בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 32033-09-18 קפוא-זן תעשיות מזון בע"מ נ' סעדון ואח'
לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא סיגל רסלר-זכאי
התובעת:
קפוא-זן תעשיות מזון בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד צפריר פז
נגד
הנתבעים:
1.יוסי סעדון – ניתן פסק דין
2.וינטג' שי אנטרפרייז בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד טליה שנברגר
3.שטיפת הכוכבים בע"מ ו/או אליהו סעדון
באמצעות ב"כ עו"ד חיים סודקביץ
4.שי עמר
באמצעות ב"כ עו"ד טליה שנברגר
פסק דין
לפני תביעה כספית וחוזית במסגרתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך של 459,008 ₪ מכוח הסכם, אשר בהתאם לנטען, נחתם בין הצדדים בקשר עם מכונות לשטיפת אופנועים "בייק ספא" (להלן: "המכונות"). הפיצוי המבוקש הינו בגין חלקה הנטען של התובעת ברווחי הפעלת המכונות, לרבות פיצוי בגין הנזק שנגרם למכונות. החלטתי לדחות את התביעה.
רקע
1. ביום 11.08.2016 הגישה התובעת המרצת פתיחה (ה"פ 30526-08-16) ובקשה לסעד זמני, להורות לנתבעים 1-3 להחזיר לתובעת את המכונות שנמסרו להם. עוד, התבקש צו למתן חשבונות, להצגת כל חשבונות העסק של הנתבעים, הכולל את מלוא הנהלת החשבונות בכל הנוגע לשימוש במכונות. (להלן: "המרצת הפתיחה")
2. ביום 17.08.2016 התקיים דיון בפני כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט, אליו התייצב נתבע 1, על דעת כל המשיבים. בדיון ניתן תוקף להסכמת הצדדים לכניסת התובעת לחצרי הנתבעים לשם לקיחת המכונות.
3. ביום 12.12.2016 ניתן פסק דין, בהעדר הגנה למתן חשבונות - להצגת חשבונות, דו"ח מבוקר על ידי רו"ח, ותיעוד למלוא הכנסות הנתבעים, בגין השימוש והתפעול של המכונות מושא התובענה (להלן: "פסק הדין"). בקשה לביטול פסק הדין נדחתה.
4. בתובענה שלפני, ניתן על ידי כבוד הרשם יוחנן גבאי, ביום 18.12.2018 פסק דין בהעדר הגנה, נגד נתבע 1. ביום 21.03.2019 תוקן כתב התביעה, באופן שלשמה של נתבעת 3 –הוסף "ע"י מר סעדון אליהו" . יובהר כי התובעת ביקשה שלא להגיש כתב תביעה מתוקן.
5. דיון הוכחות התקיים ביום 15.06.2020, במסגרתו נחקר מומחה התובעת מר ינון שטרית, מנהל התובעת - מר אבישי שמש, מומחה הנתבעים רו"ח יאיר שפירא, נתבע 4 – מר שי עמר, מר שמואל עמר ונתבע 3 - מר אליהו סעדון.
(ציטוטים הינם מפרוטוקול דיון זה, ככל שלא צוין אחרת.)
הסוגיות בהן עלי להכריע הן מה נפקות ההסכם שנחתם ביום 29.07.2015 (להלן: "ההסכם") בין התובעת לנתבע 1, מכוחו נתבע הפיצוי, את מי מהנתבעים ההסכם מחייב והאם הוכח שיעור הפיצוי הנתבע.
ההסכם - הצדדים להסכם
6. כאמור, ביום 29.07.2015 נחתם הסכם בין התובעת לבין נתבע 1, לפיו מסרה לו התובעת במקום עסקם של נתבעים 2 ו- 4 ברחוב הרצל 93 בתל-אביב וכן במקום עסקו של נתבע 3 בתחנת דלק מסובים, שלוש מכונות לניקוי אופנועים לצורך פיילוט ניסיוני ולמשך שלושה חודשים. שתי מכונות במקום עסקם של נתבעים 2 ו- 4 ומכונה אחת במקום עסקו של נתבע 3. (להלן: "ההסכם"). עוד, במעמד החתימה על ההסכם נחתם על ידי נתבע 1, שטר חוב ובו התחייבות על סך 450,000 ₪ לתשלום פיצוי, במקרה של הפרת ההסכם וכבטוחה לכל תשלום אשר יגיע לתובעת על פי ההסכם (להלן: "שטר החוב").
