78. לבסוף, וכפי שציינתי לאורך כל הדרך, אינני יכולה שלא להצר על כך שהמענה הפרקטי לכאורה שנמצא לסוגיית האופניים החשמליים מגיע כולו על חשבונם של הולכי הרגל. מחויבותנו כלפיהם אינה פחותה מזו שבה אנו נושאים כלפי משתמשי הדרך האחרים. גם אם נזקיהם של אלה נופלים בממוצע מאלה של רוכבי האופניים החשמליים כל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
ש ו פ ט ת
השופט ד' מינץ:
מסכים אני לתוצאה אליה הגיע חברי השופט עמית בחוות דעתו, לפיה אופניים חשמליים (לפי הגדרתם בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה או התקנות)) מצויים מחוץ לגדרו של "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), אם כי נימוקיי שונים משלו.
כללי הפרשנות – הפרשנות המילולית
1. "רכב" או "רכב מנועי" מוגדר בחוק הפיצויים כ"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית...". הגדרה זו מקפלת בתוכה ארבעה יסודות אשר בהתקיימם יוגדר כלי תחבורה כ"רכב מנועי": "רכב"; "הנע בכוח מיכני"; "על פני הקרקע"; "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרין הדין וחישוב הפיצויים 100-96 (מהדורה רביעית, 2011) (להלן: ריבלין); ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3) 819, 830-827 (1996) (להלן: עניין סובח)). די נהיר כי אופניים חשמליים, ככלי בעל שני גלגלים המסיע את הרוכב עליהם ממקום למקום, נכנסים לגדרו של רכב הנע על פני הקרקע ומשמש לתחבורה יבשתית, כך ששלושה מבין ארבעת היסודות האמורים מתקיימים. כפי שהגדיר זאת חברי, עיקר המחלוקת מצטמצם לסוגיה הנוגעת ליסוד הרביעי – "היסוד ההנעתי", דהיינו האם אופניים חשמליים הם רכב הנע בכוח מיכני, אם לאו.
2. המונח "כוח מיכני", המצוי ביסוד ההנעתי, מתקשר להנעת כלי התחבורה באמצעות הכוח המוטורי שמייצר מנועו (ריבלין, עמ' 97). בהגדירו את המונח "כוח מיכני" כאחד מיסודותיה של הגדרת "כלי רכב מנועי", ביקש המחוקק לצמצם את סוגי כלי התחבורה הבאים בשעריו של חוק הפיצויים רק לאותם כלי תחבורה המונעים בכוח מוטורי. הווה אומר, כל אותם כלי רכב המונעים בכוחו הפיסי של אדם, דוגמת אופניים "רגילים", אינם בבחינת רכב המונע בכוח מיכני וממילא אינם באים בגדרו של חוק הפיצויים (וראו: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 46-44 (מהדורה רביעית, 2013) (להלן: אנגלרד)). על כן, בניגוד לדעת חברתי, השופטת ברק ארז אני סבור כי יש להידרש תחילה למאפייניהם הטכניים הייחודיים של האופניים החשמליים שילמדו על היסוד ההנעתי שבהם ולהכריע אם אכן מדובר ב"כלי רכב" חדש (כדברי חברתי בפסקה 29 לחוות דעתה) או שמא ב"אופניים רגילים" "משודרגים" שאינם בבחינת "כלי רכב" חדש.
3. מאפייניהם הטכניים של האופניים החשמליים פורטו בהרחבה על ידי המומחים מטעם הצדדים. מדברי המומחים ניתן ללמוד כי המאפיינים הטכניים של האופניים החשמליים דומים ברובם לאלו של אופניים רגילים (שאינם חשמליים): מבנה השלדה של שני סוגי האופניים זהה; תִפקודן המכני של הדוושות מאפשר הנעה ויצירת תאוצה כשהרוכב בוחר בסיבובן; מערכות הבלמים ויתר "חלקי השליטה" זהים. כך עולה מחוות הדעת שהוגשה מטעם קרנית, מר זיו שוורץ הסובר כי: "כעקרון, 'אופניים חשמליים' זהים מבחינת המבנה הפיזי לאופניים 'רגילים'..."; וכך עולה מחוות הדעת שהוגשה מטעם משיבים 2-1 ברע"א 7451/19, המהנדס גדי וייסמן, לפיה: "אופניים חשמליים הם אופניים להם מוסיפים מנוע חשמלי... שלדת האופניים החשמליים זהה לשלדת אופניים רגילים ללא מנוע חשמלי". הרכיב הטכני המרכזי והייחודי בו נבדלים האופניים החשמליים מהאופניים הרגילים הוא קיומו של מנוע חשמלי. שני המומחים מציינים בחוות דעתם כי המנוע החשמלי מוגדר כמנוע עזר, שתפקידו לסייע לרוכב האופניים בפעולת סיבוב הדוושות והנעת האופניים. כך עולה מחוות הדעת מטעם קרנית, בה נאמר כי: "ההבדל בין אופניים רגילים לאופניים עם מנוע-עזר-חשמלי הוא קיומה של מערכת עזר חשמלית... וכמובן מנוע חשמלי המאפשר לרוכב להסתייע במנוע החשמלי במקביל לפעולת הדיווש"; ובאותו אופן כך עולה גם מחוות הדעת הנגדית בה נאמר כי: "האופניים מונעים בכוח המנוע החשמלי המניע אותם... במהירות נסיעה שמעל 6 קמ"ש, המנוע החשמלי מפסיק לסייע לרוכב...".