6. גרסת הנתבעות וטענותיהן
הנתבעות טענו כי התובע הפר את נהליהן, וביצע עבירות חמורות בנוגע לחומר מחשב, לסודיות ולפרטיות. התובע עזב את מקום העבודה, סירב לחזור ולבצע חפיפה למחליפו, החזיק במחשב נייד ובטלפונים סלולריים, ובמידע רגיש וסודי של החברה בניגוד להוראות מפורשות של מנהליו ועוד. נסיבות סיום העסקתו של התובע עולות כדי Termination for cause באופן המבטל את זכאותו לאופציות, בין שהבשילו ובין שלא.
לגרסת הנתבעות, העובד החזיק בציוד החברה בו סודות ומידע חשוב של החברה שכלל קוד תוכנה, בניסיון לקבל הסכמה מהחברה להעניק לו את האופציות. לאחר שהשיב את הציוד התגלה כי הוא "פירמט" את המחשב ומחק את הקוד שעליו עבד וגם מידע על התנהגות של רכיבים במערכת. התובע גרם לחברה לאבד מידע חשוב ושעות רבות של תכנות. הוא שיבש ראיות המצביעות על עבירות מחשב. כן, עלה החשד שהתובע העתיק את תוכן המחשב שנטל מהחברה למחשב אחר.
הנתבעות טענו כי התובע חדר לפרטיות של אנשים אחרים בחברה כדי להשיג מידע רגיש שלא נחוץ לצורך תפקידו בחברה, נטל ציוד שלא כדין ולא השיב אותו כשהתבקש, העתיק ומחק מידע שלא כדין והגיש כתב תביעה תוך חשיפת סודות מסחריים של מנהלי החברה.
התובע היה מתכנת ברמה ממוצעת, שאינו מומחה, ללא לימודים אקדמאיים או אחרים בתחום התוכנה. התובע היה ממונה על פיתוח רכיבים הקשורים לתכנת המיילים. מדובר בעניין שאינו מורכב ואינו דורש מומחיות מיוחדת. התובע ביצע את עבודתו בקצב לא מספק וקיבל התראות לשפר את ביצועיו.
עוד טענו הנתבעות כי לתובע לא היה שכר חריג והוא לא קיבל שכר נמוך עקב האופציות. כל עובדי המיזם קיבלו אופציות, ולא היה בכך כדי להשפיע על שכרם. תכניות אופציות לעובדים זו הטבה מקובלת בתחום ההייטק ואינה חלף שכר. שכרו של העובד היה השכר הנהוג בחברה באותו הזמן, והוא קיבל הטבות שונות. כמו כן, בהתאם להסכם ההעסקה, הותר לו לעבוד על פרויקטים נוספים בזמן עבודתו בחברה, כך שבפועל הוא עבד פחות ממשרה מלאה בחברה.
אשר לתכנית האופציות טענו הנתבעות כי התובע לא היה בעל אופציות אלא ניצע בתכנית אופציות של הנתבעת 2. לטענתן, מתן אופציות ומניות נעשה לפי מספר ולא לפי אחוזים. סך האופציות שניתנו לתובע שיקפו 2.5% מהון המניות במועד הקצאת האופציות, כאשר מימוש האופציות היה בכפוף לתנאי התכנית.
לגרסת הנתבעות, העסקת התובע אצל הנתבעת 1 הופסקה תחת הגדרת Termination for cause, שמבטלת את זכאותו לאופציות. בחודש מאי 2015 פנה מר בן וולך לתובע בדרישה להאיץ את קצב עבודתו, וכן בעניין שמועות בחברה כי התובע קורא את תכתובות הדוא"ל שלו, אך התובע התחמק ממתן תשובות. ביום 26.7.15 עלה החשד של מר בן וולך פעם נוספת כי התובע שוב חודר לתיבת הדוא"ל שלו. הוא פנה לתובע וביקש לברר עמו את הדברים החמורים. התובע התחמק מתשובה, וכאשר מנהלי החברה ניגשו לעמדת התובע כדי לשוחח עמו, גילו שהתובע עזב את המקום, ולקח שני טלפונים סלולריים ואת המחשב הנישא שהיה עמוס במידע רב של החברה. נציגי החברה הופתעו מהתנהגותו זו של התובע וחששו כי התובע יעשה שימוש אסור ומפר בחומרים הסודיים שהיו על גבי הציוד. על כן, הם פנו אליו בטלפון, בדוא"ל ובמסרונים (whatsapp) והפצירו בו להשיב את הציוד ולתקן את ההפרה. הודעות אלו נמחקו מהציוד שהושב לנתבעת 1. התובע העתיק את תוכנם של הטלפונים הסלולריים והמידע מאוחסן אצלו על גבי מדיה כלשהי. בערב אותו היום שלח התובע הודעה שצורף אליה מכתב התפטרות. למחרת התובע לא הגיע לעבודה בטענה שהוא חולה, וסירב להשיב את הציוד שלקח. הנתבעות חששו כי התובע יעשה שימוש אסור בחומרים שהיו מצויים על הציוד, ועל כן אף דיווחו על גניבת הציוד למשטרת ישראל.