השאלה הראשונה בה אכריע היא - האם חתימתו של נתבע 1 על ההסכם נעשתה בשם יתר הנתבעים ?
7. לטענת התובעת, נתבע 1 הטעה אותה, עת התחייב בחתימתו על ההסכם באופן אישי וכן חתם בשם אישיות משפטית שאינה קיימת – "שטיפת הכוכבים" (ס' 33). עוד, אחריות נתבע 1 כלפי התובעת לפיצוי בגין נזקיה והפסדיה עולה גם מחתימתו על שטר חוב ומסירתו לידי התובעת. נטען, כי נתבע 1, חייב בחתימתו את הנתבעים כולם מאחר והינם שותפים. זאת, גם אם שמם של הנתבעים אינו מופיע או מצוין בהסכם. נטען, כי יש לחייב גם את נתבע 4, בחבות אישית לחוב ולפיצוי המגיע לתובעת מכוח היותו מנהל נתבעת 2. יש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל את מלוא האחריות עליו וזאת בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999.
8. בכתבי ההגנה, נטען כי בין התובעת לנתבעים 2-4 לא נחתם הסכם הנוגע למכונות, הפעלתן או רווחים בקשר עם הפעלתן. נטען כי, על ההסכם ושטר החוב נודע לנתבעים רק לאחר שניתן פסק דין למתן חשבונות. כך, גם לגבי ההסכמה המאפשרת לתובעת להיכנס לחצרים לשם לקיחת המכונות. בנוסף, נטען כי אין יריבות בין התובעת לנתבעים ולפיכך אין כל עילה להרמת מסך ההתאגדות נגדם. נטען, כי נתבעים 2 ו- 4 אינם שותפים של נתבעים 1 ו- 3 הקשר העסקי בין נתבע 1 לנתבע 4 הינה צורת שיתוף שאינה קשרי שותפות וזאת בהתאם לסעיף 2 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה-1975 (להלן: "הפקודה"). הקשר בין נתבע 1 לנתבעים 2 ו- 4 מסתכם בכך שנתבעים 2 ו- 4 שכרו את מקום עסקם מאת נתבע 1 ומר שגיא נימני.
9. מנהל התובעת, מר אבישי שמש, טען בתצהירו, כי את המשא ומתן ניהל מול נתבע 1 בלבד, אשר חתם גם על שטר החוב. עוד הוסיף, כי בהתאם להחלטות ופסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה, לנתבע 1 זכויות שליטה בנתבעים 2-3 שעשו שימוש במכונות. נתבע 1 הטעה אותו כשמסר לו את שם הנתבעת 3 "שטיפת הכוכבים בע"מ" כמי שמתפעלת את עסק מכונות השטיפה וכמי שתהא מחויבת כלפי התובעת בהתאם להסכם ואף חתם בשמה. לטענתו, "מבירור שערכתי לאחר (הדגשה שלי – ס.ר.ז.) שהחוזה הופר ע"י הנתבע 1 ומי מטעמו, התברר לי כי אין המדובר באישיות משפטית או בחברה בע"מ הרשומה כדין ברשם החברות וכי עסקינן בשם עסק בלבד בבעלות מר אליהו סעדון ת.ז. xxxxxxxxxxובשותפות שלו עם הנתבע 1 או מי מהנתבעים האחרים" (פס' 8 לתצהיר). עוד ציין, כי במסגרת המרצת הפתיחה, גילה כי גם מר שי עמר - נתבע 4, קשור עם נתבע 1 בקשרי שותפות לצורך הפעלת המכונות וחלוקת רווחים.
בחקירתו הנגדית, הודה כי נתבעים 2 ו- 4 לא חתומים עימו על הסכם כלשהו "בשלב זה אני לא יודע מי זה הנתבעים 2 ו- 4 אני יודע על הסכם שסגרתי ואני יודע שיש להם שותפויות ביניהם ... יש לי הסכם מול יוסי סעדון ... לשאלת בית המשפט: גם לא מול יוסי סעדון, אלא מול שטיפת הכוכבים? משיב: כן" ( ע' 28 ש' 1-23). כשהתבקש להתייחס למעורבותו של נתבע 3 ולשאלה מדוע לא התייחס לנתבע 3 בתצהירו השיב "מבחינתי, יוסי סעדון, אלי סעדון ושי עמר ושגיא נמני הם גוף אחד. לא יודע מה השותפות ביניהם" (ע' 33 ש' 27-28). לבסוף הודה, כי מעת החתימה על ההסכם ועד היום, לא בדק האם קיימת חברה בשם "שטיפת הכוכבים בע"מ" והבהיר כי חתם על ההסכם מול אדם שנראה רציני ומכובד ולכן לא מצא צורך לבדוק מי הוא.
