12. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי במהלך עדותה במשטרה – ביקשו ממנה לספר רק על המתלוננת, ולא על הילדים. העדה אישרה כי במהלך חקירתה במשטרה, לא סיפרה על "אירוע החניקה" של הנאשם את המתלוננת. העדה מאמינה כי הסיפור אמיתי, כיוון ששמעה במספר הזדמנויות את המתלוננת מספרת על כך שבנה ג' שמע את הנאשם אומר למתלוננת "את מוכרחה למות" – ואילו הילד ג' סיפר את אותם הדברים גם לעדה עצמה.
13. העדה עמדה על כך שהנאשם נהג להתעלל נפשית ופיזית בילד ג'. היא לא סיפרה זאת במשטרה כיוון שהתבקשה על ידי החוקר שלא לדבר על הילדים. היא גם לא סיפרה על כך לפרקליטה במהלך ראיון שערכה טרם העדות. העדה אישרה כי לא הוגשה תלונה במשטרה בכל הנוגע לתקיפת הקטין י' על ידי הנאשם.
14. העדה אישרה כי הנאשם לא מצא חן בעיניה, כבן זוג לבתה, המתלוננת: הנאשם כפה את אורח חייו הדתי על בני משפחתו, והדבר שינה אף את חייה של העדה; הנאשם שכנע את המתלוננת לשנות את שמה הפרטי; העדה לא ראתה בעין יפה את העובדה שהנאשם מתבטל בבית ולומד תורה, בעוד המתלוננת נושאת בעול הפרנסה וגידול הילדים; הנאשם הפסיק להגיע לארוחות משפחתיות בבית העדה, שכן האופן בו התלבשו אחיותיה של המתלוננת – הפריע לו. עם זאת, העדה עמדה על כך שאינה שונאת את הנאשם. היא פנתה לאחיו של הנאשם על מנת שינסה לגשר בין הנאשם לבין המתלוננת. עוד ציינה העדה כי המתלוננת וילדיה גרו בביתה של העדה משך שלוש שנים לאחר הפרידה מהנאשם. לפיכך, העדה יודעת כי המתלוננת וילדיה הקטנים נהגו ללכת לטיפולים משותפים בלשכת הרווחה, משך למעלה משנה (שתי הבנות הגדולות, א' ו- ב', לא הלכו לאותם מפגשים טיפוליים). העדה עצמה לא נכחה מעולם בטיפולים אלו.
עדותה של גב' סטייסי שוורצגלס:
15. העדה מסרה בחקירתה הראשית, כי היא עובדת סוציאלית בהכשרתה, וכי ב 15 השנים טרם יציאתה לגמלאות, ניהלה את המרכז לטיפול במשפחה בעירית כרמיאל ואת המרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה. העדה פגשה במתלוננת, בעת שזו הגיעה למרכז עם אמה, לפני כארבע שנים. המתלוננת סיפרה על היסטוריה של אלימות ועל אירוע שקרה חודש לפני הגעתה למרכז, והוגדר על-ידי שתיהן כ"ניסיון רצח". העדה התרשמה ממסוכנות גבוהה והמליצה למתלוננת לפנות למשטרה באופן מידי, והמתלוננת עשתה זאת באותו יום. העדה ערכה דו"ח לבקשת חוקר אלמ"ב במשטרת כרמיאל [ת/1].
16. העדה סיפרה כי שמעה מהמתלוננת שבלילה היא הרגישה שהיא נחנקת וכי בעלה מנסה לחנוק אותה עם שמיכה ואולי היו לו כפפות על הידיים. המתלוננת גם סיפרה לעדה כי הנאשם היה כופה על המתלוננת כיצד להתלבש, מגביל אותה, נהג באלימות פיזית כלפי אחד הילדים בצורת סטירות, וכי היה פחד גדול בבית. לאור האמור, העדה התרשמה מסיכון גבוה, ועל כן המליצה למתלוננת לפנות למשטרה באופן מידי ואף ללכת למקלט.
17. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי לאחר המפגש הראשוני – ראתה כי המתלוננת הגיעה למרכז לטיפול. את הערכתה בדבר המסוכנות למתלוננת כתבה בהתבסס על פגישתה עם המתלוננת ביום 1.11.15. הסדרי הראיה עם הנאשם התקיימו במרכז קשר, שהוא מקום מוגן. את אימה של המתלוננת הכירה העדה לראשונה כשהגיעה אליה עם המתלוננת. לא ידוע לה היכן עובדת אמה של המתלוננת. היא יודעת שהמתלוננת וילדיה היו בטיפול משפחתי, והיו מגיעים למרכז קשר למפגשים עם הנאשם. שתי הבנות הגדולות לא הסכימו להגיע למרכז. העדה משמשת כמדריכה של העובדת הסוציאלית המטפלת בבני המשפחה, ועל כן ידוע לה כי במהלך הטיפולים המשפחתיים עלתה תחושת הפחד של הילדים, וכי המתלוננת והילדים דיברו במהלך הטיפול על נושא זה, לעתים תכופות.
עדותה של גב' עדי מעיני-גיא:
18. העדה מסרה בחקירתה הראשית כי היא עובדת במרכז לטיפול במשפחה בעירית כרמיאל וכיום מנהלת את המרכז. בעת הרלבנטית שימשה כעו"ס לסדרי דין. היא מונתה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה לערוך תסקיר על משפחת הנאשם. בטרם יצרה קשר עם המשפחה, התקשרה המתלוננת לעדה, ומסרה לה כי היא חוששת שהנאשם יחטוף את הילדים וכי הילדים מבוהלים לקראת המפגש עם האב. העדה התקשרה לנאשם בו ביום, אך הוא סירב לשוחח איתה. העדה שוחחה עם שלושה מהילדים הקטינים, ובהמשך דיווחה העדה לבית המשפט כי היא משהה את הסדרי הראייה במתכונתם הנוכחית, וכי הסדרי הראיה יתקיימו במרכז קשר עד לבירור מעמיק. לצורך הכנת התסקיר, נפגשה העדה עם המתלוננת, עם הנאשם ועם הילדים, וכן קיבלה דו"חות חינוכיים אודות הקטינים. את התסקיר חתמה העדה ביום 21.9.15 [ת/2]. על פי התסקיר – יש להפסיק זמנית את הסדרי הראיה כפי שנקבעו בין הנאשם לבין המתלוננת, ולקיים מפגשים עם הנאשם רק במרכז קשר ובפיקוח עו"ס.