פסק דין
1. התובע – מר צביקה כפיר עבד אצל הנתבעת – חברת נמל אשדוד בע"מ במשך כ-6 שנים, בהתאם להסכם עבודה אישי, לאחר שזכה במכרז אשר פורסם על ידי הנתבעת, לתפקיד רב חובל נמל אשדוד וראש מחלקת ים.
השאלה העיקרית העומדת לדיון במסגרת פסק הדין היא האם התובע זכאי לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז – 1997, מהטעם שזימונו לשימוע הראשון נעשה בשל כך שחשף שחיתויות אצל הנתבעת כטענתו, או שמא כטענת הנתבעת, התובע זומן לשימוע הראשון בשל כך שכשל בתפקידו הן ברמה המקצועית והן ברמה הניהולית, ונוכח כשליו והתנהלותו הלקויה החליטה החברה לזמנו לשימוע? יצוין כי במסגרת פסק הדין נידרש אף לסוגיות נוספות הנוגעות לשימועים שנערכו לתובע, לשאלה האם התובע זכאי לשכר עבודה לתקופה של 9.5 חודשים (למן המועד שנקבע לישיבת השימוע השניה ועד למועד כניסת פיטוריו לתוקף), וכן לשאלה האם הוצאת התובע לחופשה כפויה, מנוגדת לדין ומנוגדת לצו ההגנה הזמני שהוציא מבקר המדינה, וכן נידרש לתביעות הנוספות שהגיש התובע: הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים בחוסר תום לב, עגמת נפש, הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות, פדיון חופשה, בונוס שנתי ותשלום דמי מחלה. כמו כן, נידרש לתביעה שכנגד שהגישה החברה.
2. תחילה נפרט את התשתית העובדתית הרלוונטית לתקופת העבודה, לאחר מכן נפרט את ההליכים השונים שהתנהלו עובר לזימונו של התובע לשימוע הראשון, ובהמשך נכריע בסוגיות הדרושות הכרעה.
הצדדים להליך
3. הנתבעת – חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: "הנמל" או "החברה") הינה חברה ממשלתית, אשר הוקמה בעקבות הרפורמה בנמלי הים של ישראל, והיא מפעילה את נמל אשדוד מכוח הסמכה שניתנה לה בהוראת סעיף 10 לחוק רשות הספנים והנמלים, התשס"ד – 2004.
4. התובע – מר צביקה כפיר (להלן: "התובע"), החל את עבודתו בחברה ביום 16.6.2010, כראש מחלקת ים (להלן: "המחלקה") ורב חובל הנמל, והעסקתו הוסדרה באמצעות הסכם עבודה אישי, לאחר שהתובע זכה במכרז לתפקיד.
התשתית העובדתית
5. בהתאם להסכם עבודה אישי אשר נחתם ביום 31.1.2011, התחייב התובע למלא את תפקידו במסירות ובנאמנות ולהקדיש את זמנו, מרצו, כישוריו וניסיונו בעת מילוי תפקידו. עוד התחייב התובע כי בתקופת עבודתו בחברה, לא יהיה רשאי לעסוק בכל עבודה אחרת בשכר או למלא כל תפקיד אחר בשכר. כמו כן התחייב התובע להודיע לחברה, מייד וללא דיחוי, על כל עניין או נושא אשר לגביהם יש לו עניין אישי, במישרין או בעקיפין ו/או העלולים ליצור ניגוד אינטרסים עם תפקידו בחברה.
6. בהתאם להסכם העבודה האישי, נקבע כי ההסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים על עובדיה האחרים של החברה, לא יחולו על התובע. תמורת עבודתו בחברה נקבע כי על החברה לשלם לתובע שכר של 27,000 ₪, ולשאת בהוצאות טלפון, רכב, אש"ל, קצובת ביגוד, קרן השתלמות, קרן פנסיה, חופשה שנתית והבראה. בכל הנוגע לפיצויי פיטורים, נקבע כי חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, כמפורט בנספח להסכם העבודה.
7. התובע החל את עבודתו בחברה ביום 16.6.2010. לאחר חודשי עבודה ספורים בתפקיד, ניתנה הערכת עובד לשנת 2010. בפרק המתייחס ל"מקצוענות" הערכת התובע היתה בינונית (ניקוד 2-3 מתוך 5), נרשם בסיכום הפרק כדלהלן: "צביקה ר' ח' ותיק ומיומן, נכנס לתפקידו הנוכחי ללא חפיפה. מסודר ומנסה ללמוד את העבודה עצמאית...ניסיונו במחלקה אינו רב...עיקר עיסוקו ב'כיבוי שרפות' ובהפעלה היום יומית". בפרק העוסק ב"נורמות התנהגות" ניקוד התובע היה בין 3-4, בסיכום הפרק הנ"ל נרשם: "צביקה עדיין חדש יחסית וכדי להתייחס לסעיפי ההערכה בצורה מקצועית צריך להמתין". בפרק המתייחס ל"מיקוד בלקוח (פנימי וחיצוני)" ניקוד התובע היה בין 4-5. בפרק העוסק ב"עבודת צוות ושיתוף פעולה" ניקוד התובע היה בין 3-4, בסיכום הפרק נרשם: "יחסית לזמן הקצר שצביקה בנמל הוא השתלב יפה". בפרק העוסק ב"הערכת מנהלים" ניקוד התובע היה בין 2-3, בסיכום הפרק נרשם: "נסיונו הניהולי אינו רב וזה מורגש ביום יום. מחלקת הים הינה מחלקה מאוד קשה ומורכבת לניהול וגם למנהל מיומן ומנוסה לא יהיה קל". בפרק "הערכה מסכמת לעובד" התובע קיבל ניקוד 2 ("מתחת לחלק מהציפיות"), בסיכום פרק זה נרשם: "חוסר נסיונו והעובדה שהוא חדש במערכת מורגש".
8. במסגרת הערכת העובד לשנת 2011, שניתנה על ידי סמנכ"ל התפעול שהיה הממונה על התובע באותה עת, מר אלדד וקסמן (להלן: "מר וקסמן"), דורג התובע בדירוגים נמוכים, כפי שיפורט להלן. בפרק המתייחס ל"מקצוענות", בסיכום הפרק נכתב "צביקה אדם נחמד, לצערי חסר ניסיון ניהולי לחלוטין, מתקשה בניהול עובדים וניהול המחלקה הימית". בפרק העוסק ב"נורמות התנהגות" קיבל התובע ניקוד נמוך, בסיכום הפרק נרשם: "לצערי חוסר ניסיונו במערכת מורכבות ובעייתיות מורגשת ומקשה עליו להתנהל". בפרק העוסק ב"מיקוד בלקוח (פנימי וחיצוני)", ניקוד התובע היה נמוך, בסיכום פרק זה נרשם: "שירותי במידה מאוד מוגבלת... אינו מוכן להתאמץ לעזרה לזרים". בפרק העוסק ב"עבודת צוות ושיתוף פעולה", ניקוד התובע היה נמוך, בסיכום הפרק נרשם: "צביקה לצערי מתקשה בעבודת צוות... מסתדר עם מספר מצומצם של בעלי תפקידים מערכת יחסים טובה. אך עם רבים אינו מצליח למצוא שפה משותפת". בפרק העוסק ב"הערכת מנהלים", דירוג התובע היה נמוך, בסיכום הפרק נרשם: "לצערי צביקה אינו שולט בפעולות מחלקתו, אינו משמש כתובת, יצר סביבו טבעת קטנה מאוד של אינטרסנטים ועם כל השאר יחסיו אינם טובים". בפרק האחרון "הערכה מסכמת לעובד", דורג התובע בציון 2 מתוך 5 ("מתחת לחלק מהציפיות"), מר וקסמן סיכם: "בהשוואה לרמ"חים ובעלי תפקידים אחרים, רמתו המקצועית נמוכה ביותר. רמתו האישית כאדם בהחלט גבוהה. לצערי האמיתי אינו מתאים לתפקיד".
9. להערכת העובד לשנת 2012 קדמו שיחה שקיים מר וקסמן עם התובע ביום 18.3.2012 וכן שיחת משוב שקיים מר וקסמן עם התובע ביום 25.3.2012, וכן שיחה אישית שקיים מר שוקי סגיס – מנכ"ל החברה באותה העת (להלן: "מר סגיס") עם התובע ביום 11.9.2012.
בפגישה הראשונה שהתקיימה לתובע עם מר וקסמן (מיום 18.3.2012), ציין מר וקסמן את הדברים הבאים: "ניסיונך הימי אכן רב שנים אולם, כנראה שניהול מחלקה כגון מחלקת ים בנמל היא משימה גדולה, מורכבת וקשה וכנראה שניסיונך הרב בספנות, אין בו די כדי לסייע לך לנהל את המחלקה כנדרש. ניהול צוות באוניה עם כל הקושי אינו משתווה לניהול מחלקה כמחלקת ים על כל מרכיביה, בחברה ממשלתית המונחית על ידי רגולטור מקצועי מחד גיסא, ומשופעת בנציגויות עובדים מאידך... אכן חלה החרפה ביחסים ובתפקוד מאז שוינר נכנס לתפקיד, אך אין זה נכון לומר שקודם לכן הניהול היה תקין. וינר מייצג וועד אחד מתוך 8 ועדים, ולצערי עם כולם ההתנהלות אינה טובה. "ניהול המחלקה" נועד להניע את העובדים ונציגיה, לעמידה במשימות המורכבות איתן. לא ניתן לבצע עבודה ללא שיתוף פעולה עם העובדים... קיבלת קרדיט, קיבלת גיבוי מתחילת הדרך, הייתי לצידך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. השקעתי שעות רבות מניסיוני לסייע לך בתפקידך וגם בכדי להוריד חלק מהעול מכתפיך. לצערי, זה עזר חלקית בלבד. אתה מחפש תנאים של עבודת נמל "לוקסוס", ללא ועדים, עם משמעת ברזל, ללא הסכמים וכו' – ולצערי זה לא ריאלי. למרות הקשיים שאתה מתאר, יש בחטיבה ובנמל רמ"חים נוספים שמצליחים להתגבר על הקשיים ולתפקד, זה קשה אבל בהחלט אפשרי והדרישות ממך אינן שונות מהדרישות הניהוליות מיתר הרמ"חים... לצערי, לא מספיק, למשל: מדוע לא פעלת בהתאם להנחייתי בנושא מינוי מ"מ בהעדרך? הסברתי לך בכתב ובעל פה את עמדתי ולמרות זאת התעקשת לפעול אחרת ויצרת עימות מיותר".
10. לבקשתו של התובע, בתום הפגישה הראשונה עם מר וקסמן, זומן התובע לפגישת המשך. בפגישת ההמשך שהתקיימה ביום 25.3.2012, ציין מר וקסמן כי במבחן התוצאה, התובע מסוכסך קשות עם וועד הגוררות, וועד הנתבים והאיגוד, עובדה שמקשה עליו להפעיל את המחלקה כנדרש. עוד ציין מר וקסמן כי אי השתייכות התובע לארגון כלשהו, לא הוכחה כתורמת ומסייעת בניהול המחלקה, ומתחילת מינויו ועד היום, המצב רק הלך והחמיר ועל כן, אם המצב לא ישתנה, התובע לא יוכל להישאר בתפקידו. מר וקסמן הסביר לתובע שמצבו במחלקה ובמערכת מאוד רעוע, עוד ציין מר וקסמן כי התובע משוכנע שכשיסתיים הנושא שעומד ותלוי בבית הדין, הוא יוכל לנהל את המחלקה ביד רמה ולהפוך לאוטוריטה ולנוע קדימה. בסיכום הפגישה מציין מר וקסמן כי לדעתו על מנת להצליח ולנהל את המחלקה, התובע נדרש לבצע שינוי של 180 מעלות, גם אם בית הדין יפסוק לטובתו, מזה לא תצמח לו הישועה. מר וקסמן הדגיש בפני התובע שבמצב הנוכחי התובע לא יוכל להמשיך בתפקידו ויתכן וזה יחייב את החברה למנות רב חובל אחר במקומו. עוד הסביר מר וקסמן לתובע שמאז שהתמנה לתפקיד הצטברו יותר מידי אירועים מקצועיים שבהם לא פעל נכון. תוך דגש על האירוע של הכנסת הגוררת ללא נתב ובניגוד לתקנות.
11. בסיכום השיחה שהתקיימה לתובע עם מנכ"ל החברה דאז – מר סגיס ביום 11.9.2012, הודיע מר סגיס לתובע כי הוא מקצה לו שלושה חודשים (עד אמצע דצמבר 2012), לשינוי מהותי וקיצוני, שכן אחרת תיאלץ החברה לסיים את תפקידו.
12. במסגרת הערכת העובד לשנת 2012, דורג התובע בדירוגים נמוכים, הן במדדי המקצוענות והן במדדי הערכה ניהוליים. בפרק המתייחס ל"מקצוענות", דורג התובע בציון 1, בסוף הפרק נרשם: "אינו מבצע את המוטל עליו, מתקשה בניהול עובדים ובניהול המחלקה, אינו מקצועי, אינו אמין, אינו מגבה את עובדיו. עם זאת, נעים הליכות וחברותי ברמה האישית, עובדה שאינה תורמת מאומה להצלחתו בתפקיד. יחסיו עם רוב הכפופים לו אינם טובים. מגלה חוסר אחריות וחוסר לויאליות". בפרק העוסק ב"נורמות התנהגות", ציוני התובע היו נמוכים. בסיכום הפרק נרשם: "אינו מקפיד על הנהלים, אינו לויאלי למערכת ולממונים כמו גם לציבור עובדיו, אינו משקיע ואינו עומד במשימות וביעדים מתקשה מאוד בניהול". בפרק העוסק ב"מיקוד בלקוח (פנימי וחיצוני)", ציוני התובע היו נמוכים. נרשם: "אדיב ומנומס כלפי הלקוחות אך מנגד מתקשה ולא מתאמץ "לספק את הסחורה". אינו מגבה את עובדיו ואינו לוקח אחריות על מקרים שבאחריותו". בפרק העוסק ב"עבודת צוות ושיתוף פעולה", ,נרשם: "יוצר יחסים נעימים ומשתף פעולה באופן חלקי, מכבד עמיתים אך מזלזל בכפיפים, מתמרן בין הטיפות אך מתגלה כבלתי אמין". בפרק העוסק ב"מימדי הערכה ניהוליים", ציוני התובע נעו בין 1-2, נרשם: "לצערי מאכזב בהתנהלותו בכל הסעיפים הר"מ". בפרק המסכם "הערכה מסכמת לעובדים ולמנהלים", קיבל התובע ציון 1 מתוך 5 ("משמעותית מתחת לציפיות"), נרשם: "תפקודו לקוי ורמתו ביחס למנהלים אחרים בארגון נמוכה ביותר. אחרי כ-3 שנים בארגון, אינו מתפקד כנדרש". בפרק העוסק ב"פוטנציאל ניהולי", קיבל התובע ציון 2 ("פוטנציאל נמוך יחסית לאחרים"), בסיכום ההערכה נרשם: "מאשר לבצע שיחת משוב".
13. במכתבו מיום 12.3.2012 של מנהל הנמל מטעם רשות הספנות והנמלים – ד"ר כוכבי אזרן (להלן: "מנהל הנמל"), שמוען להנהלת החברה ושכותרתו "חריגה מסמכות של ר/ח נמל אשדוד", ציין מנהל הנמל כי בהמשך לפניה של יו"ר וועד הנתבים בחברה בקשר לכניסתה של הגוררת CHRISTOS XXIV לנמל, ללא נתב, בניגוד להוראת תקנות 47 לתקנות הנמלים, התשל"א – 1971, ועל אף בקשתה הספציפית של הגוררת האמורה להיכנס לשטח הנמל באמצעות נתב, משעה שמדובר היה בכניסתה הראשונה לשטח הנמל, ועקב חריגתו של התובע מסמכותו, ביקש מנהל הנמל מהנהלת החברה לפעול משמעתית כנגד התובע. עוד עולה מהמכתב כי לא היה מדובר במקרה הראשון בו פעל התובע בניגוד לתקנות והכניס כלי שיט לשטח הנמל ללא נתב – אירוע שהתרחש בחודש אוקטובר 2011.
14. מכתב נוסף שכתב מנהל הנמל ביום 14.3.2012 שמוען למר סגיס ולמר יגאל מאור – מנהל רספ"ן, מסכם פגישה שהתקיימה בין מנהל הנמל לבין התובע בעניין הכנסתה של גוררת לשטח הנמל ללא נתב, כמפורט לעיל, וכן בנוגע למינוי רע"ן עגינה כממלא מקומו. מנהל הנמל ציין כי תהליך קבלת ההחלטות בקשר לשני העניינים היה שגוי והמליץ לפעול משמעתית כנגד התובע בהתייחס למקרה של הכנסתה של הגוררת לשטח הנמל ללא נתב. בנוסף לכך, המליץ מנהל הנמל לבחון מחדש את מידת התאמתו של התובע לתפקידו כראש המחלקה וכרב חובל הנמל, זאת בין היתר, מהנימוקים הבאים: (1) רצף אירועים של התנהגות לא ראויה, החלטות שגויות ברמה המקצועית שחלקן אף בניגוד לנהלים ותקנות; (2) התנהלות בעייתית שעלולה לסכן את תפקודו התקין של הנמל; (3) בהתנהלותו עלול התובע לסבך ולסכן בעלי תפקידים נוספים בחברה.
במכתבו הדגיש מנהל הנמל את הדברים הבאים: "במציאות בה ר/ח הנמל מקבל החלטות לא צפויות, שגויות ו/או מנוגדות לנהלים ותקנות, מבלי שאני מודע להן בזמן אמת, ומסוגל להתערב בזמן אמיתי, אני חש מאוים כי גם אני נושא באחריות לתוצאות החלטותיו. לפיכך, במכתבי זה אני פועל להסרת איום זה".
15. בחודש דצמבר 2011 הוצאו דוחות ביקורת פנים בנוגע לבדיקות רפואיות והכשרות מקצועיות. בדו"ח בנושא הבדיקות הרפואיות נמצא שפג תוקפן של כל תעודות ההסמכה של העובדים המצויות ברספ"ן, וכי התובע לא פעל לחידושן, למרות הנחיות רספ"ן בנושא. כמו כן, נמצא כי לא בוצעה הנחיה לפיה עובדי המחלקה ישלימו את ההכשרות המקצועיות הנדרשות עד תום שנת 2011.
16. בדו"ח ביקורת פנים בנושא בדיקת תקינות כבל הגוררת "שמשון", בעת כניסת האוניה M.V. PIRRO מחודש אפריל 2012, אשר עסק בציר שעף במהלך בדיקת הגוררת ונפל לים וגרם נזק למעקה הבטיחות של האוניה, נמצא כשל מערכתי של כל הגורמים המעורבים בתהליך, תוך שמנכ"ל הנמל – מר סגיס מציין: "האירוע מסמל מבחינתי את תפקוד המחלקה ובמבחן התוצאה המחלקה לא מתפקדת: אין נהלים, אין תהליכי עבודה מסודרים וברורים, אין דיווחים נדרשים, אין תחזוקה נאותה ואחריות על הכלים ועוד".
17. דו"ח נוסף מתייחס להתנתקות דוברה ופגיעתה באוניית נוסעים במזג אוויר סוער מחודש פברואר 2013. מהדו"ח הנ"ל עלו ליקויים מקצועיים לגבי התובע כדלקמן: אי קיום פגישה מקדימה עם מפעיל הדוברה; התראתו של רב חובל גוררת בכיר בדבר הסכנה הטמונה בכך שהדוברה מצויה בפני התובע עשרה ימים לפני האירוע, אך התובע לא עשה דבר בקשר לכך; אי מתן הנחיות בקשר להיערכות לאור מזג האוויר הסוער; אי זמינותו של התובע במהלך האירוע, לא הגיע לנמל ולא נכח באירוע. כך ציין מנכ"ל הנמל – מר סגיס בדו"ח בקשר לאירוע: "... אני מצפה ממנהל בארגון שיגיע לאירוע שמשמעותו יכולה להיות מסוכנת... רמ"ח ים היה צריך להגיע ולוודא שהכל מתנהל כיאות. קיימת אחריות ניהולית להיות נוכח באירוע חריג בלי קשר לרציפות האירוע. רמ"ח ים לא מקבל מיילים והתראות יותר משנה לטלפון הנייד ולא עשה שום דבר בנושא?!... על פי מה שאני מתרשם מהאירוע אני מודאג מניהול המחלקה שאותו הפקדתי בידי רמ"ח ים. במקרה אסון אני וההנהלה הבכירה אחראים. אני אצטרך לטפל בנושא באופן שיחזיר את הבטחון שלי בניהול המחלקה".
18. ביום 1.7.2013 הודיעה החברה לתובע על זימונו לשיחת שימוע ועל כי היא שוקלת את סיום העסקתו (להלן: "השימוע הראשון"). בזימון לשימוע הראשון הבהירה החברה כי בבסיס הזימון לשימוע עומד חוסר שביעות רצונה של החברה מתפקודו של התובע כראש המחלקה ורב חובל הנמל. החברה ציינה כי תלונות שונות הצטברו כנגד התובע, מהן עולה כי תפקודו המקצועי הלקוי והתנהלותו כעובד בכיר בחברה אינה עומדת בקנה אחד עם מעמדו הניהולי והמקצועי, ושניהם מצביעים על העדר הבנה מצידו את מידת האחריות המוטלת עליו מתוקף תפקידו בכל הנוגע לתפקוד ולבטיחות הנמל. הדוגמאות שעמדו בבסיס זימונו של התובע לשיחת השימוע הראשון, היו כדלהלן: א) אי מינוי ממלא מקום – סעיף 4.1 לזימון לשימוע הראשון; ב) התנתקות דוברה ופגיעתה באוניית נוסעים במזג אוויר סוער – סעיף 4.2 לזימון לשימוע הראשון; ג) הכנסת כלי שיט לנמל ללא נתב – סעיף 4.3 לזימון לשימוע הראשון; ד) מפגע בטיחותי בברכת הנמל – מסוף יובל – סעיף 4.4 לזימון לשימוע הראשון; ה) חשש לניגוד עניינים – סעיף 4.5 לזימון לשימוע הראשון; ו) הכנסת כלי שיט לשטח הנמל בניגוד לכלל התור התפעולי – סעיף 4.6 לזימון לשימוע הראשון.
19. עם קבלת הזימון לשימוע הראשון, פנה התובע לחברה באמצעות בא-כוחו דאז, עו"ד סלע, וביקש לדחות את שיחת השימוע שהיתה קבועה ליום 9.7.2013 וביקש לקבל מסמכים.
20. החברה נענתה לבקשתו של ב"כ התובע ודחתה את שיחת השימוע מספר פעמים, כאשר שיחת השימוע הראשונה התקיימה ביום 8.8.2013. כמו כן, הועברו לבקשתו של ב"כ התובע מסמכים נוספים הנוגעים לתפקודו.
21. עוד בטרם התקיים השימוע הראשון, התקבל ביום 8.7.2013 אצל החברה מכתב ממשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (להלן: "המבקר" או "מבקר המדינה"), בו צוין, בין היתר, כי התובע פנה למשרד המבקר על מנת שזה יעשה שימוש בסמכותו המוקנית לו מכוח סעיף 45ג לחוק, כדי לקבל צו המונע את פיטוריו. בתוך כך, הנחה מבקר המדינה את החברה, כי לאחר שיחת השימוע שתיערך לתובע ועוד בטרם תודיע על החלטתה לתובע, תעדכן החברה את המבקר בדבר החלטתה, תוך המצאת העתק ההחלטה ונספחיה, זאת על מנת שהמבקר יוכל לבחון את הצורך בהוצאת צו הגנה זמני לתובע.
22. השימוע הראשון התקיים על פני שלוש ישיבות. ישיבה ראשונה התקיימה ביום 8.8.2013, בנוכחות התובע ובנוכחות בא-כוחו, עו"ד סלע; סמנכ"ל משאבים בחברה – מר עובדיה כהן; מר וקסמן וב"כ החברה. ישיבת השימוע השניה התקיימה ביום 15.8.2013, לאחריה נקבע מועד לישיבת שימוע נוספת וזאת ליום 29.8.2013. ביום 27.8.2013, העבירה החברה את תמלול שיחות השימוע שנערכו לב"כ התובע וכן העבירה דוגמאות מתכתובות דוא"ל (לאור בקשתו של התובע), וזאת בקשר לנושאים שבהם היתה אי שביעות רצון מתפקודו ומהתנהלותו של התובע. ביום 2.9.2013, לאור בקשת התובע ובא-כוחו, דחתה החברה את ישיבת השימוע השלישית לאחר החגים, כך שהתקיימה שיחת שימוע שלישית ביום 14.10.2013.
