19. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי ביום הוצאת התסקיר הייתה מוסמכת כעו"ס לסדרי דין. היא ערכה מפגשים משותפים עם הילדים ג', ד' ו- ו'. העדה אישרה כי קיימת אפשרות שהמתלוננת אמרה לילדים מה לומר אודות הנאשם. היא ציינה כי כל אחד מהילדים אמר את הדברים בדרך שלו, סיפר סיפורים אחרים והוסיף מידע אחר. גם תגובות הילדים הדגישו את האותנטיות של דבריהם (בכי, רעד של הגוף, של הסנטר, התכווצויות של הגוף).
20. העדה נשאלה אודות אירוע ששמעה מפיה של הילדה ד' – אירוע אשר ד' לא סיפרה לחוקרת הילדים. העדה השיבה כי רשמה את שנאמר לה בפגישתה עם ד'. העדה התרשמה מהאותנטיות של דברי הילדים, אשר דיברו מבלי שהונחו על ידי אחרים. העדה הדגישה כי מטרת המפגשים שלה עם הילדים לא הייתה לחקור אותם, אלא לבדוק את האופן המתאים ביותר למפגש של הילדים עם הנאשם. המתלוננת התנגדה למפגשים עם הנאשם מחוץ למרכז הקשר. העדה ציינה כי לאחר שהגישה את התסקיר – יצאה לחופשת לידה. היא לא יודעת מה היה במפגשים עם הנאשם לאחר מכן. כיום ידוע לה שהמפגשים בין הנאשם לילדה ד' נפסקו, וכי המפגשים בין הנאשם לבין הילד ו' היו טובים מאוד. טרם עריכת התסקיר קיבלה דיווחים מהמסגרות החינוכיות של הילדים. לא עלו מהם דברים ספציפיים, אך כן עלה שיש מגמה של 'שמירת סוד'.
עדותו של מר יצחק מעוז:
21. בחקירתו הראשית מסר העד כי הוא משמש כעו"ס לסדרי דין מזה יותר מ- 30 שנה. הוא קיבל את הטיפול במשפחת הנאשם לאחר יציאתה של גב' מעיני-גיא לחופשת לידה. במסגרת תפקידו, היה אמון על ביצוע החלטת בת המשפט לעניין הקשר בין הנאשם לבין הילדים. העד נוכח כבר בתחילה כי שתי הבנות הגדולות (א' ו- ב') מסרבות להגיע למרכז הקשר ומסרבות לכל קשר עם הנאשם. שלושת הילדים הקטנים הסכימו להגיע למרכז הקשר. העד ציין כי מדי מספר חודשים הוא ערך חוות דעת אודות הקשר בין הנאשם לילדים, וכי המידע אליו נחשף "אינו פשוט", כלשונו. כיום הקשר של הנאשם הוא רק עם הבן ו'. הנאשם הפסיק את הקשר עם הילדים ביוזמתו, עקב סכסוך עם מנהלת מרכז הקשר. הנאשם כעס ונמנע מלהגיע למרכז הקשר משך שנה וחצי, לאחר שלא התאפשר לו להיות נוכח בבר המצווה של בנו, ג'. בהמשך חזר הנאשם להגיע למרכז הקשר, ונפגש רק עם הילד ו', שכן הוא היחיד שהסכים להיפגש עמו. העד ציין כי ניסה לשכנע את הילדים ג' ו- ד' אך אלו סירבו להיפגש עם הנאשם. המפגשים בין הנאשם לבין ו' מתקיימים עד היום, ומזה למעלה משנה.
22. באמצעות העד הוגשו תסקירים שערך במסגרת תפקידו כעו"ס לסדרי דין. העד ציין כי ערך שיחות עם ילדיו של הנאשם – א' ו- ב' סיפרו לו על כאב וכעס מצדו של הנאשם; ג' הגיע למפגשים במצב נפשי קשה מאוד, וסירב לדבר. הילדים ד' ו- ו' שיתפו אודות אירועים שזכרו. העד ציין כי בנוסף לדברי הילדים, הסתמך בתסקירים על דיווחים שקיבל מגב' ענת פריימן, אשר ערכה מפגשים טיפוליים משפחתיים של המתלוננת והילדים. מהדיווחים עלתה תמונה של מערכת יחסים קשה, הכוללת אלימות פיזית מצדו של הנאשם, השפלות, צעקות ויחס נוקשה. לטענת העד, הילדים סובלים עד היום ממצב נפשי קשה, ביחוד הילד ג'. מהדיווחים שקיבל מאת גב' פריימן עולה מערכת יחסים קשה בין ההורים. הילדים תיארו ארוחות שבת בהן הנאשם אסר עליהם לאכול טרם חזרתו מבית הכנסת, סדר קבלת שבת ארוך, אווירה קשה, פחד ואלימות. א'' סיפרה כי הנאשם לא עבד שנים ארוכות, וניהל הליכים משפטיים נגד גורמים שונים, ומכריח אותה להדפיס עבורו מכתבים עד השעות הקטנות של הלילה.