10. מתצהיר עדותו הראשית של מר שי עמר עולה כי נתבעת 2 שכרה את מקום עסקה ברחוב הרצל 93 ת"א, מנתבע 1 ובן דודו של נתבע 4 – מר שגיא נמני. נתבע 1 עדכן אותו כי ההסדר לשימוש במכונות הינו עם מר שמש, בנו של הבעלים של המכונות, וכי מטרת הצבת המכונות הינה חלק מפיילוט, שמטרתו למכור את המכונות או זכיינות להפעלתן. ככל שיהיה ביקוש למכונות בעקבות הצבתן כ"חלון ראווה" בעסקה של נתבעת 2, יחלקו הצדדים ברווחים מכל עסקת מכירה או זיכיון.
בחקירתו הנגדית העיד, כי עד החלטות בית המשפט במסגרת המרצת הפתיחה, לא ידע על ההסכם. לטענתו, נתבע 1 ומר נימני שיפצו את המושכר בהרצל 93 ת"א ובעת שנתבעת 2 נכנסה אליו המכונות כבר הוצבו במושכר. נתבע 4 הודה בחקירתו הנגדית בקיומה של שותפות בינו לבין נתבע 1 ומר נימני באמצעות נתבעת 2. שותפות שהושתתה על "הסכם בעלפה" לפיו, הוא- נתבע 4, ינהל את העסק והרווחים יחולקו "שווה בשווה". (ע' 54 ש' 14-25). לטענתו, אין המדובר ב"שותפות רשמית" אלא הסכם בעלפה לחלוקת רווחים בין הצדדים "כי לא היתה שותפות בגדר של שותפות. היה הסכם בעלפה... הנתבעת 2 ניהלה את העסק. היה הסכם בעלפה שבמידה ויהיו רווחים תהיה חלוקה". (ע' 56 ש' 22-27).
11. מר שמואל עמר, אביו של נתבע 4, העיד כי ליווה את בנו בתהליך הקמת ותפעול נתבעת 2 ולא היה מעורב בעסקיה. לטענתו, הוא ובנו לא ידעו על ההסכם ושטר החוב והוסיף, כי המכונות הוצבו בעסק טרם כניסת נתבעת 2 למושכר. נתבע 1 הסביר להם כי המכונות הוצבו במושכר בניסיון למכור אותן או זיכיון להפעלתן. ככל שיהיה ביקוש מהצבתן "כחלון ראווה" בעסקה של נתבעת 2 יחלקו הצדדים ברווחים ממכירתן.
12. בסיכומיהם טענו נתבעים 2 ו- 4 כי גם אם, היתה קיימת שותפות עם נתבע 1 הרי שהיא לא יצאה לפועל "עת נתבע 1 נעלם מהעסק של נתבעת 2 מייד עם תחילת הפעילות (ינואר 2016)" (ס' 4 לסיכומים).
13. נתבע 3, מר אליהו סעדון, בעליה של "שטיפת הכוכבים" בתחנת מסובים, טען בתצהיר עדותו הראשית כי מעולם לא כרת הסכם עם התובעת, לא ניהל עמה משא ומתן ולא נפגש עם מי מטעמה. לטענתו, במחצית השניה של שנת 2015 הציב נתבע 1, מכונה לשטיפת אופנועים, בסמוך למתקן השטיפה שבבעלותו. להבנתו וכפי שמסר לו נתבע 1, המדובר היה בתקופת ניסיון לפי תיאום של נתבע 1 עם "צד שלישי".
בחקירתו הנגדית העיד, כי עד שצורף כנתבע לתביעה דנן לא ידע דבר אודות ההסכם. והוסיף כי יום לפני הגעת המכונה, סיפר לו נתבע 1 על פיילוט לתקופה של חודשיים- שלושה במסגרתו הוא אינו מתחייב לדבר פרט לחלוקה ברווחים ככל שיהיו. בסיכומיו הוסיף, כי אין בעובדה שנתן הסכמתו לנתבע 1 להציב המכונה בסמוך לעסקו כדי לחייבו בהוראות הסכם אשר לא ידע אודותיו ולא היה צד לו.
