סירוב התובע להחזיר את הציוד שכלל מידע סודי
לאחר שהתובע נחשד בביצוע עבירות מחשב, הוא עזב את משרדי החברה ונטל עמו ציוד של החברה שכלל את המחשב הנייד ובו קוד מקור תוכנה, חלקים מתכניות הפיתוח של החברה ומידע סודי נוסף. התובע סירב להשיב את הציוד והמידע הסודי מיד עם הדרישה לכך. על כן, לגרסת הנתבעות, הוא שיבש בדיקה פנימית וחקירה משטרתית.
אשר לחומר של החברה שהיה בציוד שהתובע לקח עמו ממשרדי החברה העיד התובע כי מדובר היה בחומר הרגיל שיש על המחשב – "גיט" (מערכת לשמירת קוד) של קוד מקור. בחומר היה כלול הקוד, וגם מסמכים, מיילים וצ'אטים. כן היו הקלטות שלו עם אנשים אחרים (עמ' 7 ש' 23-28 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי העתיק את כל החומר שהיה על המחשב הנייד לדיסקים די וי די וכן לדיסק און קי (עמ' 8 ש' 3-5 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי יש לו עותקים של מסמכים שאותם הגיש (מיילים, שיחות ועוד), אך אין לו את קוד המקור. לדבריו, חלק מהמסמכים הוא שמר גם באחסון ענן באופן מוצפן (עמ' 8 ש' 3-9 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי היה ברור לו שהמקרה הולך לתביעה ושיש סכסוך, ולכן הוא לא העתיק את קוד המקור (עמ' 8 ש' 13-14 לפרוטוקול הדיון). לדבריו, מדובר היה במחשב האישי היחיד שלו שהיו בו כל החומרים האישיים שלו שכללו גם תכתובות עם עורכי דין ודברים אישיים בעניינים כלכליים ובריאותיים. המטרה שלו הייתה שלא יעשה בחומרים אלה שימוש על ידי הנתבעות (עמ' 8 ש' 20-25 לפרוטוקול הדיון). התובע נשאל על ידי ב"כ הנתבעת מדוע העתיק את כל החומר שהיה מצוי במחשב ולא עשה הפרדה בין המסמכים שלו ובין מה ששייך לחברה, והשיב כי הוא רצה למחוק את כל החומר האישי שלו ולא הייתה לו דרך לדעת אם מחק את כל המסמכים. לכן הוא העתיק את כל החומר שהיה במחשב והשאיר את המחשב ריק (פירמט), ואז החזיר את החומר שהיה שייך לחברה (עמ' 8 ש' 26-29 לפרוטוקול הדיון). אחר כך הוא הביא מחשב נוסף כדי להעתיק את החומר שהוא היה צריך למשפט שכלל שיחות ומיילים (עמ' 9 ש' 5-8 לפרוטוקול הדיון). התובע העיד כי הוא מתייחס לכל המידע שהיה ברשותו כמידע ששייך לחברה והשימוש היחיד שעשה בו היה כדי להגן על עצמו מטענות הנתבעות (עמ' 12 ש' 24-28 לפרוטוקול הדיון).
גרסת הנתבעות
מנגד, מר תום וולך הצהיר כי לאחר שהתובע עזב את משרדי החברה הוא ביקש ממנו להחזיר באופן מידי את המחשב ואת המידע הסודי שהיה בו. אך התובע לא עשה זאת, ואף ניהל משא ומתן בחוסר תום לב להחזרת המידע הסודי והציוד בכפוף לקבלת האופציות. כך ביום 27.7.15 שלח מר תום וולך הודעה לתובע בה ביקש ממנו להחזיר את המחשב ואת כלל הציוד (העתק ההודעה צורפה כנספח י לתצהירו). התובע השיב שהוא חולה (העתק הודעה צורף כנספח י"א לתצהירו). לאחר כשעה שלח התובע הודעה נוספת בה הודיע כי ישיב את הציוד בהתאם לתנאי הסכם העבודה (העתק ההודעה צורף כנספח י"ב לתצהירו). בתגובה שאל מר תום וולך את התובע מדוע הוא לא עונה לטלפונים ושאל היכן הוא מתגורר כדי לשלוח שליח לאסוף את המחשב (העתק ההודעה צורף כנספח י"ג לתצהירו). התובע לא השיב על כך ולא מסר את מקום מגוריו. עוד הוסיף והצהיר מר תום וולך כי את אופן החדירה לתיבות הדוא"ל של העובדים והמנהלים בחברה שנטענו כנגד התובע, וכן את ביצוען של עבירות נוספות, לא ניתן לבדוק אלא מהמחשב ממנו בוצעה העבירה. לפיכך התובע "פירמט" את המחשב ומחק כל אפשרות שיחזור של ההיסטוריה שלו.