לטענת הנתבעות, מדובר במעשה שסיכן את המשך קיומה של החברה ומצטרף לעבירות חדירה לחומר מחשב ולפרטיות שביצע התובע ואסור על פי דין. בהתאם לסעיף 10 לנספח C להסכם העבודה, על התובע היה להשיב את הציוד מיד עם דרישה.
בהמשך, בהתאם לבקשתו, ויתרה הנתבעת 1 על התייצבותו של התובע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת על מנת שיחזיר את הציוד. לאחר מכן, התובע הודיע כי יחזיר את הציוד רק אם יאושרו האופציות שלו. התובע לא הגיע לשימוע והנתבעת 1 הודיעה לו על פיטוריו בנסיבות של Termination for cause.
הנתבעות טענו כי התובע הפר את הסכם ההעסקה שכן הזיק לחברה ביודעין (הפרה של סעיף b), שיקר לחברה (הפרה של סעיף d), הפר את חובות הנאמנות והזהירות ויתר הוראות ההסכם (הפרת סעיפים g-f), הפר את הוראות נספח הקניין הרוחני של החברה (סעיף h), והפר את הוראות הדין שמאשרות אי תשלום פיצויים (סעיף i), אף על פי שקיבל פיצויי פיטורים. כן התובע הפר את הוראות סעיף 10 לנספח הקניין הרוחני, בסירובו המכוון להשיב את קוד התוכנה, הציוד והמידע הסודי לחברה, מיד עם הדרישה לכך.
לגרסת הנתבעות, התובע השיב את המחשב לאחר ש"פירמט" אותו ומחק ממנו את כל המידע וכן את הקוד שעליו עבד במשך שנתיים. לנתבעת 1 לא היה גיבוי של הקוד האחרון שפיתח התובע. כן התובע לא הסכים לבצע חפיפה, והדבר גרם לנזקים ולהוצאות לנתבעת 1. כמו כן, התובע מחזיק בצורה לא חוקית בחלקים מהקוד ובחומר הסודי של החברה. לכן, לפי הסכם האופציות, לתובע אין כל זכות לאופציה למניות אצל הנתבעות. הוראות נספח C (נספח הסודיות) של הסכם ההעסקה של התובע ממשיכות לחייב את הצדדים גם לאחר סיום יחסי העבודה, והפרת הנספח מהווה הפרה של הסכם האופציות על ידי התובע.
לחלופין, לטענת הנתבעות, גם אילו היו מגיעות אופציות כלשהן לתובע הרי שהוא לא עמד בדרישות הטכניות למימושן. נוסף על כך, טענו הנתבעות כי כל טענות התובע בעניין התעמרות מצד הנתבעות נטענו ללא פירוט וללא סימוכין, וכלל לא הוכחו.
7. הטענות בכתב התביעה שכנגד
בכתב התביעה שכנגד חזרו התובעות שכנגד על עיקר הטענות שהופיעו בכתב ההגנה. לטענתן, מר ברון ביצע עבירות חמורות בנוגע לחומר מחשב, לסודיות ולפרטיות, עזב את מקום העבודה, סירב לחזור ולבצע חפיפה, והחזיק במחשב נייד ובמידע סודי של החברה, ובטלפונים סלולריים של החברה בניגוד להוראות מפורשות של מנהליו.
