה הנתבעת 1 להעסיק את התובע, ויחסי עבודה תקינים המשיכו להתקיים בין התובע ובין יתר המייסדים בחברה. כך גם חרף ההאשמות החמורות בדבר "ריגול" או "חיטוט" לכאורה, לא נשללה מהתובע הגישה לסיסמאות החברה לצרכי עבודתו. התובע המשיך לעבוד כרגיל, ובחר באותו שלב שלא להתפטר בשל רצונו לקבל את האופציות שהובטחו לו.
התובע ציין כי בין היתר בשל עבודתו החלה החברה לשגשג והמוצרים שהיא פיתחה החלו לצבור מוניטין רב, במידה רבה בהסתמך על יכולותיו. מוצרי החברה זכו לדירוג הגבוה ביותר בקטגוריות בהן הם נמצאים. עוד הדגיש התובע כי מיליוני אנשים כבר הורידו את האפליקציות המפותחות על ידי החברה.
ביום 22.7.15 נדרש התובע על ידי מר בן וולך ומר הראל לפתור בדחיפות בעיה שהתעוררה בתיבת המיילים של מר בן וולך. כחלק שיגרתי מאפיון התקלה נדרש התובע לבחון הודעות נכנסות לתיבת המייל של מר בן וולך (רק את מועד כניסת ההודעה וכותרת ההודעה). התובע ביצע את עבודתו ורשם את פעולותיו ותוצאותיהן בגלוי בחדר צ'אט שבמסגרתו נדונה התקלה, בו השתתפו גם מר בן וולך ומר הראל.
ימים ספורים לאחר מכן, ביום 26.7.15, קיבל התובע שיחת צ'אט ממר בן וולך, שבמסגרתה הטיח בו האחרון כי התובע קורא לכאורה מיילים פרטיים שלו תוך פריצה לתיבת המיילים שלו. הוא אף הודיע לתובע כי בכוונתו לפנות למשטרה בעניין זה. בשלב זה החליט התובע לעזוב את המשרד ולקח עמו את המחשב הנייד של החברה.
עוד באותו היום שלח התובע למייסדים מכתב התפטרות רשמי שבמסגרתו הבהיר כי האשמות השווא שהוטחו בו לא הותירו לו כל ברירה אלא להתפטר. ביום 28.7.15 הודיעה הנתבעת 1 במכתב לתובע כי היא מכירה בהתפטרותו ומוותרת על תקופת ההודעה המוקדמת. עוד באותו היום פנה עורך דינו של התובע אל החברה והודיע כי בכוונת התובע לממש את האופציות. ביום 29.7.15 השיבה הנתבעת במכתב בו זימנה את התובע לשימוע. זאת לאחר שהתובע כבר התפטר. ביום 30.7.15 השיב ב"כ התובע בין היתר כי אינו רואה טעם בקיום ישיבת השימוע, וביקש כי תקבע פגישה שבמהלכה יוחזר הציוד והתובע יוכל למסור את מסמכי מימוש האופציה. במענה שלחה החברה לתובע עוד באותו היום "הודעה על סיום העסקה", וכן הודיעה כי האשמות שלה כנגד התובע מהוות Termination for cause ולפיכך לשיטתה האופציות כולן פקעו.
מר תום וולך אף הגיש כנגד התובע תלונה במשטרה בגין גניבה של ציוד החברה. זאת למרות שלפי סעיף 9 להסכם העבודה על עובד המחזיק בציוד של החברה להשיבו לחברה תוך 7 ימים. התובע עמד במועד זה והחזיר את הציוד ביום 2.8.15.
ביום 8.10.15 הודיע התובע לנתבעות בכתב על מימוש האופציות בפועל, לפי המתווה המוגדר במסמכי האופציה, וביחס לאופציות שכבר הבשילו בהתאם למכתב ההענקה. להודעת המימוש צירף התובע המחאה על סך 2,801$. ביום 20.10.15 נשלח מכתב מטעם ב"כ הנתבעות לתובע שבמסגרתו סירבו הנתבעות להוציא לפועל את המימוש והחזירו לתובע בדואר רשום את המחאתו. לטענת התובע, מכוח מסמכי האופציה והסכם העבודה הוא זכאי לממש את כל האופציות שכבר הבשילו, 93,384 אופציות, וכן את כל יתרת האופציות שלא הבשילו עד התפטרותו של התובע שנבעה מחוסר תום לב של הנתבעות.
לטענת התובע, הנתבעות האשימו אותו בהאשמות שווא, ולא קמה כל עילה לשלילת זכויותיו באופציות. התובע טען כי במקרה דנן אין עסקינן ב-Termination for cause, וממילא מקום שהתפטר ולא פוטר אין החברה רשאית לשלול ממנו את האופציות. לטענתו, בני משפחת וולך ניסו בחוסר תום לב לשלול ממנו את זכותו למניות בחברה. יצוין שהנתבעת 1 שילמה לתובע פיצויי פיטורים ולא שללה אותם על סמך טענות מכוחן היא מנסה לשלול בחוסר תום לב את זכותו למניות. התנהלותם של מר בן וולך ומר הראל גרמה לתובע להפסד כספי גדול, שכן הוא ציפה להמשיך לעבוד בחברה ולקבל את האפשרות לממש את מלוא האופציות שהוקצו לו במסגרת התכנית. על כן, ביקש התובע לרכוש את מלוא האופציות אשר טרם הבשילו במועד סיום ההעסקה, וזאת כפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בשל התנהלות הנתבעות.
במסגרת כתב התביעה ביקש התובע לקבוע כי הוא מימש את האופציות כדין במסגרת תכנית האופציות של החברה; לחייב את הנתבעת בצו עשה להקצות לו 93,384 מניות בחברת האחזקות; לחייב את הנתבעות בצו עשה להקצות לו את כל יתרת המניות שלא הבשילו בנתבעת 2 נכון למועד ההתפטרות, וזאת כסעד עונשי המשקף את הציפייה הסבירה של התובע להמשיך ולעבוד עבור הנתבעות ולממש את מלוא האופציות שהוקצו לו; לחלופין, לחייב את הנתבעות לשלם לו את שווי חלקו במניותיה לפי ערכה של החברה במועד המימוש.