378. לכל אלה יש להוסיף כי בפגישות נכחו נציגי שאר הסיטונאים (עדות מר קרלינסקי, עמודים 104, 107).
379. על רקע דברים אלה, יש לפנות לראיות הנוגעות לתוכן הדברים שנאמרו בפגישות.
380. הפגישה הראשונה (8.4.13). בהודעתו ת/2, מסר מר זלוף ביחס לפגישה זו, כי בפגישה דובר על כך ש"אנחנו לא יכולים לגשת" למכרז של משכ"ל "בתנאים האלה" (בעמוד 12). מר זלוף לא זכר מי אמר, אך ידע לומר כי "אמרנו שבלי שאין [הטעות במקור – ע.ש.] למכרז אבא שישלם את הכסף אנחנו לא ניגשים וגם הסיפור של הקנסות וגם הערבות הבנקאית. דיברנו על מה שאנחנו רוצים לתקן" (בעמוד 13). מר זלוף אישר את הדברים בעדותו, אך ביקש להדגיש כי כוונתו היא לדברים שנאמרו מטעם ספר לכל (בעמוד 2112). ברם, מהודעתו ברשות עולה כי הכוונה היא גם לדוברים אחרים. אכן, בהודעה מר זלוף לא זכר בדיוק מה אמר כל אחד מן הנוכחים, אך הבהיר שמדובר באופן כללי באותם דברים ("אותו פזמון") (ת/2, בעמוד 13). באופן דומה הסביר, כי כאשר מן הנוכחים דיבר, התגובה לא השתנתה – "הייתה אותה תגובה. בתנאים האלה לא נוכל לגשת למכרז. זה הכול" (בעמוד 13).
381. בדוא"ל מיום 23.4.13 (ת/461), כתב מר קרלינסקי למר דוידסון, בהתייחסו למכרז משכ"ל, כי "בינתיים ההחלטה לא לגשת. אני מקווה שאיש לא ישנה את דעתו. אני מעוניין שהתסריט יחזור על עצמו". שילובם של דברים אלה מעיד על הסכמה של הסיטונאים שלא לגשת למכרז. בעדותו (עמוד 105 לפרוטוקול מיום 8.1.18) ציין מר קרלינסקי כי אינו זוכר במפורש החלטה של הסיטונאים האחרים שלא לגשת. נוכח לשונו הנ"ל של המסמך, הוסיף כי להבנתו מדובר ב"איזה מן הסכמה לא מוחלטת" של הסיטונאים שלא לגשת למכרז (ראו ברוח דומה גם בעמודים 438 – 439 לעדותו).
382. הפגישה השנייה (24.4.13). עדות מר קרלינסקי. בעדותו לגבי פגישה זו, מסר מר קרלינסקי כי "האווירה הכללית הייתה לא לגשת ... החלטנו שאנחנו, בעצם לא החלטנו בעצם כאילו כל אחד קיבל את ההחלטה לבד אבל האווירה הכללית הייתה שלא ניגשים, זה לא היה בסגנון של החלטה, זה היה בסגנון של יותר הסכמות כאילו, כל אחד מקבל את ההחלטה לבד, זו הייתה האווירה" (פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 106; ראו גם בעמודים 439, 442). באופן דומה העיד מר קרלינסקי על "הסכמה כללית", להבדיל מהחלטה, בגינה יצא מהפגישה בתחושה "שזה מקובל על כולם", אף ש"לא היה ברור לי שבאמת כולם יעמדו בזה" (בעמוד 457; ראו גם בעמוד 458, שם מסר כי "מבחינתי הדברים היו ברורים", אף שקודם לכן העיר כי "זה לא היה חקוק בסלע"). באופן דומה העיד מר קרלינסקי על "התחושה שאנחנו יצאנו מהפגישות שאנחנו כולנו באותו, באותה כוונה לא לגשת" (בעמוד 442). מר קרלינסקי העיד, כי הוא עצמו אמר בפגישה כי עמדתו היא שלא לגשת למכרז (שם, בעמוד 107).