גם מר הראל הצהיר כי התובע עבד על הרכיבים נשוא התביעה במשך למעלה משנה, וכי עלות החלפת הרכיבים הללו עלתה לחברה במאות שעות של פיתוח. כמו כן, "פירמוט" לא מורשה ומחיקת תוכן מחשב החברה שהוקצה לתובע גרמו לחברה לאבד מאות שעות תכנות, מסמכים ומידע רב נוסף, וכן שובשו הראיות שהצביעו לכאורה על עבירות מחשב. מאחר שצוות של מספר אנשים עבדו על תיקון הנזקים שגרם התובע החל ממועד עזיבתו ובמשך כשנה וחצי (ולכן לא עבדו על דברים אחרים ונגרם נזק נוסף לחברה), העריך מר הראל את מספר שעות העבודה שבוזבזו בגלל התובע בעלות כל זמן העסקתו בחברה, שירד לטמיון עקב כתיבת הקוד ועלויות החלפת הקוד. לפי תצהירו, הוא סבור שניתן להסיק שהתובע גנב חלק מהקוד של החברה, לרבות קוד שלא פיתח בעצמו ומסמכים סודיים רבים. זאת על רקע ההרשאות הרבות שדרש במהלך עבודתו. לדבריו, אף לא ניתן לשלול מצב בו השתמש התובע בקוד המקור של החברה לצורך עבודה בפרויקטים אחרים.
מנגד, מר ברון הצהיר כי הקוד היה בידי הנתבעות כל הזמן, וכי הוא לא לקח מהן דבר. לדבריו, לא היה מצב בו הנתבעות נותרו ללא קוד מלא בשרתים שלהן. הוא הצהיר כי אכן ביצע הליך "פירמוט" של המחשב, וזאת כדי למחוק מסמכים אישיים שלו שהיו על המחשב. אך לפני ה"פירמוט" של המחשב הוא העתיק את כל המסמכים שלא היו מגובים באופן קבוע למדיה חיצונית, ולאחר ש"הפירמוט" הושלם, החזיר למחשב את כל החומר שקשור לחברה, כאשר רק החומר האישי שלו לא הוחזר למחשב. עוד הצהיר כי כבר מספר חודשים קודם לכן הודיע לאחראי בחברה, מר איתן אביסרור (שלא זומן להעיד לפנינו), שהוא הולך "לפרמט" את המחשב בעתיד, ואף קיבל לשם כך עותק של מערכת ההפעלה להתקנה מחדש. מדיניות החברה היא שכל אחד אחראי על ה"פירמוטים" של המחשב שלו. התנהלות זו היא לגיטימית ואיננה חורגת מכללי שמירת המידע בחברה, ולכן לא גרמה לנתבעות כל נזק.
מר ברון הוסיף והצהיר כי כל החומר השייך לחברות, שהיה במחשב שלו, היה כל העת בחזקתן של החברות, שכן חומר זה היה מצוי כל העת גם על השרת, למעט מסמכים שלא גובו ונמסרו יחד עם המחשב שהוחזר. עוד הצהיר כי למחרת היום שעזב הודיע באמצעות בא כוחו כי ישיב את מחשב ואת שני הטלפונים בהתאם להוראות הסכם העבודה וכך היה שכן השיב את הציוד לאחר כשבוע.
אשר לטענות התובעות שכנגד כי הוא הפר את זכויותיהן הקנייניות, הצהיר מר ברון כי החשדות של החברות הם חשדות לא מבוססים ואין ראיות לכך. כל טענות החברות לגבי החשש לעבירות מחשב ולגבי נטילת הקוד לצרכי פגיעה לכאורה בחברה הן טענות חסרות בסיס. הוא הצהיר כי לא הייתה לו כל כוונה לעשות שימוש בחומר הסודי של החברות בניגוד להסכם ההעסקה בין הצדדים. כן, הוא חזר והצהיר כי לא הייתה לו כל אפשרות לשבש את הקוד כיוון שקוד המקור היה מגובה במערכת המרכזית, וכל הבדל בקוד שהופיע במחשב כלשהו, מיד היה מתבטל כסותר את הקוד במערכת המרכזית.
כך גם הצהיר מר שסטקוב, שלפי תצהירו במהלך עבודתו כל קוד המקור של השרתים שהיה בחברה היה שמור במערכות ניהול. שרתים אלה היו מגובים ומעודכנים על ידי חברה חיצונית. כל שינוי בקוד היה נדרש ל"פריסה" בשרתים בענן והיה טכנית חייב לעבור במערכות אלו ולכן הופיע בגיבוי. במהלך עבודתו נגע גם בקוד של השרתים וראה שם את הקוד של התובע. עוד הצהיר כי מתחילת עבודתו בחודש אוגוסט 2015 לא היה עד לאף שרת שהקוד שלו היה חסר או לתקלה עקב עזיבתו של התובע בשבועות קודם לכם. למיטב ידיעתו כל השרתים המשיכו לעבוד כרגיל. מנגד, מר תום וולך העיד כי הדבר לא נכון שכן למר שסטקוב הייתה גישה לקוד הפריסה, ולא לקוד המקור, שמהווה חלק קטן מקוד המקור. לדבריו, שינוי בקוד המקור לא היה מגובה אוטומטית לשרתים (עמ' 35 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון).