23. בחקירתו הנגדית מסר העד, כי לא הכיר את משפחת הנאשם לפני חודש 11/15. העד ציין כי עבר השתלמות בת שלוש שנים בטיפול בילדים, בין היתר בנושא ילדים הסובלים מפוסט טראומה. להערכתו, ג' סובל מפוסט טראומה שכן הסימפטומים של ג' דומים מאוד למה שהעד מכיר מניסיונו ומלימודיו בתחום. הוא עצמו נפגש עם ג' כמה פעמים. ג' עד היום לא מסוגל לדבר עם מבוגרים, נועל את הדלתות מהפחד שאביו יגיע. העד העריך כי ג' עדיין פוחד מאביו, וטרם קיבל טיפול מתאים.
24. העד אישר כי המפגשים בין הנאשם לבין הילד ו' היו טובים, עד שעלתה מחשבה לאפשר מפגשים גם מחוץ למרכז הקשר. העד ציין כי הנאשם לא מוכן להתחיל בהדרכה הורית, ועל כן, בין היתר, נושא המפגשים עם ו' מחוץ למרכז הקשר – מתעכב.
עדות המתלוננת:
25. המתלוננת מסרה בחקירתה הראשית כי היא גננת במקצועה מזה 24 שנים. היא הכירה את הנאשם בשנת 1995 דרך משדך. ביוזמת הנאשם, ולאחר שהוא התייעץ עם רב, היא החליפה את שמה במשרד הפנים. החתונה התקיימה במועד ובמקום שהנאשם קבע. גם את הלבוש שלה היא שינתה כדי שיתאים לנאשם. בשנתיים הראשונות לנישואין גרו במעלות מול אמו של הנאשם, ולאחר מכן עברו לגור בדירה שרכשו בכרמיאל.
האירועים שקדמו להגשת התלונה במשטרה:
26. בתחילת חודש 11/2015 עזבה המתלוננת את הבית. שנה לאחר מכן – הם התגרשו. בשנים שקדמו למועד הגשת התלונה במשטרה – המצב בבית הלך והחמיר, אך היא אמרה לעצמה שזה "לא נורא" אם רק היא סובלת, ואם "זה יגיע לילדים", שם היא תעצור. בחודש 6/15 ביקשה המתלוננת לשוחח עם הנאשם "במקום שקט". המתלוננת אמרה לנאשם כי היא רוצה להתגרש ממנו, כיוון שהוא מתעלל בה ובילדים, מזלזל בהם, הילדים לא יכולים עוד לסבול את ההתנהגות שלו. הנאשם הקשיב, ואמר שעל הילדים הוא קובע. בעקבות השיחה עברה המתלוננת לישון בחדר אחר בבית, והפסיקה ללכת למקווה. הנאשם התייעץ עם רב מטעמו. המתלוננת הלכה לרב בצפת, וסיפרה לו על האווירה בבית, על הילדים ועל "אירוע החניקה". הרב ביקש ממנה שתשלח את הנאשם אליו, אך הנאשם סירב להגיע. הרב אמר לה כי לדעתו המתלוננת צריכה ללכת למשטרה. באותו חודש אמרו לה הבנות א' ו- ב' כי אם לא תעשה משהו – הן יעזבו את הבית.
27. באחד הימים, בבית הוריה, ביררה המתלוננת אודות פתיחת תיק גירושין ברבנות. אביה הציע לה לפנות ל"נעמת". המתלוננת נפגשה שם עם המנהלת, סיפרה לה על האירועים שסיפרה קודם לכן גם לרב בצפת. בהמלצת המנהלת, הגיעה המתלוננת ל"נעמת" שוב, כמה ימים לאחר מכן, ופגשה עו"ד, לה סיפרה אודות אותם אירועים. עורכת הדין מסרה לה מספר טלפון של עוה"ד גיא אופיר, המליצה לה להגיע אליו, בלווית בן משפחה, לפגישת ייעוץ. למחרת נפגשו המתלוננת ואמה עם עו"ד אופיר. בפגישה שאל אותה עו"ד אופיר אם היא חוותה אלימות מאת הנאשם, והשיבה בשלילה. היא סיפרה לו על האווירה בבית, והוא השיב לה שזו אלימות. עוה"ד אופיר מסר לה מספר טלפון של "חוקר כלכלי", וזה ביקש לקבל ממנה צילום של תעודת הזהות של הנאשם. כשבוע לפני ה- 1.11.15 דרבנה אותה אמה, בעצת עו"ד אופיר, להגיע למחלקת הרווחה בעירייה. המתלוננת פגשה שם את גב' סטייסי שוורצגלס. בסיום הפגישה הודיעה לה גב' שוורצגלס כי היא נמצאת בסיכון גבוה, וכי עליה לפנות מידית למשטרה.