550. נאשמי יש הפצות מפנים בטיעוניהם לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין גוטסדינר הנ"ל. פסק הדין העיקרי באותה פרשה בסוגייה זו ניתן על ידי כב' השופט נ' הנדל. בפסק הדין צוין (בפסקה 44 לפסק הדין), כי ההגנה הפכה עם השנים "לכלי בידי בית המשפט המאפשר לאזן את ההליך עם ערכי הצדק וההגינות של המשפט הפלילי". היא מאפשרת "להרחיב את גבולות מעשה העבירה ולבחון "מה לפניו ומה אחריו"". ברוח זו הוסיף בית המשפט, כי גם הסעדים שניתן להעניק במסגרת ההגנה מן הצדק הם מגוונים, והם מאפשרים, למשל, לבטל אישומים ספציפיים, או להתחשב בהגנה מן הצדק בשלב גזר הדין. בית המשפט עמד, בהקשר זה, על כך ש"מלאכת האיזון חייבת להביא בחשבון לא רק את עניינו של הנאשם ותיקון העוול שנגרם לו מדרך ניהול ההליך, אלא גם את האינטרס הציבורי הרחב בהרשעת עבריינים. לצורך כך נדרש איזון עדין בין תכליותיו השונות של המשפט הפלילי". לעניין זה צוטטו בהסכמה דברים, לפיהם יש להתחשב במגוון רחב של שיקולים, ובהם חומרת העבירה; נסיבות המקרה; שיקולים של גמול והרתעה; האינטרס הציבורי בקיום המשפט, במיצוי הדין עם עבריינים ובשמירה על ביטחון הציבור ועל זכויותיהם של נפגעי העבירה; ומנגד, זכויות הנאשם; טוהר ההליך הפלילי; השאיפה להביא לפסילת מהלכים נפסדים של התביעה ולשמור על אמון הציבור בבית המשפט.
551. שיקולים אלה משקפים את עיקרי הדברים עליהם עמדתי בהתוויית מסגרת הדיון בהגנה מן הצדק. למען שלמות התמונה אוסיף, כי בפסק הדין בעניין גוטסדינר לא ביטל בית המשפט העליון את ההרשעה, כי אם המתיק במידת מה את העונשים שהוטלו על מי מן הנאשמים. זאת, נוכח קביעות כי הקשר, המודעות וההתנהלות של גורמים בכירים בגופי הביטחון וברבנות חרשו את הקרקע לביצוע העבירות שבוצעו באותה פרשה (בפסקה 48 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל). בית המשפט עמד בהקשר זה על הצורך לבחון את הזיקה בין הנסיבות שאפפו את האירועים בשלבים שלפני מעשה העבירה או אחריו, לבין מעשה העבירה עצמו, ועל היחס הישר בין זיקה כאמור, לבין ההצדקה להחיל את ההגנה מן הצדק בעוצמה רבה יותר.
552. מכאן למקרה הנוכחי. במקרה שבפניי, הטענה מתייחסת הן לאישום החמישי, הן לאישום השישי . על פי הטענה, ההליכים שקיימו מרמנת (באישום החמישי) ומשכ"ל (באישום השישי) היו הליכים לרכש משותף. בגדרם, אוחדו רכישותיהם של מאות רוכשים פוטנציאליים עצמאיים, שהם מנהלי עסקים. עובר להסדרים בין הרוכשים, התחרו גופי הרכש על רכישת הספרים. ההסדרים ביניהם הכחידו תחרות זו. נטען כי במסגרת זו, הרוכשים תיאמו את מחיר הרכישה, קבעו את זהות מפיצי הספרים מהם ירכשו ספרי לימוד, וחילקו ביניהם את מפיצי ספרי הלימוד.