301. לא נעלם מעיניי, כי מראיות שונות עולה כי נימוק משלים שניתן להעברת עבודה ליש הפצות היה עומס העבודה על הסיטונאים (ראו עדות מר קרלינסקי, בעמוד 463; ראו גם בעמוד 426). הצורך בהגדלת מספר הספקים, על מנת לעמוד בלוחות הזמנים הלחוצים לאספקה לבתי הספר, גם עולה מעדותה של הגב' אורן עמר (בעמודים 271 – 272).
302. נימוק זה אינו גורע מן הטעם להעברת העבודה, הנובע מכך שיש הפצות הייתה חלק מן ההסכמה שהתגבשה בין הסיטונאים לעניין אי הגשת הצעות במכרז. אכן, מר זלוף עצמו התייחס לנימוק זה בחקירתו ברשות כאל תירוץ (ת/4, בעמוד 11). אוסיף, כי מן המסמכים נ/46א – נ/50, אליהם מפנים נאשמי ספר לכל בהקשר זה, לא עולה קשר ברור בין עומס, כביכול, על ספר לכל, לבין העברת עבודה מספר לכל ליש הפצות. אזכיר, כי יש הפצות היא מפיץ קטן יחסית. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס משקל רב לטענה כי המפיצים הגדולים היו זקוקים דווקא לעזרתה. ראויה לציון בהקשר זה העובדה, שלוני כהן, החברה הגדולה בענף, הפנתה ליש הפצות יותר עבודה (בהפרש של מעל 200,000 ₪) מספר לכל, חברה קטנה בהרבה (ראו לפירוט במוצג נ/27). אשר לטענה אחרת (אותה העלה מר מן-דעלי), לפיה משרד החינוך הוריד חלק מבתי הספר שהוקצו לו, בשל טענה כי אינו עומד בקצב ההספקה הנדרש (בעמוד 585), הרי שלא ניתן לקשור בבירור עניין זה, לבין העובדה שמר מן-דעלי בחר שלא להעביר עבודה ליש הפצות. אשר לניסיונם של הנאשמים להסתמך בהקשר זה על עדותו של חיים (בעמוד 834), עמדתי לעיל על קשיים בעדות זו. הדברים יפים אף כאן.
303. אוסיף, כי בהקשר זה יש ממש בטענת המאשימה, כי אילו היה מדובר במהלך שהוא תוצאה של עומס, הרי שלא היה צורך בדיון משותף, וכל אחד מן הסיטונאים היה יכול להחליט עבור עצמו האם, ובאיזו מידה, הוא זקוק לעזרתה של יש הפצות על מנת לעמוד במחויבויותיו. טיעון העומס גם לא מסביר באופן מניח את הדעת את דבריו של מר קרלינסקי, סמוך לזמן אמת, בדבר "דאגה" או "מתן חלק מן העוגה" למר כהן.
304. מר כהן שיער בעדותו כי הסיבה להעברת עבודות ליש הפצות הייתה רצונו של מר קרלינסקי במניעת תחרות בעתיד מצידה (בעמוד 973). על פי טיבם, הדברים הם עדות סברה אודות מצב דעתו של אחר. ככאלה, משקלם מוגבל ביותר, אם בכלל. לעיצומם, הדברים עומדים בסתירה לראיות עליהן עמדתי בהרחבה לעיל, ואין צורך לחזור. לא למותר להפנות לפליטת פה של מר כהן, אשר בעדותו דיבר על כך שהעברת העבודות נועדה, לסברתו, לשם כך ש"אני אמשיך לשתף איתו פעולה" (בעמוד 1086; ההדגשה הוספה). הדברים מלמדים כי היה מדובר בשיתוף פעולה בהווה, ולא רק לעתיד לבוא.