6. גרסת הנתבעות וטענותיהן
הנתבעות טענו כי התובע הפר את נהליהן, וביצע עבירות חמורות בנוגע לחומר מחשב, לסודיות ולפרטיות. התובע עזב את מקום העבודה, סירב לחזור ולבצע חפיפה למחליפו, החזיק במחשב נייד ובטלפונים סלולריים, ובמידע רגיש וסודי של החברה בניגוד להוראות מפורשות של מנהליו ועוד. נסיבות סיום העסקתו של התובע עולות כדי Termination for cause באופן המבטל את זכאותו לאופציות, בין שהבשילו ובין שלא.
לגרסת הנתבעות, העובד החזיק בציוד החברה בו סודות ומידע חשוב של החברה שכלל קוד תוכנה, בניסיון לקבל הסכמה מהחברה להעניק לו את האופציות. לאחר שהשיב את הציוד התגלה כי הוא "פירמט" את המחשב ומחק את הקוד שעליו עבד וגם מידע על התנהגות של רכיבים במערכת. התובע גרם לחברה לאבד מידע חשוב ושעות רבות של תכנות. הוא שיבש ראיות המצביעות על עבירות מחשב. כן, עלה החשד שהתובע העתיק את תוכן המחשב שנטל מהחברה למחשב אחר.
הנתבעות טענו כי התובע חדר לפרטיות של אנשים אחרים בחברה כדי להשיג מידע רגיש שלא נחוץ לצורך תפקידו בחברה, נטל ציוד שלא כדין ולא השיב אותו כשהתבקש, העתיק ומחק מידע שלא כדין והגיש כתב תביעה תוך חשיפת סודות מסחריים של מנהלי החברה.
התובע היה מתכנת ברמה ממוצעת, שאינו מומחה, ללא לימודים אקדמאיים או אחרים בתחום התוכנה. התובע היה ממונה על פיתוח רכיבים הקשורים לתכנת המיילים. מדובר בעניין שאינו מורכב ואינו דורש מומחיות מיוחדת. התובע ביצע את עבודתו בקצב לא מספק וקיבל התראות לשפר את ביצועיו.
עוד טענו הנתבעות כי לתובע לא היה שכר חריג והוא לא קיבל שכר נמוך עקב האופציות. כל עובדי המיזם קיבלו אופציות, ולא היה בכך כדי להשפיע על שכרם. תכניות אופציות לעובדים זו הטבה מקובלת בתחום ההייטק ואינה חלף שכר. שכרו של העובד היה השכר הנהוג בחברה באותו הזמן, והוא קיבל הטבות שונות. כמו כן, בהתאם להסכם ההעסקה, הותר לו לעבוד על פרויקטים נוספים בזמן עבודתו בחברה, כך שבפועל הוא עבד פחות ממשרה מלאה בחברה.
אשר לתכנית האופציות טענו הנתבעות כי התובע לא היה בעל אופציות אלא ניצע בתכנית אופציות של הנתבעת 2. לטענתן, מתן אופציות ומניות נעשה לפי מספר ולא לפי אחוזים. סך האופציות שניתנו לתובע שיקפו 2.5% מהון המניות במועד הקצאת האופציות, כאשר מימוש האופציות היה בכפוף לתנאי התכנית.