23. לאחר בחינת טענותיו של התובע במהלך שלוש שיחות השימוע והמסמכים שהוצגו במסגרת הליך השימוע, החליטה החברה על סיום העסקתו של התובע, וזאת מהנימוקים שהוצגו במכתב הזימון לשימוע. החברה ציינה בהחלטתה כי לא היה בהתייחסות ו/או במסמכים שהוצגו על ידי התובע במהלך השימוע הראשון, כדי להניח את דעת החברה ביחס למרבית הטענות שהועלו כנגד התנהלותו ו/או תפקודו. החברה הדגישה שעל אף שמספר טענות שהתובע העלה במסגרת השימוע הראשון מקובלות על החברה, אין בכך כדי להוביל להחלטה להמשיך את העסקתו ועל כן, כובד המשקל של הטענות שהציגה החברה בזימון לשימוע הטה את הכף לסיום העסקתו.
24. ביום 24.11.2013 המציאה החברה למבקר את טיוטת ההחלטה בעניינו של התובע בדבר כוונת החברה לסיים את העסקתו, וזאת בצירוף המסמכים הרלוונטיים והפרוטוקולים של שלוש ישיבות השימוע.
25. ביום 8.4.2014, התקיימה ישיבה בעניינו של התובע במשרד המבקר, בין היתר, בנוכחותו של מבקר המדינה, התובע ובא כוחו וכן בנוכחותם של מנכ"ל הנמל באותה עת – מר בלומנטל, מר עובדיה כהן, מר וקסמן ובאות כוחה של החברה.
26. ביום 10.6.2014 הוציא המבקר, מכוח הסמכות המוקנית לו על פי סעיף 45ג' לחוק, צו הגנה זמני לתובע. במסגרת צו ההגנה הזמני קבע המבקר, כי על החברה חל איסור לסיים את העסקתו של התובע, וכן חל כל איסור לפגוע בתפקידיו, במעמדו, בסמכויותיו ובזכויותיו של התובע כעובד החברה.
27. במהלך התקופה שלאחר הוצאת צו ההגנה הזמני, הוצאו דוחות ביקורת נוספים במהלך שנת 2014, ובפרט בנוגע לתחזוקת כלי השיט. בעקבות הממצאים של דו"ח ביקורת זה, הנחה מנכ"ל הנמל – מר בלומנטל את התובע וזאת ביום 27.8.2014, במסגרת סיכום דיון שנערך במשרדו ובו נכח התובע, כי תוך 45 ימים תוצג תכנית עבודה ליישום המלצות דו"ח הביקורת.
28. דוחות נוספים שהוצאו בשנת 2014: דו"ח אספנתה של הגוררת שמשון מיום 20.10.2014; דו"ח אספנתה של הגוררת געש; דו"ח ביקורת בנוגע לטיפול בעומק רציפי הנמל; סיכום דיון מיום 7.7.2014 בנוכחות רב חובל יגאל מאור – מנהל רספ"ן, מנהל הנמל, מר וקסמן, היועץ המשפטי של רספ"ן ובנוכחות מנכ"ל הנמל.
29. ביום 13.4.2015 פנה מנכ"ל הנמל למשרד המבקר בהודעת דוא"ל, אליה צירף תיאור שערך מר משה נובוטני, ששימש באותה העת כמ"מ סמנכ"ל תפעול (להלן: "מר נובוטני") ביחס לתקרית אלימה בה היה מעורב התובע. באותה תקרית, כך לטענת החברה, התפרץ התובע בפתאומיות לעבר מר דן גור (עובד הכפוף לתובע) בצעקות גבוהות, תוך שנקט בביטויים בוטים ביותר, כאשר מר גור ניסה לצאת ממשרדו של מר נובוטני, התקרב אליו התובע באופן מאיים ומר נובוטני וכן מר סבג שהיה נוכח באותה פגישה, נאלצו להתערב ולהדוף אותו מכיוונו של מר גור על מנת למנוע תגרה. תוך כדי יציאתו של מר גור מהחדר, אף איים התובע כי "אני אתפוס אותך בחוץ ואתן לך מה שאתה מבקש". בסיומה של השיחה התובע היה נסער והתנצל על אופן התבטאותו.
30. לנוכח האירוע הנ"ל, זימנה הנהלת החברה ביום 16.4.2015 את התובע לשיחת שימוע בדבר כוונה לסיים את העסקתו (להלן: "השימוע השני"). השימוע נקבע ליום 20.4.2015, כאשר ביום 19.4.2015 עדכנה החברה את משרד המבקר אודות זימונו של התובע לשימוע השני, וביום 20.4.15 הודיע משרד המבקר כי החברה מתבקשת לעדכן בכל התקדמות בהליך השימוע.
31. לבקשת ב"כ התובע הסכימה החברה לדחות את השימוע ליום 27.4.2015, ולאחר בקשה נוספת דחתה את שיחת השימוע ליום 29.4.2015.
ביום 29.4.2015, סמוך לפני השימוע השני, הודיע ב"כ התובע – עו"ד סלע, כי התובע פונה לחדר המיון, ומשכך בוטלה ישיבת השימוע. עם שובו מחופשת המחלה, זומן התובע ביום 25.5.15 לשימוע השני שהיה אמור להתקיים ביום 27.5.15. אלא שביום 26.5.15, הודיע התובע באמצעות בא-כוחו כי נוכח נסיעתו של עו"ד סלע לחו"ל, לא יוכל להתייצב לשימוע.
32. במכתבה של החברה מיום 27.5.15 לעו"ד סלע ולמשרד המבקר, הודיעה כי היא אינה מוכנה שהתובע, המשמש בתפקיד בכיר ובעל אחריות עצומה, ימשיך במילוי תפקידו בטרם התקיים בירור בעניין התפרצותו האלימה כלפי עובד הכפוף אליו, וכי עד לקבלת החלטה בעניינו, ישהה התובע בחופשה.
33. ביום 2.6.15 הודיעה החברה לתובע שהחל ממועד זה ועד למועד קבלת החלטה בעניינו הוא אינו רשאי להיכנס לשטח הנמל, מנעול משרדו יוחלף, ומר מוריס מור ימונה כממלא מקומו.
34. ביום 10.6.15, התקיים השימוע השני, בו נכחו התובע ובאי כוחו, מנכ"ל הנמל, ראש מדור פרט ושכר בנמל – מר יהודה אלמוג, ובאת כוח החברה.
35. ביום 25.6.15 התקיימה ישיבת שימוע נוספת, במהלכה נכחו התובע ובאי כוחו, מנכ"ל הנמל, מר אלמוג, ובאת כוח החברה.
36. ביום 5.7.15 מסרה החברה לב"כ התובע מסמכים הנוגעים לאירוע מיום 13.4.15, לרבות גרסאותיהם של גורמים נוספים שנכחו באירוע, והתובע נדרש למסור את התייחסותו לאירוע עד ליום 9.7.15.
ביום 16.7.15 הודיע ב"כ התובע כי לאחר עיון בחומרים שנמסרו לתובע, החברה מתבקשת לחזור בה מהליך השימוע.
37. ביום 6.8.15 פנתה החברה למשרד המבקר ועדכנה אותו בכל ההתפתחויות שנגעו לשימוע השני. במכתב ציינה החברה כי משעה שחלף פרק זמן ארוך ממועד האירוע מיום 13.4.15, בשים לב לכך שהתובע עושה כל אשר לאל ידו על מנת לעכב את הליך הבירור בעניינו, והחברה אף נאלצה להוציאו לחופשה עד לקבלת החלטה בעניינו – לא נותרה לחברה ברירה אלא לקבל החלטה בעניינו של התובע. במסגרת הודעה זו נשלחה למשרד המבקר טיוטת ההחלטה בעניינו של התובע שעתידה היתה להימסר לתובע ביום 11.8.15, ועל פיה, העסקתו של התובע בחברה תסתיים (להלן: "ההחלטה השניה").
38. ביום 10.8.2015 הודיע המבקר כי בשל צו ההגנה הזמני יש להשהות את החלטת החברה לסיים את העסקתו של התובע.
39. ביום 14.10.2015 פנתה ב"כ החברה אל מבקר המדינה בפנייה דחופה לשם גיבוש עמדה סופית בעניינו של התובע, וזאת טרם פגישה שצפויה היתה להתקיים בין אנשי משרד המבקר לבין החברה ביום 18.10.15 במשרד המבקר.
40. ביום 10.12.2015, בעקבות מכתבו של ב"כ התובע מיום 9.11.15, פנתה החברה אל משרד המבקר והבהירה כי הוצאתו של התובע לחופשה אינה מנוגדת לצו ההגנה הזמני.
41. ביום 15.2.16 פנה התובע לבית הדין בתביעתו הראשונה. עם קבלת כתב התביעה פנתה החברה למשרד המבקר ועדכנה אותו בעניין.
42. ביום 1.3.2016 הודיע משרד המבקר לחברה כי לאחר עיון בתביעה הראשונה, הוא מפסיק את בירור תלונתו של התובע, זאת נוכח הוראותיו של החוק על פיהם, נציב תלונות הציבור לא יברר תלונה בעניין תלוי ועומד בבית המשפט או בבית דין.
בנוסף, הבהיר משרד המבקר לחברה, כי משעה שהופסק בירור תלונתו של התובע, פקע צו ההגנה הזמני.
43. נוכח האמור, ביום 6.3.2016 הודיעה החברה לתובע על סיום העסקתו בחברה באותו המועד, וזאת בהתבסס על ההחלטה הראשונה וההחלטה השניה.
ההליכים המשפטיים
44. ביום 15.2.2016 הגיש התובע כתב תביעה כנגד הנתבעת. ביום 15.9.2016 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו הוסיף עילת תביעה חדשה לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז- 1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים"). לטענתו, לאחר שחשף שחיתויות והתנהלות קלוקלת, לאחר שהתייצב ומסר עדות במשטרה ביחס למעשים פליליים לכאורה שנעשו אצל הנתבעת, לאחר שהעיד בבית הדין לעבודה לטובת עובד אחר של הנתבעת אשר נפגע מהתנהלות בלתי ראויה של הנתבעת, לאחר שהתריע על שחיתויות אלו למשרד המבקר, ולאחר שהגורמים הרלוונטיים אצל הנתבעת הבינו כי התובע אינו מתכוון ליישר קו עם התנהלותם, זומן התובע ביום 1.7.2013 לשימוע לקראת פיטורים. אליבא דתובע, זימונו לשימוע הראשון נעשה בשל העובדה שחשף שחיתויות אצל הנתבעת.
45. הנתבעת הגישה ביום 17.4.2016 כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד ובהמשך הגישה כתב הגנה מתוקן וכתב תביעה שכנגד (ביום 15.11.2016). הנתבעת טענה כי התובע שכיהן כרמ"ח ים ורב חובל הנמל, תפקיד בכיר ובעל אחריות רבה, כשל בתפקידו פעם אחר פעם ולאורך זמן רב, ברמה המקצועית והניהולית ובתקופת כהונתו שרר כאוס מוחלט במחלקת ים. לאור האמור, ונוכח כשליו של התובע והתנהלותו הלקויה, החליטה החברה לזמנו לשיחת שימוע טרם סיום העסקתו. המניעים לזימון התובע לשימוע היו לגיטימיים וענייניים וכי דין העילה המבוססת על חוק הגנה על עובדים- דחיה, הן מחמת התיישנות והן לגופם של דברים.
46. בתאריכים 7.3.2017, 12.11.2017, 24.4.2018 ו- 16.9.2018 התקיימו דיוני הוכחות.
בדיון ההוכחות הראשון מיום 7.3.2017 העידו עדי התביעה-מר משה סבג ומר יובל כהן. בפתח הדיון נדרש בית הדין לבקשת התובע להוציא מסמך של עו"ד דמתי ממשרד מבקר המדינה מיום 31.8.2015 (נספח 64 לתצהיר מר בלומנטל), מכוח הוראות סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו להורות על הוצאת המסמך מתצהירו של מר בלומנטל, אולם לא מצאנו להורות על מחיקת הסעיפים בתצהיר. עוד קבענו באשר לנסיבות הכלליות בנוגע למסמך זה, ונוכח התייחסות שני הצדדים לנושא, כי ניתן דעתנו לעניין במסגרת פסק הדין. במסגרת עדותו של העד מר יובל כהן עלו מספר נושאים אשר לא פורטו במסגרת תמצית עדותו. על כן, נעתרנו לבקשת הנתבעת להגיש תצהירים משלימים בשלושה נושאים בלבד (הסמכות מקצועיות, אירוע עם הגוררת שמשון וכן בנוגע לנושא האונית מסין).
בדיון ההוכחות השני מיום 12.11.2017 העיד התובע בעצמו בלבד. בפתח הישיבה נדרשנו לבקשת התובע למחיקת חלקים מהתצהירים המשלימים מטעם החברה. בהחלטנו קבענו כי יש ממש בבקשת התובע והורינו על מחיקת סעיפים 2-4 ו- 10-11 לתצהירו המשלים של מר בלומנטל, המתייחסים לעדותו של מר סבג משה. כמן כן, הורינו על מחיקת סעיפים 7-9 לתצהיר המשלים של מר בלומנטל, המתייחס לעדותו של מר יובל כהן, בעניינים בהם לא הותר הגשת תצהיר משלים. באשר לתצהירו המשלים של מר עובדיה כהן, הורינו על מחיקת סעיפים 4,5 ו- 7 לתצהירו המשלים, המתייחסים לעדותו של מר יובל כהן, בעניינים בהם לא הותר הגשת תצהיר משלים. בנוסף, הורינו על הוצאת נספחים 94-97 שצורפו לתצהירו המשלים של מר עובדיה כהן, בקשר לסעיפים אשר קבענו על מחיקתם. עוד קבענו, כי עניין ההוצאות יילקח בחשבון בתום ההליך, בהתאם לתוצאה הסופית.
בישיבה השלישית מיום 24.4.2018 העידו עדי ההגנה- מר עובדיה כהן ומר משה נובוטני.
בישיבה הרביעית מיום 16.9.2018, העידו מר אלמוג יהודה ומר בלומנטל יצחק- מנכ"ל החברה דאז.
47. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
דיון והכרעה
48. כאמור השאלות בהן עלינו להכריע במסגרת התובענה הן: האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים עקב פיטורים שלא כדין, כטענתו או שמא הוא אינו זכאי לפיצוי מכיוון שהוזמן לשימוע הראשון משיקולים ענייניים - נוכח כשליו והתנהלותו הלקויה, כטענת הנתבעת?
האם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב ובגין עגמת נפש? האם החלטת החברה להוציא את התובע לחופשה הייתה כדין והאם נעשתה בניגוד לצו ההגנה הזמני? האם היה על החברה לשלם לתובע שכר בגין תשעה וחצי חודשים בהם שהה התובע בחופשה? האם התובע זכאי לפיצוי בגין פגיעה בתנאי העסקתו בכל הנוגע ליציאה לקורסים ובדבר אופן התנהלות החברה בקשר להתעמרות וזלזול מצד עובדים הכפופים לתובע? האם התובע זכאי לתשלום הפרש פיצויי פיטורים והפרשי הפקדות להסדר הפנסיוני ולקרן השתלמות? האם התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת? האם התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה, בונוס שנתי וימי מחלה? התביעה שכנגד- האם יש לחייב התובע לשלם לחברה חוב כולל בגובה 39,919 ₪?
נדון בשאלות אלה כסדרן.
האם התובע זכאי לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים בגין פיטורים שלא כדין?
49. במסגרת הדיון בשאלה האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (להלן גם: "החוק") נידרש להכריע בשתי שאלות: האחת, האם תביעתו של התובע התיישנה? והשנייה, האם הוכח קשר בין עדותו של התובע במשטרה / עדותו של התובע לטובת מר יובל כהן/ מכתב התובע למר בסן מיום 26.6.2013/ פניית התובע למשרד מבקר המדינה (להלן: "התלונה"), לבין הזימון לשימוע הראשון? נציין שבמהלך הדיון בשאלה השנייה נקבע מהן הנסיבות שהובילו לזימונו של התובע לשימוע הראשון ונבחן אם התובע עמד בתנאים המפורטים בסעיפים 3 ו-4 לחוק הגנה על עובדים.
טענות הצדדים
50. ואלה טענות התובע:
50.1. פעולות התובע לרבות חשיפת שחיתויות מהוות את הסיבה האמיתית לנסיון פיטוריו. עיון ברצף הפעולות שהתרחשו מאז מרץ 2013- מועד מתן עדותו של התובע לטובת מר יובל כהן, המשך בפניית התובע לממונה עליו- מר וקסמן בקשר עם פריקת הבוצה, הפנייה בעניין ליו"ר הדירקטוריון דאז- מר סיטרמן, ובעקבות זאת מתן עדות במשרדי מבקר המדינה, מתן עדות במשרדי יחידה 433 של המשטרה בחודש אפריל 2013, והמשך במקרה הנוסף מחודש יוני 2013, בקשר עם פריקת הבוצה, בעקבותיו הוציא התובע מכתב והעבירו לסמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה בחברה- מר בסן, עם העתק לשורה שלימה של בכירי החברה; פניות ופעולות שקדמו לזימונו של התובע לשיחת השימוע הראשונה, מצביעות על כך כי החברה ידעה קודם לזימונו לשיחת השימוע הראשונה, על פעילות התובע לחשיפת שחיתות ואי סדרים בקרבה, ובפרט, לאור העובדה כי התובע עדכן את סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה באותה עת- מר עובדיה כהן בתוכן עדותו במשטרה.
50.2. התובע התריע בפני גורמים שונים בתוך הנתבעת ומחוצה לה, ובתום לב, על מעשים בלתי ראויים המבוצעים בה, תוך הפרת הוראות הדין.
50.3. די ביצירת ספק ממשי ביחס לכשרות שיקולי המעסיק כדי להעביר אליו את הנטל להוכיח כי השיקולים בפגיעה בעובד המתלונן היו שיקולים ענייניים. העובד אינו נדרש להוכיח כי התלונה כשלעצמה, היא לבדה, היתה המניע והשיקול לפגיעה בו, וכל שנדרש מהעובד בנטל ההוכחה הראשוני הוא הוכחה לכאורית כי התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו (ע"ע 259/06 רפי רותם – מדינת ישראל- משרד האוצר (מיום 20.9.2007) (להלן: "עניין רותם").
50.4. דרישה זו מתקיימת בענייננו, והנטל בעניין עבר לכתפי הנתבעת אשר לא הוכיחה כי השיקולים בפגיעה בתובע, היו שיקולים ענייניים.
50.5. תפקודו של התובע היה מקצועי, הוא השקיע רבות בעבודה וביצע את המוטל עליו ללא דופי, חרף הקשיים הרבים בין הגורמים השונים בתוך המחלקה ומחוצה לה, המייצגים אינטרסים שונים, ועל אף שלא ניתנה לו תמיכה מצד הנהלת הנתבעת. התובע הפריך טענות הנתבעת בעניין תפקודו המקצועי במסגרת השימוע הראשון. תפקודו של התובע, בפרט בתחילת הדרך, זכה להערכה בין אם מצד הגורמים הממונים עליו, בין מצד עובדים הכפופים לו ובין מטעם גורמים מחוץ לנתבעת אשר עבדו מול התובע. כך גם עלה מעדותו של מר עובדיה כהן. כניסתו של התובע לעבודתו אצל הנתבעת לוותה במאבק קשה מול איגוד קציני הים. ואף לאחר שהתובע ניצח במאבק משפטי, המשיכו חברים באיגוד קציני הים, וביניהם הכפופים לו –סגנו בניהול המחלקה- מר דן גור- הממונה על עבודות סיפון, ורב חובל מוריס מור- נתב בכיר ויו"ר ועד הנתבים, לעשות ככל שיכלו על מנת להכשילו בתפקיד, תוך שהם נהנים מהגנת הועדים ומנהלי הנתבעת. ההתנגדות והביקורת הקשה ביותר כלפי התובע היתה מצד הממונה הישיר שלו- מר וקסמן. הנתבעת נמנעה מלהעיד את מר וקסמן, ויש לפרש זאת לחובתה.
52. ואלה טענות הנתבעת:
52.1. יש לדחות על הסף את העילות והסעדים המבוססים על חוק הגנה על עובדים מחמת
התיישנות. לשיטת התובע עילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים התגבשה במועד זימונו לשימוע הראשון- ביום 1.7.2013. אלא שמיום 1.7.2013, בו נוצרה עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים, ועד ליום 15.9.2016 המועד בו הגיש את כתב התביעה המתוקן בו תבע לראשונה פיצוי לפי חוק הגנה על עובדים, חלפו למעלה משלוש שנים, ולפיכך, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים ובהתאם להלכה יש לדחות על הסף את התביעה מכוח עילה זו. החברה עמדה על טענת הסף בהזדמנות הראשונה שהייתה לה (בכתב ההגנה), ואילו התובע, לא רק שלא ניסה לסתור טענה זו, אלא שבמסגרת סיכומיו אף לא טרח להתייחס אליה כלל.
52.2. הוכח כי יש לדחות את התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים גם לגופה, עת לא קיים קשר סיבתי בין "התלונה" הנטענת לבין זימונו של התובע לשימוע. התשתית העובדתית שהניחה החברה, באמצעות מסמכים מזמן אמת ובאמצעות עדיה, מוכיחה כי טרם זימון התובע לשימוע הראשון לא ידע מי בחברה על תלונה מטעם התובע ו/או פנייתו למבקר המדינה ו/או עדותו בפני משטרת ישראל, וכי אין כל קשר סיבתי בין הדברים.
52.3. אין בהלכות עליהן מבקש התובע להסתמך כדי לתמוך בטענתו להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים, כיוון שגם בהן נקבעה חובת הוכחת קשר סיבתי בין התלונה לבין הפגיעה, שלא הוכח בענייננו.
52.4. עמדת מבקר המדינה (בטיוטת ההחלטה) מוכיחה שאין קשר בין "חשיפת שחיתויות" לבין הזימון לשימוע. להיפף- בירור התלונה העלה תימוכין לא מעטים לטענת החברה כי ישנם טעמים ענייניים וכבדי משקל להחלטה לסיים את העסקת התובע.
52.5. התמונה המתקבלת מכלל הראיות והעדויות שהוצגו על ידי החברה היא ברורה: בתפקודו של התובע כראש מחלקת ים נפלו כשלים מובהקים, אשר הם ורק הם הביאו את החברה להחלטה לזמן את התובע לשיחת השימוע הראשונה, על מנת לשקול את סיום העסקתו.
52.6. התובע ניסה לנצל באופן ציני ונפסד את הוראות חוק הגנה על עובדים, משל מדובר ב"חליפת מגן". בזמן אמת התובע לא הצביע על קשר סיבתי בין חשיפת שחיתויות כביכול לבין זימונו לשימוע, הדבר מוכיח כי גם לשיטתו לא קיים קשר סיבתי כאמור. בהליך השימוע הראשון, במשך שלוש ישיבות השימוע, שנמשך כעשר שעות, לא טען התובע, ולו ברמז, שזומן לשימוע בגין היותו "חושף שחיתויות", ואף בעדותו הודה שאכן טענה זו לא נטענה על ידו בזמן אמת. בכתב התביעה המקורי עילה זו לא נתבעה, ואף בכתב התביעה המתוקן לא פורטו כנדרש העובדות הרלוונטיות בדבר ה"תלונה" הנטענת וחשיפת ה"שחיתויות" כביכול. לאורך חלקו הארי של ההליך הקפיד התובע לשמור על ערפול ועמימות ונמנע במכוון מלהציג גרסה מפורטת.
52.7. דין התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים דחיה שעה שלא מתקיימים תנאי סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים. לא מתקיים התנאי הראשון בסעיף 4 כיוון שה"תלונה" לא הוגשה על ידי העובד בתום לב. אף לא מתקיים התנאי השני בסעיף 4 כיוון שה"תלונה" אינה נוגעת להפרת חיקוק במקום העבודה, או בפגיעה בתואר המידות או במינהל תקין. לא מתקיים אף התנאי השלישי שבסעיף 4 כיוון שה"תלונה" לא הוגשה לרשות המוסמכת לקבלה/לחקור אותה. תלונת התובע שעניינה בהתנהלות בלתי חוקית כביכול ואי עריכת מכרז בעניין פינוי הבוצה, הופנתה לגרסתו לסמנכ"ל תפעול, ליו"ר החברה, למנכ"ל ולגורמים תפעוליים נוספים. ככל שסבר שמדובר בהתנהלות קלוקלת ואי סדרים העולים כדי שחיתות, היה על התובע להפנות את התלונה ליועץ המשפטי של החברה או למבקר הפנים.
