482. בעדותו, שינה שי באופן חד את גרסתו וטען כי נושא ההנחות אכן עלה בפגישה (בעמוד 1195 לעדותו). לטענתו, לא הסכים לדבר מה בעניין זה (בעמוד 1203). לגרסתו, לא היה יכול להסכים, שכן מדובר בנושא בו לא עסק (שם). ברוח דומה טען שי כי היה "איזה שהוא ניסיון מצדם לקבוע איזה שהוא רף הנחות לבתי ספר. זה עבר מעליי. אני לא התעסקתי בנושאים האלה. אני לא חושב שאני התייחסתי לזה בכלל" (בעמוד 1140). לטענתו, "זה לא משהו שאני באמת התעמקתי בו, זה היה שמישהו זרק באמת איזה שהוא מספר באויר שאני לא זוכר אותו אפילו וזהו... זה לא היה תחומים שבכלל אני הייתי בכיוונים האלה, אני לא זוכר בכלל ..." (בעמוד 1195). הוא הוסיף, כי המספר שנזרק "זה הרף שצריך לתת לבתי הספר, אבל לא הייתה איזה שהיא הסכמה ... לא זכור לי משהו על זה" (שם). ובהמשך, "אני לא מבין איך הם קובעים את הרף הנחות, אין לי מושג, אני לא מתעסק עם זה ולכן זה גם עבר מעל הראש שלי קצת, ואני לא יכול להגיד לך מה באופן עמוק יותר היה שמה" (בעמוד 1196; ראו, לדברים דומים, בעדותו של מר כהן, בעמוד 954).
483. אין בידי לקבל גרסה זו. מדובר בגרסה שנכבשה שנים ארוכות. לכבישת הדברים לא ניתן הסבר מניח את הדעת. שי טען, כי גרסתו ברשות נבעה מחשש לנקמה של מי מהסיטונאים אם יפליל אותם (בעמודים 1194, 1204). קשה לקבל הסבר זה כסביר. בחקירתו ברשות הוצגה לשי גרסתו של מר קרלינסקי על הפגישה. הוצגה לו גם גרסתו של מר כהן, אביו של שי, אודות דיווחיו של שי עצמו על הפגישה האמורה. בנסיבות אלה, נחלש עד מאד הרציונל של חשש מפני הפללה של מי מהמשתתפים בפגישה. טענתו של שי, כי לא האמין לחוקר אינה מתקבלת על הדעת, באין לה הדים בהודעותיו. לא ברור גם מדוע לא ביקש שי לעיין בהודעות שהוקראו לו, אם אכן חשש שמדובר בשקר. בתוך כך, לא ידע שי להסביר את הפער בין התנהלותו הנטענת לעניין זה, לבין התנהלותו בחקירה, עת דרש לשמוע במלואן הקלטות טרם יתייחס אליהן (בעמוד 1194 לעדותו). יוצא, כי לא זה ההסבר לאופן פעולתו של שי, כי אם רצונו לחלץ את עצמו מחשד למעורבות בתיאום בנושא הנחות. לא למותר להעיר, כי מעדותו של שי עולה כי ידע ש"דיבור על הנחות" הוא "בעייתי" (בעמוד 1192). על רקע זה, אין בידי לקבל את גרסתו הנוכחית של שי. אני מעדיף על פניה את הראיות מזמן אמת, ואת עדותו של מר קרלינסקי.
484. זאת ועוד. כמתואר לעיל, שי דיווח לאביו בזמן אמת על חלק זה של הישיבה. צודקת המאשימה בטענתה כי מכך עולה, ששי ראה את הנושא כעניין בעל חשיבות.