דיון והכרעה
14. כאמור ההסכם שכותרתו "הסכם להעמדת מכונת שטיפת אופנועים" נחתם ביום 29.7.15 בין קפוא זן תעשיות מזון בע"מ ח.פ. 512423948 לבין תחנת שטיפת הכוכבים בע"מ ח.פ. 53646105. על ההסכם חתום נתבע 1 בלבד בציון מספר תעודת הזהות שלו. מן הראיות והעדויות שוכנעתי כי בין נתבע 1 לנתבעים 2 ו- 4 היתה קיימת שותפות. לכן, אני קובעת כי בחתימתו חייב נתבע 1 את שותפיו – נתבעים 2 ו- 4. מאידך, בין נתבעים 1 ו- 3 לא הוכחה שותפות ואין בעובדה שהם בני משפחה כדי לאפשר לנתבע 1, להתחייב בשמו של נתבע 3.
נתבע 1 חייב את נתבעים 2 ו- 4 בהסכם עם התובעת. התובעת רשאית לתבוע נזקיה, ככל שיוכחו, מהם. זאת, בשונה מנתבע 3 אשר אינו צד להסכם ואינו מחויב עלפי תנאיו. בנוסף, לגבי נתבע 3 לא הוכח כי עשה שימוש כלשהוא במכונה ולכן גם דין התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט נגדו להדחות.
לנתבעים 2 ו- 4
15. הלכה היא כי מטרתה העיקרית של השותפות היא ניהול עסק יחד לשם הפקת רווחים. עוד, על מנת לקבוע האם בין נתבע 1 ונתבעים 2 ו- 4 התקיימה שותפות, יש לבחון אם היתה להם כוונה להיות שותפים, אם הצדדים הוצגו לציבור כשותפים, האם היתה השתתפות בנכסים ובחזקה של העסק, האם הוכחה הזכות השווה שלהם לנהל את העסק, לחייב זה את זה בענייני העסק, השתתפות הצדדים ברווחי העסק ומשכם של היחסים בין הצדדים. (ר' ת"א (חי') 1099-01-10 כהן ואח' נ' דומיין ואח' (19.08.13)).
16. מן הראיות והעדויות עולה כי נתבעים 2 ו- 4 היו מודעים להסכמה והרשאה שנתן נתבע 1 לתובעת, להצבת מכונות השטיפה במקום עסקם, לצורך פיילוט ולבחינת אפשרות למכירתן. מתצהירו ועדותו של נתבע 4 עולה כי פעילות נתבעת 2 החלה לאחר הצבת המכונות במקום עסקה של נתבעת 2. דהיינו, נתבע 4 היה מודע להימצאותן של המכונות במקום, הפעיל אותן, עשה בהן שימוש, קיבל הכנסות לעסקו בעקבות השימוש ואף שקל לרכוש אותן. בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, העיד נתבע 4 כי בינו לבין נתבע 1 ומר נמני שררה שותפות, גם אם המדובר בשותפות בעל-פה, הכוללת הסכמה לחלוקת רווחים, ככל שיהיו. זאת, תוך הסכמה והבנה כי נתבע 1 ומר נמני השקיעו במושכר והכינו אותו לכניסת נתבעת 2 והפעלת העסק הלכה למעשה באמצעותו.
"מה היה הסכם השותפות הזו?
ת. די פשוט. שאני אנהל את העסק, אני אהיה במקום. כאשר יוסף סעדון ושגיא נמני יעזרו עד כמה שצריך בפעילות העסק למרות העובדה שהנתבע 1 לא נתן את חלקו וכאשר,
...
"היה לך הסכם שותפות בעל פה?
ת. יש מס' סוגים של שותפות שקיימים. הנתבעת 2 ניהלה את העסק. היה הסכם בעל פה שבמידה ויהיו רווחים, תהיה חלוקה." (ע' 54 ש' 14-16; ע' 56 ש' 25-28).
17. עמדה זו באה לידי ביטוי גם בפרוטוקול הדיון (בהמרצת הפתיחה) מיום 19.04.2019 שם נחקר נתבע 4 ליחסיו עם נתבע 1 ומר נימני:-
"הסכמתם לגבי חלוקה בהכנסות אתה וסעדון?
ת. שני שליש סעדון ושגיא. אני שליש.