התשתית המשפטית
53. סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים קובע כי "לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".
סעיף 1 לחוק מגדיר "ענייני עבודה" באופן הבא: "כל אחד מאלה: (1) תנאי עבודה; (2) קידום בעבודה; (3) הכשרה או השתלמות מקצועית; (4) פיטורים או פיצויי פיטורים; (5) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
54. תכליתו של חוק הגנה על עובדים היא כפולה. תכליתו האחת להגן על העובד החושף שחיתות מפני פגיעה והתנכלות שמקורן בחשיפת השחיתות. העובד נזקק להגנה מכיוון שחשיפת שחיתות אינה מתקבלת באהדה על ידי המעסיק ולעיתים אף עלולה לייצר עוינות מצד החברים לעבודה החוששים מפני הפגיעה בזכויותיהם ובמעמדם. תכליתו השנייה היא לעודד חשיפת שחיתויות במקום העבודה (עניין רותם; ע"ע (ארצי) 300204/97 מוצפי – עיריית אור יהודה [פורסם בנבו] (29.10.2001); ע"ע (ארצי) גרטי – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.7.2016) (להלן: "עניין גרטי"); ע"ע (ארצי) 20567-11-11 חזות – רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (4.6.2013)).
בעניין סויסה (ע"ע (ארצי) 17365-11-11 סויסה – עיריית יהוד [פורסם בנבו] (5.3.2014)) הסביר בית הדין הארצי כי "החשיבות בחשיפת השחיתות ובהענקת גיבוי חברתי ומשפטי לחושפי מעשי השחיתות נובעת מן האיום הטבוע בתופעת השחיתות עצמה, אשר מכרסמת בערכי הנאמנות והסולידריות מבחינה תרבותית וחינוכית וגורמת לשחיקה במוטיבציה של הפרט לתרום לחברה. ללא 'מתריעים בשער' החושפים מעשי שחיתות, קשה יהיה להיאבק נגד השחיתות".
55. בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים, העובד אינו חייב להוכיח שתלונתו הובילה באופן בלעדי להתנכלות ולפגיעה בו. בנוסף, העובד לא נדרש להוכיח שהתלונה הייתה המניע היחיד לקבלת ההחלטה על פגיעה בעבודתו או בתנאיה. עם זאת, יש להוכיח ברמת הוכחה לכאורית שהתלונה כשלעצמה או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו. ובלשון בית הדין הארצי בעניין בן שמעון (ע"ע (ארצי) 61646-10-10 בן שמעון – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.3.2013)):
"די ביצירת ספק ממשי ביחס לכשרות שיקולי המעביד כדי להעביר אליו את הנטל להוכיח כי השיקולים בפגיעה בעובד המתלונן היו שיקולים ענייניים. העובד אינו נדרש להוכיח כי התלונה כשלעצמה, היא לבדה הייתה המניע והשיקול לפגיעה בו, וכל שנדרש מהעובד בנטל ההוכחה הראשוני הוא הוכחה לכאורית כי התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו".
56. סעיף 3א' לחוק הגנה על עובדים קובע שבתביעה לפי סעיף 2 לחוק על המעסיק להוכיח "כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1) כי המעסיק פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו...
(2) כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעסיק תנאים או כישורים – גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים".
57. עוד נציין שבהתאם לסעיף 4 לחוק, יינתנו לעובד הגנה ותרופות רק אם התקיימו התנאים המצטברים הבאים: התלונה הוגשה בתום לב; התלונה הוגשה בגין הפרת חיקוק או בקשר לפעילות המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין; התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לטפל בה.
58. הלכה היא, כי על עובד החושף שחיתות במקום עבודה, לעשות זאת בדרך מקובלת, במידה ראויה, בתוך הארגון ולא מחוצה לו כדי לאפשר יחסי עבודה תקינים (סעיף 4(1) לחוק הגנה על עובדים; ע"ע (ארצי) 96/03 בוגר – מקורות חברת מים בע"מ [פורסם בנבו]) 16.9.2006; עניין בן שמעון המוזכר לעיל); על העובד לפעול ממניעים כשרים ועל תלונותיו להיות אמיתיות (סעיף 3(ג) לחוק הגנה על עובדים; עניין גרטי המוזכר לעיל); ההגנה על חושף השחיתות אינה מעניקה לו חסינות מפני בירור טענות לגבי תפקודו הלקוי (עניין רותם המוזכר לעיל); לא נדרש שהתלונה תוכח כצודקת ובית הדין אינו נדרש לבחון את אמיתות תוכנה אלא המעסיק (ע"ע (ארצי) 537/07 טל – אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.2010)).
בהקשר זה נוסיף, כי בפסיקה נקבע שטענה בדבר חשיפת שחיתויות אינה בגדר 'חליפת מגן' מפני בחינת תפקודו של העובד בעבודתו. ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין רותם:
"יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפני התנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בהינתן וקבלת ההחלטה נדרשת בנסיבות המקרה. כך, גם בפסק הדין בעניין פלצמן בל, עמד בית המשפט העליון על כך שיש להימנע '... ממתן 'חסינות' מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא היתה תלונת אמת. יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורים מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם'".
59. סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעות על פי חוק הגנה על עובדים היא שנה מיום יצירת העילה, בזו הלשון: "לא יזדקק בית-הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה".
60. בסעיף 3 לחוק נקבעו הסעדים שיינתנו לעובד שהתנכלו אליו בשל הגשת תלונה. בית הדין רשאי לפסוק פיצויים, גם אם לא נגרם נזק של ממון, ולחייב בפיצויים לדוגמה עד לסכום של 50,000 ₪. כמו כן, רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה בשיעור של עד 500,000 ₪ בשל חומרת ההפרה או בשל נסיבות הקשורות להפרה, לרבות התנהגות המפר והיות ההפרה הפרה חוזרת. בנוסף, ניתן ליתן צווים למניעת הפיטורים, ביטולם ואף לאכיפת יחסי העבודה.
הכרעה
61. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, מצאנו כי תביעתו של התובע להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים, התיישנה. כמו כן, מצאנו שאם התביעה לא היתה מתיישנת, היא היתה נדחית אף לגופה מכיוון ששוכנענו שהתובע זומן לשימוע הראשון משיקולים ענייניים, והוא אף פוטר משיקולים ענייניים, וללא קשר לתלונות שהגיש או לעדותו בבית הדין או לעדותו במשטרה, או לפנייתו למשרד מבקר המדינה וכו', כפי שיפורט להלן.
א. התיישנות התביעה
62. תחילה נציין כי הטענה בדבר התיישנות התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים הועלתה על ידי הנתבעת בהזדמנות הראשונה (סעיף 71.5 לכתב ההגנה), ואילו התובע, לא רק שלא ניסה לסתור טענה זו, אלא שבמסגרת סיכומיו הוא אף לא טרח להתייחס אליה כלל.
בנסיבות אלה, משטענת הנתבעת להתיישנות התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים, הועלתה ב"הזדמנות הראשונה", עלינו להכריע תחילה בטענה זו.
63. כאמור, תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק הגנה על עובדים היא שנה ממועד היווצרות העילה.
64. בעניין זעירא (ע"ע (ארצי) 806/06 זעירא – רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (4.6.2013)), דחה בית הדין הארצי את התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים בשל חלוף שנה ממועד היווצרות העילה ועד למועד הגשת התביעה. וכך קבע בית הדין הארצי בנוגע ל"מועד יצירת העילה":
"על פי סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. עילת התביעה היא מסכת עובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לסעד אותו הוא מבקש [דב"ע מג/3/128 גליצקי – נאות מרינה בת ים בע"מ] [פורסם בנבו]; ע"ע 404/05 בנימין בנוז – חיפה כימיקלים בע"מ, ניתן ביום 21.12.06]".
בבש"א (באר שבע) 3001/08 הכספי – עיריית אילת [פורסם בנבו] (27.1.2009), דחה כב' השופט אילן סופר בקשה לצו עשה, בין היתר מהטעם שלא התקיימה דרישת סמיכות הזמנים בין הגשת התלונה לבין הגשת התביעה. פסק דין זה אושר על ידי בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 123/09 הכספי – עיריית אילת [פורסם בנבו] (4.3.2009).
65. בענייננו, לשיטת התובע, עילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים, התגבשה במועד זימונו לשימוע הראשון – ביום 1.7.2013, שעה שהזימון לשימוע, אליבא דתובע, נבע מהתלונה שהגיש, וכך ניסח התובע את עילת התביעה בכתב התביעה המתוקן:
"כך, לאחר שהתובע חשף שחיתויות והתנהלות קלוקלת, לאחר שהתייצב ומסר עדות במשטרה ביחס למעשים פליליים לכאורה שנעשו אצל הנתבעת ע"י מי מעובדיה, לאחר שהעיד בבית הדין לעבודה לטובת עובד אחר של הנתבעת, אשר נפגע מהתנהלות בלתי ראויה של הנתבעת, לאחר שהתובע התריע על שחיתויות למשרד מבקר המדינה... זומן התובע ביום 1/7/2013 לשיחת שימוע לקראת פיטורים" (סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן, ראו גם סעיף 42 לתצהיר התובע וכן סעיף 2 לסיכומי התובע).
66. משמע, מכתבי בי-הדין שהגיש התובע עולה שעילת התביעה התגבשה במועד זימונו לשימוע הראשון ביום 1.7.2013.
67. מיום 1.7.2013 בו נוצרה עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים ועד ליום 15.9.2016 בו הוגש כתב התביעה המתוקן לבית הדין, ובו נתבע לראשונה פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים, חלפו למעלה משלוש שנים.
68. בנסיבות אלה, משחלפה למעלה משנה מהיום שנוצרה עילת התובענה, הרי שהתביעה לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים התיישנה בהתאם לסעיף 5 לחוק.
69. למעלה מן הדרוש, ועל אף שהתובע לא טרח להתייחס בכתבי טענותיו ובסיכומיו לטענת ההתיישנות אשר נטענה על ידי הנתבעת ב"הזדמנות הראשונה", מצאנו להתייחס גם לעובדה שאין עליה חולק, ולפיה בפרק הזמן שמיום 10.6.2014 ועד ליום 1.3.2016, הוציא המבקר צו הגנה זמני לתובע מכוח הסמכות המוקנית לו על פי סעיף 45ג לחוק מבקר המדינה.
70. סעיף 45 (א)(2) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב], קובע בנוגע להחלטותיו של נציב תלונות הציבור בעניין תלונה, כי "אין בהם כדי למנוע מהמתלונן או מאדם אחר להשתמש בזכות או לבקש סעד שהוא זכאי להם, אולם אם נקבע לכך מועד בחיקוק, לא יוארך המועד על ידי הגשת התלונה או בירורה" (ההדגשה הוספה – י.כ).
71. בעניין איתורית שירותי תקשורת (בג"צ 453/84) איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח (4) 617) דן בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בשאלה אם ניתן להעלות טענת שיהוי כנגד העותר, אשר לפני הגשת עתירתו פנה למשרד מבקר המדינה, וקבע כך:
"משקבענו כי הפניה לנציב התלונות מהווה מסלול מקביל ושונה, ממילא מתבקש, כי לעניין דיני השיהוי דין הזמן העובר בטיפולו של הנציב כדין כל זמן אחר שעובר ושיש בו כדי לבסס שיהוי. ביטוי לגישה זו נמצא בחוק מבקר המדינה [נוסח משולב] עצמו, הקובע, כי אם נקבע מועד בחיקוק, אין בהגשת תלונה לנציב התלונות ובבירורה משום הארכת המועד (סעיף 45 (א)(2) סיפא).
אכן, גישה אחרת היתה יוצרת תוצאה שהדעת אינה סובלתה, שכן אינטרסים של הרשות השלטונית, של צד שלישי כמו גם של הציבור בכללו היו נפגעים. אין כל צידוק, מבחינת הגיונם הפנימי של דיני השיהוי, שלא להחילם לעניין הזמן העובר בטיפולו של נציב התלונות, אכן, האזרח המתלונן צריך לבחור בין קווי פעולה חלופיים, תוך מודעות לסיכונים ולסיכויים שבכל דרך פעולה. משבחר במסלול מסוים, עליו להיות ער לסכנותיו כמו גם לסיכוייו" (ההדגשות הוספו – י.כ).
72. מצאנו להעיר זאת מעבר לצורך, שכן בהתאם להוראות חוק מבקר המדינה ולפסיקת בית המשפט העליון, הגשת תלונה למבקר המדינה ופרק הזמן בו התבררה, אינם מאריכים את פרק הזמן להגשת תביעה או לבקש סעד לו זכאי המתלונן, אשר נקבע בחיקוק.
73. בחוק הגנה על עובדים נקבע שיש להגיש תביעה בגין הפרת הוראות החוק, בתוך שנה ממועד היווצרות העילה.
לפיכך, פרק הזמן בו התבררה תלונתו של התובע במשרד מבקר המדינה, אין בו כדי להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים.
74. מכל הטעמים המפורטים לעיל, משחלפה למעלה משנה מהיום שנוצרה עילת התובענה, אזי התביעה התיישנה בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק.
ב. לגופו של עניין
75. משקבענו כי תביעתו של התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים – התיישנה, הרי שיש להורות על דחיית התביעה על הסף. עם זאת, ועל מנת שמלאכתנו תהיה שלמה, נוסיף כי גם אם התביעה לא היתה נדחית מחמת התיישנות, שוכנענו שיש לדחותה גם לגופה.
76. בטרם נפרט הטעמים להכרעתנו, נעיר שתי הערות:
האחת, כאמור, התובע טען שעילת זימונו לשימוע הראשון היא העובדה שחשף שחיתויות והתנהלות קלוקלת, לאחר שהתייצב ומסר עדות במשטרה ביחס למעשים פליליים לכאורה שנעשו אצל הנתבעת, לאחר שהעיד בבית הדין לעבודה לטובת עובד אחר של הנתבעת, אשר נפגע מהתנהלות בלתי ראויה של הנתבעת, לאחר שהתריע על שחיתויות במשרד מבקר המדינה וכן לאחר שפנה לממונה עליו – מר וקסמן בקשר עם פריקת הבוצה, ואף פנה באותו עניין ליו"ר הדירקטוריון דאז – מר סיטרמן, והפנה למכתבו מחודש יוני 2013, בקשר עם פריקת הבוצה, אשר הועבר לסמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה בחברה – מר בסן, עם העתק לבכירים בחברה (להלן: "התלונה").
בטרם נפרט את הכרעתנו לגופו של עניין, נציין שבתצהיר פירט התובע לראשונה הטענות בדבר תלונותיו לעניין פינוי הבוצה. הטענות בנוגע לליקויים או לשחיתויות בנוגע לפינוי הבוצה, אינן רלוונטיות לענייננו משאינן נחוצות לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת. שכן, מהות ההליך שלפנינו הוא בשאלת הקשר בין התלונה, לבין זימונו של התובע לשימוע הראשון מיום 1.7.2013, ולא בשאלה אם התלונה נמצאה נכונה, אם לאו. לכן, במסגרת פסק הדין לא נידרש להכרעה בשאלה האם הוכחו ליקויים או שחיתויות בכל הנוגע לפינוי הבוצה, כטענת התובע.
השניה, הטענה היחידה הרלוונטית לבחינת עילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים, היא האם זימונו של התובע לשימוע הראשון קשור לתלונה. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים, מחייב קשר סיבתי בין חשיפת השחיתות לבין הפגיעה בתנאי העבודה אצל אותו מעסיק. זוהי השאלה העיקרית העומדת במחלוקת בתיק זה.
77. כאמור, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, שוכנענו שיש לדחות את התביעה ברכיב זה, מכיוון שלא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 4 ו-3 לחוק הגנה על עובדים. כמו כן, אף אם נעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת, מצאנו כי עלה בידה להוכיח שהתובע זומן לשימוע הראשון, משיקולים ענייניים וכי לא היה קשר בין התלונה לבין זימונו לשימוע הראשון. נפרט להלן את טעמינו לקביעות אלה.
לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק ולכן התובע לא זכאי להגנת חוק הגנה על עובדים
78. כאמור, בהתאם לסעיף 4 לחוק, יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים, על מנת להעניק לעובד את ההגנה מכוח חוק הגנה על עובדים: האחד, הגשת התלונה בתום לב; השני, הגשת תלונה על הפרת חיקוק במקום העבודה, ובמעסיק ציבורי – הגשת תלונה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; השלישי, הגשת התלונה לרשות שמוסמכת לבדוק אותה או לחקור אותה.
האם התלונה הוגשה בתום לב?
79. לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, שוכנענו שהתלונה לא הוגשה בתום לב, ונסביר.
80. ראשית, במסגרת הליך השימוע הראשון, במשך שלוש ישיבות שהתקיימו בשימוע, שנמשך כ-10 שעות, לא טען התובע, ולו ברמז, שזומן לשימוע בגין היותו "חושף שחיתויות". במסגרת עדותו בבית הדין, נתבקש התובע להפנות בפרוטוקול השימוע הראשון לאותן טענות, אולם התובע לא הצליח להפנות לטענות שכאלה. וכך עלו הדברים במסגרת עדותו:
"ש. במשך כל הישיבות האלה הארוכות, שעות על גבי שעות, שמענו את טענותיך וטענות בא כוחך, לא העלית טענה לגבי העדות בעניין של יובל כהן, נושא החקירה במשטרה, בוצה, לא טענת.
ת. אני מפנה לדף האחרון מה שהעלה בא כוחי...
ש. ... זה נספח 16 אנחנו נפתח אותו בעמוד האחרון, 16 ג', אשמח שתראה לי איפה פה דיברת על דברים שאמרת? אותן טענות שבתחילת החקירה אמרת שבגלל החשיפה פוטרת, יובל כהן, מבקר המדינה, העדות במשטרה... טענת כל העולם ואשתו אבל לא את זה. קראת את התמלול הזה לפני הדיון היום?
ת. עברתי על התמלול. לא קראתי בעיון. אני אומר שעלה מפי בא כוחי הדברים שאמרתי קודם.
ש. אמרת בדף האחרון, בוא תראה לנו בדף האחרון.
ת. אינני רואה את זה פה".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 54, ש' 8-22, הדגשות הוספו – י.כ).
81. שנית, בכתב התביעה המתוקן לא פורטו כנדרש העובדות הרלוונטיות בדבר התלונה הנטענת בנושא פינוי הבוצה. כל שנטען בכתב התביעה המתוקן, באופן כללי, כי התובע חשף שחיתויות והתנהלות קלוקלת, לאחר שהתייצב ומסר עדות במשטרה ביחס למעשים פליליים שנעשו אצל הנתבעת על ידי מי מעובדיה, לאחר שהעיד בבית הדין לעבודה לטובת עובד אחר של הנתבעת אשר נפגע מהתנהלות בלתי ראויה של הנתבעת ולאחר שהתובע התריע על שחיתויות אלו למשרד מבקר המדינה (סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן). רק מאוחר יותר, במסגרת תצהיר עדותו הראשית, פירט לראשונה את התלונה לגבי פינוי הבוצה (סעיפים 31-36 לתצהיר התובע).
כאשר נשאל התובע במסגרת חקירתו הנגדית בדבר עדותו במשטרה, הוא נמנע מלמסור את גרסתו, בטענה שהנושא חסוי (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 60, ש' 17 – עמ' 61, ש' 29). ברם, כאשר נשאל על נושא פינוי הבוצה, מצא התובע לנכון לספר כי התריע בעניין זה, בין היתר, בעת חקירתו במשטרה, עליה לא רצה לפרט קודם לכן. וכך עלו הדברים במסגרת עדותו:
"לשאלת בית הדין:
ש. כשנשאלת על רצף שאלות במשטרה, אמרת שאתה מנוע, מנוע, פתאום דווקא בנושא הבוצה אתה כן אומר שבאת ואמרת למשטרה, בזה אתה לא מנוע? זה כן אתה יכול לגלות?
ת. כן".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 62, ש' 14-17).
82. במסגרת תצהיר עדותו הראשית, טען התובע כי פנה כביכול בעניין פינוי הבוצה למי שהיה ממונה עליו באותה עת – מר וקסמן ולגורמים נוספים בחברה, אותם הגדיר במסגרת עדותו בפנינו כ"פרסונות שקובעים מכרזים בנמל" (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 62, ש' 7-10). נזכיר כי טענות אלה של התובע הועלו רק בשלב מאוחר של ההליך, ומבלי שהתובע טרח לפרט במסגרת כתב התביעה המתוקן, מי הם אותם פרסונות אליהם פנה וכיצד פנה. בהמשך עדותו, כאשר נשאל מי הם הגורמים הנוספים בפניהם חשף את עניין פינוי הבוצה, ציין התובע שהם "מופיעים בהעתקים" (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 62, ש' 11-12; ש' 28-30). התובע ביקש לחפש את שמותיהם של אותם גורמים במסמכיו, ובית הדין התיר לתובע להפנות בהמשך חקירתו לאותם גורמים שהוא מחפש במסמכיו, אולם התובע לא הפנה בהמשך עדותו למסמכים כלשהם התומכים בטענתו לגבי פנייתו לאותם גורמים נוספים.
בהמשך חקירתו, כאשר נשאל התובע האם הוא זוכר מי הם אותם גורמים אליהם פנה בעניין פינוי הבוצה, השיב כך:
"ש. אתה לא זוכר מי האנשים?
ת. לא. אני לא זוכר".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 62, ש' 24-25, הדגשה הוספה- י.כ)
82. שלישית, מעבר להתרשמותנו מכך שהתובע נקט בעמימות וטענותיו היו מעורפלות, מצאנו כי התובע גם בחר להציג "חצי אמת" ולא אמת שלמה, ונבאר.
83. התובע לא טרח לצרף מסמכים מטעמו או להתייחס לטענות החברה שגובו במסמכים מהותיים מזמן אמת, בקשר לפגמים ולכשלים בתפקודו. התובע לא צירף מסמכים משנת 2012 (אשר צורפו על ידי הנתבעת), המעידים כי זמן רב קודם לתלונות התובע ולפנייתו למבקר המדינה ולעדותו במשטרה ולתלונותיו בנוגע לפינוי הבוצה, התקיימו שיחות אישיות לתובע עם מנכ"ל הנמל דאז – מר סגיס ועם הממונה עליו באותה עת, מר וקסמן, אשר בעקבותיהן סוכם כי החברה מקצה לתובע שלושה חודשים (עד אמצע חודש דצמבר 2012), לשינוי מהותי וקיצוני, שכן אחרת תיאלץ החברה לסיים את העסקתו. עוד התעלם התובע ממסמכי הערכה לעובד לשנים 2011-2012, וכן מהשיחות שהתקיימו עמו בשנת 2012, מהם עולה כי נפלו ליקויים משמעותיים בתפקודו של התובע, הן במדדי המקצוענות והן במדדי ההערכה הניהוליים. באותם מסמכים נרשם כי התובע אינו מבצע את המוטל עליו, מתקשה בניהול עובדים ובניהול המחלקה, אינו מקצועי, אינו מגבה את עובדיו, יחסיו עם רוב הכפופים אליו אינם טובים, הוא מגלה חוסר אחריות וחוסר לויאליות, אינו מקפיד על הנהלים ועוד.
כאשר התובע נדרש במסגרת חקירתו הנגדית להתייחס לאותם מסמכים, התחמק ממתן תשובות ענייניות, וענה כי אינו זוכר – וזאת ביחס למסמכים מהותיים ולעובדות בסיסיות שהם חלק מהתשתית העובדתית אשר הביאה את החברה לזמנו לשימוע הראשון. וכך עלו הדברים במסגרת עדותו של התובע:
"ש. את המוצגים שהגשנו אתה מכיר?
ת. מכיר.
ש. אם כך אתה מסכים איתי שבמסגרת הליך השימוע שבו יוצגת ע"י עו"ד סלע, שהוא נ/11 צורפו ארבעת המסמכים שדיברתי עליהם עכשיו – המשובים וסיכומי השיחות?
ת. אינני מסכים.
ש. אני אומרת לך שהיו לך כל המסמכים האלה ואתה במודע בחרת לא להציג אותם בבית הדין כדי לצייר תמונה עובדתית מטעה?
ת. אינני זוכר את מה שאת אומרת, ולראיה, כל השימוע הזה התמסמס כלא היה".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 49, ש' 1-8, הדגשה הוספה- י.כ).
וכך גם בהמשך חקירתו:
"ש. אני אומרת לך בזימון לשימוע ב-1.7.2013 פירטה החברה 19 דוגמאות לכשלים ובסופו של דבר אתה טענת, אתה הגבת בהליך השימוע נגד כל הטענות נגדך וחלק מהטענות שלך התקבלו, אתה זוכר את זה?
