495. לא נעלם מעיניי כי אודי טען בחקירתו, כי כל שנה הסיטונאים מדברים, אבל בסופו של דבר כל אחד פועל באופן עצמאי כדי למשוך אליו לקוחות (בעמוד 19; ראו ברוח דומה בעדותו, בעמוד 1840). ברי, כי דברים אלה אינם גורעים מן הראיות הברורות בדבר הסכמה שגובשה בפגישה. ברי גם, כי יש להעדיף דברים שאמר אודי בחקירתו, סמוך מאד לקיומה של הפגישה השלישית.
496. בכל הנוגע לאמינות טענה זו של אודי, מאלף להפנות בהקשר זה, על דרך ההדגמה, לשינויים התדירים בגרסתו בתוך קטע קצרצר בעדות (בעמודים 1840 – 1841). תחילה אמר, כי הפגישה הייתה "בקטע של העברת מידע". מיד אחרי כן הוסיף שמטרת הפגישה היא "לנסות שאנשים יישארו במקום מסוים", היינו, קביעת רף מוגדר להנחות. באותה רוח הוסיף מיד, "רצו לקבוע". כאן מיהר לסייג, "אבל לא קבענו שום דבר". כאן באה נסיגה נוספת, "גם לא רצו לקבוע, רצו להגיד, כל אחד רצה להגיד מה שיהיה לו טוב וכל אחר אמר מה שלו יהיה טוב".
497. שינויי הכיוון התכופים, ומגמתם הבולטת לנסות ולמזער את שאירע בפגישה, מקשים עד מאד לסמוך על ניסיונו של אודי לשוות לדברים מראית עין תמימה. בין כך ובין כך, כפי שהוסבר לעיל, אין חשיבות רבה לטכניקה בה מושג הסדר כובל. הדבר החשוב הוא, שבפגישה הושגה הסכמה על שיעור הנחה של 12%, בין אם הסכמה זו תכונה אווירה, החלפת דעות, העברת מידע, או כל כינוי "מכובס" אחר. מהותם של הדברים היא הקובעת, ולא הכינוי אשר מבוקש להצמיד להם.
498. נוכח טענות שעלו יש להבהיר כאן, כי מכלל העדויות עולה המסקנה, כי ההסכמה שגובשה בישיבה כוללת גם את יש הפצות. מעדותו של אודי עולה, כי ההסכמה גובשה בהמשך לפניה של הסיטונאים הקטנים, ובכלל זה יש הפצות. בתמיכה לכך, עולה מן השיחה ת/341 הנ"ל כי מר קרלינסקי השיב, בתשובה לשאלה האם "כולם" יעמדו בשיעור ההנחה של 12%, כי "כך הם אומרים" (בעמוד 1). מראיות אלה עולה בבירור, כי יש הפצות הסכימה באופן פוזיטיבי להסדר שנקשר בישיבה האמורה, ואף הייתה חלק מן היוזמה לגיבושו. נוכח הקשיים המהותיים בגרסתו של שי, הכחשתו (בעמוד 1209 לעדותו) כי אמר שיש הפצות תעמוד בסיכום, אינה יכולה להתקבל. מעבר לנדרש אזכיר, כמוסבר בפרק המסגרת הנורמטיבית, כי לצורך גיבוש עבירה של צד להסדר כובל, די בהסכמה בשתיקה להסדר. על פי עדותו שלו, שי לא התנגד לדברים שנאמרו בעניין זה (שם, בעמוד 1209). במצב דברים זה, הונחה תשתית מספקת להשתת אחריות על נאשמי קבוצת יש הפצות בגין העבירה של צד להסדר כובל, גם על יסוד ההסכמה הראשונה שגובשה בפגישה השלישית.