מר תום וולך הוסיף והצהיר כי ביום 28.7.15 שלח ב"כ התובע מכתב שלפיו התובע ישיב את קוד מקור התוכנה, המידע הסודי והציוד, רק כנגד חתימת נציג החברה המוסמך על מכתב מימוש האופציות (העתק המכתב צורך כנספח ט"ו לתצהירו).
ביום 2.8.15 השיב התובע את הציוד של החברה, ומר תום וולך העיד בעניין זה כך:
"ש. כשרומן החזיר את המחשב ב 2.8 כמו שאתה אומר בס' 88 לתצהירך אז אתם מגלים שחסרים חלקים מקוד המקור?
ת. אין לנו ידיעה מה היה על המחשב בזמן שהוא נגנב. אנחנו מעריכים שחלקים גדולים מאוד מקוד המקור של החברה היו על המחשב בתוכם חלקים שכתב רומן עצמו אבל בקוד רב מאוד שכתבו אחרים בחברה, מאמץ של אלפי שעות עבודה ועשרות שנות אדם, רומן הוא אחד העובדים היחידים שמכיוון שנהנה מאמוננו קיבל גישה לחלקים גדולים של קוד המקור והגיע אלינו עם דרישות לכאורה לצורך עבודתו לגישה ולעוד ועוד קוד מקור ולרוע מזלנו הוא גנב כמות עצומה של קוד מקור. אני מכיר רק מקרה אחד כזה של גניבה מחברה NSO.
ש. אם זה נכון ומדובר בגניבה מדוע לא הגשת מיד דרישה לתפיסת כל החומרים אצל רומן כבר בזמן אמת באוגוסט 2015 ואתם בודקים את המחשב רק לאחר הגשת התביעה?
ת. מהרגע שרומן התבקש להמתין במקומו על מנת שנוכל לבדוק את המחשב לא חלפו 3 דקות שהוא נמלט מהחברה עם החומר הסודי. נסינו לקרוא לו לשוב למשרד. למחרת הגשתי תלונה במשטרה בשם החברה וציפיתי שהמשטרה תתפוס את המחשב ותחזיר לנו את החומר הסודי שלנו ותמצה את הדין ואת החקירה. הגשתי תלונה על גניבת מידע סודי שסווגה בטעות על ידי המשטרה כגניבת מחשב למזלו של רומן".
(עמ' 33 ש' 16-30 לפרוטוקול הדיון).
מר תום וולך העיד כי כל החומרים נגנבו מהמחשב. הוא שלח את המחשב למעבדה שגילתה שהמחשב פורמט בכלים מתקדמים כך שלא ניתן לשחזור. לדבריו, למעט התלונה במשטרה אין לו כלים נוספים להתחקות אחרי המידע שהיה במחשב (עמ' 34 ש' 10-17 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי רק הקוד שהתובע בחר לגבות באופן אקטיבי מגובה, אך ייתכן שיש מאות שעות של עבודה שאינן מגובות (עמ' 34 ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי הנוהל בחברות תוכנה לגבי קוד מקור הוא שתוכנה אמורה לגבות שרתים, אך במקרה של התובע הם נתקלו בקשיים בצורת העבודה (עמ' 36 ש' 21-24 לפרוטוקול הדיון).
בסעיף 9 להסכם העבודה נקבע כי על העובד להשיב ציוד תוך 7 ימים, אך לפי תצהירו של מר תום וולך מדובר במסגרת יחסים תקינים. לפי סעיף 10 לנספח C להסכם העבודה, במסגרת סיום יחסי העבודה בין הצדדים על העובד להשיב את הציוד מיד עם דרישה. הנתבעות טענו כי התובע הפר את הוראות סעיף 10 לנספח הקניין הרוחני להסכם העבודה, בכך שסירב להשיב את הציוד והמידע הסודי של החברה מיד עם הדרישה לכך. התובע השיב את המחשב ואת הציוד הנוסף רק ביום 2.8.15, לאחר ש"פירמט" את המחשב, מחק את כל המידע שהיה עליו והחזיר מידע חלקי. מנגד, התובע העיד כי הנתבעות הן אלו שהפרו את ההסכם. לדבריו, הוא מתייחס לכל המידע שנמצא ברשותו כמידע ששייך לנתבעות, כאשר השימוש היחידי שעשה במידע הוא כדי להגן על עצמו מהטענות של הנתבעות (עמ' 12 ש' 24-28 לפרוטוקול הדיון). אשר לנספח C, שלפיו העובד ימסור לחברה מיד עם דרישה את כל המסמכים והחומרים שנמצאים ברשותו העיד התובע כי מדובר היה על מסירת המידע בהקדם. אך בהסכם נכתב שהחוזה גובר על הנספח וישנו סעיף ספציפי שאומר שצריך להחזיר את החומר תוך שבעה ימים (עמ' 12 ש' 29-32 לפרוטוקול הדיון).