ת. לא זוכר את זה".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 55, ש' 5-8, הדגשה הוספה, י.כ).
84. רצף האירועים על ציר הזמן, מלמד כי קודם לתלונת התובע על מעשי שחיתות לכאורה, קדמו תלונות משמעותיות בנוגע לתפקודו כמנהל מחלקת ים ורב חובל הנמל, הן במדדי המקצוענות והן במדדי הערכה ניהוליים, אשר נתמכו במסמכים שהוצאו בזמן אמת, מכמה גורמים שונים, ואף מגורמים חיצוניים (ר' מכתבי ד"ר כוכבי אזרן- מנהל הנמל מטעם רספ"ן מיום 12.3.2012 ומיום 14.3.2012). התובע בחר להתייחס רק לחלק שהיה נוח לו בנקודת הזמן של פנייתו למר בסן, משטרה ומבקר המדינה, בסמוך לזימונו לשימוע הראשון, אולם התעלם מהמסמכים המהותיים שהציגה הנתבעת המצביעים על תפקודו הלקוי כפי שעולה מהערכות עובד בין השנים 2011, 2012 וכן השיחות שהתקיימו עם מר וקסמן בחודש מרץ 2012 ועם מנכ"ל החברה – מר סגיס בספטמבר 2012 וכן מכתבי ד"ר כוכבי אזרן- מנהל הנמל מטעם רספ"ן מחודש מרץ 2012.
85. רביעית, חוסר תום ליבו של התובע בא לידי ביטוי באופן ניהול ההליך, העובדה כי לא הציג גרסה מלאה לעניין מעשי השחיתות לכאורה שחשף, העובדה כי לא צירף מסמכים מהותיים ממהלך השנים 2011 עד 2012 המלמדים כי זמן רב לפני הגשת התלונה על ידו, היו תלונות של ממש בדבר תפקודו הלקוי. העובדה כי במהלך עדותו בחר להתחמק ממתן תשובות ענייניות כשנתבקש להתייחס לאותם מסמכים וענה כי אינו זוכר, וזאת ביחס למסמכים מהותיים ולעובדות קרדינליות שהם חלק מהתשתית העובדתית אשר הביאה את החברה לזמנו לשימוע הראשון. כל אלה הביאו אותנו למסקנה, לפיה התובע השתמש בתלונתו כב"חליפת מגן", ונבאר.
בהתאם לפסק הדין בעניין רותם, חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד. טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כלשעצמה, כדי לשמש לו "חליפת מגן" מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בהינתן וקבלת ההחלטה נדרשת בנסיבות המקרה. כך גם בענייננו. מבדיקה על ציר הזמן עולה כי לחברה היו תלונות משמעותיות לגבי תפקודו הלקוי של התובע כמנהל מחלקת ים ורב חובל הנמל, במהלך השנים 2011-2012, וכעולה ממכתבו של מנכ"ל הנמל- מר סגיס- מיום 11.9.2012- כבר באותה עת שקלה החברה לסיים העסקתו ככל שלא יחול שינוי מהותי וקיצוני בתוך שלושה חודשים (עד חודש דצמבר 2012). התובע היה צד לאותן שיחות והיה ער לתלונות של החברה בכל הנוגע לתפקודו הלקוי וידע אודות תוכן מכתבו של מנכ"ל הנמל מחודש ספטמבר 2012. במקום שהתובע יתמודד עם אותן תלונות וישפר את התנהלותו ותפקודו המקצועי, מצא להשתמש בהגשת התלונה כב"חליפת מגן" מפני בירור טענות החברה על תפקודו בעבודה, שכן אין חולק כי קבלת החלטה בעניינו נדרשה בנסיבות העניין (כעולה ממכתב מנכ"ל הנמל מחודש ספטמבר 2012).
86. חמישית, כמפורט לעיל, בעקבות תלונת התובע הוציא המבקר צו הגנה זמני אשר עמד בתוקפו החל בחודש יוני 2014 ועד לחודש מרץ 2016.
בהחלטתנו מיום 7.3.2017, מצאנו להורות על הוצאת המסמך של עו"ד דמתי ממשרד מבקר המדינה מיום 31.8.2015 מתיק בית הדין, וזאת לאור הוראות סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה. ברם, לא מצאנו להורות על מחיקת הסעיפים בתצהירו של מר בלומנטל באשר לנסיבות הכלליות בנוגע למסמך זה, ונוכח התייחסות שני הצדדים לנושא.
87. לעניין זה נציין, כי במסגרת תצהירו של מר בלומנטל, המתייחס לעמדת מבקר המדינה (בטיוטת ההחלטה), עולה כי המבקר הגיע למסקנה שעולה ספק של ממש בדבר קשר בין תלונת התובע, לבין זימונו לשימוע הראשון (סעיפים 82, 83.1, 83.6 לתצהיר מר בלומנטל).
88. התנהלות התובע מלמדת כי כאשר היה "נוח" לתובע לחסות תחת צו ההגנה הזמני מטעם המבקר על מנת למנוע את סיום העסקתו, עמד הוא מאחורי החלטות המבקר, אולם כאשר קבע המבקר במסגרת טיוטת החלטה כי עולה ספק של ממש בשאלת התקיימות קשר בין תלונתו לחשיפת מעשי שחיתות לכאורה לבין זימונו לשימוע הראשון, בחר התובע לבקש להוציא את המסמך הנ"ל מהתיק. בכל הנוגע לסוגיית תום הלב, יש משמעות רבה להתנהלות שכזו מצד התובע. מחד, התובע בחר להשתמש בהליך התלונה למבקר כב"חליפת מגן" מפני הליך הפיטורים, ומאידך בחר להתעלם מכל אותן ראיות מזמן אמת המלמדות על כך שלנתבעת היו טענות כבדות משקל לגבי תפקודו והתנהלותו כראש מחלקת ים ורב חובל הנמל, כעולה ממסמכים שמועדם קודם למועד הגשת התלונה על ידי התובע, המלמדים על העדר קשר בין תלונת התובע לבין זימונו לשימוע הראשון.
89. בנסיבות אלה, אנו סבורים שהתלונה שהוגשה על ידי התובע בסמוך למועד זימונו לשימוע הראשון, הוגשה בחוסר תום לב, בניגוד לדרישת סעיף 4(1) לחוק הגנה על עובדים. אי לכך, לא מתקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים.
האם התלונה הוגשה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין?
90. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו שאם נתייחס לנתבעת, שהיא חברה ממשלתית, כאל "גוף ציבורי", הרי שחלק מהטענות שהעלה התובע בתלונותיו נוגעות לפגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין, ונסביר.
91. התובע פירט במסגרת מכתבו מיום 26.6.2013, לסמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה בחברה – מר יוסי בסן, אודות אירוע שהתרחש בחודש יוני 2013 שבמהלכו הבחין במשאית לא מזוהה שהגיעה לפרוק בוצה מאוניה ללא כל אישור או הסמכה. התובע מציין כי פנה בעניין ליו"ר הדירקטוריון – מר סיטרמן, אשר ביקש ממנו לעלות את תלונתו על הכתב ואכן ביום 26.6.2013 (חמישה ימים לפני זימונו לשיחת השימוע), פנה למר בסן עם העתק לבכירי הנתבעת ובהם: המנכ"ל, מנהל הנמל, סמנכ"ל תפעול, ממונה על בטיחות וכיו"ב. התובע הסביר כי פינוי הבוצה אמור להתבצע על ידי מי שזכה במכרז לשם כך. עוד ציין התובע כי בוצה הוא חומר רעיל המצטבר בתחתית המיכלים של חדר המכונות של האוניה, ואף נחשב לחומר מסוכן, ועל כן, מי שזוכה במכרז לשם פינוי בוצה, חייב להיות בעל כישורים והסמכה לכך.
92. במסגרת תצהירו, טען התובע כי בניגוד למינהל תקין, הן מבחינת ההתקשרות הראויה עם הנתבעת והן בשל הסיכון הממשי לאיכות הסביבה ובריאות הציבור, לא ראוי כי תיכנס ותצא בשער הנמל משאית "אלמונית" עם בוצה ותפרוק אותה כראות עיניה.
בהמשך תצהירו, פירט התובע כי לאור חומרת העניין, פנה אל הממונה הישיר עליו באותה עת – מר וקסמן – סמנכ"ל תפעול בנתבעת, אולם האחרון התעלם מפניותיו בעניין זה, ומאוחר יותר נעצר מר וקסמן על ידי המשטרה בקשר עם פרשת שחיתות בנמל הקשורה בין השאר לפינוי הבוצה, דבר אשר הסביר בדיעבד את התעלמותו של מר וקסמן מפניותיו.
תלונות אלה כוללות טענות ל"פגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין".
93. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי ניתן לראות בתלונה מיוני 2013, אשר קדמה לזימונו של התובע לשימוע הראשון, כתלונה שהוגשה בגין "פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין". אי לכך, מתקיים התנאי השני הקבוע בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים.
האם התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לבדוק אותה או לחקור אותה?
94. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים שהתלונה בעניין פינוי הבוצה, לא נשלחה ל"גורם המוסמך" לבדוק אותה או לחקור אותה, ונבאר.
95. התובע שלח את מכתבו מחודש יוני 2013, שעניינו בהתנהלות בלתי חוקית לכאורה ואי עריכת מכרז בעניין פינוי הבוצה, לסמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה בחברה – מר יוסי בסן, עם העתק לגורמים תפעוליים אחרים בנמל. מר בסן אשר שימש כסמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה בחברה, אינו "רשות מוסמכת" לבדוק את טענות התובע הכוללות טענות לגבי מינהל לא תקין ואי סדרים העולים כדי שחיתות לכאורה, לאור אי עריכת מכרז לעניין פינוי הבוצה. התובע אף לא הזמין את מר בסן לעדות, על מנת להוכיח כי היה לו את הידע המקצועי ואת הסמכות לבחון את טענותיו או לחקור אותן.
96. התובע לא נתן כל הסבר מדוע לא פנה למבקר הפנים של החברה, אשר הינו "רשות מוסמכת" לבדוק את טענות התובע הכוללות טענות לגבי מינהל לא תקין ואי סדרים העולים כדי שחיתות לכאורה, לאור הטענה לאי עריכת מכרז לעניין פינוי הבוצה.
97. כלומר, התלונה לא הוגשה לגורם המוסמך לטפל בה, אלא לסמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה שאין לו את הסמכות והכלים והידע המקצועי לבדוק אותה. לפיכך, לא מתקיים התנאי השלישי בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים.
98. מכאן, שהוכח כי לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים. שוכנענו כי למרות שבתלונה פורטו טענות הנוגעות גם לפגיעה בטוהר המידות ולמינהל התקין, התלונה לא הוגשה בתום לב והיא אף נשלחה לגורם שאינו מוסמך לטפל בטענות המועלות בה.
99. כללו של דבר: הוכח כי לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים ולכן התובע אינו זכאי להגנת החוק.
100. נציין שאף אם היינו סבורים שהתובע זכאי להגנת החוק הרי שלא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3א' לחוק ולכן אין להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת להוכיח שלא פעלה בניגוד לסעיף 2 לחוק, כפי שיפורט להלן.
לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3א' לחוק ולכן אין להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת
101. בהתאם לסעיף 3א' לחוק הגנה על עובדים יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים על מנת להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת על מנת שתוכיח שלא פעלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק, ואלו הם: האחד, טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידי התובע; השני, הנתבעת פגעה בתנאי עבודתו של התובע; השלישי, לא הייתה בהתנהגותו של התובע או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו.
האם טרם חלפה שנה ממועד הגשת התלונה?
102. תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התלונה הוגשה ביוני 2013 ואילו התביעה הוגשה רק ביום 15.9.2016, דהיינו לאחר שחלפה יותר משנה ממועד משלוח התלונה.
האם הנתבעת פגעה בתנאי עבודתו של התובע?
103. תנאי זה מתקיים בענייננו. התובע פוטר מעבודתו בסופו של דבר ביום 6.3.2016. בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הגנה על עובדים, פיטורים הם חלק מ"ענייני עבודה" שיש איסור על פגיעה בהם עקב הגשת תלונה נגד המעסיק או נגד עובד אחר.
האם לא הייתה בהתנהגותו של התובע או במעשיו סיבה לזמנו לשימוע הראשון?
104. תנאי זה לא מתקיים בענייננו. כפי שיפורט להלן וכפי שפורט גם בפרק העוסק בהוראות סעיף 4 לחוק, מצאנו שהתובע זומן לשימוע הראשון, בשל כך שנפלו כשלים בתפקידו הן ברמה המקצועית והן ברמה הניהולית. אי לכך, לא מצאנו כי יש להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא קיים קשר בין תלונת התובע לבין זימונו לשימוע הראשון.
105. מהראיות שהונחו בפנינו עלה כי הביקורת כלפי תפקודו של התובע כראש מחלקת ים הושמעה ממספר גורמים שונים (פנימיים וחיצוניים), והועלתה בזמן אמת, כדלקמן: (א). מנכ"ל החברה באותה עת; (ב). סמנכ"ל תפעול בחברה באותה עת והממונה הישיר של התובע; (ג). מנהל הנמל מטעם רספ"ן; (ד). דו"חות ביקורת פנים. כל הגורמים הנ"ל סברו כי תפקוד התובע היה לקוי וכושל, ומנהל הנמל מטעם רספ"ן- ד"ר כוכבי אזרן, סבר כי התנהלות התובע אף עלולה לסכן את תפקודו התקין של הנמל, לסבך ולסכן בעלי תפקידים נוספים בחברה (ראה מכתביו מיום 12.3.2012 ו- 14.3.2012).
106. ראשית, הערכות העובד שניתנו לתובע בזמן אמת מוכיחות כי תפקודו המקצועי והניהולי היה לקוי. למעט הערכת העובד משנת 2010 שניתנה מספר חודשים לאחר תחילת עבודתו של התובע, ושגם היא הייתה בינונית וניכר בה חוסר ניסיונו הניהולי, הערכות העובד של התובע מצביעות על כך כי תפקודו המקצועי והניהולי היה לקוי.
כפי שפירטנו בהרחבה בפרק העובדתי, הערכת העובד לשנת 2011 היתה נמוכה, כאשר בפרק האחרון "הערכה מסכמת לעובד", דורג התובע בציון 2 מתוך 5 ("מתחת לחלק מהציפיות"), תוך שצויין כי רמתו המקצועית נמוכה ביותר והוא אינו מתאים לתפקיד.
בהערכת העובד לשנת 2012, דורג התובע בדירוגים נמוכים ביותר, הן במדדי המקצוענות והן במדדי הערכה ניהוליים. בפרק המסכם "הערכה מסכמת לעובדים ולמנהלים", קיבל התובע ציון 1 מתוך 5 ("משמעותית מתחת לציפיות"). בין היתר צויין כי התובע "מתקשה בניהול עובדים ובניהול המחלקה", "אינו מקצועי ואינו אמין", "מערכת היחסים בינו לבין הכפופים לו אינה טובה" וכי "תפקודו לקוי ורמתו ביחס למנהלים אחרים בארגון נמוכה ביותר, אחרי כ-3 שנים בארגון, אינו מתפקד כנדרש".
107. במסגרת סיכומיו טען התובע כי תפקודו היה מקצועי והוא ביצע את המוטל עליו ללא דופי (סעיף 28 לסיכומי התובע), עוד טען התובע שדירוגו הנמוך נבע מיחס שלילי מגורמים שונים במחלקה ובפרט "גורמי הוועד".
כפי שפירטנו לעיל, ובניגוד למשתמע מהתביעה ומטענות התובע, במקרה הנוכחי, קיומו של תיעוד מזמן אמת, מלמד על קשיים ובעיות בתפקוד התובע כראש מחלקת ים ורב חובל הנמל, דבר המקשה עד מאוד לקבל את גרסת התובע.
108. יתרה מזו, ביטויים לתפקודו הלקוי של התובע עלו לפני זימונו לשימוע הראשון ואף לפני המועד בו הגיש תלונתו. נוסיף כי הראיות מלמדות שהתובע עצמו היה מודע לקיומן של התלונות נגדו בזמן אמת ואף היה ער למכתבו של מנכ"ל הנמל מיום 11.9.2012, בו הודע לו כי החברה מקצה לו שלושה חודשים (עד אמצע דצמבר 2012), לשינוי מהותי וקיצוני, שכן אחרת תיאלץ לסיים את תפקידו.
109. עוד נציין כי הראיות שהגישה הנתבעת- הערכות עובד שניתנו על התובע במהלך השנים 2010-2012, השיחות עם הממונה על התובע- מר וקסמן, מכתבו של מנכ"ל הנמל- מר סגיס מחודש ספטמבר 2012, מכתבי מנהל הנמל מטעם רספ"ן מחודש מרץ 2012 ודו"חות ביקורת פנים, מצביעות על כך כי לא מדובר בשיקול דעת של אדם אחד אלא בסוגיה שמספר גורמים (פנימיים וחיצוניים), במועדים שונים, נתנו עליה את הדעת.
110. התובע טען כי תפקודו, בפרט בתחילת הדרך, זכה להערכה, אולם הערכת העובד של התובע בשנת 2010 הייתה בינונית וניכר בה חוסר ניסיונו הניהולי. מה גם שהערכת העובד לשנת 2010 ניתנה מספר חודשים בודדים לאחר תחילת עבודתו בנתבעת, ואף נרשם בהערכה "צביקה עדיין חדש יחסית וכדי להתייחס לסעיפי ההערכה בצורה מקצועית צריך להמתין". התובע ניסה להסתמך על עדותו של מר עובדיה כהן ביחס לטענתו כי תפקודו זכה להערכה, אולם עיון בעדותו של מר עובדיה כהן מלמדת כי הלה נשאל אך ורק בדבר התרשמותו מהתובע בתחילת דרכו (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 75, ש' 13-24).
111. התובע לא הצביע על סתירות מהותיות או חוסר עקביות בהערכות שנתנו לו, ואף לא על שינוי והטיה שלהם. גרסתו של התובע בכל הנוגע להערכות העובד שניתנו לגביו, לא היתה קוהרנטית, כאשר תחילה טען שהוא לא זוכר דבר מהערכות העובד האמורות, ואילו בהמשך עדותו רמז שדירוגו הנמוך נבע ממניעים זרים ומיחס עויין מצד "שלוחי הוועד". וכך עלו הדברים במסגרת חקירתו הנגדית:
"ש. המשובים שאתה קיבלת בשנים 2011 ו- 2012 היו מאוד שליליים, אתה זוכר את זה?
ת. אני לא זוכר, אני זוכר שקיבלתי ציונים גבוהים במבחן הקבלה, אני רוצה להזכיר שמי שממונה על המשוב הזה ממוני הישיר, סמנכ"ל תפעול, שאזכיר שמר וקסמן היה בין הנאשמים בשחיתות כשייך לסינדיקט שרצה את ראשי".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 45, ש' 1- עמ' 46, ש' , הדגשה הוספה- י.כ).
ובהמשך:
"ש. השנתיים וחצי האלה שאתה מקבל, שנתיים אתה מקבל משובים שליליים בזה אתה מאשים את עובדי המחלקה שלך, הכפופים לך?
ת. אינני מאשים את עובדי המחלקה שלי, ישנם שלוחי הוועד שמיררו את חיי בפרובוקציות, אנשים ספציפיים מתוך ה-102 זה שני אנשים. אינני מאשים את אנשי המחלקה, אנשים נהדרים שעשו את עבודתם נאמנה".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 48, ש'2-6 , הדגשה הוספה, י.כ).
112. כשעומת התובע עם הערכות העובד שקיבל בשנים 2011 ו- 2012, הוא לא סיפק גרסה וציין שהוא לא זוכר וניסה "לגלגל" את האחריות לציונים הנמוכים בהערכות על גורמים אחרים (מר וקסמן, "שלוחי הוועד"). נוכח מסקנתנו כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 3א' לחוק, אזי אין להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת. התובע נמנע מלהביא לעדות את מר וקסמן, כלפיו טען כי הציונים בהערכות ניתנו על ידו, והוא היה בין הנאשמים בשחיתות והיה שייך ל"סינדיקט" שרצה את ראשו. מצאנו לדחות את טענת התובע כאילו הנטל לזמן את מר וקסמן לעדות מוטל על הנתבעת (סעיפים 31-32 לסיכומי התובע). הימנעות התובע מלהזמין את מר וקסמן לעדות, יוצרת הנחה שאילו היה מוזמן לעדות דבריו היו פועלים לחובת התובע (ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ – מתתיהו, מה (4), 651, 658 [פורסם בנבו], מיום 12.9.1991).
מעבר לכך, נפנה להשתלשלות הדברים המפורטת לעיל, ממנה ניתן ללמוד כי ההערכות העובד ניתנו בשנים 2010-2012, קודם למועד הגשת התלונה. משמע, לוח הזמנים מצביע בעליל על כך שהטענה כי הגשת תלונת התובע ביוני 2013, בדבר מעשי שחיתות לכאורה (וטענת התובע למעורבותו של וקסמן במעשים אלה לכאורה), והקשר של מר וקסמן לציונים הנמוכים בהערכות התובע, אינה עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר.
113. אנו ערים למכתבי הערכה שנכתבו על ידי עובדים הכפופים לתובע (נספח ת/35 לתצהיר התובע), אולם מקובל עלינו שאין ליתן משקל כלשהו למכתבי העובדים במיוחד כאשר מדובר במכתבים של כפיפים, העוברים לעיונו של הממונה עליהם- התובע, עליו מחווים העובדים את דעתם, בעודו מכהן בתפקידו כראש מחלקת ים. התובע בעצמו והעד מטעמו- מר משה סבג, אישרו בעדותם כי מדובר בהתנהלות יוצאת דופן (עדות התובע- פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 57, ש' 10-14; עדות מר סבג- פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 18, ש' 28- עמ' 19, ש' 2). באופן דומה יש לייחס משקל נמוך לאותם מכתבי ההערכה שנכתבו לאחר שניתנו הערכות העובד של התובע ולאחר מועד זימונו של התובע לשימוע הראשון- ביום 1.7.2013.
114. שנית, במהלך שנת 2012 התקיימו שיחות עם סמנכ"ל תפעול והממונה על התובע- מר וקסמן, אשר תועדו בכתב ובזמן אמת, אודות אי שביעות הרצון מתפקודו, והדברים הוצגו לתובע בהאי לישנא על ידי מנכ"ל הנמל באותה עת- מר סגיס במכתבו מחודש ספטמבר 2012.
כמפורט בפרק העובדתי, בשיחות של מר וקסמן עם התובע שהתקיימו במועדים 18 ו- 25 למרץ 2012, הוצגה בפני התובע תמונת מצב מפורטת אודות חוסר שביעות הרצון מתפקודו כמנהל מחלקת ים ורב חובל הנמל, הן בפן המקצועי והן בפן הניהולי, והובהר לו כי הוא נדרש לבצע שינוי מהותי וכי במצב הנוכחי לא ניתן להמשיך ויהיה צורך במינוי רב חובל במקומו (נספח 5 לתצהיר מר בלומנטל). מעיון בסיכום השיחות שהועלו על הכתב בזמן אמת, עולה כי התובע לא העלה כל טענה נגד הביקורת שהופנתה כלפיו בנוגע לתפקודו הלקוי. במהלך חקירתו הנגדית, טען התובע שאינו זוכר את השיחות, לא התייחס לאותן שיחות, והתחמק ממתן מענה לגופו של עניין.
"ש. וקסמן באותה שיחה אומר לך שצריך לחול שיפור של 180 מעלות בתפקוד שלך אחרת היא תאלץ למנות אדם אחר לתפקיד, זו אמירה מאוד חד משמעית, אתה מסכים איתי?
ת. אינני מסכים איתך, אינני זוכר את זה".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 47, ש' 28-30, הדגשה הוספה, י.כ).
ובהמשך:
"ש. נספח 5 עמ' 2 מיום 25.3.2012 אתה אומר למר וקסמן, "יש כאן נתבים אנטי נגדי
לא ענייניות ולא מקצועיות, אלא אחרות, ואיני רוצה בשלב זה לפרסם" אתה זוכר שאמרת את זה.
ת. אם יש תמלול של הקלטה, אבקש להציג אותה.
ש. אנחנו הצגנו אותה.
ת. אינני זוכר.
ש. אתה בזמן אמת העדפת לא להעלות איזה שהן טענות מפורטות אלא אמרת אמירה
כללית שלנתבים יש אנטי נגדי.
ת. אינני זוכר".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 48, ש' 13-15, הדגשות הוספו, י.כ).
