5. גרסת התובע וטענותיו
לגרסת התובע, לפני שהוא התחיל לעבוד בחברת טיפיקון, סוכם כי שכרו יעמוד על 15,000 ₪ לחודש לחצי משרה. אחרי כחודשיים של עבודה, ולאור שביעות הרצון מעבודתו, הוא התבקש להגדיל את היקף משרתו למשרה מלאה. הוא הסכים לכך נוכח ההבטחה כי יוקצו לו אופציות בשיעור של 2.5% משווי החברה העתידית שתוקם ואשר תחזיק בפעילות החברה. זאת לאור השווי הכספי הגדול הגלום באופציות, וכן בשל אמונו של התובע בפעילות החברה. כן, הובטחה לו העלאת שכר לשכר המקובל בשוק (ההיי-טק) לאנשים בעלי יכולות כמו שלו.
בחודש מאי 2014 הודיעו המייסדים לתובע ולשאר עובדי חברת טיפיקון כי הקימו חברה חדשה – הנתבעת 1, וכי מעתה תעסיק החברה החדשה את התובע באופן רציף, באותו התפקיד, באותם התנאים ועל אותם הפרויקטים. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת 1, לאחר שחתם על הסכם עבודה. יחד עם החתימה על הסכם העבודה התובע היה ניצע לקבל אופציות בנתבעת 2. בעוד שלתובע הובטחו אופציות המשקפות 2.5% משווי החברה, ניתנו לו בפועל, כפי העולה ממכתב ההענקה 180,000 אופציות בלבד (ללא ציון אחוז בצדן), באופן שאינו מאפשר לדעת את שוויין האמתי ויוצר טשטוש מכוון בסוגיה זו. עת ביקש התובע לברר מהו שווי האופציות, השיב לו מר תום וולך כי הוא קיבל יותר ממש שהובטח לו.
בעוד שיחסיו של התובע עם מנכ"ל החברה, דותן וולך, וכן עם עובדי החברה היו מעולים הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית, הרי שיחסיו עם תומר הראל (להלן – מר הראל), מנהל הפיתוח בחברה והמנהל הישיר של התובע, ידעו עליות ומורדות. כן יחסיו של התובע עם מר בן וולך החמירו החל מהשנה השנייה לתקופת העסקתו, זאת לאחר שהתובע הודיע על בעיות קשות במערכת המפותחת בחברה שהתגלו במסגרת מילוי תפקידו. התרעותיו של התובע נבעו מרצונו לשפר את האבטחה בחברה ולמנוע נזקים, שכן התובע רצה בהצלחתה של החברה. ואולם, התברר לו כי מר הראל ומר בן וולך לא היו מעוניינים לשמוע את טענותיו. משלב זה החל מסע התעמרות בו (לא נדרש סעד בגין כך).
מסע ההתעמרות בתובע החל בניסיון "להשתיק" אותו. בחודש מאי 2015 הועלו כנגדו האשמות שווא מצדו של מר בן וולך, שטען שהוא "אינו מספק את הסחורה" מבחינה מקצועית, שביצועיו לא טובים, וכן כי הוא האחראי על תקלות של מתכנתים אחרים ואף על תקלות של חברות אחרות. כמו כן, התובע הואשם בכך שהוא "מחטט" במיילים, מרגל אחר ענייני החברה ו"מוכר" את הסודות שלה, ומחבל בשרת החברה בזדון. מר בן וולך אף ציין לפניו כי אם הוא לא מסוגל לשתוק או לספק את הסחורה "שיניח את המפתחות". התובע הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו.
חרף האשמות הקשות מצדו של מר בן וולך, המשיכה הנתבעת 1 להעסיק את התובע, ויחסי עבודה תקינים המשיכו להתקיים בין התובע ובין יתר המייסדים בחברה. כך גם חרף ההאשמות החמורות בדבר "ריגול" או "חיטוט" לכאורה, לא נשללה מהתובע הגישה לסיסמאות החברה לצרכי עבודתו. התובע המשיך לעבוד כרגיל, ובחר באותו שלב שלא להתפטר בשל רצונו לקבל את האופציות שהובטחו לו.
התובע ציין כי בין היתר בשל עבודתו החלה החברה לשגשג והמוצרים שהיא פיתחה החלו לצבור מוניטין רב, במידה רבה בהסתמך על יכולותיו. מוצרי החברה זכו לדירוג הגבוה ביותר בקטגוריות בהן הם נמצאים. עוד הדגיש התובע כי מיליוני אנשים כבר הורידו את האפליקציות המפותחות על ידי החברה.
ביום 22.7.15 נדרש התובע על ידי מר בן וולך ומר הראל לפתור בדחיפות בעיה שהתעוררה בתיבת המיילים של מר בן וולך. כחלק שיגרתי מאפיון התקלה נדרש התובע לבחון הודעות נכנסות לתיבת המייל של מר בן וולך (רק את מועד כניסת ההודעה וכותרת ההודעה). התובע ביצע את עבודתו ורשם את פעולותיו ותוצאותיהן בגלוי בחדר צ'אט שבמסגרתו נדונה התקלה, בו השתתפו גם מר בן וולך ומר הראל.
ימים ספורים לאחר מכן, ביום 26.7.15, קיבל התובע שיחת צ'אט ממר בן וולך, שבמסגרתה הטיח בו האחרון כי התובע קורא לכאורה מיילים פרטיים שלו תוך פריצה לתיבת המיילים שלו. הוא אף הודיע לתובע כי בכוונתו לפנות למשטרה בעניין זה. בשלב זה החליט התובע לעזוב את המשרד ולקח עמו את המחשב הנייד של החברה.
עוד באותו היום שלח התובע למייסדים מכתב התפטרות רשמי שבמסגרתו הבהיר כי האשמות השווא שהוטחו בו לא הותירו לו כל ברירה אלא להתפטר. ביום 28.7.15 הודיעה הנתבעת 1 במכתב לתובע כי היא מכירה בהתפטרותו ומוותרת על תקופת ההודעה המוקדמת. עוד באותו היום פנה עורך דינו של התובע אל החברה והודיע כי בכוונת התובע לממש את האופציות. ביום 29.7.15 השיבה הנתבעת במכתב בו זימנה את התובע לשימוע. זאת לאחר שהתובע כבר התפטר. ביום 30.7.15 השיב ב"כ התובע בין היתר כי אינו רואה טעם בקיום ישיבת השימוע, וביקש כי תקבע פגישה שבמהלכה יוחזר הציוד והתובע יוכל למסור את מסמכי מימוש האופציה. במענה שלחה החברה לתובע עוד באותו היום "הודעה על סיום העסקה", וכן הודיעה כי האשמות שלה כנגד התובע מהוות Termination for cause ולפיכך לשיטתה האופציות כולן פקעו.
מר תום וולך אף הגיש כנגד התובע תלונה במשטרה בגין גניבה של ציוד החברה. זאת למרות שלפי סעיף 9 להסכם העבודה על עובד המחזיק בציוד של החברה להשיבו לחברה תוך 7 ימים. התובע עמד במועד זה והחזיר את הציוד ביום 2.8.15.
ביום 8.10.15 הודיע התובע לנתבעות בכתב על מימוש האופציות בפועל, לפי המתווה המוגדר במסמכי האופציה, וביחס לאופציות שכבר הבשילו בהתאם למכתב ההענקה. להודעת המימוש צירף התובע המחאה על סך 2,801$. ביום 20.10.15 נשלח מכתב מטעם ב"כ הנתבעות לתובע שבמסגרתו סירבו הנתבעות להוציא לפועל את המימוש והחזירו לתובע בדואר רשום את המחאתו. לטענת התובע, מכוח מסמכי האופציה והסכם העבודה הוא זכאי לממש את כל האופציות שכבר הבשילו, 93,384 אופציות, וכן את כל יתרת האופציות שלא הבשילו עד התפטרותו של התובע שנבעה מחוסר תום לב של הנתבעות.
לטענת התובע, הנתבעות האשימו אותו בהאשמות שווא, ולא קמה כל עילה לשלילת זכויותיו באופציות. התובע טען כי במקרה דנן אין עסקינן ב-Termination for cause, וממילא מקום שהתפטר ולא פוטר אין החברה רשאית לשלול ממנו את האופציות. לטענתו, בני משפחת וולך ניסו בחוסר תום לב לשלול ממנו את זכותו למניות בחברה. יצוין שהנתבעת 1 שילמה לתובע פיצויי פיטורים ולא שללה אותם על סמך טענות מכוחן היא מנסה לשלול בחוסר תום לב את זכותו למניות. התנהלותם של מר בן וולך ומר הראל גרמה לתובע להפסד כספי גדול, שכן הוא ציפה להמשיך לעבוד בחברה ולקבל את האפשרות לממש את מלוא האופציות שהוקצו לו במסגרת התכנית. על כן, ביקש התובע לרכוש את מלוא האופציות אשר טרם הבשילו במועד סיום ההעסקה, וזאת כפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בשל התנהלות הנתבעות.
במסגרת כתב התביעה ביקש התובע לקבוע כי הוא מימש את האופציות כדין במסגרת תכנית האופציות של החברה; לחייב את הנתבעת בצו עשה להקצות לו 93,384 מניות בחברת האחזקות; לחייב את הנתבעות בצו עשה להקצות לו את כל יתרת המניות שלא הבשילו בנתבעת 2 נכון למועד ההתפטרות, וזאת כסעד עונשי המשקף את הציפייה הסבירה של התובע להמשיך ולעבוד עבור הנתבעות ולממש את מלוא האופציות שהוקצו לו; לחלופין, לחייב את הנתבעות לשלם לו את שווי חלקו במניותיה לפי ערכה של החברה במועד המימוש.