מר הראל הצהיר כי תחום אחריותו העיקרי של התובע היה רכיב ה"פוש" ורכיב אחר בשרת שפיתוחם הופסק. הטעמים לכך היו: בשל העתקה ללא אישור של הקוד על ידי התובע וכי הרכיבים לא ביצעו את תפקידם כנדרש. התובע עבד על הרכיבים במשך למעלה משנה, ועלות החלפת הרכיבים שהתובע היה קשור אליהם עלתה לחברה במאות שעות של פיתוח. נוסף על כך, פירמוט לא מורשה ומחיקת תוכן מחשב החברה שהוקצה לתובע גרמו לחברה לאבד מאות שעות תכנות, מסמכים ומידע רב. מעבר לכך, שובשו הראיות המצביעות על עבירות מחשב. כלומר, לא ניתן לבדוק אם התובע העתיק את קוד המקור, אם התובע חדר לחשבונות דוא"ל של עובדים, מנהלים, צדדים שלישים ועוד. לדבריו, הנוהל בחברות תוכנה הוא שהחברה מקבלת לידיה ואף תופסת את המחשב שבבעלותה אשר הוקצה לעובד ומבצעת חקירה פנימית. ככל שיש צורך בכך מעורבת גם משטרת ישראל. מר הראל הצהיר כי נהלי החברה במקרה של סיום העסקה הם שהמחשב של החברה שהוקצה לעובד נשאר במשרד. אם יש לעובד חומר פרטי על ציוד החברה, אדם מורשה לכך על ידי החברה נותן לו אותו. מהאמור לעיל, ככל הפחות ניתן היה לעשות את הפעולה בנוכחות נציג של המעסיקה, על מנת לבחון שנשמרות הזכויות של כל אחד מן הצדדים - אך לא כך פעל התובע.
אנו מקבלים את גרסת הנתבעות שלפיהן התובע הפר את הנהלים של החברה ואת הסכם עבודתו. התובע נדרש להשאיר את המחשב במקומו ולא להוציאו מהמשרד, אך התובע עזב את המשרד ונטל עמו את המחשב הנייד שכלל מידע סודי. כאשר הוחזר המחשב לחברה הוא פורמט בצורה שלא ניתן לשחזר את המידע. כל התוכן של המחשב הועתק למדיה חיצונית. לא ניתן לדעת אם כל התוכן של המחשב אכן הוחזר למחשב עצמו לאחר הפרמוט. מר הראל אף סבור כי ניתן להסיק מכך שהתובע גנב קוד של החברה ומסמכים סודיים אחרים. זאת על רקע ההרשאות הרבות שדרש וחלקן אף ניתנו לו. כן כי ייתכן שהתובע השתמש בקוד המקור של החברה בפרויקטים אחרים שעבד בהם.
אנו סבורים כי החשדות שהועלו כנגד התובע בעניין ביצוע עבירות מחשב לא הוכחו. כמו-כן, הטענות המקצועיות שהועלו כנגד התובע לא הוכחו אף הן. ואולם, הוכח כי התובע פעל בניגוד להוראות של מעסיקיו כפי שיפורט להלן. התובע עזב את המשרד ללא רשות, ולקח את הציוד של החברה שכלל חומר סודי, ובין היתר את קוד המקור של החברה. הוא סירב להשיב את הציוד מיד עם הדרישה לכך מטעם החברה. הוא פירמט את המחשב (מחק את כל תוכנו), ולצורך כך העתיק את כל החומר שהיה במחשב של החברה למדיה חיצונית, והחזיר למחשב חלק מהתוכן, לדבריו למעט פרטים אישיים. לאחר מכן התקין מחדש מערכת ההפעלה. ביום 2.8.15 החזיר התובע את המחשב וכלל הציוד שהיה ברשותו לחברה. ואולם, לא ניתן לדעת מה היה במחשב קודם לכן (לפני הפירמוט) שכן לא ניתן לשחזר מידע זה, וכן לא ניתן לדעת אילו חומרים השאיר התובע בידיו. לפי הסכם העבודה, לתובע היה אסור להעתיק או לשמור אצלו העתק של קוד המקור של החברה ומסמכים סודיים נוספים שמהווים קניין רוחני שלה, והיה עליו להשיב את הציוד מיד עם הדרישה לכך (סעיף 10 נספח להסכם העבודה). ואולם, התובע פעל בניגוד להסכם העבודה. תוצאת ההפרות המתוארות לעיל היא ביטול הזכות של העובד לרכוש אופציות או מניות בחברה (סעיף 9.5 לתוכנית האופציות). כאמור, בהסכם העבודה, הזכות לרכוש אופציות מותנית בכך שלא יבצע התובע הפרות המנויות בסעיף 7 להסכם העסקתו. אנו מקבלים את גרסת הנתבעות שלפיה התובע הפר באופן מהותי את הסכם העבודה ולכן הייתה סיבה לסיום ההעסקה בשל סיבה – Termination for cause.