ש. במסגרת החלוקה של ההכנסות, מן הסתם בין היתר, מדובר בהכנסות של תפעול המכונות.
ת. אכן כן.
ש. אתה אומר שלמעשה ההסכם הבסיסי עם אבישי.
ת. לגבי המכונות, כן.
ש. אני מבין שיש לך הסכמה עם סעדון לגבי רווחים של המכונות, בין היתר.
ת. כן."
(שם, ע' 9 ש' 2-10)
18. כך, גם בתצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של נתבע 4:-
"ש. מה היה הסכם השותפות הזו?
ת. די פשוט. שאני אנהל את העסק, אני אהיה במקום. כאשר יוסף סעדון ושגיא נמני יעזרו כמה שצריך בפעילות העסק ... ואנחנו נתחלק שווה בשווה ברווחים במידה ויהיו יחד עם השיפוץ שסעדון ונמני עשו במקום"
(ע' 54 ש' 14-25).
לפיכך, מהאמור לעיל, אני קובעת כי בין נתבע 1 לנתבעים 2 ו- 4 התקיימה שותפות.
19. בהתאם לסעיף 14 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, יש לראות בכל שותף כשלוח של השותפות, כך שפעולותיו מחייבות את השותפות ושותפיו. על כן, במועד פעילותה של השותפות, למעט אם הוגבלה הרשאתם של השותפים או נדרשת חתימתם המשותפת, בכוחו של שותף בודד לחייב את השותפות בעצם התקשרותו בהסכם. ודוק, כי פעולות השותף מחייבות את השותפות ואת השותפים "כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות" (ר' ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל (4.3.92)). במקרה שלפני, חתימתו של נתבע 1 על ההסכם בדבר הצבת והפעלת מכונות השטיפה הינה חלק מפעילותה האינטגרלית, הרגילה והשוטפת של השותפות להפעלת מכון לשטיפת מכוניות ואופנועים. זאת כפי שניתן לראות בין השאר, מחקירתו הנגדית של נתבע 4 במסגרת המרצת הפתיחה:-
"לא היה שום עסק עם סעדון לפני כן?
ת. אף פעם לא. רק לגבי רחוב הרצל 93, טיפולים קוסמטיים לאופנועים. אופי העסק היה שיפור צורה לאופנועים מבחינת טיפולים קוסמטיים, פוליש, וקס וגם שטיפה.
ש. השימוש במכונות היה חלק מהעסק שלך עם סעדון?
ת. השימוש במכונות היה חלק מהעסק, אך השימוש במכונות עצמן היה בהסכם ביני לבין אבישי ולא הסכם קונקרטי. דו שיח. הייתי שותף עם סעדון עד אוגוסט 2016 בהפעלת המקום ברחוב הרצל 93' "ביי קר אנד ספא". סעדון בנה את המקום, כאשר הגעתי למקום פגשתי את אבישי"
(שם, ע' 7 ש' 31-33; ע' 8 ש' 1-4).
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת הרימה נטל ההוכחה הנדרש על מנת לבסס טענתה לפיה בין הנתבע 1 לנתבעים 2 ו- 4 התקיימה שותפות מכוחה חתם נתבע 1 על ההסכם ומתוקף כך חייב גם את שותפיו.
לנתבע 3
20. לא הוכח כי בין נתבע 1 ונתבע 3 התקיימה שותפות. נתבע 3 העיד כי נתבע 1 הודיע לו על הגעת המכונה לעסקו והוא אישר הצבתה "סמוך" למקום העסק. ואולם, טענת התובעת כי קיימת שותפות עסקית בין נתבע 1 ונתבע 3 הקושרת אותם זה עם זה והמחייבת אותם ביחד ולחוד, בהסכם לא הוכחה ואף נסתרה.
21. הגם שבין נתבע 1 ונתבע 3 שוררים קשרי משפחה, אין בהם להוכיח כי לנתבע 1 זכויות בעסקו של נתבע 3 או כי יש באפשרותו לחייב נתבע 3 בחתימתו על ההסכם. איני מקבלת טענת התובעת בסיכומיה (פס' 25-27), כי בעת שנתבע 3 נתן הסכמתו להצבת המכונה סמוך לעסקו על בסיס חלוקת רווחים, ככל שיהיו מהפעלתה מהווה הסכמה לחיובו על פי ההסכם ומכוח חתימת הנתבע 1.