115. ביום 11.9.2012 התקיימה שיחה בין מנכ"ל הנמל- מר סגיס לתובע, ומסיכום השיחה שהועלתה על הכתב ניכרת חוסר שביעות רצונה של החברה מתפקודו של התובע. מר סגיס הודיע לתובע כי הוא מקצה לו שלושה חודשים לביצוע שינוי מהותי וקיצוני, אחרת תאלץ החברה לסיים את תפקידו (נספח 6 לתצהיר מר בלומנטל).
באופן דומה לתשובותיו הקודמות, ניכר כי התובע התחמק ממתן תשובה עניינית בכל הנוגע לסיכום השיחה עם מנכ"ל הנמל. התובע לא סתר קיומה של שיחה זו ואת הטענות שהועלו בה. התובע אף לא סיפק כל מענה המניח את הדעת לשאלה- אם כטענתו הנהלת החברה עשתה יחד אחת כנגדו עם עובדים במחלקת הים- מדוע, אפוא, מנכ"ל הנמל נתן לתובע תקופת ניסיון, כדי לאפשר לו לשפר את תפקודו:
"ש. ...למה מר סגיס בשיחה איתך בספטמבר 2012 נספח 6 לתצהיר החברה, אומר לך שהוא נותן לך עוד שלושה חודשי ניסיון כדי להראות השתפרות, הוא לא מרוצה. אם הוא ניזון משני עובדים למה הוא נותן לך עוד ניסיון?
ת. לא יודע. תשאלי אותו".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 50, ש' 24-28, הדגשה הוספה, י.כ).
116. שלישית, גורם חיצוני להנהלת החברה- מנהל הנמל מטעם רספ"ן, סבר בזמן אמת שהתנהלות התובע לקויה ואף עלולה לסכן את תפקודו התקין של הנמל.
מנהל הנמל, ד"ר כוכבי אזרן, שהינו הגורם המקצועי המופקד מטעם הרגולטור על התעבורה הימית בנמל והינו גורם חיצוני להנהלת הנמל, ביקש מהנהלת החברה לפעול משמעתית נגד התובע בגין חריגה מסמכותו באירוע בו נכנסה לנמל גוררת ללא נתב, בניגוד להוראות תקנות הנמלים, התשל"א- 1971 (נספח 7 לתצהיר מר בלומנטל).
117. מנהל הנמל מצא שתפקודו של התובע לקוי, כי ההחלטות המתקבלות על ידו כמנהל מחלקת ים ורב חובל הנמל- שגויות, ואף המליץ לבחון מחדש תפקודו ואף הביע דעה כי המשך הישארותו בתפקיד עלולה לסכן את תפקודו התקין של הנמל, ואף את מנהל הנמל עצמו באופן אישי (מכתב מנהל הנמל מיום 14.3.2012, סעיפים 3-5 למכתב, נספח 7 לתצהיר מר בלומנטל). עסקינן בממצאים קשים ביותר אליהם הגיע גוף חיצוני להנהלת הנמל שהוא הגורם המקצועי המופקד מטעם הרגולטור על התעבורה הימית בנמל. התובע לא סתר ממצאים אלו בשום צורה במהלך ניהול התיק.
118. בניגוד לטענות התובע בסיכומיו (סעיף 36 ו- 38 לסיכומי התובע), בשיחה שהתקיימה בין מנהל הנמל לבין התובע בזמן אמת, בעקבות שני אירועים שהתרחשו- כניסתה של גוררת ללא נתב ומינויו של רע"ן עגינה כממלא מקום התובע במקום מינוי נתב כממלא מקום, הסכים התובע עם מנהל הנמל כי קיבל החלטות שגויות בנושאים אלו (סעיפים 1, 2א(2) ו-3 למכתבו של מנהל הנמל מיום 14.3.2012, נספח 7 לתצהיר מר בלומנטל).
חרף האמור בסיכומיו, מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי בזמן אמת הוא ידע שפעל באופן לקוי בשני האירועים הנ"ל. מעדותו עלה כי התובע הודה שבזמן אמת סבר שחלה חובת ניתוב ולמרות זאת הוכנסה האנייה לנמל ללא נתב:
"ש. כשד"ר עזרן (צ.ל "כותב", י.כ) שאתה מבין ומסכים הוא משקר?
ת. לא. הסכמתי איתו באותו מעמד של השיחה, אחר כך הלכתי לברר, לבדוק".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 58, ש' 7-8, הדגשה הוספה, י.כ).
119. בהמשך חקירתו הודה התובע שבזמן אמת סבר שחלה עליו חובה למנות מ"מ בהיעדרו ולמרות זאת לא מינה נתב כמ"מ:
"ש. על המכתב ששאלתי קודם נ/7, השיחה עם עזרן, אתה אומר בזמן אמת הסכמתי ואחר
כך בדקתי ומצאת שזה לא נכון?
ת. נכון".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 59, ש' 11-13, הדגשה הוספה, י.כ).
120. טענת התובע כי בדיעבד לאחר שבדק סבר שלא מוטלות עליו החובות הנ"ל, אינה גורעת מהמסקנה כי בזמן אמת סבר שחובות אלו חלות עליו ולמרות זאת הפר אותן, התנהלות המוכיחה כשלעצמה את הכשל בתפקודו, תוך שימת דגש על תפקידו הבכיר והאחריות הרבה הטמונה בתפקיד.
121. רביעית, ראיות נוספות שהציגה החברה, המלמדות שנפלו כשלים מקצועיים וניהוליים בתפקודו של התובע, הינן דוחות הביקורת הפנימית בחברה. גם כאן התובע לא מסר גרסה בדבר הטענות שהועלו כלפיו בדוחות הביקורת של החברה, עליהן ידע בזמן אמת, ואשר צורפו לתצהירו של מר בלומנטל. בחקירתו הנגדית של התובע ואף בחקירות עדי החברה, לא נסתר האמור בדוחות הביקורת הפנימית ביחס לתפקוד התובע. התובע בחר להפנות באופן כללי ובצורה גורפת לטענות שהעלה במסגרת הליך השימוע הראשון, אולם לא הצליח לסתור את האמור בדוחות הביקורת אשר הצביעו על כשלים מובהקים בתפקודו כמנהל מחלקת ים ורב חובל הנמל.
122. תחילה נפנה לדו"ח ביקורת מחודש דצמבר 2011. דו"ח זה עוסק בנושא בדיקות רפואיות והכשרות מקצועיות. בהתאם לדו"ח הנ"ל נמצא שפג תוקפן של תעודות ההסמכה של העובדים המצויות ברספ"ן, וכי התובע לא פעל לחידושן, בניגוד להנחיות רספ"ן בנושא (נספח 8 לתצהיר מר בלומנטל). במהלך חקירתו הנגדית, הודה התובע כי נושא זה נמצא תחת אחריותו (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 52, ש' 27-29), והדברים אף אושרו בעדותו של מר יובל כהן (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 36, ש' 16-17).
כעולה מחקירתו הנגדית של התובע, מעבר לכך שהוא הודה כי הנושא נמצא תחת אחריותו, גרסת החברה בדבר הביקורת כלפיו בעניין זה, לא נסתרה על ידו:
"ש. האם זה נכון שזכית לביקורת קשה שהנושא לא טופל?
ת. נכון.
ש. וגם אחרי שלוש שנים הנושא לא טופל?
ת. אני זוכר את הביקורת הראשונה, לא זוכר את הביקורת השניה, מבקש להרחיב. אחרי דו"ח הביקורת הראשון קיבלתי את הביקורת, היתה במקום".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 53, ש' 5-9, הדגשות הוספו – י.כ).
123. אנו ערים לטענתו של מר יובל כהן לפיה, בניגוד למנהלים שקדמו לו, התובע עמד על נושא הבדיקות הרפואיות וההסמכות המקצועיות (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 25, ש' 17-25). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהממצאים החמורים וממסקנות דוחות הביקורת, כך שעצם העובדה לפיה התובע עמד על ביצוע הבדיקות, אין פירושה כי לא נפלו כשלים בתפקודו וביישום הנדרש ממנו, כפי שאף התובע הודה כי קיבל את הביקורת בדו"ח הראשון, שהיתה במקום.
124. דו"ח ביקורת מחודש אפריל 2012, עוסק בתקינות כבל הגוררת "שמשון", בדו"ח זה הועלתה ביקורת קשה כלפי התובע בנוגע לתפקודו באירוע זה. בסיכום המנכ"ל, במסגרת דו"ח הביקורת, נכתב בין היתר: "האירוע מסמל מבחינתי את תפקוד המחלקה – ובמבחן התוצאה – המחלקה לא מתפקדת: אין נהלים, אין תהליכי עבודה מסודרים, אין דיווחים נדרשים, אין תחזוקה נאותה ואחריות על הכלים ועוד" (נספח 9 לתצהיר מר בלומנטל, עמ' 8 לדו"ח הביקורת).
125. התובע ניסה לטעון באמצעות עדותו של מר כהן יובל, כי התובע נעדר קשר לאירוע הנ"ל (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 26, ש' 19 – עמ' 27, ש' 15). עסקינן בעדות בעל פה של מר יובל כהן כנגד ממצאי דו"ח הביקורת המצביעים על קשר ישיר בין התובע לבין האירוע הנ"ל. בהתאם להלכה הפסוקה, יש לייחס משקל ראייתי רב יותר למסמך בכתב מאשר לעדות בעל פה. מעיון בדו"ח הביקורת עולים ממצאים ברורים ומפורשים על כשלים בתפקודו של התובע. מדובר בדו"ח ביקורת העוסק גם באחריותם של מספר גורמים נוספים לאירוע, ולא רק באחריותו של התובע, דבר המלמד כי מדובר בדו"ח אובייקטיבי. כעולה מדו"ח הביקורת, בעת שנערך הדו"ח, בזמן אמת, מצא התובע לנכון להתייחס בפירוט לאמור בדו"ח ולדברים שיוחסו לו במסגרתו, דבר התומך בטענת החברה כי יש קשר לתובע עם האירוע הנ"ל ועם הממצאים המפורטים בדו"ח (נספח 9 לתצהיר מר בלומנטל, עמ' 7 לדו"ח, סעיף 6 לדו"ח). בנוסף, הדו"ח מייחס כשלים וממצאים קשים למחלקת הים אשר היתה בניהולו של התובע, ומתוקף תפקידו כמנהל המחלקה ורב חובל הנמל, עליו לשאת בתוצאות הביקורת המפורטות בדו"ח. אנו ערים גם לעדותו של מר יובל כהן כנגד אמינותו ומקצועיותו של ד"ר אמיר פרי, היועץ למבקר הפנימי של החברה, שביצע את הדו"ח (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 38, ש' 12-18). במסגרת תצהירו המשלים של מר בלומנטל והנספחים שצורפו, לרבות קורות חייו של ד"ר פרי (סעיפים 6.4 ו-6.5 לתצהיר מר בלומנטל), הובאו ראיות אודות תקינות הליך מינויו של ד"ר פרי כיועץ למבקר הפנים של החברה. התובע בחר שלא לחקור את מר בלומנטל בסוגייה זו ועל כן מצאנו לקבל את גרסתו של מר בלומנטל, הנתמכת בראיות בדמות קורות חייו של ד"ר פרי, כמהימנה. התובע אף בחר שלא לחקור את מר עובדיה כהן, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כסמנכ"ל משאבים בחברה, בנוגע לסוגייה זו.
126. גם ממצאי דו"ח הביקורת מחודש פברואר 2013, מעלים כשלים בתפקודו של התובע (נספח 10 לתצהיר מר בלומנטל). גם בנוגע לדו"ח זה ביקש התובע לסתור את הדו"ח באמצעות עדות בעל פה של מר יובל כהן. מר יובל כהן טען כי לא מדובר באירוע בטיחותי כביכול, כי לא מדובר באירוע שהתרחש במזג אוויר סוער כביכול, וכן ציין כי רק שנתיים לאחר האירוע, "נזכרו" לערוך בדיקה של האירוע וזאת על מנת להאשים את התובע ו"לתפור לו תיק".
ראשית, הגם שדו"ח הביקורת הסופי נושא תאריך 7.2.2013, מהראיות והעדויות עלה כי תהליך הבדיקה והביקורת החל כשנה וחצי קודם לכן, בסמוך לאירוע. כעולה מנספח 10 לתצהיר מר בלומנטל (עמ' 2, סעיף 2 (ב)(1) לדו"ח הביקורת בנוגע להתנתקות הדוברה), צוין שם כי פגישות בין מבקר הפנים של החברה לבין גורמים שונים הרלוונטיים לבדיקה, בהם גם התובע, התקיימו החל מיום 3.11.2011, שישה ימים לאחר קרות האירוע ופגישות נוספות עם גורמים שונים בחברה, בהם גם התובע, התקיימו החל מיום 29.1.2012, היינו כשלושה חודשים לאחר קרות האירוע. בנוסף, דיוני מנכ"ל על ממצאי הדו"ח התקיימו ביום 3.12.2012 ו-14.1.2013, כשנה לאחר האירוע.
שנית, טענותיו של מר יובל כהן הינן עדות בעל פה אל מול מסמך מפורט בכתב. טענותיו נסתרו מדו"ח הביקורת שקובע מפורשות כי מדובר באירוע בטיחות חמור, ומסתמך על נתונים שהתקבלו בזמן אמת (נספח 10 לתצהיר מר בלומנטל, סיכום כללי של המנכ"ל בנוגע להתנתקות הדוברה, עמ' 15 לדו"ח). גם עדותו של מר יובל כהן לפיה, לא מדובר באירוע שהתרחש במזג אוויר סוער, נסתרת בדו"ח נוכח הנתונים שהתקבלו ומופיעים בו. יצוין כי טענות אלה אף הועלו בזמן אמת על ידי התובע בתגובתו לדו"ח הביקורת (עמ' 12 ו-13 לדו"ח הביקורת), אולם טענות אלה נדחו בזמן אמת ואף קיבלו התייחסות במסגרת ההחלטה הראשונה מטעם החברה על סיום העסקת התובע (נספח 17 לתצהיר מר בלומנטל, סעיף 8.6).
127. חמישית, מהראיות שהונחו בפנינו ומעדותו של התובע עלה אודות קיומו של חשש ממשי בדבר ניגוד עניינים מצד התובע, המצביעים על כשלים מקצועיים וניהוליים נוספים בתפקודו כראש מחלקת ים ורב חובל הנמל, ונבאר.
128. החל משנת 2010, עובר להליך השימוע וההליך בפני מבקר המדינה, שכר התובע את שירותיו של עו"ד דן סלע. עו"ד דן סלע ייצג ומייצג בעלי דין שונים, לרבות לקוחות החברה ועובדיה ואף עובדים אשר עבדו תחת ניהולו של התובע במחלקת ים, בהליכים כנגד החברה. בנוסף, לעו"ד סלע מומחיות בתחום הימי, ובחלק מההליכים ייצג לקוחות נגד החברה בעניין כלי שיט ושירותים שלקוחותיו מקבלים מהחברה בכלל וממחלקת ים בפרט.
במסגרת חקירתו הנגדית, הודה התובע שמדובר בהתנהלות שעלולה לעלות כדי חשש לניגוד עניינים, המחייבת דיווח לחברה, וכך העיד:
"ש. מדוע לא דיווחת על החשש לניגוד עניינים להנהלת הנמל, כפי שהיית מחוייב לעשות מכוח נהלי החברה...
ת. לטעמי את צודקת, אילו הייתי יודע מה פועלו של עו"ד סלע".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 55, ש' 19-23, הדגשה הוספה, י.כ).
129. היתממותו של התובע בהקשר זה, בכך שלא ידע מה פועלו של עו"ד סלע כביכול, אינה יכולה "להחזיק מים", שכן מחומר הראיות עלה שכבר בחודש פברואר 2012, הבהירה החברה לתובע כי עו"ד סלע מייצג בעלי דין ובהם לקוחות ועובדי החברה ממחלקת ים נגד החברה, וישנו חשש לניגוד עניינים בין תפקידו כראש מחלקת ים לבין ייצוגו על ידי עו"ד סלע, ואף דרשה ממנו לחדול לאלתר מכל טיפול ו/או עיסוק מול גורמים המיוצגים על ידי עו"ד סלע (נספח ח' לזימון לשימוע הראשון, נספח 11 לתצהיר החברה).
130. חרף האמור, ועל אף שהתובע אישר במהלך עדותו שהוא זוכר את דרישת החברה כמפורט לעיל (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 55, ש' 24-27), מחומר הראיות עלה כי התובע התעלם מהנחייה זו והיה מעורב ביום 10.6.2012 בטיפול באוניה "ורנסי" שעו"ד סלע ייצג אותה (נספח ח' לזימון לשימוע, נספח 11 לתצהיר מר בלומנטל, סעיף 11 להחלטה הראשונה – נספח 17 לתצהיר מר בלומנטל).
131. במהלך ניהול התיק, עלה מקרה נוסף, בו התובע, בעת שהיה מיוצג על ידי עו"ד סלע, המליץ לתת לעובד מחלקת ים, עליו היה התובע ממונה אז, היתר לעיסוק נוסף כמתמחה במשרדו של עו"ד סלע. יתרה מזו, ביום 15.1.2015, חתם בשם החברה על גבי טופס שמוען ללשכת עורכי הדין והתחייב כי לא יהיה בעבודתו של אותו עובד בחברה ניגוד עניינים עם התמחותו אצל עו"ד סלע (נספח 94 שהוגש במסגרת עדותו של התובע). עניין התמחותו של אותו עובד אצל עו"ד סלע, לא הובא בפני הגורמים הניהוליים הבכירים בחברה.
במהלך חקירתו הנגדית, הודה התובע שפעל בחוסר סמכות ורשות, מחד ציין כי סמנכ"ל משאבים – מר עובדיה, הוא שמאשר מתן היתרים לעיסוק נוסף (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 67, ש' 5-7), ומאידך אישר שהוא זה שחתם על הטופס האמור מיום 15.1.2015 ללשכת עורכי הדין (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 67, ש' 15), עוד עלה מהראיות כי התובע אישר מסגרת שעות החורגת ממכסת השעות שהתיר סמנכ"ל משאבים (חצי משרה בלבד) (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 67, ש' 22-28).
התובע אישר כי הוא חתם על האישור אולם התייעץ בעניין חתימתו על הטופס עם מר עובדיה כהן (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 67, ש' 15-21). אולם, טענה זו התבררה כלא נכונה כיוון שבשלב שבו חתם התובע על הטופס, מר כהן עובדיה כלל לא כיהן כעובד החברה (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 68, ש' 11-16).
132. סיכום עד כאן: התמונה המצטיירת ממכלול הראיות שהונחו בפנינו היא ברורה, בתפקודו של התובע כראש מחלקת ים ורב חובל הנמל, נפלו כשלים משמעותיים. הביקורת כלפי התובע הושמעה ממספר גורמים שונים, פנימיים וחיצוניים לנמל, במועדים שונים, ובזמן אמת. כל הגורמים סברו כי תפקוד התובע היה לקוי, ולעניין זה נפנה למכתביו של מנהל הנמל מטעם רספ"ן, שהוא גורם חיצוני לנמל, אשר הדגיש כי תפקוד התובע אף עלול לסכן את הנמל.
מכל המפורט לעיל עולה, כי התנאי הקבוע בסעיף 3 א לחוק, אינו מתקיים בענייננו, משמצאנו שהתובע זומן לשימוע הראשון, בשל כך שנפלו כשלים של ממש בתפקודו הן ברמה המקצועית והן ברמה הניהולית, ועל כן לא מצאנו כי יש להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא קיים קשר בין תלונת התובע לשחיתות לכאורה, לבין זימונו לשימוע הראשון.
133. נציין כפי שיפורט להלן, אף אם היה מועבר הנטל על כתפי הנתבעת, היה עולה בידיה להוכיח כי אין קשר בין זימונו של התובע לשימוע הראשון לבין התלונה שהגיש.
אם הנטל היה מועבר לנתבעת: הוכח כי לא קיים קשר בין הזימון לשימוע הראשון לתלונה
134. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, שוכנענו כי אף אם היה מועבר הנטל על כתפי הנתבעת להוכיח שלא היה קשר בין התלונה לבין זימונו של התובע לשימוע הראשון, היא עמדה בנטל זה. נפרט טעמנו לקביעה זו.
135. ראשית, כפי שפירטנו בפרק הקודם, הנתבעת הציגה ראיות למכביר המלמדות על כך שהתובע זומן לשימוע הראשון בשל תפקודו הלקוי, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה ניהולית, דבר המוכיח כי אין כל קשר בין התלונה לבין זימונו של התובע לשימוע הראשון, בשימת דגש על כך שטענות הנתבעת בדבר תפקודו הלקוי, מבחינה כרונולוגית, קדמו זמן רב לפני הגשת התלונה .
136. שנית, הנתבעת אף הניחה בפנינו תשתית ראייתית, באמצעות מסמכים מזמן אמת ובאמצעות העדים שהעידו מטעמה, המצביעה על כך כי טרם זימון התובע לשימוע הראשון, לא ידע מי בחברה על תלונה מטעם התובע ו/או פנייתו למבקר המדינה ו/או עדותו בפני משטרת ישראל, וכי אין כל קשר סיבתי בין הדברים. להלן נפרט מסקנתנו.
137. נציג את לוח הזמנים בכל הנוגע להשתלשלות האירועים העובדתית אשר נפרשה בפנינו, כדלקמן:
ביום 1.7.2013, זומן התובע לשיחת השימוע הראשונה (נספח 11 לתצהיר מר בלומנטל).
ארבעה ימים טרם הזימון לשימוע, ביום 26.6.2013 (נספח ת/8 לתצהיר התובע), פנה התובע במכתב למר יוסי בסן – סמנכ"ל לוגיסטיקה והנדסה בחברה בעניין פינוי הבוצה.
ביום 3.7.2013 (נספח ת/11 לתצהיר התובע), יומיים לאחר הזימון לשימוע הראשון, התקבל במשרד יו"ר החברה באותה עת, מר גדעון סיטרמן, מכתב התובע ממנו התברר לחברה לראשונה כי הוא זומן למשרד מבקר המדינה ולמשטרת ישראל לצורך מתן עדות.
ביום 8.7.2013 התקבל בחברה מכתב ממשרד מבקר המדינה, בו צוין כי התובע פנה למבקר כדי שיעניק לו צו הגנה מכוח חוק הגנה על עובדים (נספח 13 לתצהיר מר בלומנטל).
ביום 10.6.2014, התקבל בחברה צו הגנה זמני שניתן לתובע על ידי המבקר.
138. באשר לפניית התובע למבקר המדינה, הוכח ולא נסתר כי עד ליום 10.6.2014, אז התקבל בחברה צו ההגנה הזמני מטעם משרד מבקר המדינה, החברה כלל לא ידעה על פניית התובע למבקר המדינה בחודש מרץ 2013. גרסת מנכ"ל החברה, מר יצחק בלומנטל, לעניין זה, כמפורט בסעיף 24 וכן בסעיף 77.1 לתצהירו, לא נסתרה.
139. נזכיר כי במהלך השימוע הראשון, התובע לא טען לקשר כלשהו בין זימונו לשימוע לבין התלונה שהגיש למבקר או לעדותו במשטרה.
140. החברה טענה כי למעלה משלוש שנים לאחר הזימון לשימוע הראשון, ורק במסגרת המסמכים שצורפו לתצהיר עדותו הראשית מטעם התובע, נחשפה החברה לראשונה ובדיעבד לתלונה שהגיש למבקר ביום 7.7.2013 (ת/12 לתצהיר התובע). הנתבעת טענה כי תלונה זו כללית ביותר, ולא ניתן ללמוד ממנה על שחיתויות או אי סדרים לכאורה, עליהם התריע התובע כביכול. גרסת מר עובדיה כהן לפיה, הפעם הראשונה שנודע לו שהתובע פנה למבקר המדינה, היתה רק לאחר הזימון לשימוע הראשון, לא נסתרה: "אני רוצה לומר שאני בפעם הראשונה שידעתי שצביקה כפיר ניגש למבקר המדינה עם טענות שונות, למרות שזה היה בשיא התמציתיות וכמכותב, זה היה בין ההזמנה לשימוע הראשון של צביקה כפיר ביולי, לבין ההגעה שלו לשימוע באוגוסט. באותו חודש קיבלנו מכתב שנכתב ליו"ר הדירקטוריון עם העתקים. אני עומד תחת הצהרה" (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 77, ש' 19-23, הדגשה הוספה, י.כ).