מכאן שהתובע לא הוכיח את זכאותו לאופציות למניות כפי שהוא דורש בתביעתו ודין התביעה להידחות.
14. התביעה שכנגד - האם התובע גרם לנזקים לנתבעות והאם הן זכאיות לפיצוי בשל כך?
מר תום וולך הצהיר כי התובע השיב את המחשב לחברה לאחר ש"פירמט" אותו באופן בלתי הפיך ומחק ממנו כל מידע קודם, תוך שהוא מוחק את קוד המקור שעליו עבד במשך שנתיים, וכמו כן חומר סודי הכולל מסמכים רבים, תכניות פיתוח סודיות ומידע רב נוסף. מחיקת תוכן המחשב גרמה לחברה לאבד מאות שעות תכנות, מסמכים ומידע רב נוסף, וכן שובשו הראיות המצביעות על עבירות מחשב. לדבריו, אמנם לחברה היה גיבוי של חלק מהחומרים, אך לא היה לה גיבוי לקוד המקור האחרון שאותו פיתח התובע ולכל קוד מקור אחר שבחר שלא לגבות. כן, משום שהתובע לא ערך חפיפה למחליפו, נאלצה החברה להשקיע משאבים נוספים בלימוד קוד המקור שעליו היה אחראי התובע. בסופו של דבר, החברה נאלצה לזנוח את המשך פיתוח רכיבי התוכנה שהתובע היה מעורב בפיתוחם ואת קוד המקור שכתב. הדבר גרם לחברה לנזקים ניכרים ולעיכובים בלוחות הזמנים של תהליך הפיתוח.
נוסף על כך, מר תום וולך הצהיר כי התובע העתיק את תוכן המחשב של החברה למחשב או לאמצעי אחסון אחר ועדיין מחזיק בניגוד להסכם העבודה חלקים ניכרים מהקוד ומהחומר הסודי של החברה והדבר מהווה הפרה של קניינה הרוחני של החברה. לפי תצהירו של מר תום וולך, באמצעות הקוד והחומר הסודי ניתן להקים חברה מתחרה לתובעת, שכן עלות הפיתוח של החומר הסודי הייתה ניכרת ועשויה להיות בעלת שווי כסף רב בשוק. ייתכן כי חומר זה אף שימש את התובע בפרויקטים אחרים שבהם עבד.
אשר לפירוט הנזקים הכספיים הצהיר מר תום וולך כי עלות העסקתו של התובע, בסך 255,000 ₪, ירדה לטמיון שכן הוא כתב קוד שלא ניתן לתחזק והחברה הייתה חייבת להפסיק לפתחו. כמו כן, לחברה נגרם נזק בשל החלפת הקוד. כן, כאמור, התובע סירב לבצע חפיפה למחליפו בתפקידו ולכן נאלצה החברה להשקיע משאבים נוספים בלימוד תפקידו והקוד שעליו היה אחראי ונגרם לה נזק. כן התובע הפר את חוק זכויות יוצרים וחוק עוולות מסחריות והנתבעות זכאיות לפיצוי ללא הוכחת נזק. נוסף על כך, התובע עוול בעוולת רשלנות ובעוולת הפרת חובה חקוקה, וכן הפר את חובותיו החוזיות כלפיהן לפי הסכם העבודה (סכום התביעה: 480,000 ₪). יתרה מכך, הנתבעות עתרו גם לקבלת צווים ובין היתר לקבלת צו שיחייב את התובע שלא לעשות שימוש במידע שבחזקתו או בשליטתו.