במסגרת עבודתו החזיק מר ברון בציוד של החברה ובו סודות ומידע חשוב של החברה. מר ברון סירב להחזיר את הציוד בניסיון ליצור לחץ על החברות כדי שיתנו הסכמה להעניק לו את האופציות בהן דנה התביעה שהגיש. יתרה מכך, לאחר שמר ברון השיב את הציוד התגלה כי הוא "פירמט" את המחשב ומחק את קוד המחשב שעליו עבד. התובע גרם לחברה לנזק רב, וכן שיבש ראיות שמצביעות על עבירות מחשב. מעצם העובדה שחלק מהמידע במחשב הוחזר לאחר שהמחשב עבר "פירמוט" עולה החשש שהעובד העתיק את תוכן המחשב שנטל מהחברה למחשב אחר, וממנו העתיק חזרה תכנים לאחר ה"פירמוט" של המחשב המקורי. לטענתן, מר ברון מחזיק בניגוד להסכם עותק מפר של קניין רוחני שלהן.
לטענתן, נגרם להן נזק רב לאחר שמר ברון סירב לשוב למשרדי הנתבעת 1. כאמור, מר ברון השיב את המחשב לאחר ש"פירמט" אותו ומחק ממנו את כל המידע הקודם, תוך שהוא מוחק קוד שעליו עבד בשכר במשך שנתיים. הנתבעת 1 נדרשה לכתוב את הקוד מחדש, ולכן נגרם עיכוב בלוחות הזמנים של הנתבעת 1. על כן, לנתבעות נגרם נזק. נוסף על כך, מר ברון סירב לבצע חפיפה ולפיכך נאלצה הנתבעת 1 להשקיע משאבים נוספים בלימוד תפקידו והקוד שעליו היה אחראי, וכך נגרם לנתבעת 1 נזק נוסף.
כמו כן, טענו התובעות שכנגד כי מר ברון חתום על הסכם סודיות מחייב, גם לאחר סיום יחסי העבודה, ועולה החשש כי הוא העתיק את תוכן המחשב של הנתבעת 1 למחשב אחר, ומחזיק בניגוד להסכם עותק מפר של קניינה הרוחני של הנתבעת 1. מדובר בעוולות של הפרת זכות יוצרים וגזל סוד מסחרי, ועל כן הנתבעת 1 ביקשה לקבל פיצוי. כן טענו החברות כי מר ברון עוול כלפיהן בעוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה וכן הפר את חובותיו החוזיות לפי ההסכם. לפיכך עליו לפצות את החברות בפיצויים.
מכל האמור לעיל, ביקשו התובעות שכנגד כי התובע ישלם סך של 280,000 ₪ בגין מחיקת הקוד והעדר חפיפה; 200,000 ₪ פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן – חוק זכות יוצרים) וחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות). לחלופין, לפי עילות נזיקיות וחוזיות כנזק בלתי ממוני. כמו כן, ביקשו החברות כי התובע ימסור לבית הדין דין וחשבון ערוך כתצהיר על הליך העתקה, הפרמוט, והשחזור של המידע שהיה על המחשב האישי שנטל מהעבודה. כמו כן, ביקשו כי ימסור פירוט מדויק ערוך כתצהיר של כל המידע בקשר עם מי מהנתבעות שנמצא בחזקתו ובשליטתו או שיצא מחזקתו ומשליטתו. כן כי לא יעשה כל שימוש במידע של החברות שנמצא בחזקתו או בשליטתו.
8. הטענות בכתב ההגנה שכנגד
לטענת מר ברון, החברות מנסות להטיל עליו אימה על מנת שיוותר על תביעתו, על כן הגישו כנגדו את התביעה שכנגד. מר ברון הכחיש את כל הטענות שהועלו כנגדו. לטענתו, הקוד נותר בידי החברות והוא לא לקח מהן דבר ולא גזל סוד מסחרי. הוא לא ביצע עבירות ופעל לפי הוראות הסכם העבודה, ולכן הוא עומד על זכותו למימוש האופציות שלהן הוא זכאי. כל הציוד והחומר שהיו בידיו נמסרו לו במסגרת עבודתו והוא עשה בציוד שימוש במסגרת עבודתו ולצרכיו הפרטיים, באופן שלא נאסר על ידי החברה. הוא לא עשה שימוש בחומרים אלה שלא במסגרת עבודתו. הוא אכן פירמט את המחשב כדי למחוק את המסמכים האישיים שלו שהיו על המחשב, והחזיר למחשב את כל החומר של החברות לאחר שמחק רק את החומר האישי שלו. מדובר בהתנהלות לגיטימית שאינה חורגת מנהלי שמירת המידע בחברה,ְ שלא גרמה לחברות כל נזק. כן ציין מר ברון כי כל החומר ששייך לחברות ושהיה מצוי במחשב שלו היה גם בחזקתן במשך כל הזמן, שכן חומר זה היה מצוי כל העת גם על השרת (למעט המסמכים שלא גובו ונמסרו יחד עם המחשב שהוחזר). לכן הטענה בדבר אבדן חומר איננה נכונה.
