4.1. במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, נהג הנאשם לאיים על ילדיו באומרו: "מטומטמת, מפגרת, סתומה, אם תיכנסי לשירותים לזמן כזה ארוך אני אדאג שלא תיכנסי יותר"; "אני יעיף לך את הפרצוף, אני אתן לך סטירה שאף אחד לא נתן לך"; עוד, איים הנאשם על ב' באומרו: "אני אדחוף אותך לקיר, זה יהיה הסוף שלך", אני אשבור לך את השיניים אם תדברי ככה לא יהיו לך שיניים".
4.2. במהלך שנת 2014 ובמועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, סבלה ב' מכאבי שיניים ובמהלך שיחה בינה ובין הנאשם, איים עליה הנאשם באומרו: "אם תמשיכי לדבר אני ארביץ לך ויכאב לך כל הפה". במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, איים הנאשם על ב' באומרו: "עוד מילה אחת תגידי את תקבלי סטירה שתספרי את כל השיניים שלך" [להלן: "אירוע איומי השיניים"].
4.3. בין השנים 2014-2015, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה ובמהלך ערב שבת, תקף הנאשם את ב' בכך שסטר לה על פניה משום שהשעינה את סנטרה על בקבוק שתיה [להלן: "אירוע הבקבוק"].
4.4. הנאשם נהג להכות בסטירות את בנו ג' כדבר שבשגרה, נהג להכניסו לחדר ולמקלחת ולהכות אותו שם. כאשר ג' היה עוצם את עיניו בזמן שהנאשם היה מכה אותו, היה הנאשם צועק עליו לפקוח את עיניו ואף אסר עליו לבכות [להלן: "אירוע המקלחת"].
4.5. במספר הזדמנויות, כאשר הגיעו תלונות מבית הספר על תפקודו של ג', נהג הנאשם להכות אותו בסטירות ובבעיטות, להעניש אותו, לתחקר אותו על התלונות ובאחת ההזדמנויות איים עליו שייקח אותו ליער וישאיר אותו שם [להלן: "אירועי בית הספר"].
4.6. בתאריך 30.8.15 יצאו ג' ו- ד' לטייל עם ו' שהלך לאיבוד. כשחזרו ג' ו- ד' לבית, צעק עליהם הנאשם ותקף אותם בסטירות. עקב כך ובשל חששו מפני הנאשם, הסתגר ג' במקלחת ויצא ממנה רק כשהמתלוננת חזרה הביתה [להלן: "אירוע האופניים"].
4.7. במהלך שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, תקף הנאשם את א' בכך שהשליך עליה את הטלפון של הבית שפגע בראשה [להלן: "אירוע הטלפון-1"].
4.8. במהלך שנת 2015, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, תקף הנאשם את א' בכך שהשליך עליה את הטלפון של הבית שפגע בה [להלן: "אירוע הטלפון-2"].
4.9. במהלך שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, תקף הנאשם את ד' בכך שבעט בבטנה וזרק עליה כיסא [להלן: "אירוע הבעיטות בבטן"].
5. כתוצאה ממעשיו של הנאשם הנ"ל, נגרמו למתלוננת ולילדים נזקים רגשיים, בין היתר, פחדים, חרדות, בעיות רגשיות ועוד.
6. נוכח כל האמור, ייחסה המאשימה לנאשם ביצוע עבירות רבות של תקיפת בן משפחה בנסיבות מחמירות [לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1), (2) לחוק העונשין], וכן עבירות רבות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
7. בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו. נטען, כי מדובר במקרה של "ניכור הורי", כאשר המתלוננת מעלילה עליו עלילות שווא ומגייסת לטובתה את עובדי הרווחה ואת המשטרה במטרה להתיש אותו ולפגוע בו על-מנת למצות את ההליכים בהליך האזרחי שמתנהל במקביל. עוד נטען, כי המאשימה התרשלה באופן אשר פגע בניהול הגנתו של הנאשם – כתב האישום הוגש שלוש שנים לאחר הפתיחה בחקירה; המאשימה נמנעה מלהעביר להגנה מסמכים מהותיים עם הגשת כתב האישום, ורק במסגרת הליכים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי – הועברו המסמכים לעיון ההגנה.
