286. לגבי הפגישה במשרד החינוך, מפנים נאשמי ספר לכל לכך, שניתן היה לזמן כל אחד מן הסיטונאים לפגישה נפרדת, להבדיל מפגישה אחת בה נטלו חלק כל הסיטונאים (ראו עדות גב' מלקמן, בעמוד 662). יש ממש בטענתם, כי מדובר בהחלטה של משרד החינוך (ראו עדות מר הלפרין, בעמוד 192). ברם, הדבר אינו מפחית מן הראיות המצביעות על קשירתו של הסדר כובל בין הנאשמים ביחס למכרז מרמנת.
287. עדות שי. תמיכה נסיבתית במסקנה כי בפגישה השנייה גובשו הסכמות אסורות עולה מכך, ששי ניסה להרחיק עצמו בחקירתו מהשתתפות באותה פגישה (ראו ת/32, בעמוד 15). ברוח דומה, בהודעה אחרת, אף הכחיש שי כי מכרז מרמנת נדון בפגישות בין הסיטונאים אשר התקיימו סמוך למועדים בהם התנהל (ראו ת/35, בעמודים 15 – 16). נוכח מכלול הראיות עליהן עמדתי, יש לדחות בשתי ידיים תזה זו, כסותרת באופן חזיתי את המציאות . בתוך כך, קשה לקבל כאמין את ניסיונו של שי לטעון בעדותו, כי לא זכור לו אם נושא המכרז עלה בפגישה (בעמוד 1133), או האם התבטא לגביו. מדובר בנושא בעל חשיבות רבה, אשר עמד במרכז תשומת הלב של השחקנים בשוק. הפגישה התקיימה זמן קצר יחסית (כשנה), לפני חקירתו של שי ברשות. במצב זה, אני דוחה טענה זו ללא קושי.
288. באופן דומה, לא ניתן לקבל את טענתו של שי כי מדובר בעניין שהוא "גדול עליי" או "מעל היכולת שלי" (בעמוד 1133). לא הוצבע על מורכבות כלשהי בנושא, שהיא מעבר להבנתו של שי. מהתנהלותו בזמן אמת אף עולה היפוכו של דבר. כך, מעדותו של שי עצמו עולה כי ההחלטה לא לגשת למכרז הייתה משותפת לו ולאביו (בעמוד 1135). מן החומר עולה גם, כי שי עצמו הוא ששלח למרמנת רשימת הערות ושאלות הבהרה (ת/320, 6.6.12). על פי עדותו שלו, אף נשא שי דברים בעניין בכנס ספקים (בעמוד 1233).
289. בהשלמה לכך אציין, כי מן החומר עולה כי שי היה אורגן ביש הפצות במועדים הרלוונטיים לאישום זה. אין מחלוקת, כי מדובר בחברה משפחתית, המצויה בבעלותו של מר כהן (אביו של שי) ואשתו. יש ממש בטענת המאשימה, כי שי פעל בחברה במגוון רחב של פעילויות תוך שמילא תפקיד ניהולי, וייצג את החברה בהקשרים שונים. לשי הייתה זכות חתימה מלאה בחברה, כאשר די היה בחתימתו על מנת לחייבה (ראו פרוטוקול ישיבת הנהלה, 23.6.11, ת/574). בתקופה בה נחתם הפרוטוקול האמור חל שינוי בדפוסי ניהול החברה. מהודעת מר כהן (ת/29, 28.5.13, בעמוד 2) עולה בהקשר זה, בתשובה לשאלה מי מנהל את החברה, כי זו מנוהלת על ידי מר כהן, אך "בשנתיים האחרונות שי תפס פיקוד והוא מטפל יותר בצד הפעיל. אני לאט לאט יורד. אני גם בשעות העבודה בא מאוחר, ויוצא מוקדם. לאט לאט הפעילות שלי יורדת". ברוח דומה השיב מר כהן לשאלה מי מקבל את ההחלטות בחברה, כי בדרך כלל הן מתקבלות בשיתוף פעולה שלו ושל שי (בעמוד 2), והוסיף כי שי "יכול החליט לבד. אני לא עומד לרשותו כל היום".