אשר לטענת החברות בה הן הפנו למסמך המציג כי חסרים כלי הפיתוח שהיו מותקנים על גבי מחשב וכך גם תוכנת אקסל, הצהיר התובע כי המידע הרגיש והחשוב הוחזר במלואו למחשב, ואת הכלים החסרים ניתן להוריד בחינם והקוד להתקנתם מצוי בידי החברות. התובע חזר והצהיר כי המחשב אכן עבר פרמוט אך לאחר מכן הוחזרו אליו מהגיבוי כל המסמכים הקשורים לחברות. בנוגע לטענת החברות כי התובע סירב לבצע חפיפה למחליף שלו, טען התובע כי החברות גירשו אותו מעבודתו והעלו כנגדו האשמות שווא ושללו ממנו את זכותו לאופציות. נוכח ההתנהלות מצדן של החברות הוא לא ביצע את החפיפה.
התובע חזר והצהיר כי החומר שהיה מצוי בידיו קשור רק לצורך ההליך המשפטי, ועל מנת להוכיח את טענתו כי הוא זכאי לאופציות ששווין רב שכן התוכנה הייתה מפעל חייו. התובע הצהיר כי לא הקים חברה מתחרה ולא עשה כל שימוש במידע שנמצא ברשותו, למעט לצורך ההליך המשפטי.
גזל סוד מסחרי
יש לבחון אם התובעות שכנגד הוכיחו גזל כלשהו של סוד מסחרי המצדיק את חיוב הנתבע שכנגד בפיצוי ללא הוכחת נזק.
על פי הפסיקה, הנטל מוטל על המעסיק להוכיח את קיומו של "סוד מסחרי", המוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כמידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים שאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, ושסודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור עליה (בר"ע 61084-05-18 דניאלי נ' י.שבי שיווק מזון, (6.6.18)).
סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות בעניין "גזל סוד מסחרי" קובע:
"(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.
בפסיקה נקבע לעניין סוד מסחרי כי:
"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד...אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
(ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999)).
אנו מקבלים את טענת התובעות שכנגד כי הקוד הסודי שלהן אכן היה במועדים שלעניין בגדר סוד מסחרי, שכן הקוד הסודי הוא מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, דהיינו מידע סודי ולא נגיש לציבור כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון.
התובעות שכנגד לא הביאו ראיות ממשיות בדבר שימוש שעשה מר ברון בקוד הסודי, מעבר לעצם היותו מצוי ברשותו. עצם החזקת המידע והקוד הסודי, כשלעצמה, אינה יכולה להעיד על שימוש שלא כדין שנעשה בו. ואולם, הוכח כי מר ברון נטל את המחשב בו היה הקוד הסודי ללא הסכמת החברה. על כן, הוכח שמר ברון גזל סוד מסחרי והפר את הוראות חוק עוולות מסחריות, משלא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים (כגון העתקת חומר מהמחשב תוך פיקוח של צד ג', או אחרים).
מכאן שעל מר ברון לפצות את התובעות שכנגד בפיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות. בהתחשב בכך שלא הוכח בוודאות אם היה אצל התובעות שכנגד קוד מקור, או שפעלו ברשלנות משלא דאגו לגיבוי, אנו פוסקים סכום נמוך, בסך 20,000 ₪.
סעדים נוספים
התובעות שכנגד טענו בתביעתן לעוולות לפי חוק זכות יוצרים, וחוק המחשבים, התשנ"ה-1995. לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה בין עובד למעסיק, אך לא בכל תביעה ביניהם, אלא רק בתביעה שעילתה ביחסי עובד-מעסיק, ושעילתה אינה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 24(א)(1ב) לחוק בכל זאת מסמיך את בית הדין בעניין תובענה שעילתה בכמה סעיפים של פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובלבד שמדובר בעילה שבקשר לסכסוך עבודה. עילות תביעה אלו אינן בסמכותו של בית דין זה, ועל כן הדיון בהן – בפורום זה - מתייתר.
דין שאר הטענות של התובעות שכנגד להידחות. לעניין טענתן בדבר אי ביצוע חפיפה של מר ברון למחליפו, לא הוכח לפנינו כי הוא נדרש לבצע חפיפה. החברה ויתרה על עבודתו של מר ברון בתקופת ההודעה המוקדמת ולא הוכיחה כי הוא נדרש לבצע חפיפה למחליפו לאחר מכן.
אשר להפרת חובותיו החוזיות של מר ברון כלפי החברות לפי הסכם העבודה, נראה שהתובע אכן הפר את חובותיו במעשיו. ואולם, התובעות שכנגד לא הוכיחו את גובה הנזק שנגרם להן בשל מעשיו אלו של מר ברון. על כן, ניתן לראות בעצם דחיית תביעתו של התובע, מעין פיצוי לנתבעות בדמות שווי האופציות שהוא היה זכאי להן, אך לא קיבל אותן בשל סיום הסכם העבודה בשל סיבה.
כמו כן, התובעות שכנגד ביקשו ליתן צו עשה שלפיו התובע יתחייב לפני בית הדין שלא לעשות כל שימוש בכל מידע של הנתבעות, שכולל את קוד המקור או חלקים ממנו או מידע סודי אחר אם הוא נמצא בחזקתו או בשליטתו. ואולם, נראה שנוכח הזמן שחלף הסעד הזה כבר אינו רלוונטי.
15. לסיכום
התביעה של התובע נדחית.
התובע ישלם לנתבעות פיצוי בלא הוכחת נזק בסך 20,000 ₪ לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
התובע ישלם לנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪.
16. צדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, 13 אוגוסט 2020, כ"ג אב תש"פ, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר דניאל רביץ,
נציג ציבור עובדים עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד גב' ברקת שני,
נציגת ציבור מעסיקים