8. נוכח כפירת הנאשם, נקבע התיק לשמיעת ראיות. מטעם התביעה העידו המתלוננת ושתי בנותיה הבגירות – א' ו- ב'; עוד העידה גב' רות פרץ – אימה של המתלוננת; חוקרת הילדים – גב' כרמית חמו; העובדים הסוציאליים אשר טיפלו בבני המשפחה במסגרת לשכת הרווחה בכרמיאל – גב' עדי מעיני-גיא, מר יצחק מעוז, גב' ענת פריימן, גב' נורית פרידה וגב' נועה ויינשטיין. עוד הגישה התביעה תיק מוצגים הכולל מסמכים שונים לרבות, מסמכים מלשכת הרווחה ודוחות סוציאליים, מסמכים המתייחסים לחקירות הילדים - ג', ד' ו- ו', חקירות הנאשם במשטרה, מזכרים שונים מאת השוטרים אשר חקרו את הפרשה. במסגרת פרשת ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם. בנוסף, זומנו כעדי הגנה מר אלי טייב – חברו של הנאשם וכן מר יוסף תורג'מן – אחיו של הנאשם. מטעם ההגנה הוגשו מסמכים שונים: הודעות שנגבו במשטרה מאת המתלוננת, הודעות שנגבו במשטרה מאת הבנות א' ו- ב', וכן שני מסמכים – אוגדן הכולל ברכות ליום הנישואין מאת ילדיהם של הנאשם והמתלוננת, וכן אוגדן הכולל "עבודת שורשים", אשר על פי הטענה הוכנה על ידי הבת א'.
תמצית פרשת התביעה:
עדות רות פרץ – אימה של המתלוננת:
9. בחקירתה הראשית מסרה העדה כי במהלך חיי נישואיהם, היו המתלוננת והנאשם "סודיים וסגורים". המתלוננת שיתפה אותה לראשונה בקיומן של בעיות, כשמסרה לה כי היא רוצה להתגרש מהנאשם. העדה ליוותה את המתלוננת לפגישה אצל הרב הראשי של צפת, וכן לפגישה בנעמ"ת או בויצ"ו, שם הפנו אותה לעו"ד. העדה ליוותה את המתלוננת לפגישה אצל עורך הדין, ושם שמעה את סיפורה של המתלוננת. העדה גם הייתה עם המתלוננת בעת שזו הגיעה לתחנת המשטרה למסור עדות. העדה ציינה כי הן הוכנסו לקצין חקירות בשם אבי (אך העדה לא שהתה עם המתלוננת בעת שנגבתה ממנה עדות). העדה ציינה כי ביקרו אצל עורך הדין במהלך יום רביעי. למחרת בבוקר היו בבית משפט לענייני משפחה, וביום ראשון בבוקר הגיעו למשרדי הרווחה, ומשם לתחנת המשטרה.
10. לטענת העדה, היא שמעה מבתה כי בלילה שבין ה- 1-2 בספטמבר, הבנות א' ו- ב' קיבלו את אישור הנאשם לישון אצל חברות. המתלוננת ישנה באותו לילה בחדרן. היא התעוררה והרגישה שמישהו חונק אותה ועוטה כפפות על ידיו. המתלוננת קראה לנאשם להפסיק. לאחר שהתאוששה, ראתה המתלוננת את השמיכה מחדר השינה – בחדר, ובובת דובי של הבת ב' מונח על צווארה. הטלפון הנייד של המתלוננת – נעלם, וגם בסלון – הטלפון הנייח לא נמצא. המתלוננת נכנסה לחדרה, וראתה כי הארון שלה נפרץ. כשישבה בסלון ובכתה, הביא לה הנאשם כוס מים. המתלוננת נכנסה לחדר הילדים, שם ראתה את הילד ג' כשהוא ער, וסיפר לה כי שמע את אביו (הנאשם) אומר למתלוננת כי היא "מוכרחה למות".
11. העדה תיארה את יחסי הנאשם והמתלוננת כיחסי "מלך ושפחה". כולם התחשבו בנאשם, גם בבית העדה עצמה. הנאשם הוא שהחליט היכן ילמדו הילדים, הפגין אלימות מילולית כלפי המתלוננת וגם כלפי יתר בני הבית. כשגילה בטלפון הנייד של הבת ב' תמונות לא צנועות, אמר לעדה כי "הבת שלי זונה". עוד סיפרה על מקרה בו תקף הנאשם אחיין של ילדיו (להלן: הקטין י'), בשל חשש כי הטריד את בתו, הילדה ב'.