141. באשר לעדותו של התובע במשטרה, מר בלומנטל הצהיר שבמועד הזימון לשימוע הראשון, לא ידעה החברה על עדות התובע במשטרה (סעיף 24, פרק ט' לתצהיר מר בלומנטל). קיימת מחלוקת בין הצדדים, שכן התובע טען בעדותו וכך נטען גם בעדות העד מטעמו – מר יובל כהן, כי מר עובדיה כהן עודכן על ידי התובע על העדות שמסר במשטרה, ואילו הנתבעת טענה כי בדקה עם מר עובדיה כהן שמסר, כי לא עודכן על ידי התובע על העדות שמסר במשטרה, וציינה כי ההחלטה לזמנו לשימוע נבעה מחוסר שביעות הרצון מתפקודו.
142. במהלך חקירתו הנגדית, נשאל מר עובדיה כהן האם הוא עודכן על יד התובע אודות העדות שמסר במשטרה בזמן אמת, וכך העיד:
"... ביולי כשכתבנו לו את ההזמנה לשימוע, אף אחד מאיתנו לא ידע לא טענות שלו, לא על הליכה למשטרה שלו. בכלל עובדיה לא ידע שהוא נפגש עם נציגי מבקר המדינה. לא ידעתי שהוא פנה למשטרה. הכל היה בטענות של בדיעבד בשנת 2015" (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 77, ש' 28-31).
143. נציין כי בטיוטת החלטת מבקר המדינה, אשר בה נקבע כי יש ספק רב לקשר בין חשיפת שחיתויות כביכול לבין סיום העסקתו של התובע, צוין כי לעמדת המבקר ספק אם החברה ידעה על העדות במשטרה בעת הזימון לשימוע (סעיפים 82, 83 לתצהיר מר בלומנטל).
144. התובע טען כי מר עובדיה ידע על עדותו במשטרה באמצעות עובדת החברה שבן זוגה הוא קצין משטרה ביחידת להב 433 (שם נחקר התובע). בהקשר זה העיד מר עובדיה כהן שהוא ידע כי בן זוגה של העובדת, עובד בלהב 433, רק כשנה וחצי אחרי שעבדה איתו (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 78, ש' 21-29).
145. לא ניתן גם להתעלם מהעובדה לפיה, התברר בדיעבד כי ההליך הפלילי המתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע, כלל אינו קשור לעדות שהתובע מסר, וכי פרשת התביעה הסתיימה, כאשר התובע אף לא שימש כעד תביעה מטעם המדינה. כשעומת התובע עם מידע זה במהלך חקירתו הנגדית, סירב למסור גרסה לעניין, כפי שפירטנו לעיל (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 61, ש' 20-29).
146. עוד נציין, כי עדותו של התובע לטובת עובד החברה – מר יובל כהן בתביעתו נגד החברה, נשמעה ארבעה חודשים לפני שזומן לשימוע הראשון. כך גם לעניין פניית התובע למבקר המדינה, אשר הוגשה בחודש מרץ 2013, די בהעדר סמיכות הזמנים בין הדברים כדי לשלול כל קשר סיבתי ביניהם. כמפורט בסעיף 98 לתצהיר מר בלומנטל, גם לעמדת מבקר המדינה בטיוטת ההחלטה, עדותו של התובע בעניינו של מר יובל כהן, אינה יכולה להיתפס כ"חשיפת מעשי שחיתות בחברה" כביכול.
147. באשר למכתבו של התובע למר בסן מיום 26.6.2013, התובע בעצמו הסכים עם המסקנה כי פנייתו היתה לכל היותר "הצעה לשיפור" ולא תלונה על מעשי שחיתות לכאורה, ובלשונו:
"ש. אני אומרת לך שזה לא נכון. לא היתה שום חובה כזו, בוודאי לא שירות חובה שהנמל אמור לספק, יכול להיות שחשבת שזה הדבר הראוי, הנכון לעשות, אולי הצעה לשיפור.
ת. אם אז זה לא נעשה ועכשיו זה נעשה, עשיתי את תפקידי".
(פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 22, ש' 20-22).
148. נוכח השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, מצאנו כי הנתבעת הוכיחה העדר קשר סיבתי בין התלונה לבין הזימון לשימוע, לעניין זה נפנה לעדותו של מר בלומנטל, אשר היטיב להסביר את הדברים:
"ת. לא רק שאני סבור שאין קשר בין רצף האירועים הנ"ל, העניינים עם התובע החלו שנים לפני. עכשיו בוא נסתכל גם על הסוף. המשטרה לא עשתה שום דבר עם מה שמסר כפיר (התובע, י.כ), המשטרה לא הגישה כתבי אישום, מבקר המדינה נכון לעת הזאת, לא העיר לחברה על שום דבר, מה שמוביל אותי למסקנה אישית, היא שהתובע ניסה לקנות לעצמו תעודת ביטוח על הכשלים שלו במסגרת תפקידו כרב חובל. שנים קודם לכן, כמניפולציה בכלל וכמשהו לא אמיתי, הוא ניסה להגן על עצמו. העובדות כעת פרושות לפנינו.
ש. אני חייב לומר שזו תשובה מאוד מעניינת. מדוע הטענה המעניינת שלך עם כל המניפוצליה ותעודות הביטוח, לא עלתה בתצהירך?
ת. משום שחלף זמן והזמן רק מחזק את הדברים האלה. אם אז היה לי ספק בזה, היום אני משוכנע" (פרוטוקול מיום 16.9.2018, עמ' 113, ש' 5-14, הדגשה הוספה, י.כ).
149. כללו של דבר: לא מצאנו שהתקיימו בעניינו של התובע שלושת התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 3א לחוק הגנה על עובדים. משכך, אין מקום להעביר אל הנתבעת את נטל ההוכחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תלונת התובע על מעשי שחיתות לכאורה לבין הזמנתו לשימוע הראשון. עם זאת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אף אם היה מועבר נטל ההוכחה אל הנתבעת, שוכנענו כי עלה בידיה להוכיח כי אין קשר בין הזמנתו של התובע לשימוע הראשון לבין התלונה.
150. לסיכום: תביעתו של התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים – התיישנה.
כמו כן, אף אם היתה נדחית טענת ההתיישנות – דין התביעה היה להידחות לגופה, מששוכנענו כי אין קשר בין התלונה לבין זימונו של התובע לשימוע הראשון. כאמור, בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו לפנינו, שוכנענו שהתובע זומן לשימוע הראשון מנימוקים ענייניים – תפקודו הלקוי, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה ניהולית כרמ"ח ים וכרב חובל הנמל.
151. אי לכך, דין תביעת התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים – להידחות.
האם השימוע הראשון נערך כדין?
152. לטענת התובע, בישיבת השימוע הראשונה, ישב, בין השאר, מר וקסמן – סמנכ"ל תפעול ים בנתבעת והממונה על התובע. עסקינן בפגם חמור בשימוע, לנוכח העובדה כי מר וקסמן דרש, משיקוליו וטרם השימוע ביום 11.3.2012 ממנכ"ל הנתבעת דאז, להשעות את התובע מעבודתו (נספח ו' לזימון לשימוע הראשון, מוצג 11 למוצגי הנתבעת).
למעלה מכך, מר וקסמן היה אחד החשודים בפרשת השחיתות בנמל, אשר בעניינה פנה התובע למבקר המדינה. למר וקסמן היתה דעה מאוד שלילית כנגד התובע, והוא רצה בהשארותו של רב חובל צמח (קודמו של התובע), כעולה מעדותו של מר עובדיה כהן (עמ' 75 לפרוטוקול, ש' 12-14; עמ' 80 לפרוטוקול, ש' 27-28; עמ' 81 לפרוטוקול, ש' 11-15).
153. מנגד, טענה הנתבעת, כי טענת התובע שנפל כביכול פגם בנוכחות מר וקסמן בשיחת השימוע הראשון, חסרות כל בסיס, שעה שנוכחותו כממונה על העובד בהחלט היתה לגיטימית. טענה זו הועלתה על ידי התובע רק בישיבת השימוע השלישית, לאחר למעלה מארבע וחצי שעות שימוע. התובע לא סיפק תשובה המניחה את הדעת, מדוע לא העלה טענה זו לפני כן. הליך השימוע היה תקין לחלוטין. רק לאחר שנבחנו ונשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים, החליטה החברה על סיום העסקתו של התובע. החלטה זו היתה מנומקת ומפורטת, וניתנה לאחר שנשקלו בכובד ראש כל טענות התובע כפי שהועלו בשלוש שיחות השימוע ובמסמכים שמסר במסגרת הליך השימוע.
154. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו בפנינו, הרינו סבורים כי לא נפל פגם בהליך השימוע הראשון שנערך לתובע; ונבאר מסקנתנו להלן.
155. ראשית, הליך השימוע הראשון נערך כראוי ולא נפל בו פגם פרוצדורלי כלשהו. שיקולים לסיום העסקתו הופיעו במכתב הזימון לשימוע מיום 1.7.2013, והכל כמפורט במכתב הזימון לשימוע, אשר תוכנו פורט בפרק העובדתי.
מעיון בפרוטוקולי השימוע והראיות שהוצגו בפנינו, עולה כי ניתנה לתובע הזדמנות נאותה לטעון טענותיו.
הנתבעת העבירה לרשות התובע מסמכים רבים, בטרם התקיים השימוע (נספח 15 לתצהיר מר בלומנטל), לבקשת התובע השימוע נדחה פעמיים.
השימוע התקיים במשך שלוש ישיבות ונמשך שעות רבות, לבקשת התובע הותר לו להקליט את שיחות השימוע, ואף הועבר לו תמלול השיחות.
מעיון בתמלול השימוע, ניתן ללמוד שהתובע התייחס לטענות שהועלו במכתב הזימון לשימוע הראשון, נימק והסביר בהרחבה את תשובותיו וניתנה לו הזדמנות להזים את הטענות שנטענו כלפיו.
156. שנית, נבקש להתייחס לטענת התובע בדבר פגם בהרכב ועדת השימוע ובפרט הטענה כי עניינו נבחן והוכרע על ידי ועדה אשר אחד מחבריה – מר וקסמן, נגוע במשוא פנים ודעה קדומה, שעה שמר וקסמן דרש ביום 11.3.2012 (טרם השימוע) ממנכ"ל הנתבעת, להשעות את התובע מעבודתו ובשים לב לכך שלמר וקסמן היתה דעה מאוד שלילית על התובע והוא אף היה אחד החשודים בפרשת השחיתות בנמל, אשר בעניינה פנה התובע למבקר המדינה.
157. כפי שציינו, ההערכות השליליות של מר וקסמן בהערכות העובד ובשיחות שהתקיימו עם התובע בחודש מרץ 2012, החלו לפני המועד שבו התובע הגיש את תלונתו למעשי שחיתות לכאורה. עובדה זו כשלעצמה מצביעה על העדר קשר בין תלונת התובע, בה לטענתו היה מעורב מר וקסמן, להזמנתו לשימוע הראשון.
158. בהתייחס לשיחות שהתקיימו לתובע עם וקסמן בחודש מרץ 2012, ולעמדתו של מר וקסמן לפיה: "... במצב הנוכחי לא נוכל להמשיך ויתכן וזה יחייב אותנו למנות ר/ח במקומו", נשוב ונזכיר כי כל הדיונים שבהם מר וקסמן השתתף היו לאחר שעמדו בפני החברה הערכות שליליות על תפקודו של התובע ממספר מקורות, פנימיים וחיצוניים, ולא רק חוות דעתו של מר וקסמן.
בנסיבות אלה, אין פסול שהממונה על התובע מייצג בדבריו את העמדה לפיה, יש להביא להפסקת עבודתו של התובע.
159. בנוסף, אך טבעי הוא כי כאשר מעסיק פותח בהליך פיטורים כנגד עובד, תהא עילת הפיטורים אשר תהא, לדעת המעסיק יש להביא להפסקת עבודתו של העובד. אין בכך להעיד שעמדת המעסיק נעולה וכי אינו פתוח לשמוע את טענות העובד או שאם היו מובאים בפניו נתונים חדשים היה ער להם, לא ישנה את דעתו. ברי, שקודם להזמנת עובד לשימוע בפני פיטורים, צריכה להיות החלטה של המעסיק שהוא שוקל את הפסקת עבודתו של אותו עובד.
160. אשר על כן, אשר לעמדת מר וקסמן שהובעה על ידו בסיכום השיחות מחודש מרץ 2012, אין פסול בכך שאחד מנציגי החברה שישב בשימוע מייצג בדבריו את העמדה לפיה יש להביא להפסקת עבודתו של התובע.
161. כפי שנוכחנו לראות, אמנם מר וקסמן העביר בחודש מרץ 2012 למנכ"ל החברה את עמדתו לפיה יש לשקול סיום עבודתו של התובע, אולם מנכ"ל הנמל – מר סגיס, בחן את הדברים והחליט בחודש ספטמבר 2012 ליתן לתובע הזדמנות נוספת.
162. אנו ערים לטענת התובע לפיה, מר וקסמן גילה עויינות כלפיו מתחילת דרכו בנמל. לא ברור אם כך, מדוע לא העלה התובע את טענת הפסלות כלפי מר וקסמן בהזדמנות הראשונה. טענת התובע בדבר פגם בנוכחות מר וקסמן בשימוע, נטענה רק בישיבת השימוע השלישית.
במהלך חקירתו הנגדית, לא סיפק התובע תשובה המניחה את הדעת לעניין זה (פרוטוקול מיום 12.11.2017, עמ' 54, ש' 26 – עמ' 55, ש' 4).
163. לאחר שהחברה שקלה את טענותיו של התובע ולא מצאה שפירט שיקולים המצדיקים את המשך העסקתו, הוחלט על סיום העסקתו. החברה התייחסה במסגרת החלטתה הראשונה לטענות שהעלה התובע, ועצם העובדה שהחברה גם קבלה חלק מהטענות שנטענו על ידי התובע, מלמדת על העדר מגמתיות.
164. שלישית, בסיכומיו טען התובע שבמסגרת השימוע הראשון הוא נתן תשובות וסתר את כל הטענות שנטענו כלפיו במסגרת מכתב הזימון לשימוע, אלא שלטענתו, שיקול דעת החברה היה שגוי, כאשר לא קיבלה את טיעוניו המתייחסים לעילות הזימון לשימוע.
אלא שיש לזכור כי החברה היא הגורם המוסמך להפעיל את שיקול דעתה ולקבל החלטה בנוגע לסיום העסקתו של התובע, וכי בהתאם לכך נקבע כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטה, אלא יבחן אם ההחלטה עומדת בדרישות המשפט המינהלי. מעבר לכך, הרי שבית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות (ע"ע (ארצי) 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו – צויזנר, פד"ע לו 438).
165. עוד נציין כי התובע בחר שלא לחקור את עדי החברה (מר בלומנטל ומר עובדיה כהן), בנוגע להחלטה הראשונה ולנימוקי החברה במסגרתה. נדגיש, כי החלטה זו אשר מחזיקה 15 עמודים, הינה מנומקת ומפורטת, תוך התייחסות לטענות שהעלה התובע ואף תוך קבלת חלק מהטענות שנטענו על ידי התובע.
הדברים נכונים קל וחומר לאחר ששוכנענו שהתובע זומן לשימוע הראשון משיקולים ענייניים, וללא קשר לתלונה שהגיש על מעשי שחיתות לכאורה, כאשר מצאנו כי תפקודו הלקוי של התובע כמנהל מחלקת ים ורב חובל הנמל, הם שהביאו בסופו של דבר את החברה להזמינו לשימוע הראשון, ולאחר עריכת השימוע ושקילת הנושא, להחלטה על פיטורי התובע.
האם השימוע השני נערך כדין?
166. ואלה טענות התובע:
166.1 התובע טען כי זומן לישיבת שימוע נוספת, בעקבות אירוע של אלימות מילולית מיום 13.4.2015, שהתרחש בין התובע לסגנו. הנתבעת נהגה איפה ואיפה ונמנעה לנקוט כל הליך כנגד סגנו של התובע בגין חלקו המשמעותי באירוע הנ"ל, בעוד שבעניין התובע זומן הוא לשימוע לפני פיטורים.
166.2. תחת לקיים בירור הגון והוגן של האירוע, לזמן את המעורבים בו ולהגיע למסקנות באופן אובייקטיבי, קפץ מנכ"ל הנתבעת – מר בלומנטל, על ההזדמנות שנקרתה בדרכו לפגוע בתובע, והודיע על זימונו של התובע לשימוע השני.
166.3 מנכ"ל הנתבעת קיבל לידיו שתי גרסאות סותרות של האירוע – האחת של מר נובוטני על פיה התובע הוא שהחל בפרובוקציות והוא שפנה בהתרסה מאיימת כלפי מר גור, והשניה של מר סבג, על פיה מר גור הוא שהחל בפרובוקציות והוא שפנה בהתרסה מאיימת כלפי התובע.
מנכ"ל הנתבעת הגדיל לעשות, שעה שהעביר את גרסתו של מר סבג להתייחסותו של מר נובוטני, אך נמנע מלעשות ההיפך, קרי להעביר את גרסתו של מר נובוטני להתייחסותו של מר סבג. יתרה מכך, מנכ"ל הנתבעת אסר על מר סבג לשוחח עם כל אדם על האירוע האמור.
166.4 ביום 10.6.2015 התקיימה ישיבת שימוע ראשונה וביום 25.6.2015 התקיימה ישיבת שימוע נוספת אשר לא הושלמה ונפסקה במהלכה, לאחר שהסתבר לתובע כי קיימות גרסאות שונות ובכתב של האירוע מיום 13.4.2015, ואשר לא הועברו לעיונם עד אותו מועד. לאחר קבלת הגרסאות הסותרות בדבר האירוע, ולאור מופרכות הטענות כנגד התובע, ביקש ב"כ התובע לבטל את השימוע.
166.5 הליך השימוע השני נגוע בחוסר תום לב ובוודאי שלא ניתן להכתירו כהליך המתנהל ב"לב נקי ונפש חפצה". התנהלות הנתבעת היתה מכוונת למטרה אחת בלבד – לסלק את התובע משורותיה, בכל דרך אפשרית.
166.6 בדיעבד נודע לתובע כי הנתבעת הוציאה בחוסר תום לב ומבלי שהליך השימוע הושלם, טיוטת מכתב פיטורים בעקבות השימוע השני, אך נמנעה מלחתום עליו או למסור אותו לתובע, לאור הוראת מבקר המדינה אשר אסר עליה לפגוע בו ולאור צו ההגנה הזמני.
167. ואלה טענות הנתבעת:
167.1 הוכח שהתובע זומן כדין להליך השימוע השני, וזאת על רקע תקרית חמורה בעלת אופי אלים בה היה מעורב.
167.2 הוכח כי גם לאחר השימוע הראשון ובמהלך תוקפו של צו ההגנה הזמני, תפקוד התובע היה לקוי. הדבר משתקף מדוחות ביקורת פנים שעסקו באירועים משנת 2014, על עורכי הביקורת נמנו גם גורמים מקצועיים-חיצוניים שאינם מעובדי החברה.
167.3 החברה הפנתה להמלצתו מיום 7.7.2014 של מנהל רספ"ן למנכ"ל החברה לעשות כל מאמץ לסיום היחסים בין החברה לתובע, ולחייב את התובע להתייעץ עם המנכ"ל בטרם קבלת כל החלטה בעניין מחלקת ים.
167.4 החברה עדכנה בזמן אמת את משרד המבקר אודות כשלים וליקויים חמורים בתפקוד התובע ובהתנהלותו.
167.5 גם לשיטת התובע, אין מחלוקת אודות העובדות הבסיסיות הקשורות בתקרית האלימה בה היה מעורב ביום 13.4.2015, למעט השאלה "מי התחיל" את התקרית, אשר אינה רלוונטית, די בכך שהתובע התבטא באופן חמור וגס כלפי מר דן גור, עובד הכפוף לו, כדי להוכיח את התנהלותו ותפקודו הלקויים וכדי להצדיק זימונו לשימוע נוסף. התנהלות זו לא הלמה את תפקידו ומעמדו של התובע.
167.6 בניגוד לטענות התובע, הליך הבירור שערכה החברה היה אחראי ואובייקטיבי.
167.7 הליך הזימון לשימוע השני היה כדין ובתום לב. הוכח כי המבקר עודכן על ידי החברה אודות זימונו של התובע לשימוע השני, והמבקר לא מנע את הליך השימוע, אלא ביקש לקבל עדכון בקשר להתקדמות ההליך.
167.8 בטענת התובע כי הליך השימוע לא הושלם, מנסה התובע שוב להשתמש בחוק הגנה על עובדים וצו ההגנה הזמני כב"חליפת מגן", בחר שלא להגיב לטענות וניסה לדחות את הקץ בנוגע לבירור התקרית בה היה מעורב. לאור התנהלות ונוכח פרק הזמן הארוך שחלף מהתקרית האלימה ביום 13.4.2015, ביום 6.8.2015, פנתה החברה למשרד המבקר והודיעה כי במצב הדברים ולאור הימשכות ההליך, לא נותרה לה ברירה אלא לקבל החלטה בעניין התובע. במסגרת זו, נשלחה למשרד המבקר טיוטת החלטת השימוע השני שהיתה עתידה להימסר לתובע ביום 11.8.2018, ולפיה העסקתו בחברה תסתיים.
הכרעה
168. בטרם נפנה לדון בתקרית מיום 13.4.2015, נציין כי מהראיות שהציגה החברה עלה אודות כשליו המקצועיים והתפקודיים של התובע, גם במהלך שנת 2014, כדלקמן:
168.1 דוחות ביקורת פנים שעסקו באירועים משנת 2014, בנושאים: הסמכות מקצועיות במחלקת ים; הסמכות והכשרות מקצועיות במחלקת ים; הטיפול בעומק ברציפי הנמל; תחזוקת כלי שיט; אספנה של הגוררת שמשון; התקשרויות עם קבלנים במחלקת ים; אספנה של הגוררת געש; ריכוז ממצאים מדוחות ביקורת פנים. על עורכי הביקורת נמנו גם גורמים מקצועיים-חיצוניים שאינם מעובדי החברה (נספחים 24-30 לתצהיר מר בלומנטל).
168.2 המלצתו בכתב של מנהל רספ"ן – רב חובל יגאל מאור, מיום 7.7.2014, למנכ"ל החברה, לעשות כל מאמץ לסיום היחסים בין החברה לתובע, ולחייב את התובע להתייעץ עם המנכ"ל בטרם קבלת כל החלטה בעניין מחלקת ים (נספח 33 לתצהיר מר בלומנטל).
168.3 מעיון בעדכוני החברה למשרד המבקר, עולים כשלים וליקויים בתפקודו ובהתנהלותו של התובע, כדלקמן: אי ניהול כנדרש של תחזוקת הגוררות והסירות; אי הכנת תכנית עבודה לתחזוקת כלי שייט; תקלה ביישומון הווטסאפ של התובע לאורך זמן ממושך ואי זמינותו מתוקף תפקידו; התנהלות התובע במהלך שתי סערות שפקדו את הנמל בשנת 2015 (נספחים 34-37 לתצהיר מר בלומנטל).
169. מר משה נובוטני, מי שהיה סמנכ"ל תפעול והממונה הישיר על התובע החל מיום 1.2.2015, העיד כי נפלו כשלים בהתנהלות התובע, אופי עבודתו מול עובדי המחלקה לקוי, הן בפן המקצועי-ניהולי והן ברמת יחסי העבודה עם הכפופים לו, כאשר עם מרבית העובדים הכפופים לו, נקלע התובע לעימותים שהקשו על תפקוד מחלקת ים (סעיף 1 לתצהיר מר נובוטני), גרסתו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית.
170. התובע התעלם מהראיות שהציגה הנתבעת, המצביעים על הקשיים הרבים בתפקודו במהלך השנים 2014-2015, התובע לא סתר את טענות החברה ואף לא ניסה לחקור את עדי החברה או להזים את גרסתם לעניין זה.
171. התובע טען גם לגבי התקופה שלאחר הוצאת צו הגנה זמני, כי כל תלונות החברה וחוות הדעת השליליות לגבי תפקודו, היו קשורות לתלונה שהגיש על מעשי שחיתות לכאורה.
לעניין זה נדגיש כי טענה בדבר חשיפת שחיתויות אינה יכולה לשמש כסות ופטור לתובע מפני תפקודו הלקוי. כפי שציינו בפרק הקודם העוסק בחוק הגנה על עובדים, טענות החברה הועלו כלפי התובע עוד לפני התלונה שהגיש, כאשר אין חולק כי החלטה בעניינו נדרשה בנסיבות העניין, עוד בטרם הגשת התלונה (כעולה בבירור ממכתב מנכ"ל הנמל מיום 11.9.2012).
התובע המשיך באותה טקטיקה לאורך כל ההליך וניסה להסתתר מאחורי צו ההגנה הזמני וטענת היותו חושף שחיתויות, מבלי שנתן תשובות ענייניות לראיות הרבות שהציגה החברה בנוגע לכשלים שנפלו בתפקודו המקצועי והניהולי כמנהל מחלקת ים, גם במהלך השנים 2014-2015.
172. כעת נעבור לבחון את התקרית מיום 13.4.2015:
אין חולק בדבר העובדות הבסיסיות הקשורות בתקרית בה היה מעורב התובע. הטענות בנוגע לשאלה מי התחיל את האירוע, אינן רלוונטיות לענייננו, לצורך הכרעה בשאלה האם היה באירוע זה כדי להצדיק הזמנתו של התובע לשימוע השני. שכן, התובע זומן לשימוע נוכח התנהלות שלא הלמה את תפקידו ומעמדו כראש מחלקת ים, כאשר התבטא באופן בוטה כלפי עובד הכפוף לו – מר גור (נספח 38 ו-49 לתצהיר מר בלומנטל, עדות מר נובוטני, פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 87, ש' 25-31; עמ' 88, ש' 5-18).
173. גם העד מטעם התובע – מר סבג, שהיה נוכח בתקרית מיום 13.4.2015, העיד כי מדובר בהתנהלות לא ראויה, ובלשונו:
"ש. ... אני אלך איתך, אפילו אם הדברים כפי שתיארת הם אמת, אם מישהו מתגרה במישהו זה לגיטימי שמנהל בכיר כמו מר כפיר ידבר אל הכפוף שלו כפי שהוא דיבר?
ת. נוכח תפקידו כמובן שזה לא ראוי, גם דן גור מנהל וגם אצלו זה לא ראוי. ובכלל לא ראוי לדבר בשפה כזאת החל מהעובד הכי פשוט וקל וחומר לבעלי משרה בכירה. עובדה שהוא התנצל על זה" (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 18, ש' 1-23, הדגשות הוספו, י.כ).
מר סבג תיאר בעדותו את הביטויים בהם נקט התובע כלפי מר גור:
"בתגובה צביקה חזר אליו במילים כמו "זבל" ומילים שאני לא יודע אם כדאי לפרטם בבית המשפט מפני כב' בית המשפט" (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 13, ש' 1-2, הדגשה הוספה, י.כ).
174. מחד, מר סבג טען בעדותו כי מר דן גור הוא זה שהתגרה בתובע ואמר לו: "תגע בי, תגע בי, אני מחכה לזה תרביץ לי" (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 13, ש' 11-12); ומאידך, מר נובוטני גרס בעדותו כי התובע התקרב אל מר גור באופן מאיים, ואיים עליו: "אני אתפוס אותך בחוץ ואתן לך מה שאתה מבקש" (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 89, ש' 17-18, נספחים 4.1, 4.3 ו-4.6 לתצהיר מר בלומנטל – תרשומת שערך מר נובוטני סמוך לאירוע).
175. כך או כך, עסקינן באירוע שבעקבותיו החליטה החברה לזמן את התובע לשימוע מהטעם שהתנהלות התובע לא הלמה את תפקידו ומעמדו בשל התבטאויות בוטות כלפי כפיף שלו, ולא מצאנו בכך כל טעם של פגם.
176. לא מצאנו כל טעם להיכנס לשאלה מי "התחיל" את האירוע ואילו תרשומות אודות התקרית אותנטיות יותר (של מר סבג או של מר נובוטני), שכן מצאנו כי התנהלות התובע בתקרית לא הלמה את תפקידו, ואף מר סבג העיד כי מדובר בהתנהלות לא ראויה.
177. התובע טען כי החברה בחנה רק "צד אחד של המטבע", שכן בעוד שמנכ"ל החברה העביר את גרסתו של מר סבג להתייחסתו של מר נובוטני, נמנע לעשות להיפך, קרי להעביר את גרסתו של מר נובוטני להתייחסותו של מר סבג.
במסגרת תצהירו ובמהלך עדותו, ציין מר בלומנטל כי לבקשת התובע הועברו לעיונו מסמכים הנוגעים לתקרית האלימה, לרבות תרשומות שנערכו בעקבותיה, וזאת על אף שהחברה סברה כי על התובע למסור גרסתו לעניין מבלי לעיין קודם בגרסאות של גורמים אחרים (סעיף 49.3 לתצהיר מר בלומנטל). עוד טען מר בלומנטל כי על החברה לא מוטלת חובה למסור למר סבג את תרשומת השיחה שערך מר נובוטני. מר נובוטני היה בעל התפקיד הבכיר ביותר שנכח בתקרית האלימה, ובנסיבות אלה אך הגיוני היה להעביר להתייחסותו את התרשומת שערך מר סבג, ולא ההיפך, כפי שטען התובע (פרוטוקל מיום 16.9.2018, עמ' 109, ש' 28-32; עמ' 110, ש' 1-2).
עוד ציין מר בלומנטל כי מטרת הנחיית החברה למר סבג שלא לשוחח על התקרית האלימה עם התובע, היתה למנוע תיאום גרסאות והבטחת הליך בירור תקין. ממילא כאמור התרשומת של מר סבג הועברה להתייחסות התובע ולא נסתרה על ידי החברה (סעיף 49 לתצהיר מר בלומנטל, פרוטוקול מיום 16.9.2018, עמ' 110, ש' 27-31).
178. גם בהליך משפטי נהוג למנוע תיאום של גרסאות על מנת להבטיח הליך בירור תקין, ומטבע הדברים גם בהליך שימוע עולות סוגיות דומות, ולא מצאנו כל פגם בהתנהלות החברה. עסקינן בהתנהלות לגיטימית אשר מטרתה בירור התקרית מיום 13.4.2015.
179. התובע הלין שהחברה לא נקטה בצעד משמעתי כלפי מר גור. מעדותו של מר עובדיה כהן עלה כי החברה הזמינה את מר גור לשיחת בירור עם מר נובוטני שהעביר את המקרה להמשך טיפולו של המנכ"ל (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 89, ש' 31 – עמ' 90, ש' 2).
מכל מקום, אין בטענה זו בכדי להוריד מהתנהלות התובע בתקרית, בשים לב לנסיבות העניין ותפקידו הבכיר בחברה.
180. אין גם לקבל את טענת התובע לפיה, החברה לא נתנה לו זמן מספק להיערך לשימוע, שעה שהשימוע נדחה ארבע פעמים לבקשת התובע, והתקיים כחודשיים לאחר המועד שנקבע מלכתחילה.
181. החברה העבירה לעיונו של התובע את גרסאותיהם של הגורמים שהיו מעורבים בתקרית האלימה, וניתנה לו הזדמנות להתייחס לדברים. החברה אף בחנה את בקשת התובע לאפשרות סיום העסקתו בהסכמה, כעולה מתמליל הישיבה הראשונה (נספח 48 לתצהיר מר בלומנטל).
182. התובע בחר גם במקרה זה שלא להגיב לגופן של הטענות ולא נתן הסברים בדבר הטענה על התנהלותו בתקרית, אשר אינה עולה בקנה אחד עם תפקידו ומעמדו (נספח 49-51 לתצהיר מר בלומנטל).
183. במקום להגיב לגופן של הטענות, בחר התובע לטעון כי הליך השימוע לא הושלם (סעיף 70 לסיכומי התובע), ובחר שוב להסתתר מאחורי חליפת המגן "שתפר" לעצמו, בטענה כי גם הזימון להליך השימוע השני, קשור לתלונתו בנוגע ל"חשיפת שחיתויות".
184. בנסיבות אלה, פנתה החברה למשרד המבקר והודיעה לו כי לאור הימשכות ההליך לא נותרה ברירה אלא לקבל החלטה בעניינו של התובע ובמסגרת זו, נשלחה למשרד המבקר טיוטת החלטת השימוע השני שהיתה עתידה להימסר לתובע, ולפיה העסקתו בחברה תסתיים (נספחים 52-54 לתצהיר מר בלומנטל).
185. כללו של דבר: שוכנענו שהתובע זומן לשימוע השני משיקולים ענייניים, נוכח התנהלותו בתקרית האלימה מיום 13.4.2015. הליך השימוע השני נערך באופן תקין, כאשר מצאנו כי התנהלותו בתקרית (אשר הצטרפה לתפקודו הלקוי מבחינה מקצועית וניהולית), היא שהביאה בסופו של דבר את החברה להזמינו לשימוע השני, ובהמשך להחלטה על פיטוריו, ללא קשר לתלונה שהגיש על מעשי שחיתות לכאורה.
186. אי לכך, דין תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בחוסר תום לב וכן בשל אי קיום שני השימועים כהלכתם – להידחות.
האם החלטת החברה להוציא את התובע לחופשה היתה כדין והאם נעשתה בניגוד לצו ההגנה הזמני?
טענות הצדדים
187. התובע טען כי למן המועד שנקבע לישיבת השימוע השני – 27.5.2015 ועד למועד כניסת פיטוריו לתוקף – 6.3.2016, קרי למשך כ-9.5 חודשים, הושעה מעבודתו ובניגוד לרצונו, מרבית התקופה ללא כל תשלום, תוך הפרה בוטה של צו ההגנה הזמני שהוציא מבקר המדינה. התובע סירב להשעיה חד צדדית שכזאת, ואף התייצב במקום עבודתו לאחר ההשעיה החד צדדית, ודרש להמשיך בתפקידו, אולם הנתבעת מיאנה בכל תוקף מלהתיר לו למלא את תפקידו, החליפה את מנעולי משרדו ואף הביאה את אנשי הביטחון על מנת שאלה "ילוו" אותו אל מחוץ לשערי הנמל. הנתבעת אף הודיעה באופן פומבי על מינוי ממלא מקום במקום התובע – מר מוריס מור.
למן מועד השעייתו החד צדדית ועד לפיטוריו בפועל, נמנעה הנתבעת מתשלום שכרו, כמו גם מביצוע הפרשות לקופת הפנסיה וקרן השתלמות. בתחילה ניכתה הנתבעת, על דעת עצמה, את ימי החופשה אשר נצברו לזכותו (עד ליום 19.7.2015) ולאחר מכן הכניסה את התובע ליתרת חובה של עשרות ימי חופשה עד לתום חודש ספטמבר 2015. החל מחודש אוקטובר 2015, נמנעה הנתבעת מתשלום כל שכר, ומביצוע כל הפרשה כאמור.
בהתאם לפסיקה, עובד שהוצא לחופשה כפויה באופן חד צדדי, מבלי שהדבר עוגן בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכמת הצד השני ליחסי העבודה, יראה הדבר כהפרת הסכם העבודה המזכה את העובד בתשלום שכרו.
עניין זה מקבל משנה תוקף, כאשר צו ההגנה הזמני אסר על פגיעה בתובע לרבות זכויותיו כעובד הנתבעת. טענת הנתבעת כי המבקר ידע על הוצאתו של התובע לחופשה כפויה, אין בה דבר.
בנסיבות האמורות, זכאי התובע לתשלום מלוא שכרו, על סך 255,520 ₪ (9.37 חודשים*27,270 ₪).
188. הנתבעת טענה כי בנסיבות העניין, עת התובע ניסה לדחות עד קץ את קיום השימוע השני, ובשים לב לתפקידו הבכיר, לחברה לא נותרה ברירה אלא להוציאו לחופשה עד קבלת החלטה בעניינו. מדובר בהחלטה לגיטימית ומידתית והטענה כאילו התובע "סולק" מעבודתו כביכול, דינה דחיה. שעה שתפקידו של התובע הוא תפקיד המחוייב על פי דין, החברה לא יכלה להמשיך לפעול ללא מילוי תקן התפקיד, ועל כן מינתה כממלא מקום את רב חובל מוריס מור.
הוכח שהחברה לא הפרה את הוראות צו ההגנה הזמני. הוכח כי החברה כיבדה את צו ההגנה הזמני ופעלה לאורו משך כל תקופת תוקפו, על אף התנהלותו החמורה של התובע ועל אף ההחלטה המנומקת שקיבלה בדבר סיום העסקתו.
החברה עדכנה את מבקר המדינה בזמן אמת בכל צעד שבכוונתה היה לנקוט, ובכלל זה גם בדבר הוצאתו לחופשה. התובע מתעלם ממכתבי החברה שנשלחו אליו וגם מבקר המדינה קיבלם בהעתק.
על אף האמור, משרד המבקר לא הוציא מלפניו כל הנחייה לפיה היה על החברה להשיב את התובע מחופשתו. יש ללמוד מכך שאילו רצה המבקר למנוע או לבטל את הוצאת התובע לחופשה (כפי שעשה בנושא השהיית ההחלטה בעניין סיום העסקת התובע), היה מנחה את החברה כאמור, ולא כך עשה. יתרה מזו, גם לפניית החברה מיום 10.12.2015 בה ביקשה בכתב כי המבקר יבהיר האם ישנה הנחיה שלפיה היא אמורה לפעול בעניין, לא ניתן מענה בדמות הנחיה כלשהי ממשרד המבקר. כמו כן, בזמת אמת, התובע לא נקט בכל צעד אופרטיבי והתנהגותו מלמדת שקיבל את החלטת החברה להוציאו לחופשה.
הכרעה
189. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצאו לפנינו, מצאנו כי הוצאת התובע לחופשה כפויה על ידי החברה היתה שלא כדין ואף נעשתה בניגוד לצו ההגנה הזמני, כפי שיפורט להלן.
190. ממכתב החברה מיום 27.5.2015, שנשלח אל התובע עם העתק למשרד המבקר, צויין כי לאור התחמקותו החוזרת והשיטתית של התובע מהשימוע השני ומשהחברה אינה מוכנה כי התובע ימשיך במילוי תפקידו כרמ"ח ים ורב חובל הנמל, בטרם יתקיים בירור בעניין התפרצותו האלימה כלפי עובד הכפוף אליו, עד קבלת החלטה בעניינו, הוא ישהה בחופשה החל מיום 28.5.2015 (נספח 44 לתצהיר מר בלומנטל).
191. בהמשך, ביום 2.6.2015, שלחה החברה מכתב לתובע (עם העתק למשרד המבקר), בו ציינה כי על אף הודעת החברה מיום 27.5.2015 לפיה, עליו לשהות החל מיום 28.5.2015 בחופשה, וזאת עד לקבלת החלטה בעניינו, ביום 28.5.2015 התייצב התובע לעבודה כרגיל תוך שהוא נמנע במכוון מלכבד ומלקיים את החלטתה של החברה, כאמור. בנסיבות האמורות, הודיעה החברה לתובע, כי החל מיום 2.6.2015 שעה 12:00, התובע אינו רשאי להיכנס לשטח הנמל והודעה על כך תימסר לאנשי הביטחון בחברה. כמו כן, מנעול משרדו יוחלף, ורב חובל מוריס מור ימונה כממלא מקומו (נספח 46 לתצהיר מר בלומנטל).
192. במכתב מיום 2.9.2015 הודיעה החברה לתובע כי משכורות החודשים יולי – אוגוסט 2015 שולמו לו במלואן, על אף שעד ליום 19.7.2015 ניצל את כל ימי החופשה הצבורים. בנסיבות אלה, החברה שומרת על זכותה לבצע התחשבנות מעודכנת בסיום יחסי העבודה בעתיד, לרבות ניכוי כל חוב שיהיה לתובע כלפי החברה לרבות בקשר עם ניצול ימי חופשה ביתר (נספח 55 לתצהיר מר בלומנטל).
193. במכתב מיום 27.9.2015, אשר נשלח בהמשך למכתב מיום 2.9.2015, צויין כי מכסת ימי החופשה הצבורה מוצתה עד ליום 19.7.2015, ולפיכך התובע אינו זכאי לתשלום בגין ימי חופשה לאחר מועד מסירת המכתב (נספח 55 לתצהיר מר בלומנטל).
194. במכתב החברה למבקר מיום 14.10.2015, שנכתב בהמשך לשיחה שהתקיימה בין מנכ"ל החברה עם משרד המבקר, נכתב כי נכון למועד שליחת המכתב ועד לקבלת הכרעה בעניינו, נמצא התובע בחופשה נוכח התקרית האלימה בה היה מעורב ביום 13.4.2015. זאת, לאחר הליך שימוע שהתקיים לתובע ושבסיומו החליטה החברה לסיים את העסקתו משעה שהתקרית האלימה אינה חוסה תחת צו ההגנה הזמני. עם זאת, צויין כי החברה כיבדה את החלטתו של משרד המבקר שלא לסיים את העסקתו של התובע עד לקבלת הכרעתו הסופית של המבקר, כעולה ממכתב משרד המבקר מיום 10.8.2015 (נספח 56 לתצהיר מר בלומנטל).
195. הצדדים חלוקים בשאלה – האם הוצאת התובע לחופשה החל מיום 28.5.2015 ועד למועד כניסת פיטורי התובע לתוקף ביום 6.3.2016, היתה כדין, והאם הוצאת התובע לחופשה עומדת בניגוד לצו ההגנה הזמני.
196. אנו סבורים, כי מהשתלשלות האירועים כפי שנפרשה בפנינו והמסמכים המפורטים לעיל, עולה כי התובע הושעה עד לקבלת החלטה בעניין התקרית האלימה מיום 13.4.2015.
197. כאשר במסגרת הליך שימוע, אשר עניינו תקרית אלימה בה היה מעורב העובד, מוציאים העובד לחופשה כפויה (שלא בהסכמתו), מדובר בתחליף להשעיה, ולפיכך חלים הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין השעיה.
198. לפיכך, מסקנתנו היא כי הוראת הנתבעת שניתנה לתובע לשהות בחופשה החל מיום 28.5.2015 עד לקבלת החלטה בעניינו, עולה כדי השעיה.
השימוש במילה "חופשה", אינה משנה את מהות החלטת הנתבעת וסיווגה כהשעיה.
199. בעניין דדון (ע"ע (ארצי) 1271/02 צבי דדון – מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ [פורסם בנבו], מיום 26.2.2004), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי או הסכם אישי".
200. הנתבעת לא הוכיחה קיומו של מקור נורמטיבי המעגן את סמכותה להשעות את התובע עד להחלטה בשימוע. עיון בהסכם עבודתו של התובע (נספח 1 לתצהיר מר בלומנטל) מלמד שאין כל סעיף בהסכם המקנה לנתבעת את הזכות להשעיה כאמור.
201. יתרה מזו, בהתאם לצו ההגנה הזמני שהוציא מבקר המדינה, נקבע כדלקמן:
"אני מצווה בזאת כי חברת נמל אשדוד בע"מ לא תפטר את ראש מחלקת ים ורב חובל הנמל, מר צביקה כפיר, ולא תפגע בתפקידיו, במעמדו, בסמכויותיו ובזכויותיו כעובד החברה" (מוצג ת/13 לתצהיר התובע, הדגשה הוספה, י.כ).
202. עינינו הרואות, צו ההגנה הזמני אסר על פגיעה בתובע לרבות זכויותיו כעובד הנתבעת.
נוכח מסקנתנו לפיה, הוראת הנתבעת שניתנה לתובע לשהות בחופשה החל מיום 28.5.2015 ועד לקבלת החלטה בעניינו, עולה כדי השעיה, ונעשתה ללא קיומו של מקור נורמטיבי המעגן את סמכותה של הנתבעת לפעול כך, בנסיבות העניין, יש לראות בהתנהלות החברה כפגיעה בזכויות התובע כעובד החברה, אשר משמעה, הפרת הוראות צו ההגנה הזמני. טענת החברה לפיה, מבקר המדינה ידע על הוצאתו של התובע לחופשה, כאמור במכתבה מיום 14.10.2015, אין בה כדי ללמד שהתנהלותה לא פגעה בזכויות התובע כעובד החברה, שכן התובע נאלץ לנצל את כל מכסת ימי החופשה הצבורה על חשבונו (עד ליום 19.7.2015).
203. שעה שנכפה על התובע לצאת לחופשה שמשמעה השעיה, כאשר אין חולק שהתובע סירב להשעיה שכזאת, ואף התייצב במקום עבודתו לאחר ההשעיה ודרש להמשיך בתפקידו (ראו מכתב הנתבעת מיום 2.6.2015, נספח 46 לתצהיר מר בלומנטל), אזי יש לראות הדבר כמזכה את התובע בתשלום שכרו. התובע לא ציין בכתב התביעה שנכח בעבודה וקיבל שכר עבור הימים 21.5.2015 עד ליום 1.6.2015
204. אשר על כן, ולאור מסקנתנו, זכאי התובע לתשלום שכר עבודה מיום 2.6.2015 ועד למועד סיום עבודתו – 6.3.2016.
205. נוכח העובדה שבשנת 2015 עמד שכר עבודתו של התובע על סך 27,270 ₪ (נספח ת/27 לתצהיר התובע), אזי התובע זכאי לתשלום שכר עבודה על סך 250,884 ₪ (27,270 ₪ * 9.2 חודשים).
206. מששוכנענו בדבר קיומה של מחלוקת כנה בדבר עצם קיום החוב, מצאנו כי הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (15.9.2016) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
פדיון חופשה
207. התובע טען כי הוא זכאי לפדיון ימי החופשה שנצברו עבורו בחודש מאי 2015 – 35.15 ימי חופשה בשיעור 41,602 ₪ (1,240 ₪ * 33.55 ימים). כמו כן, ביקש לקבוע כי הסך של 68,811 ₪ שקוזז בתלוש שכר פברואר 2016, מכספים להם היה זכאי, בגין יתרת חובה כביכול של ימי חופשה, נעשה שלא כדין, וכי הקיזוז האמור בטל ומבוטל.
208. מנגד, טענה הנתבעת, כי פעלה כדין כאשר לא שילמה לתובע ימי חופשה על חשבונה, אין זה מתקבל על הדעת שהחברה תשלם לעובד שכר בגין ימים בהם הוא מצוי בחופשה ואינו מבצע כל עבודה, זאת, במיוחד בשים לב להיותה חברה ממשלתית, המחוייבת במתן דין וחשבון לרגולטורים השונים.
התובע עודכן במהלך חודש ספטמבר בדבר העובדה כי בגמר החשבון ינוכו מהתשלומים להם יהיה זכאי שווי ימי החופשה ששולמו לו על חשבון החברה החל מיום 19.7.2015 ועד ליום 30.9.2015.
התובע התעלם גם ממכתב החברה מיום 10.12.2015, בו הבהירה החברה כי התובע מיצה את ימי החופשה העומדים לזכותו, כי החברה אינה רשאית לשלם לו על חשבונה ימי חופשה להם אינו זכאי וכי היא שומרת את הזכות לערוך עם התובע התחשבנות במועד סיום יחסי העבודה.
התובע התעלם גם מכך שבמשך תקופת בת למעלה מחודשיים, החברה שילמה לו ימי חופשה על חשבונה, מתוך ציפייה כי במהלך תקופה זו תינתן החלטת המבקר בעניינו. לפיכך, אין המדובר בניכוי חד צדדי או בלתי חוקי.
הכרעה
209. מעיון בתלוש השכר של התובע לחודש מאי 2015, עולה כי התובע צבר עד למועד זה 35.55 ימי חופשה (נספח ת/32 לתצהיר התובע).
210. נוכח מסקנתנו, יש לראות בהוצאת התובע לחופשה כפויה כהשעייה, ומשהנתבעת לא הפנתה למקור נורמטיבי המקנה לה זכות שכזו, אזי הוצאת התובע לחופשה היתה בניגוד לדין.
211. מטרת חוק חופשה שנתית היא לאפשר לעובד לנצל ימי חופשה בפועל במועדים בהם הוא בוחר, על מנת שיאגור כוח (דב"ע מז/3-10 זכריה טרוסט – מדינת ישראל, פד"ע יח' 442).
עוד נפסק בעניין זה, כי הנוהג לפיו עובד "פודה" את זכות חופשתו השנתית בתוך תקופת העבודה, להבדיל מסיום תקופת העבודה, הוא פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית ולתכליתו (ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב – מוקד אמון סביון (1981) בע"מ (מיום 21.12.2006)).
212. בענייננו, הגענו למסקנה כי הנתבעת פעלה שלא כדין, שעה שהנתבעת השעתה הלכה למעשה את התובע מעבודתו, ובמקום לשלם לתובע שכר עבודה בתקופת השעייתו, פדתה את ימי החופשה שצבר, עד ליום 19.7.2015.
213. על כן, התובע זכאי לפדיון ימי החופשה שצבר עד חודש מאי 2015 של 35.55 ימים ובסך של 41,602 ₪ (1,240 ₪ * 35.55 ימים).
214. גם התשלומים ששולמו לתובע על חשבון "החופשה", החל מיום 19.7.2015 ואילך, ובהמשך הקיזוז שבוצע בתלוש שכר פברואר 2016, אינם כדין, נוכח המסקנה והתוצאה אליה הגענו.
215. על כן, הקיזוז בסך 66,811 ₪, שבוצע בתלוש פברואר 2016 – מבוטל.
הודעה מוקדמת
216. לטענת התובע, כעולה מתלוש שכר פברואר 2016, שולם לו בגין רכיב זה סך 27,270 ₪, אולם הוא קוזז לחלוטין ושלא כדין, כנגד יתרת חובה של ימי חופשה.
217. הנתבעת טענה כי ניכתה את תשלום חלף ההודעה המוקדמת מסכום החוב ומדובר בניכוי חוקי.
218. נוכח מסקנתנו והתוצאה אליה הגענו בדבר ביטול הקיזוז בתלוש שכר פברואר 2016, זכאי התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 27,270 ₪.
תשלום בונוס שנתי
219. אליבא דתובע, כעולה מתלוש שכר דצמבר 2015 (נ/89), שולם לו בגין רכיב זה 40,905 ₪, אולם הוא קוזז לחלוטין כנגד ניכויים בלתי מוסברים ו/או בלתי חוקיים, ועל כן, הלכה למעשה, לא שולם עבורו רכיב של בונוס שנתי, והוא זכאי לסך של 40,905 ₪.
220. הנתבעת טוענת כי במשכורת חודש דצמבר 2015 שילמה לתובע בונוס בשיעור 40,905 ₪ (ברוטו), עבור השנים 2011-2013, אולם ניכתה כדין באותו מועד מתשלום הבונוס את תשלומי החובה השונים לרשויות המס וכן חוב בגובה 18,591.27 ₪ בגין תשלומים והתחייבויות שוטפות של התובע עבור החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2015. לאחר ניכוי הסכומים האמורים, נותר התובע חייב לחברה סכום של 1,032.73 ₪.
221. במסגרת תצהירו של מר אלמוג, הובהר כי במועד תשלום הבונוס – דצמבר 2015, היה חייב התובע לחברה חוב בסך של 18,591.27 ₪ עבור החודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2015, בגין תשלומים והתחייבויות שוטפות של התובע, כדלקמן: מיסים, לרבות זקיפת שווי השימוש ברכב שהעמידה החברה לרשותו של התובע ובו הוא המשיך להחזיק ולהשתמש עד למועד סיום עבודתו; קופת ועד; מפרעה שניתנה לתובע מטעם החברה בחודשים אוקטובר 2015 ונובמבר 2015 עקב טעות; הלוואת מס; חיובי ליסינג; הלוואה לצרכים מיוחדים; ביטוח בריאות; דמי חבר קופה הדדית; מע"מ הלוואות + טלפון + ריבית חוב.
בנסיבות אלה, ניכתה החברה מסכום הבונוס את החוב האמור, כאשר מסכום הבונוס שנותר לאחר הניכוי, נוכו גם תשלומי החובה השונים לרשויות המס והתובע נותר חייב לחברה סכום בסך 1,032.73 ₪. מדובר בניכוי חוקי ומשכך יש לדחות את תביעת התובע לתשלום הבונוס (סעיף 21 לתצהיר מר אלמוג, נספח 90 לתצהירו).
222. במהלך חקירתו הנגדית, בישיבת ההוכחות מיום 16.9.2018, לא נשאל מר אלמוג כל שאלה בנוגע לנושא הבונוס ולגבי הגרסה שמסר במסגרת תצהירו.
223. נוכח האמור, משגרסת הנתבעת לעניין הניכויים שבוצעו בחודש דצמבר 2015 לא נסתרה, דין התביעה לתשלום בונוס שנתי – להידחות.
הפרשות לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות
224. לטענת התובע, במהלך החודשים יולי 2015 – פברואר 2016 לא הפרישה הנתבעת התשלומים הנדרשים לקרן פנסיה וקרן השתלמות ואף כשהפרישה בחודשים יולי-ספטמבר 2015, קיזזה זאת בחודש פברואר 2016.
לטענת התובע, הוא זכאי לתשלומים כדלקמן:
224.1 בגין הפרשות שלא בוצעו לקרן הפנסיה (רכיב תגמולים בלבד), התובע זכאי לסך של 13,088 ₪ (1,636 ₪ * 8 חודשים).
224.2 בגין הפרשות שלא בוצעו לקרן השתלמות, התובע זכאי לסך של 16,360 ₪ (2,045 ₪ * 8 חודשים).
225. עוד טען התובע, כי הנתבעת הפסיקה לבצע הפרשות בגין מרכיב הפיצויים, בתקופה שמאוקטובר 2015 עד פברואר 2016, ואף כשהפרישה בחודשים יולי-ספטמבר 2015, קיזזה זאת בתלוש חודש פברואר 2016, וכן לא ביצעה הפרשה בגין חודש ההודעה המוקדמת. התובע הפחית תביעתו במסגרת סיכומיו ודרש השלמת הפרשות הפיצויים (8.33% משכרו הקובע), בגין 9 חודשים (7/2012 – 2/2016 וחודש הודעה מוקדמת), בסך 20,444 ₪ (27,270 ₪ * 9 חודשים * 8.33%).
226. החברה טענה מנגד, כי בגין התקופה שמיום 19.7.2015 ועד 30.9.2015 ביצעה את כלל ההפקדות בגין רכיב פיצויי הפיטורים, רכיב הגמולים (חלק מעסיק) וקרן השתלמות. סכומים אלה לא קוזזו או נוכו משכרו של התובע, אמנם הסכומים הרלוונטיים הופיעו בשורת "ניכוי" בתלוש השכר, אך מדובר היה בניכוי רישומי בלבד והסכומים האמורים לא נוכו מהשכר.
227. באשר לתקופה שמחודש אוקטובר 2015 ועד לחודש מרץ 2016 (מועד סיום העסקת התובע), טענה החברה כי שעה שהוצאתו של התובע לחופשה היתה כדין, ומשעה שבעבור תקופה זו התובע אף אינו זכאי לשכר עבודה, הרי שהוא אינו זכאי לתנאים הנלווים לשכר העבודה. החברה שחררה לזכות התובע את מלוא הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה, והתובע לא היה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים במועד סיום עבודתו.
בנוסף, טענה הנתבעת כי אף השיבה לתובע את סכומי ההפקדות שביצעה על חשבון חלקו לרכיב התגמולים להסדר הפנסיוני וכן את סכומי ההפקדות שביצעה על חשבון לרכיב העובד בקרן ההשתלמות בגין התקופה שמיום 19.7.2015 עד 30.9.2015 ועד למועד ביצוע גמר החשבון במשכורת חודש פברואר 2016. סכומים אלה לא הושבו לחברה על ידי ההסדר הפנסיוני של התובע, ומכאן שמדובר בסכום נוסף המתווסף לחובו של התובע כלפי החברה. מדובר בסכום מצטבר בסך של 21,059 ₪, שיש לקזזו מכל סכום שייקבע כי התובע זכאי לו. עוד צויין כי התובע התעלם בסיכומיו מטענה זו, ולא בכדי.
228. במסגרת תצהירו של מר אלמוג, הובהרו טענות הנתבעת כמפורט לעיל, כעולה מסעיפים 16-20 לתצהירו.
במהלך חקירתו הנגדית, לא נשאל מר אלמוג דבר וחצי דבר לגבי הגרסה המפורטת שמסר לעניין התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, רכיב התגמולים וקרן השתלמות. גם במסגרת סיכומיו התעלם התובע מטענות הנתבעת ומעדותו של מר אלמוג.
229. נוכח האמור, ומשטענות הנתבעת לא נסתרו, הוכח שהסעד לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, הפרשי הפקדות לגמולים ולקרן השתלמות – דינו דחייה.
תשלום בעבור ימי מחלה
230. אליבא דתובע, הוא הציג לנתבעת אישור מחלה ממומחית ברפואה פנימית בגין 61 ימים לתקופה שמיום 21.5.2015 ועד 20.7.2015, אשר ניתן לו בעקבות שחרורו מאשפוז בבית החולים, כמו כן הציג לנתבעת סיכום בדיקה רפואית על ידי רופאה תעסוקתית, אשר אף היא המליצה על המשך בירור ועל חופשת מחלה עד ליום 20.7.2015 (מוצג ת/33 לתצהיר התובע).
גם רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת אשר בדק את התובע ביום 18.5.2015, קבע כי התובע סובל מבעיות רפואיות הנובעות מלחצים והמליץ על פרישה מעבודה על רקע רפואי (מוצג ת/34 לתצהיר התובע). טענות הנתבעת כי התובע התייצב לעבודה בזמן מחלה, ויש בדבר ללמד על מופרכות האישורים, חוטאת לאמת. התובע התייצב לעבודה למשך 6 ימים בלבד בתקופת ימי המחלה, וזאת מתוך תחושת אחריות.
התובע תבע סל שך 69,440 ₪ בגין 56 ימי מחלה.
231. הנתבעת טענה כי מדובר באישורי מחלה שניתנו לתובע באופן רטרואקטיבי והם בלתי קבילים, התובע התייצב לעבודתו בין הימים 21.5.2015 ועד ליום 1.6.2015 וקיבל שכר עבודה עבור ימים אלה.
בשתי שיחות שימוע שהתקיימו בימים 10 ו-25 ביוני 2015, לא העלה התובע כל טענה בדבר מחלתו.
הוכח כי אישורי המחלה נולדו לאחר התייצבותו אצל הרופא התעסוקתי של החברה ביום 20.5.2015, שקבע כי אין מניעה רפואית לחזרת התובע לעבודה. התנהלותו של התובע בכל הנוגע לסעד זה ואופן המצאת אישור המחלה לחברה, מעידה על חוסר אמינותו.
232. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, אנו סבורים כי לא ניתן לשלם לתובע כפל תשלומים בגין אותה תקופה. שעה שפסקנו לתובע תשלום שכר עבודה בגין התקופה שמיום 2.6.2015 ועד לסיום עבודתו, אין מקום לכפל תשלום בגין ימי מחלה שנפלו באותה תקופה. על כן התביעה לדמי מחלה – נדחית.
התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש
233. התובע טען כי התנהגות והתנהלות הנתבעת הן בזימונו לשימועים והניסיונות לפטר אותו, הן בחוסר הגיבוי לפגיעות מצד עובדי מחלקת ים ולהקנטות להן "זכה" מחלק מהכפיפים לו ובפרט מר דן גור, והן בשלילת זכותו לעבוד במשך למעלה מ-9 חודשים, על אף שהיה עובד הנתבעת באותה עת, הינה בלתי חוקית ובלתי מוסרית, והיא הסבה לתובע סבל רב ועגמת נפש רבה. בגין ראש נזק זה תבע התובע סך של 50,000 ₪.
234. מנגד, הנתבעת חזר וטענה כי סיום העסקתו של התובע נעשה כדין, בתום לב ומטעמים ענייניים ולגיטימיים הקשורים בכשלים חמורים ומובהקים בתפקודו המקצועי-ניהולי ובעקבות תקרית אלימה בה היה מעורב. אין כל קשר בין זימונו של התובע לשימועים (ובהמשך החלטה על סיום העסקתו) לבין "חשיפת שחיתויות".
235. בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עמו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם (דב"ע נג/3-114 מדינת ישראל – מצגר (פד"ע כו 563), ע"ע 360/99 כהן – מדינת ישראל, מיום 24.6.02 [פורסם בנבו], ע"ע 300185/98 רשות הנמלים והרכבות – קסל, מיום 31.12.03 [פורסם בנבו], ע"ע 480+611/05 בן עמי – פלונית מיום 8.7.08 [פורסם בנבו], ע"ע 456/06 אוניברסיטית תל אביב – אלישע, מיום 27.2.08 [פורסם בנבו], ע"ע 402/07 ניצנים בע"מ ואח' – חודאדי ואח', מיום 19.1.10) [פורסם בנבו].
236. כפי שפירטנו בהרחבה, במסגרת פסק הדין, מצאנו כי המניעים לזימון התובע לשימוע הראשון היו ענייניים, בשל תפקודו המקצועי והניהולי הלקוי, ובנסיבות העניין קבענו כי דין התביעה לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים – להידחות. מצאנו כי לאחר צו ההגנה הזמני מטעם המבקר, התנהלות התובע לא השתפרה ואף החמירה, והוא אף היה מעורב בתקרית בעלת אופי אלים – בגינה זומן לשיחת שימוע נוספת.
עוד קבענו כי שני הליכי השימוע בוצעו כדין וההחלטה על סיום העסקתו של התובע היתה ממניעים לגיטימיים וענייניים בלבד.
237. אשר לטענת התובע לפיה, כביכול הנהלת החברה לא נתנה לו גיבוי. טענה זו נסתרה בעדויות מטעם החברה ובחקירות. מהראיות עלה כי תפקיד ראש מחלקת ים הינו תפקיד ניהולי ומקצועי בעל מורכבות רבה, המטיל על כתפי הממלא אותו אחריות רבה ודורש רמת מומחיות ורמת ניהול גבוהה.
238. מהראיות והעדויות שהונחו בפנינו עלה כי בתחילת דרכו נתנה הנתבעת לתובע גיבוי מלא (עדות מר עובדיה כהן, פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 80, ש' 23-27). עניין זה עלה גם מעדויות התובע והעד מטעמו – מר סבג (פרוטוקול מיום 7.3.2017, עמ' 20, ש' 1-7; עמ' 45, ש' 14-16). אלא שבהמשך, לאור התנהלותו הלקויה וכשליו המקצועיים, נאלצה הנתבעת להסתייע בגורמים אחרים, על מנת לשמור על תפקודו המקצועי והבטיחותי של הנמל ושל מחלקת ים (פרוטוקול מיום 24.4.2018, עמ' 81, ש' 25-30).
239. גם אם התקבלה טענת התובע לעניין זכאותו לשכר בתקופה בה הושעה מעבודתו, לא מצאנו, בנסיבות העניין ונוכח כל המפורט לעיל, כי עניינו נופל בגדר אותם מקרים נדירים המצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש.
240. מכל המפורט לעיל, דין התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש – להידחות.
למען הסר ספק, נציין כי בכתב התביעה המקורי תבע התובע סך של 112,000 ₪ בעבור שלילת קורסים מקצועיים (סעיף 33.5 לכתב התביעה). במסגרת כתב התביעה המתוקן נמחק רכיב תביעה זה, ובמסגרת סיכומי התובע נזנח הרכיב הנ"ל, ועל כן דינו- דחייה.
התביעה שכנגד
241. במסגרת כתב התביעה שכנגד, טענה החברה, כי במועד סיום העסקתו נותר התובע חייב לחברה סכום של 32,419 ₪ בגין תשלומים שונים ששולמו לו ביתר, בעיקר במהלך התקופה שבה שהה בחופשה:
241.1 66,811.75 ₪ בגין תשלום ימי חופשה ביתר בגין הימים 19.7.2015 עד 30.9.2015, בהם שילמה החברה לתובע את ימי החופשה על חשבונה, וכן בגין 5.5 ימי חופשה שנצברו לתובע במהלך התקופה הנ"ל, בהם לא עבד;
241.2 17,030 ₪ בגין יתרת הלוואה שקיבל התובע מהקופה לעזרה הדדית של החברה;
241.3 3,786.75 ש"ח בגין החזר ביגוד ודמי הבראה ששולמו לתובע ביתר עבור התקופה שבין 19.7.2015 ועד 6.3.2016, התובע נדרש להשיב הכספים הנ"ל מהטעם ששהה בחופשה ולא התייצב לעבודה;
241.4 958 ₪ בגין יתרת הלוואת מס שקיבל התובע מהחברה באפריל 2015;
241.5 328.98 ₪ בגין ביטוח בריאות;
241.6 24.23 ₪ בגין החזר מס לחברה עבור תשלומי נטו שקיבל התובע במהלך עבודתו;
241.7 5,747 ₪ בגין יתרת חוב שנותר לתובע מחודש ינואר 2016, כפי שמופיע בתלוש שכר לחודש ינואר 2016.
242. לטענת החברה, מצירוף הסכומים לעיל, עולה כי התובע היה חייב לחברה סכום העומד על סך של 94,686.71 ₪, ממנו ניכתה החברה סך של 62,268.17 ₪ שהוא הסכום לו היה זכאי התובע במועד סיום עבודתו, ומכאן חובו של התובע לחברה עומד על סכום של 32,419 ₪.
243. עוד טענה החברה כי יש הורות לתובע להשיב לה 7,500 ₪ בגין הוצאות השבת הרכב שהעמידה לרשותו, לאחר סיום העסקתו ביום 6.3.2016, ובניגוד להוראות החברה, התובע נמנע מלהשיב לחברה את הרכב שהחברה העמידה לרשותו, התובע לא השיב לפניות טלפוניות, להודעת דוא"ל ולמסרון שנשלח לו בעניין על ידי החברה, ולמעשה התעלם התעלמות מוחלטת מבקשת החברה בעניין.
בנסיבות אלה, נאלצה החברה להשיב את הרכב באמצעות חברת "קל אוטו", לרבות כלל התשלומים הנובעים מכך:
סך של 3,000 ₪ בגין עלויות תפיסה ואיתור הרכב;
סך של 2,500 ₪ בגין עלויות גרירת רכבים חוסמים והוצאת הרכב מהחניון;
סך של 2,000 ₪ בגין שכפול והחלפת מנעולי הרכב ושינוי הקידוד בשטח.
244. מנגד, טען התובע (הנתבע שכנגד), לגבי יתרת חוב על סך 17,030 ₪ בגין הלוואה נטענת מקופת עזרה הדדית, כי זו לא הוכחה. החברה לא צירפה כל אישור על העברת ההלוואה הנטענת לתובע ו/או אישור התובע על קבלתה, או על הסכמתו לביצוע ניכויים בגינה. מעבר לכך, לא צורף כל לוח סילוקין לגבי יתרת ההלוואה הנטענת. כך גם לגבי הלוואה אחרת לצרכים מיוחדים על סך 45,000 ₪ קרן משנת 2011, והלוואת מס על סך 5,748 ₪ מאפריל 2015, ואשר התובע אישר את קבלתן, בהתאם לעדות התובע (סעיף 37 לתצהירו), לא נותר כל חוב בעניינן. גם לגבי הלוואות אלו, לא צורף על ידי החברה כל לוח סילוקין אשר יסביר מדוע קיים חוב, מה גובהו וכמה שולם על חשבון. אם היה חוב כלשהו לרבות בגין הלוואות נטענות, הרי שהיה מקוזז מהתשלומים ששולמו לתובע בכל התקופה מהמועד הנטען ליצירתו ועד לפיטוריו.
טענות לחוב בגין החזר דמי הבראה וביגוד, אין בהן דבר ולא הוכחו. הטענה כי תשלומים אלו משולמים מראש, מופרכת כשלעצמה. מאחר והתובע היה עובד עד 3/2016, הוא זכאי לכל התשלומים.
כך גם הטענות לחוב בגין ביטוח בריאות, החזר מס, זקיפת שכר, ניכויי מיסים והתחייבויות שונות, הינן מופרכות ולא הוכחו. המדובר במניפולציות חשבונאיות של החברה, אשר עשתה בתלושי השכר של התובע כרצונה.
הכרעה
245. החברה טוענת כי התובע נותר חייב לה סך של 32,419 ₪, שכן מהסכומים המפורטים עולה כי התובע נותר חייב לחברה סכום העומד על סך של 94,686.71 ₪, ממנו ניכתה החברה סך של 62,268 ₪ שהוא הסכום לו היה זכאי התובע.
246. כפי שקבענו לעיל, התשלומים ששולמו לתובע על חשבון "חופשה", החל מיום 19.7.2015 ואילך, ובהמשך הקיזוז שבוצע בתלוש שכר פברואר 2016, אינם כדין. על כן, אין מקום לקבל את התביעה לתשלום ימי חופשה ביתר בסך 66,811.75 ₪.
247. אשר לתביעה בסך 17,030 ₪ בגין יתרת הלוואה שקיבל התובע מהקופה לעזרה הדדית של החברה, כעולה מתצהירו של מר אלמוג (סעיף 10.2 לתצהירו) ונספחים 80 ו-89 שצורפו לתצהירו, אשר לא נסתרו במהלך חקירתו הנגדית, מדובר בהלוואה שניתנה לתובע בחודש יולי 2011, והחזרה נפרש על פני 72 חודשים, כאשר ההחזר החודשי עמד על 1,002 ₪. החברה הוכיחה קבלת הלוואה זו וההחזר הנדרש, כעולה ממסמכי בקשת ההלוואה ותלושי המשכורת של התובע בהם מופיע החזר ההלוואה האמור מידי חודש בחודשו, וכן גובה יתרת החוב (סמל 772). בנסיבות אלה, משלא סתר התובע את תצהיר עדותו של מר אלמוג והראיות שצורפו לתצהירו, אין לקבל את ניסיון התובע להתכחש להלוואה. אשר על כן, אנו קובעים כי על התובע לשלם לחברה את יתרת ההלוואה בסך 17,030 ₪.
248. בהתייחס לתביעה בסך 3,786.75 ₪ בגין החזר ביגוד ודמי הבראה, שעה שקבענו כי התובע היה זכאי לקבל שכר עבודה בתקופה שבין 19.7.2015 ועד 6.3.2016, ולא פדיון חופשה, אין לקבל את טענת החברה, ודין התביעה הנ"ל להידחות.
249. אשר ליתרת הסכומים הנתבעים, התובע לא חקר את מר אלמוג בנוגע לאותם סכומים (958 ₪ - יתרת הלוואת מס אפריל 2015; 328.98 ₪ - ביטוח בריאות; 24.23 ₪ - החזר מס לחברה), כך שהתביעה ברכיבים אלה לא נסתרה.
התביעה בסך 5,747 ₪ בגין יתרת חוב שנותר לתובע מחודש ינואר 2016, כפי שמופיע בתלוש שכר ינואר 2016, לא נסתרה.
מר אלמוג פירט במסגרת סעיפים 10.4 ו-10.7.4 לתצהירו את יתרת החוב וכן צורפו נספחים 84-86 לתצהירו, אולם לא נחקר על כך במסגרת עדותו בבית הדין.
250. החברה הוכיחה את תביעתה על סך 7,500 ₪ שעניינה החזר הוצאות השבת הרכב שהעמידה לרשות התובע.
החברה הוכיחה כי לאחר סיום העסקתו של התובע ביום 6.3.2016, ובניגוד להוראותיה, התובע נמנע מלהשיב לחברה את הרכב שהחברה העמידה לרשותו לצורך מילוי תפקידו (נספח 61 לתצהיר מר אלמוג). כעולה מעדותו של מר אלמוג, אשר לא נסתרה, עלה כי התובע התעלם התעלמות מוחלטת מכל פניות ובקשות החברה בעניין השבת הרכב (פרוטוקול מיום 16.9.2018, עמ' 98, ש' 15-19, נספח 73 לתצהיר מר אלמוג).
251. מהראיות שצירפה החברה עלה כי נאלצה להשיב את הרכב באמצעות חברת "קל אוטו", לרבות כלל התשלומים הנובעים מכך (תפיסה ואיתור הרכב, גרירת רכבים חוסמים והוצאת הרכב מהחניון ושכפול והחלפת מנעולי הרכב), בסכום כולל של 7,500 ₪ (נספחים 74-75 לתצהיר מר אלמוג).
252. במסגרת סיכומיו, לא התייחס התובע כלל לטענות החברה בקשר לחוב שנותר חייב לה בעניין השבת הרכב. על כן, מצאנו לקבל את תביעת החברה בסך 7,500 ₪ בגין הוצאות השבת הרכב שהעמידה לרשות התובע.
253. נוכח קביעותינו כמפורט לעיל, התובע נותר חייב לחברה סך של 31,589 ₪.
254. משפסקנו לזכות התובע סך של 27,270 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת, אזי התובע היה זכאי במועד סיום עבודתו לסך של 34,998 ₪ (9,604 ₪ החזרי מס הכנסה וביטוח לאומי + 5,911 ₪ בגין תשלומים לקופת גמל + 19,483 ₪ החזר דמי חבר מהקופה לעזרה הדדית, ס' 11 לתצהיר מר אלמוג).
255. משהסכום לו היה זכאי התובע במועד סיום עבודתו – 34,998 ₪, גבוה מסכום החוב של התובע בסיום עבודתו – 31,589 ₪, אזי דין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר
256. תביעת התובע התקבלה באופן חלקי.
257. על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הסכומים כדלהלן:
257.1 סך של 250,884 ₪ בגין שכר עבודה.
257.2 סך של 41,602 ₪ בגין פדיון חופשה.
257.3 סך של 27,270 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (15.9.2016), ועד למועד התשלום המלא בפועל.
258. יתר רכיבי התביעה – דינם להידחות.
259. התביעה שכנגד שהגישה החברה – נדחית.
260. נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובע בגין הוצאות משפט סך של 25,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.
261. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.