22. בשונה מההתנהלות המתוארת בין נתבע 1 לנתבעים 2 ו-4, לקיומה של שותפות עסקית, עובר לחתימה על ההסכם ובלי קשר להצבת המכונות, אשר היו נלוות וקשורות להכנת המושכר, הפעלת העסק והשותפות. נתבע 3 ונתבע 1 לא היו שותפים בעסקו של נתבע 3. נתבע 1 לא עבד בעסקו של נתבע 3יתרה מכך, נתבע 1 ביקש את הסכמתו של נתבע 3 להצבת המכונה וזו נתנה על בסיס של חלוקה ברווחי המכונה ככל שיהיו.
23. זאת ועוד, כתב התביעה אינו מפרט כל טענה או עילה נגד נתבע 3, אשר צורף כצד להליך בשלב מאוחר יותר. בכתב התביעה מודה התובעת שלא קיימת אישיות משפטית בשם "שטיפת הכוכבים בע"מ" ולטענתה הוטעתה על ידי נתבע 1 בעניין זה. עוד, בתצהירו וכן בחקירתו הנגדית הודה מר שמש כי לא ערך בדיקת נאותות טרם החתימה על ההסכם עם נתבע 1 ואף לא בדק רישומה מול רשם החברות. ולבסוף התובעת גם לא הציגה כל ראיה להפעלת המכונה על ידי נתבע 3, אשר מכוחה ניתן לקשור אותו להסכם או לשימוש במכונה כאמור.
לסיכום, אני קובעת כי בחתימת נתבע 1 על ההסכם יש כדי לחייב נתבעים 2 ו- 4 אשר כאמור היו שותפים בהפעלת עסקה של נתבעת 2 ברחוב הרצל 93 תל-אביב. ואולם, באשר לנתבע 3, אין בחתימת הנתבע 1 כדי לחייב הנתבע 3 אשר לא היה שותף בשותפות עם הנתבע 1 ואינו מחויב מכוח חתימתו של האחרון על ההסכם.
תוקפו של ההסכם
24. לטענת הנתבעים, ההסכם עליו מושתתת התביעה פקע. נטען כי ההסכם היה מוגבל בזמן. הצדדים הסכימו על ביצוע פיילוט לשלושה חודשים בלבד מיום 29.07.2015 ועד 31.10.2015 ללא שנכללה בהסכם אפשרות להארכתו. התובעת בכוונה השאירה את המכונות במקום עסקה של נתבעת 2 על אף שיכלה לקחת אותן בסיומו של ההסכם. התובעת אשר בחרה להשאיר המכונות מעבר לתקופה הקבועה בהסכם עשתה זאת מרצונה החופשי וללא דרישה מהנתבעים.
25. בתצהיר עדותו הראשית מודה מר שמש כי משך הפיילוט בהסכם הינו חודשיים בלבד (ס' 12 לתצהיר). יוער, כי עמדה זו אינה תואמת את התאריכים הרשומים בהסכם והמסתכמים לתקופה של כשלושה חודשים. ברם לטענתו, בחלוף הפיילוט, ניסו הצדדים להגיע למתווה לרכישת המכונות, בשיחות טלפון ומסרונים תוך שהם נושאים ונותנים לתנאי ההסדר. (ס' 23 לתצהיר) בחקירתו הנגדית ולשאלת בית המשפט השיב כי ההסכם הוארך מעבר לתקופת הפיילוט במסגרת המשא ומתן שניהל עם נתבע 1, נתבע 4 ושגיא נימני. "ש. לא נחתם שום דבר? ת. לא. אבל סיכמנו שממשיכים את הפעילות". (ע' 29 ש' 18-22).
טענה זו, לא נטענה בכתבי הטענות, אני מקבלת את עמדת הנתבעים 2 ו-4 בסיכומים (סעיף 18) כי המדובר בהרחבת חזית. בנסיבות אלו אני קובעת כי ההסכם בין הצדדים להפעלת המכונות ולחלוקת רווחים בתקופת הפיילוט הסתיים במועד הנקוב בו.