אשר לטענות החברות שלפיהן הוא נכנס לתיבת הדוא"ל של בן וולך טען מר ברון כי למעשה נכנסו עובדי החברה באופן תדיר לתיבות הדוא"ל של אחרים. כן, בעניין הציוד שנטל עמו טען מר ברון כי מדובר בציוד שאותו נהג לקחת עמו בסיום כל יום עבודה, שכן כך היה מקובל ונהוג במקום עבודתו. זאת על מנת שיוכל לטפל במקרי חירום הקשורים לעבודה גם כשאינו נמצא במקום העבודה. ניסיון החברות להציג אותו כדמות שלילית ולהכפיש את שמו נועד על מנת להתחמק מתביעתו של התובע בעניין מימוש זכויותיו באופציות שלו ששוות ממון רב.
מר ברון טען כי בשום שלב לא הייתה כל כוונה או חשש שהוא יעשה שימוש בחומר סודי באופן שמנוגד להסכם העבודה. כן, לא הייתה אפשרות לכך שישבש את הקוד כיוון שקוד המקור מגובה במערכת המרכזית, וכל הבדל בקוד המופיע במחשב שלו, מיד היה מתבטל כסותר את הקוד של המערכת המרכזית. מטרתן של החברות הייתה לשלול ממנו את האופציות שאותן זכאי לממש בהתאם לדין. על כן, טען כי החברות לא ביססו את טענותיהן כי נגרם להן נזק ודין תביעתן להידחות.
9. ראיות שנשמעו
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו בדיון. לתצהירו של התובע צורפו מוצגים רבים שכללו בין היתר התכתבויות רבות ותמלילי שיחות עם מנהלי החברה.
מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם בדיון העדים שלהלן:
• מר מתן גוטמן (להלן – מר גוטמן), שעבד בנתבעת 1 החל מחודש מרץ 2015 עד ליום 13.9.16 בתפקיד מפתח;
• מר אילן קרפל (להלן – מר קרפל), שעבד בנתבעת 1 החל מחודש ספטמבר 2015 במשך כשישה חודשים ושימש כראש צוות תמיכה בפועל ואחראי על תמיכת לקוחות ובקרת איכות;
• מר גיל בוימל (להלן – מר בוימל), שהצהיר כי עבד בנתבעת 1 החל מיום 25.6.14 עד ליום 20.12.16 בתפקיד מפתח;
• מר איגור שסטקוב (להלן – מר שסטקוב), שעבד בנתבעת 1 החל מחודש אוגוסט 2015 או בסמוך לכך ועד ליום 26.7.16.
• גב' דנה זליג, שלא נחקרה לפנינו משום שהתובע ויתר על עדותה (עמ' 24 ש' 22-24 לפרוטוקול הדיון). על כן, תצהירה הוצא מהתיק.
מטעם הנתבעות הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם בדיון: מר תום וולך, מנכ"ל הנתבעת 1. כן, מר הראל, מנהלו הישיר של התובע, ששימש כ-10 שנים כמנהל בתעשיית התוכנה בנתבעת 1 וסיים את עבודתו בסוף שנת 2017 (עמ' 40 ש' 32-33 לפרוטוקול הדיון).
מר בן וולך לא זומן להעיד לפנינו כיוון שלטענת הנתבעות הוא מתגורר בחו"ל (עמ' 30 ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון). כן מר דותן וולך לא זומן להעיד לפנינו.
