485. בסיכומיו, טוען שי כי לא מדובר בזיכרון סלקטיבי שלו, כטענת המאשימה, אלא בבעיות זיכרון. מן המתואר לעיל עולה בבירור, כי מדובר באי אמירת אמת ביודעין. כך עולה מדבריו של שי עצמו בעדותו, בהם הסביר את התנהלותו בחקירה (בעמוד 1141) כי "הבנתי קודם כל שדיון ביניהם בין הסיטונאים האחרים על הנחות זה בעייתי וכל מה שאני ראיתי לנגד עיניי זה שאני מדבר על המעשים של אריה ואיתמר והם כבר ידאגו להגיש חשבון ליש הפצות לאבא שלי ואני הרגשתי שזה עליי ואני יכול לגרום לקריסה של העסק של אבא שלי". על רקע זה הוסיף ואמר, כי "זה היה טעות לא להגיד אמת בחקירה". נוכח דברים ברורים אלה, המטילים צל לא קל על אמינותו של שי, הטענה העולה עתה לא יכולה להתקבל.
486. אשר לקשיי הזיכרון הנטענים אוסיף, כי מדובר באדם צעיר יחסית, כבן 30 בעת החקירה. לא הוצג כל תיעוד רפואי או מקצועי העשוי ללמד על לקות קלינית שלו בתחום הזיכרון. במצב זה, אין בידי לייחס משקל רב לטיעון האמור.
487. שי מפנה בסיכומיו לטעויות שונות שלו בחקירה, למשל בנושא מועד הקמתה של יש הפצות (פרוטוקול, עמוד 1141); השמטה של אחד המפיצים (מדע) מרשימת השמות שנתן בחקירה (שם, בעמוד 1142); אזכור רכגולד כמפיץ שיש הפצות שימשה כקבלן משנה שלו במסגרת מכרז מרמנת (שם); ומסירת שם שגוי של יעד אליו נסע אביו לחו"ל במועדים הרלוונטיים לאישום השישי (שם, בעמוד 1143). שי מפנה גם לכך שבתשובה לשאלה לעניין מועד נישואיו מסר בעדותו שנה לא נכונה (בעמוד 1158).
488. אינני שולל על הסף את האפשרות, שבשל לחץ כזה או אחר, טעה שי בפרטים שוליים מסוג זה, אשר אינם עומדים בלב המחלוקת. אין בכך כדי ללמד על פתולוגיה בתחום הזיכרון, עליה ניתן לעמוד באופן בלתי אמצעי בלא חוות דעת מקצועית בנושא. אין בכך כדי לגרוע גם מדבריו הברורים של שי, לפיהם לא אמר בחקירתו אמת, במודע, בסוגיות ליבה הנוגעות לכתב האישום. במצב זה, גם אינני מקבל כי שי התקשה לזכור בחקירתו אירועים שהתרחשו זה מקרוב, למשל ביחס לאישום השישי.
489. ההגנה מבקשת להיבנות מן הטענה ששי לא זכר בעדותו את שיחתו עם מר קרלינסקי, הנזכרת בשיחה ת/341. לטענת ההגנה, מדובר בשיחה מזכה, אשר חשיבותה גדולה. טענה זו אינה יכולה לסייע לשי. השיחה עצמה לא הוקלטה. אין תשתית המלמדת כי מדובר בשיחה ארוכה יותר מן השיחות הקצרות יחסית שניהלו מר קרלינסקי ומר מן-דעלי עם סיטונאים אחרים באותה עת. מדיווחו של מר קרלינסקי על השיחה עולה כי שי מסר ש"נראה לי" כי יש הפצות תפעל באופן דומה למדע (היינו, לא תיגש למכרז; ת/314, בעמוד 1). מר קרלינסקי הוסיף ודיווח כי ביקש משי שיעדכן אותו או את מר מן-דעלי "אחרי שהוא מדבר עם אבא שלו מה הם החליטו.... שיעדכן אותנו אם הם גם בדעה של לא לגשת" (שם). בהתחשב ברוח הדברים שקלט מר קרלינסקי משי, עליהם דיווח בזמן אמת, ובתשתית הראייתית הנוגעת לשיג ושיח בין הסיטונאים טרם השיחה האמורה, הכחשתו של שי בחקירה את השיחה האמורה עם מר קרלינסקי (ראו ת/32, בעמודים 5 – 7), מתיישבת היטב עם מגמתו הבולטת להרחיק עצמו מכל דבר אשר עלול לסבכו. גם העובדה שבשלב מסוים בחקירה שינה את גרסתו מהכחשה החלטית ("לא") ועקבית של שיחתו עם מר קרלינסקי, ל"לא זכור לי", אינה מועילה לו.