8. הטענות בכתב ההגנה שכנגד
לטענת מר ברון, החברות מנסות להטיל עליו אימה על מנת שיוותר על תביעתו, על כן הגישו כנגדו את התביעה שכנגד. מר ברון הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו. לטענתו, הקוד נותר בידי החברות והוא לא לקח מהן דבר ולא גזל סוד מסחרי. הוא לא ביצע עבירות ופעל לפי הוראות הסכם העבודה, ולכן הוא עומד על זכותו למימוש האופציות שלהן הוא זכאי. כל הציוד והחומר שהיו בידיו נמסרו לו במסגרת עבודתו והוא עשה בציוד שימוש במסגרת עבודתו ולצרכיו הפרטיים, באופן שלא נאסר על ידי החברה. הוא לא עשה שימוש בחומרים אלה שלא במסגרת עבודתו. הוא אכן פירמט את המחשב כדי למחוק את המסמכים האישיים שלו שהיו על המחשב, והחזיר למחשב את כל החומר של החברות לאחר שמחק רק את החומר האישי שלו. מדובר בהתנהלות לגיטימית שאינה חורגת מנהלי שמירת המידע בחברה,ְ שלא גרמה לחברות כל נזק. כן ציין מר ברון כי כל החומר ששייך לחברות ושהיה מצוי במחשב שלו היה גם בחזקתן במשך כל הזמן, שכן חומר זה היה מצוי כל העת גם על השרת (למעט המסמכים שלא גובו ונמסרו יחד עם המחשב שהוחזר). לכן הטענה בדבר אבדן חומר איננה נכונה.
אשר לטענות החברות שלפיהן הוא נכנס לתיבת הדוא"ל של בן וולך טען מר ברון כי למעשה נכנסו עובדי החברה באופן תדיר לתיבות הדוא"ל של אחרים. כן, בעניין הציוד שנטל עמו טען מר ברון כי מדובר בציוד שאותו נהג לקחת עמו בסיום כל יום עבודה, שכן כך היה מקובל ונהוג במקום עבודתו. זאת על מנת שיוכל לטפל במקרי חירום הקשורים לעבודה גם כשאינו נמצא במקום העבודה. ניסיון החברות להציג אותו כדמות שלילית ולהכפיש את שמו נועד על מנת להתחמק מתביעתו של התובע בעניין מימוש זכויותיו באופציות שלו ששוות ממון רב.
מר ברון טען כי בשום שלב לא הייתה כל כוונה או חשש שהוא יעשה שימוש בחומר סודי באופן שמנוגד להסכם העבודה. כן, לא הייתה אפשרות לכך שישבש את הקוד כיוון שקוד המקור מגובה במערכת המרכזית, וכל הבדל בקוד המופיע במחשב שלו, מיד היה מתבטל כסותר את הקוד של המערכת המרכזית. מטרתן של החברות הייתה לשלול ממנו את האופציות שאותן זכאי לממש בהתאם לדין. על כן, טען כי החברות לא ביססו את טענותיהן כי נגרם להן נזק ודין תביעתן להידחות.
9. ראיות שנשמעו
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו בדיון. לתצהירו של התובע צורפו מוצגים רבים שכללו בין היתר התכתבויות רבות ותמלילי שיחות עם מנהלי החברה.
מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם בדיון העדים שלהלן:
• מר מתן גוטמן (להלן – מר גוטמן), שעבד בנתבעת 1 החל מחודש מרץ 2015 עד ליום 13.9.16 בתפקיד מפתח;
• מר אילן קרפל (להלן – מר קרפל), שעבד בנתבעת 1 החל מחודש ספטמבר 2015 במשך כשישה חודשים ושימש כראש צוות תמיכה בפועל ואחראי על תמיכת לקוחות ובקרת איכות;
• מר גיל בוימל (להלן – מר בוימל), שהצהיר כי עבד בנתבעת 1 החל מיום 25.6.14 עד ליום 20.12.16 בתפקיד מפתח;
• מר איגור שסטקוב (להלן – מר שסטקוב), שעבד בנתבעת 1 החל מחודש אוגוסט 2015 או בסמוך לכך ועד ליום 26.7.16.
• גב' דנה זליג, שלא נחקרה לפנינו משום שהתובע ויתר על עדותה (עמ' 24 ש' 22-24 לפרוטוקול הדיון). על כן, תצהירה הוצא מהתיק.
מטעם הנתבעות הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם בדיון: מר תום וולך, מנכ"ל הנתבעת 1. כן, מר הראל, מנהלו הישיר של התובע, ששימש כ-10 שנים כמנהל בתעשיית התוכנה בנתבעת 1 וסיים את עבודתו בסוף שנת 2017 (עמ' 40 ש' 32-33 לפרוטוקול הדיון).
מר בן וולך לא זומן להעיד לפנינו כיוון שלטענת הנתבעות הוא מתגורר בחו"ל (עמ' 30 ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון). כן מר דותן וולך לא זומן להעיד לפנינו.
10. ההסכם לעניין אופציות בנתבעת 2
התובע הצהיר כי ביום 1.6.14, יחד עם החתימה על הסכם העבודה בינו ובין הנתבעת 1, הודיעה לו הנתבעת 1 כי מוקצות לו אופציות בנתבעת 2, ונמסרו לו המסמכים שלהלן: תכנית אופציות בנתבעת 2, מכתב הענקת אופציות לתובע, ועותק מכתב נאמנות שנעשה בית הנתבעות ובין חברת מיטב ד"ש נאמנויות בע"מ (העתק צורף כמוצגים ת'5, ת'6, ת'7).
לפי תצהיר התובע, בעוד שהובטחו לו אופציות שמשקפות 2.5% משווי החברה, ניתנו לו בפועל כפי שעולה ממכתב ההענקה 180,000 אופציות בלבד, באופן שאינו מאפשר לדעת את השווי האמתי שלהן. לאחר שביקש לברר את שווי האופציות השיב לו מר תום וולך כי הוא קיבל יותר ממה שהובטח לו. בכתב ההענקה נקבע כי כל אופציה הקנתה לו זכות לקנות מניה רגילה אחת של חברת האחזקות בערך נקוב של 0.1 דולר אמריקאי לכל אופציה, במחיר מימוש של 0.03 דולר אמריקאי. כן נקבע כי תקופת ההבשלה של האופציות תשתרע על פני 34 חודשים החל מיום 15.9.14 וכי 29% מהאופציות יבשילו ביום התחילה; 2.08% אופציות נוספות יבשילו כל חודש שלאחר יום התחילה; לאור האמור כל האופציות יבשילו באופן מלא תוך 34 חודשים מיום התחילה.
בחקירתו נשאל התובע על ידי ב"כ הנתבעת כמה שוות האופציות שלו והשיב כי לפי השיחה שמר דותן וולך ניהל עמו בחודש מאי 2015 ולפי מיטב הבנתו הערך של החברה זה כמה שמוכנים להציע עבורה. לדבריו, מר דותן וולך אמר לו שהציעו להם כבר סכום גבוה מהסכום בו מכרו את החברה הקודמת, שהיה כ-150 מיליון (כפי הנראה הכוונה לדולרים, כיוון שבתצהירו של התובע צוין שהחברה הקודמת של האחים נמכרה ב-140 מיליון דולר – סעיף 5 לתצהירו) (עמ' 7 ש' 16-20 לפרוטוקול הדיון). כאמור, מר דותן וולך לא זומן להעיד לפנינו, ועל כן לא נשמעה גרסתו.
לפי תצהירו של מר תום וולך, התובע אכן היה ניצע בתכנית אופציות לעובדים, שלפיה הוצעו למספר עובדים של החברה אופציות למניות. תביעתו של התובע היא לקבלת אופציות שלכאורה הבשילו, וכן לקבלת אופציות אשר טרם הבשילו. ואולם, תכנית האופציות כללה תנאי שלפיו במקרה של "סיום יחסי עבודה בשל סיבה" ישללו מהניצע כל האופציות שהבשילו. לטענת הנתבעות כך קרה במקרה דנן. על כן, יש לבחון אם התובע סיים את העסקתו בנתבעת 1 בשל סיבה, כאשר סעיף זה בהסכם העבודה שולל ממנו את זכאותו לאופציות.
נוסף על כך, מר תום וולך העיד כי ככל שיהיה פסק דין חלוט שיחייב את החברה להקצות מניות לתובע, החברה תעשה זאת, כך שהערך של המניות יהיה לפי הערך של הדברים שהחברה פיתחה (עמ' 32 ש' 27-30 לפרוטוקול הדיון). לדבריו, כיום נמצאת החברה בחובות משמעותיים ואין לה הכנסות. ככל שיצליחו למכור את הטכנולוגיה שפיתחו אז עשוי להיות למניות שווי (עמ' 33 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי כיום הוא העובד היחיד שמועסק בנתבעת 1. שאר העובדים כבר לא עובדים בחברה כי החברה מתקשה לגייס כסף, בין היתר בגלל גניבת קוד המקור, שכן עליה להצהיר על כך לכל משקיע (עמ' 31 ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון, עמ' 33 ש' 5-9 לפרוטוקול הדיון).