התביעה לפיצוי בגין מחצית מהרווחים, נזקים, עשיית עושר וטענת הקיזוז
26. בסעיף 10 להסכם נקבע כי "כל ההכנסות יתחלקו שווה בשווה בין הצדדים, 50% לקפוא-זן תעשיות מזון בע"מ ו- 50% לתחנת שטיפת הכוכבים." זאת ועוד, יובהר כבר עתה, כי הטענה לעשיית עושר ולא במשפט אינה הרחבת חזית אסורה. התובעת טענה לכך בסעיפים 29, 38, 53 ו- 54 לכתב התביעה ולפיכך אני מוצאת כי יש לדון גם בטענה זו כפי שיפורט להלן.
27. בסעיף 9 להסכם נקבע כי "בתחילת כל חודש קלנדרי (עד 10 לחודש), יוצג לקפוא-זן דוח מפורט על בסיס מונה שיותקן במכונה לגבי כמות השטיפות שבוצעו בפירוט יומי, המתייחס לחודש הקודם." לטענת התובעת, כתוצאה מהשימוש במכונות, השיאו הנתבעים רווחים שהוערכו במאות אלפי שקלים. נטען כי בגין ראש נזק זה זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן הכנסות בשיעור של 318,060 ₪. בנוסף נטען, כי למכונות נגרמו נזקים הנאמדים בסך של 35,098 ₪.
28. מר שמש, בתצהיר עדותו הראשית, טען כי בבדיקה שערך התגלה כי המכונות הופעלו במקום עסקה של נתבעת 2 וכן כי נתבעת 2 גבתה תשלום בגין השירות. לראיה הציג חשבונית מס-קבלה: 1101707 מיום 27.06.2016 בגין שטיפה עבור אופנוע על סך 30 ₪ (כולל מע"מ) (נספח ג' לכתב התביעה). עוד, הפנה לפרוטוקול דיון מיום 14.03.2019 בו הודה נתבע 4 כי היו לו הכנסות מהפעלת המכונות וכי המכונות היו תקינות דיין על מנת להפעילן (שם, ע' 5 ש' 3-4, 14-19). לטענתו, אין בדו"חות הכספיים שנמסרו על ידי הנתבעות, כדי לשקף נאמנה את רווחי הנתבעים, הלכה למעשה מתפעול המכונות. עוד, בחקירתו הנגדית העיד כי עמד מחוץ לעסק נתבעת 2 מספר שעות וראה אופנועים נכנסים לשטיפה והוסיף, כי לראיה יש בידיו תמונות, אותן לא הציג וכי ברשותו חשבונית בודדת שצירף לכתב התביעה. מר שמש הודה כי לא ערך את אותה בדיקה בקשר עם הפעלת המכונה אשר עמדה בעסק של נתבע 3.
29. למצב המכונות פירט כי נרכשו על ידי התובעת בשנת 2011. שתי מכונות היו באחסון ומכונה שלישית שימשה לצורך "פיילוטים", בשני אתרים - במתחם הבורסה ואצל הנתבעים. והוסיף, כי המכונה אשר שימשה ל"פיילוטים" עבדה היטב ושטפה אופנועים רבים. לשאלת בית המשפט לרווחי הפעלת המכונה, עובר להצבתה אצל הנתבעים השיב כי "זה עסק בהקמתו. עסק בהקמתו לא מודדים לא בשנה ראשונה ולא בשנה השניה. ... הבאנו את המכונות לא לצורך הפעלה ולא לצורך חמישים-חמישים וכאלה. זה שאני קונה, לא מחייב שאמכור מיידית. מודה, לוקח לנו זמן קצת". (ע' 26 ש' 3-12). אשר להארכת תקופת הפיילוט אצל הנתבעים חרף העובדה שלשיטתו מעולם לא זכה לרווחים שהניבו המכונות השיב: "אפילו שלא קיבלתי עד אז שקל. משיב: זה עניין של חודשיים, כי רצינו למכור את המכונות". (ע' 29 ש' 23-24).
30. להוכחת רכיבי הנזק, הגישה התובעת חו"ד מיום 12.2.2017, של מר ינון שיטרית, מחברת פסיפיק שמאים בע"מ, שמאים, מעריכים וסוקרים. מר שיטרית בדק את המכונות ביום 17.1.2017 אצל התובעת. בפרק "בדיקות וממצאים" קבע כי המכונות נמצאו ניזוקות "ניכר אף כי הופעלו ללא כל תחזוקה". כן, ניזוקו מכלי לחץ, גששי קירבה, ברז חשמלי, זגוגית באחת מדפנות המכונות וצבע המכונות התבלה והתקלף. את היקף הנזקים אמד בסך של 353,158 ₪ לפי הפירוט הבא: