203. נאשמי ספר לכל טוענים עוד, כי היקפם הכספי של שני מכרזי טלדור עמד בסך הכול על כ – 3 מיליון ₪. על רקע זה, נטען כי שיעור ההנחה הנוספת שנחסך כפועל יוצא מן התיאומים עמד, עבור כל הסיטונאים ביחד, על סך של בין 30,000 ₪ (בהנחה שההסדר חסך לסיטונאים הנחה נוספת בשיעור של 1%), לבין 90,000 ₪ (בהנחה שההסדר חסך לסיטונאים הנחה נוספת בשיעור של 3%). לכל סיטונאי, מדובר בסכום של 6,000 – 18,000 ₪ לתקופת שני המכרזים. על פי הטענה, מדובר בסכומים זניחים ולא משמעותיים.
204. טענה זו אינה משכנעת. ראשית, גם בהינתן המרווחים המצומצמים להם טוענים הנאשמים, אין מדובר בסכומים זניחים כלל. שנית, היקפם הכספי של המכרזים נגזר ממספר בתי הספר שרכשו ספרים בגדרם. מספר זה היה עשוי להיות גדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובמקרה כזה – היה גדל בהתאמה הרווח הפוטנציאלי בגין התיאום. שלישית, דווקא לסיטונאים קטנים, כמו ספר לכל, היה אינטרס מובהק להבטיח נתח של 20% מן העבודה במכרז, בלא סיכון של תחרות. רביעית, שיקוליהם העסקיים השונים של הצדדים לתיאומים אינם מעלים ומורידים מן הראיות הברורות, המלמדות כי תיאומים אומנם נעשו, הכול כמפורט בהרחבה לעיל.
205. הנאשמים קושרים עניין זה לטענה אחרת, והיא כי אנשי טלדור אמרו להם "להסתדר" ביניהם על בתי ספר שהם מעוניינים בהם (ראו עדות אודי, בעמודים 1414, 1640; עדות הגב' חבז, בעמוד 2871). דברים אלה לא קיבלו בעדויות ממד קונקרטי, המאפשר לייחס להם משקל של ממש. בחלקם, הם סבו על טענה כי נאמר על ידי אנשי טלדור כי בתי הספר ינסו להסתדר עם הספק שלהם (שם). אין בהם כדי לסייע לנאשמים.
206. סיכום ביניים. מכל האמור עולה, כי הנטען בכתב האישום ביחס לאישום זה, הוכח מעבר לספק סביר, כנדרש לשם הרשעה בפלילים. מכל האמור עולה כי בין הספקים נערך הסדר כובל לפיו יחלקו ביניהם באופן שווה את בתי הספר שנכללו בתיחור, באופן שלגבי כל בית ספר הוסכם מיהו הספק שיציע הצעה שנועדה לזכות ומיהם הספקים שיגישו הצעה שאינה תחרותית, כאשר יתר הספקים לא יגישו הצעות כלל. מעורבותה האישית והפעילה של גב' חבז בגיבוש ההסדר עולה באופן ברור מדברי הדוא"ל ששלחה, כמו גם מעדותו של מר קרלינסקי. אזכיר, כי מר שפר ומדע הודו במיוחס להם במסגרת אישום זה.
207. לגב' חבז היה, כמתואר לעיל, תפקיד מרכזי בביצוע התיאומים, לרבות אלה שבוצעו בשלבים מאוחרים יותר של המכרז. הגב' חבז פעלה בהקשר זה מטעם ספר לכל, וכאורגן של החברה, כפי שפורט במסגרת הדיון באישום הראשון. אשר לאחריותו של מר זלוף, אין טענה או ראיה כי נקט בפעולה כלשהי על מנת למנוע ביצוע עבירות של הגבלים עסקיים בספר לכל. בנסיבות אלה, ונוכח המפורט לעיל, קמה אחריותו לעבירה של צד להגבל עסקי (שלא בנסיבות מחמירות), מכוח הוראת סעיף 48 לחוק.