לגרסת הנתבעות, העסקת התובע אצל הנתבעת 1 הופסקה תחת הגדרת Termination for cause, שמבטלת את זכאותו לאופציות. בחודש מאי 2015 פנה מר בן וולך לתובע בדרישה להאיץ את קצב עבודתו, וכן בעניין שמועות בחברה כי התובע קורא את תכתובות הדוא"ל שלו, אך התובע התחמק ממתן תשובות. ביום 26.7.15 עלה החשד של מר בן וולך פעם נוספת כי התובע שוב חודר לתיבת הדוא"ל שלו. הוא פנה לתובע וביקש לברר עמו את הדברים החמורים. התובע התחמק מתשובה, וכאשר מנהלי החברה ניגשו לעמדת התובע כדי לשוחח עמו, גילו שהתובע עזב את המקום, ולקח שני טלפונים סלולריים ואת המחשב הנישא שהיה עמוס במידע רב של החברה. נציגי החברה הופתעו מהתנהגותו זו של התובע וחששו כי התובע יעשה שימוש אסור ומפר בחומרים הסודיים שהיו על גבי הציוד. על כן, הם פנו אליו בטלפון, בדוא"ל ובמסרונים (whatsapp) והפצירו בו להשיב את הציוד ולתקן את ההפרה. הודעות אלו נמחקו מהציוד שהושב לנתבעת 1. התובע העתיק את תוכנם של הטלפונים הסלולריים והמידע מאוחסן אצלו על גבי מדיה כלשהי. בערב אותו היום שלח התובע הודעה שצורף אליה מכתב התפטרות. למחרת התובע לא הגיע לעבודה בטענה שהוא חולה, וסירב להשיב את הציוד שלקח. הנתבעות חששו כי התובע יעשה שימוש אסור בחומרים שהיו מצויים על הציוד, ועל כן אף דיווחו על גניבת הציוד למשטרת ישראל.
לטענת הנתבעות, מדובר במעשה שסיכן את המשך קיומה של החברה ומצטרף לעבירות חדירה לחומר מחשב ולפרטיות שביצע התובע ואסור על פי דין. בהתאם לסעיף 10 לנספח C להסכם העבודה, על התובע היה להשיב את הציוד מיד עם דרישה.
בהמשך, בהתאם לבקשתו, ויתרה הנתבעת 1 על התייצבותו של התובע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת על מנת שיחזיר את הציוד. לאחר מכן, התובע הודיע כי יחזיר את הציוד רק אם יאושרו האופציות שלו. התובע לא הגיע לשימוע והנתבעת 1 הודיעה לו על פיטוריו בנסיבות של Termination for cause.
הנתבעות טענו כי התובע הפר את הסכם ההעסקה שכן הזיק לחברה ביודעין (הפרה של סעיף b), שיקר לחברה (הפרה של סעיף d), הפר את חובות הנאמנות והזהירות ויתר הוראות ההסכם (הפרת סעיפים g-f), הפר את הוראות נספח הקניין הרוחני של החברה (סעיף h), והפר את הוראות הדין שמאשרות אי תשלום פיצויים (סעיף i), אף על פי שקיבל פיצויי פיטורים. כן התובע הפר את הוראות סעיף 10 לנספח הקניין הרוחני, בסירובו המכוון להשיב את קוד התוכנה, הציוד והמידע הסודי לחברה, מיד עם הדרישה לכך.
לגרסת הנתבעות, התובע השיב את המחשב לאחר ש"פירמט" אותו ומחק ממנו את כל המידע וכן את הקוד שעליו עבד במשך שנתיים. לנתבעת 1 לא היה גיבוי של הקוד האחרון שפיתח התובע. כן התובע לא הסכים לבצע חפיפה, והדבר גרם לנזקים ולהוצאות לנתבעת 1. כמו כן, התובע מחזיק בצורה לא חוקית בחלקים מהקוד ובחומר הסודי של החברה. לכן, לפי הסכם האופציות, לתובע אין כל זכות לאופציה למניות אצל הנתבעות. הוראות נספח C (נספח הסודיות) של הסכם ההעסקה של התובע ממשיכות לחייב את הצדדים גם לאחר סיום יחסי העבודה, והפרת הנספח מהווה הפרה של הסכם האופציות על ידי התובע.
לחלופין, לטענת הנתבעות, גם אילו היו מגיעות אופציות כלשהן לתובע הרי שהוא לא עמד בדרישות הטכניות למימושן. נוסף על כך, טענו הנתבעות כי כל טענות התובע בעניין התעמרות מצד הנתבעות נטענו ללא פירוט וללא סימוכין, וכלל לא הוכחו.