10. ההסכם לעניין אופציות בנתבעת 2
התובע הצהיר כי ביום 1.6.14, יחד עם החתימה על הסכם העבודה בינו ובין הנתבעת 1, הודיעה לו הנתבעת 1 כי מוקצות לו אופציות בנתבעת 2, ונמסרו לו המסמכים שלהלן: תכנית אופציות בנתבעת 2, מכתב הענקת אופציות לתובע, ועותק מכתב נאמנות שנעשה בית הנתבעות ובין חברת מיטב ד"ש נאמנויות בע"מ (העתק צורף כמוצגים ת'5, ת'6, ת'7).
לפי תצהיר התובע, בעוד שהובטחו לו אופציות שמשקפות 2.5% משווי החברה, ניתנו לו בפועל כפי שעולה ממכתב ההענקה 180,000 אופציות בלבד, באופן שאינו מאפשר לדעת את השווי האמתי שלהן. לאחר שביקש לברר את שווי האופציות השיב לו מר תום וולך כי הוא קיבל יותר ממה שהובטח לו. בכתב ההענקה נקבע כי כל אופציה הקנתה לו זכות לקנות מניה רגילה אחת של חברת האחזקות בערך נקוב של 0.1 דולר אמריקאי לכל אופציה, במחיר מימוש של 0.03 דולר אמריקאי. כן נקבע כי תקופת ההבשלה של האופציות תשתרע על פני 34 חודשים החל מיום 15.9.14 וכי 29% מהאופציות יבשילו ביום התחילה; 2.08% אופציות נוספות יבשילו כל חודש שלאחר יום התחילה; לאור האמור כל האופציות יבשילו באופן מלא תוך 34 חודשים מיום התחילה.
בחקירתו נשאל התובע על ידי ב"כ הנתבעת כמה שוות האופציות שלו והשיב כי לפי השיחה שמר דותן וולך ניהל עמו בחודש מאי 2015 ולפי מיטב הבנתו הערך של החברה זה כמה שמוכנים להציע עבורה. לדבריו, מר דותן וולך אמר לו שהציעו להם כבר סכום גבוה מהסכום בו מכרו את החברה הקודמת, שהיה כ-150 מיליון (כפי הנראה הכוונה לדולרים, כיוון שבתצהירו של התובע צוין שהחברה הקודמת של האחים נמכרה ב-140 מיליון דולר – סעיף 5 לתצהירו) (עמ' 7 ש' 16-20 לפרוטוקול הדיון). כאמור, מר דותן וולך לא זומן להעיד לפנינו, ועל כן לא נשמעה גרסתו.
לפי תצהירו של מר תום וולך, התובע אכן היה ניצע בתכנית אופציות לעובדים, שלפיה הוצעו למספר עובדים של החברה אופציות למניות. תביעתו של התובע היא לקבלת אופציות שלכאורה הבשילו, וכן לקבלת אופציות אשר טרם הבשילו. ואולם, תכנית האופציות כללה תנאי שלפיו במקרה של "סיום יחסי עבודה בשל סיבה" ישללו מהניצע כל האופציות שהבשילו. לטענת הנתבעות כך קרה במקרה דנן. על כן, יש לבחון אם התובע סיים את העסקתו בנתבעת 1 בשל סיבה, כאשר סעיף זה בהסכם העבודה שולל ממנו את זכאותו לאופציות.
נוסף על כך, מר תום וולך העיד כי ככל שיהיה פסק דין חלוט שיחייב את החברה להקצות מניות לתובע, החברה תעשה זאת, כך שהערך של המניות יהיה לפי הערך של הדברים שהחברה פיתחה (עמ' 32 ש' 27-30 לפרוטוקול הדיון). לדבריו, כיום נמצאת החברה בחובות משמעותיים ואין לה הכנסות. ככל שיצליחו למכור את הטכנולוגיה שפיתחו אז עשוי להיות למניות שווי (עמ' 33 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד כי כיום הוא העובד היחיד שמועסק בנתבעת 1. שאר העובדים כבר לא עובדים בחברה כי החברה מתקשה לגייס כסף, בין היתר בגלל גניבת קוד המקור, שכן עליה להצהיר על כך לכל משקיע (עמ' 31 ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון, עמ' 33 ש' 5-9 לפרוטוקול הדיון).