לפי תצהירו של התובע, ביום 28.7.15 הודיעה לו החברה כי היא מכירה בהתפטרותו ומוותרת על תקופת העבודה המוקדמת. כאמור, ביום 29.7.15 הוא זומן לשימוע על ידי החברה, וביום 30.7.15 השיב בא כוחו כי אין טעם בקיום השימוע. במענה שלחה החברה "הודעה על סיום העסקה" וטענה שהאשמות שהועלו כנגד התובע מהווה termination for cause, ולפיכך האופציות פקעו (העתק המכתבים צורפו כמוצגים ת'10-ת'14 לתצהירו).
התובע הצהיר כי התנהלות הנתבעות כלפיו וההאשמות כנגדו באה לידי ביטוי גם כלפי עובדים אחרים. מר גוטמן הצהיר כי בתקופת עבודתו היה עד לדרישות מוגזמות של שעות עבודה, משימות שניתנו לעובדים ולאחר מכן התוצרים נזרקו לפח, וכן ליחס שלפיו כל עובד היה "אויב בפוטנציה". הוא הצהיר כי כאשר הוא רצה לעזוב את החברה החל מר בן וולך לחקור אותו אם ניסה אי פעם לגנוב אנשים מהחברה או לפתוח סטארט-אפ ולגייס אליו אנשים, וביקש לדעת לאיזו חברה הוא עוזב. מר גוטמן לא השיב מדוע הוא עוזב, ומר בן וולך אמר לו שכדאי לו להשיב מכיוון שהוא יכול להשמיץ אותו לפני מעסיקים פוטנציאליים שיפנו לקבלת המלצות. לאחר מכן, הוא קיבל מכתב ממר הראל בו הוא מקבל את התפטרותו אך צוין בו כי הם לא היו מרוצים מביצועיו בעבודה ושניתנו לו מספר הזדמנויות.
גם מר קרפל הצהיר כי החברה לא גילתה סובלנות להערות ולביקורת על אבטחה לקויה. עוד הצהיר כי בעת עבודתו נחשף לשמירת סיסמאות בלתי מאובטחת על ידי החברה לתיבות מייל של לקוחות. הוא העיר על כך מספר פעמים להנהלת החברה ובתגובה לכך מנהל צוות הפיתוח, מר הראל, גער בו. כמו כן, מר קרפל הצהיר כי למיטב ידיעתו לא היו תלונות מיוחדות או בעיות מערכת שנבעו מעזיבתו של התובע, וכי מאז תחילת עבודתו ועד לסיומה התמודדה החברה עם תקלות בשרות ה"פוש" באופן קבוע. לעניין סיום העסקתו הצהיר כי הסיבה לפיטוריו הייתה שיחה שערך עם פריידי, שרון פרידמן, סמנכ"ל הטכנולוגיה בחברה, בה מר קרפל אמר לו שקשה לו למצוא שפה משותפת עם בן וולך. לאחר שתוכן השיחה הועבר לבן וולך, האחרון זימן אותו למשרדו והודיע לו שהוא יכול להיות עובד טוב אך לא אצלם. לאחר מכן הוא זומן לשימוע בו נאמר לו שהוא היה עובד גרוע, זאת כאשר במשך העסקתו קיבל פידבקים על כך שמרוצים מעבודתו. נוסף על כך, מר קרפל הצהיר כי במהלך עבודתו הוא היה עד לסיטואציות של יחס משפיל כלפי עובדים אחרים מצד האחים וולך ואף לצעקות, ובמיוחד כלפי עובדים שעזבו.
כן, מר בוימל הצהיר כי כאשר הודיע על התפטרותו ביום 21.11.16 היה מחויב לעבוד במשך חודש נוסף. בתגובה לכך אמר לו דותן וולך "יש לך פה עוד חודש, ואם תעשה לנו צרות – אנחנו נמצא אותך, ונקלקל לך". לדבריו, איום זה בא לאחר שעבד במשך שנתיים עבודה מאומצת.
גרסת הנתבעות
אף על פי שהתובע סבור כי הוא התפטר מהחברה, הציגו הנתבעות גרסה שונה מזו של התובע. מר תום וולך הצהיר כי ביום 26.7.15 בשעה 16:40, קם התובע בבהלה ממקום עבודתו ועזב את המשרד. זאת לאחר שמר בן וולך העלה כנגדו חשדות בדבר קריאת הדוא"ל שלו ורצה לגשת לעמדת העבודה שלו, לאחר שביקש ממנו להישאר במקומו (העתק ההתכתבות בין הצדדים צורף כנספח ג לתצהירו של מר תום וולך). בתגובה התובע עזב את המשרד ולקח עמו ציוד של החברה שכלל מידע סודי.
לפי תצהירו של מר תום וולך, במהלך עבודתו של התובע, עלו למר בן וולך ולאחרים בחברה חשדות שהתובע מבצע עבירות מחשב תוך שימוש במחשב הנייד של החברה שהוקצה לשימושו, ואף מכשיל פיתוח של רכיבים שעליהם היה מופקד. התובע נחשד בחדירה לתיבות דואר אלקטרוני של מר בן וולך ושל מנהלים אחרים בחברה או של צדדים שלישיים או של לקוחות. חלק מתיבות הדואר הכילו בין היתר מידע סודי רב של החברה כמו תכניות פיתוח עתידיות וכן התכתבויות אישיות. המנהלים אף נתנו לתובע הנחיות ברורות ואזהרות להימנע ממעשים אלה, אך התובע הכחיש את המעשים שיוחסו לו.
על כן, מר בן וולך רצה לגשת לעמדת המחשב של התובע שנמצאת בחלל שיתופי במעבדה ולבחון את מסך ה"ולוג" במחשב שלו כדי לבדוק אם התובע ביצע בדקות האחרונות עבירות מחשב שכללו חדירה לתיבת הדוא"ל שלו ושל מנהלים אחרים או של לקוחות. בתגובה לכך, התובע עזב את המשרד ונטל עמו את המחשב הנייד וציוד נוסף שכללו מידע סודי ורגיש של החברה. מר בן וולך אף הודיע לתובע כי הוא ידווח על כך למשטרה (העתק התכתבות בין הצדים צורפה כנספח ד לתצהירו של מר תום וולך). הנתבעות סברו כי התובע פעל כך כדי להסוות את מעשיו הפסולים שכללו ביצוע עבירות מחשב, חדירה לפרטיות מנהליו והפרת נהלי החברה.
בחקירתו העיד מר תום וולך לעניין ההאשמות שהועלו כנגד התובע בדבר ריגול כי במשך תקופה היו כלפיו חשדות לעבירות מחשב. התובע קיבל התראות בהן ביקשו ממנו מנהלי החברה לא להיכנס למיילים שלהם (עמ' 37 ש' 22-25 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי התקיימה ישיבת הנהלה ושמו של התובע עלה בתור מועמד לפיטורים כי הוא לא עמד במשימות התכנות (עמ' 38 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון). לשאלת ב"כ התובע אם הם חיפשו דרך לשלול מהתובע את האופציות העיד תום וולך כך: "לא העליתי בדעתי שיתכן מקרה שהוא לא יקבל את האופציות. מה שהוא עשה זה דבר חסר תקדים שמעולם לא נתקלתי בו בעשרים שנות קריירה שלי" (עמ' 38 ש' 4-6 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כך:
"ש. אני מפנה לת/18 ג' עמ' 9 – זה נראה לך בסיס נכון להאשמה של עובד בקריאת מיילים החשדות האלה? האם זה נראה לך שמנהל בכיר יאשים עובד בריגול בגלל שהוא מתנהג מוזר?
ת. לא אני ניהלתי את השיחה. לבן היתה אינטואיציה טובה. רומן אכן בלש והקליט לא בטוח שאינטרס החברה היה מול עיניו. יכולת לקרות אימיילים ונכונות לכך עוררו חשד מנהל הפתוח דרש מרומן להחליף את כותרות המילים של המערכת במספר מייצג או בתווים מייצגים. זה לא כתוב – את שאלת אותי שאלה. אני ממילא לא נשאל על דברים שאני אמרתי. רומן במשך תקופה ארוכה התמהמה ולא בצע המשימה. בצוע משימה זו היה שולל ממנו את היכולת לראות את כותרות המיילים. זו משימה פשוטה לתכנת מתחיל. מי שנכנסים לו לתיבת המייל יכול לראות את זה. החשש שלנו היה שהוא עושה את זה לא רק לנו אלא גם לחלק מהלקוחות. אין לנו יכולת להוכיח כי רומן בהברקה ובכישרון רב נמלט עם המחשב ופרמט אותו וכל העדויות היו במחשב הזה.
ש. תסכים אתי שכל חדירה למחשב של לקוחות מתועדת בלוגים של השרתים?
ת. אני לא מסכים. כמות המידע הסודי שרומן חשף היא עצומה וגרמה לנו נזק. אין לנו רצון להוסיף ולו בדל של מידע סודי נוסף".
(עמ' 38 ש' 18-32 לפרוטוקול הדיון).
נוסף על כך, מר תום וולך העיד כי לתובע הייתה גישה לשרת "פוש" ולשרתים אחרים בהם היה יכול לראות את הנושא של המייל, אך כדי להיכנס למייל הוא היה צריך לגנוב את הסיסמה מתוך השרת. החשד היה שהוא גנב את הסיסמה ונכנס למייל (עמ' 39 ש' 6-11 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי נדרשה רמה גבוהה של אמון בקרב העובדים, והמנהלים התרו לא להיכנס לחשבונות המייל. הם סברו כי התובע הפר את ההנחיה, אך אין דרך להוכיח זאת כי הוא גם שיבש את החקירה (עמ' 39 ש' 12-17 לפרוטוקול הדיון).
מר הראל הצהיר כי התובע הגיע לעבוד בחברה בלי השכלה וללא ניסיון רב, אף על פי שהתובע הצהיר כי הוא עוסק בתחום התוכנה ובפיתוח והקמה של מערכות מורכבות החל מגיל 16 וכי יש לו מוניטין בתחום (סעיפים 6-7 לתצהירו). מר הראל הצהיר כי ניתנה לתובע הזדמנות תעסוקתית והרשאה לעבוד על מספר פרויקטים נוסף על עבודתו אצל הנתבעת 1, והוסכם על כך במסגרת הסכם העבודה. שכרו של התובע היה סביר בהתאם לניסיונו וליכולותיו המקצועית באותו הזמן.
מר הראל הצהיר כי במהלך עבודתו של התובע מערכת ההרשאות לעובדים הייתה באחריותו (של מר הראל), והתובע ניסה כל העת לקבל הרשאות שיקנו לו גישה לחומרים שלא נדרשו לו, כמו קוד מקור של עובדים אחרים ואף מטריקות (סטטיסטיקות שימוש) של החברה שאינן קשורות לעבודתו בצורה ישירה. מר הראל לא הסכים לתת לתובע גישה בלתי מוגבלת למטריקות ולחלקים של קוד המקור. נוסף על כך, התובע נהג לבקש ממר הראל ומבעלי תפקידים אחרים בחברה קוד מקור ומסמכים סודיים שקשורים ברכיבים שונים שפיתחו עובדים אחרים בחברה. התובע טען לפניהם כי הוא זקוק למסמכים ולקוד המקור כדי להצליח בעבודתו. גם בחקירתו העיד מר הראל כי לתובע היה את כל מה שצריך כדי לתקן את השרתים, אך הוא ניסה להשיג כל קוד אפשרי וכל מידע בחברה. זאת כדי להעתיק את כל הקוד של החברה (עמ' 45 ש' 19-22 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד מר הראל כי התרומה של התובע לאפליקציית "בלומייל", שהיא אחד המוצרים המרכזיים של הנתבעת 1, הייתה מינורית (עמ' 41 ש' 9-12 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי הוא מצטער על כך שהעסיק את התובע, מכיוון שהתובע גרם לו לכישלון רב בתקופת העסקתו שהוא נושא עד היום (עמ' 42 ש' 13-15 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי השרתים היו מגובים וכך גם קוד המקור היה מגובה (עמ' 44 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון).
מר תום וולך הצהיר כי מיד עם עזיבתו של התובע את משרדי החברה, החל מהשעה 16:45, פנו אליו מנהלי החברה בניסיון לגרום לו להחזיר את הציוד והמידע הרגיש והסודי שנטל עמו. אך התובע לא השיב לפניות מנהלי החברה. על כן, מר בן וולך שלח לתובע הודעה שלפיה: "...מטבע הדברים אינך ממשיך לעבוד בחברה ואתה מחויב למסור את כל החומר מיד ללא דיחוי. הפרה של הסכם ההעסקה שאתה חתום עליו תגרור השלכות מרחיקות לכת. לגבי הפריצה לחשבונות מיילים, זהו דבר פסול מיסודו ואסור על פי חוק שיטופל בנפרד. אם לא תחזיר את המחשב מיד, נעביר לטיפול המשטרה שאחראית על אכיפת החוק" (העתק התכתבות צורף כנספח ה לתצהירו של מר תום וולך). עוד כתב מר בן וולך לתובע הודעה שלפיה: "ברחת עם הלפטופ והחומר של החברה, אתה מכניס את עצמך לצרות רציניות ביותר וזה עניין פלילי. אני מפציר בך – החזר את המחשב וכל החומר של החברה מיד ללא דיחוי. ממתינים לך במשרד" (העתק התכתבות צורף כנספח ו-ז לתצהירו). התובע לא השיב להודעות, ולמחרת הודיע שהוא חולה (העתק ההודעה צורפה כנספח ח לתצהירו). אחר כך שלח התובע מכתב בו הודיע על התפטרותו (העתק המכתב צורף כנספח ט לתצהירו).
לאור כל האמור לעיל, הנתבעות סבורות כי התובע סיים את עבודתו תוך Termination for cause – סיום העבודה בשל סיבה. זאת משום שעזב את משרדי החברה ונטל את המחשב הנייד שכלל מידע סודי ללא רשות, ולא השיב לפניות החברה להחזירו. על כן, לטענת הנתבעות, הפר את הסכם העבודה, כאשר משמעות הסעיף בעניינו היא הפסקת ההסכם בשל סיבה/עילת הפרה, ואין זה משנה כלל אם העובד התפטר או פוטר – בנסיבות שהן- termination for cause. בכל מקרה התובע פוטר בהודעה בכתב (בהודעה שנשלחה לו מטעם מר בן וולך) עוד לפני שהוציא מכתב בעניין התפטרותו. החברה הודיעה לתובע כי בהתחשב בנסיבות היא מוותרת על התייצבותו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת – תקופה החלה בין או פוטר ובין אם התפטר (העתק המכתב צורף כנספח י"ד לתצהירו של מר תום וולך).
13. האם התובע סיים את העסקתו בשל סיבה – Termination for cause ועל כן אינו זכאי לאופציות?
מר תום וולך הצהיר כי הוא מנהל חברות הייטק בארץ ובחו"ל במשך כ-20 שנה, וכי הוא ביצע במסגרת תפקידו עשרות רבות של הענקות דומות של אופציות לעובדים. לדבריו, אף פעם לא נאלץ לשלול מעובד לשעבר אופציות ולא הפעיל סעיף של Termination for cause, אלא במקרה דנן של התובע שעקב ובלש אחרי עובדים ומנהלים, הכפיש את שמם הטוב, לא הסכים להחזיר את המחשב שלקח שכלל מידע סודי, גנב והעתיק חומר סודי ואישי של החברה ומנהליה, הפר את נהלי החברה והחוק, והסב נזקים לחברה. כמו כן, התובע שיבש חקירה בקשר לחשדות מבוססים לעבירות מחשב, וגנב חלק מקוד המקור וחלקי תכניות פיתוח. כאמור, מר תום וולך אף הגיש כנגד התובע תלונה במשטרה בעניין גניבה של מחשב, אך התלונה נסגרה. מר תום וולך סבור כי התובע העתיק ללא רשות את קוד המקור ומידע סודי נוסף ושומר אותו אצלו.
עוד הצהיר מר תום וולך כי בסבבי השקעה נדרשת חברת תוכנה המעוניינת לגייס כסף להצהיר כי לא ידוע לה על כך שקוד המקור שלה ותכניות הפיתוח נגנבו או נמצאו מחוץ לשליטתה. מאחר שהחברה לא יכלה להצהיר הצהרה כזו, שכן סברה כי קוד המקור ותכניות הפיתוח שמורים אצל התובע, נתקלה החברה בקושי לעניין משקיעים שהעדיפו לא לקחת סיכון מבחינתם. החשש של החברה הוא שלאחר שהמשקיעים ישקיעו בה יבחר התובע לפגוע בה ולפרסם את קוד המקור שלה ואת תכניות הפיתוח שלה ומידע סודי אחר. על כן, גניבת מידע סודי פוגעת בשווי של החברה באופן קשה.
מר תום וולך הצהיר כי אחת הטענות שעלתה כנגד התובע הייתה שהוא מסב נזק לחברה – בהכשלת גיוסי כוח אדם, בהטלת דופי במערכות החברה, במנהליו ובמייסדי החברה. טענה נוספת שעלתה כנגדו היא כי הוא פוגע בפרטיות ומתעסק בדברים שלא קשורים אליו בחברה.
לפי תצהירו של מר תום וולך, בהתאם לסעיף ההגדרות בתכנית האופציות ובהתאם לחלופה i להסכם העבודה של התובע שקובע termination for cause, המונח cause משמעותו: העובד פועל בכוונה לפגוע בחברה, העובד מזייף רישומים או דיווחים, העובד מפר חובת אמון או דאגה כלפי החברה, העובד מפר הפרה מהותית את הסכם ההעסקה – הפרה שלא תוקנה, כל הפרה של נספח זכויות הקניין במידע, המצאות ואי תחרות וכן כל מעשה או מחדל העולה כדי cause לפי הדין. במקרה של התובע עולות ההפרות הבאות: התובע פעל בכוונה לפגוע בחברה; התובע שיקר לגבי היותו חולה; התובע הפר חובות אמון ודאגה לחברה; העובד פעל על מנת לשבש הליכי בדיקה של החברה ושל המשטרה; התובע הפר הוראות של הממונים עליו להישאר במקומו לטובת התרשמות ממעשיו במשרדי החברה; התובע הפר הוראות של הממונים עליו להחזיר את המידע; התובע ניסה לסחוט את החברה – אופציות תמורת המידע שגנב.