--- סוף עמוד 15 ---
24. נוסף על כך טוענים העותרים כי חלק מהתלונות אף התיישנו במועד השימוע וזאת בהינתן שחלף פרק זמן של מעל 18 חודשים ממועד היווצרותן וזאת, בניגוד לסעיף 13(ג) לנוהל משרד התחבורה. לטענת העותרים גם אם לצורך ההגינות יבחן קיומו של נוהל זה אל מול מועד קיום השימוע הקודם – יום 10.5.17 (וזאת על אף שקיים מועד שימוע חדש ביום 26.6.19), הרי שבהתאם להוראת סעיף 13(ג) לנוהל ניתן היה לערוך למכון שימוע רק ביחס לאירועים שהתקיימו, לכל המוקדם, מיום 10.11.15 ואילך. דהיינו, למעט שלושה אירועים (האירוע שנגע לרכב מ.ר. 45-144-66 מסוף חודש נובמבר 2015; ביקורת נציגי משרד התחבורה מיום 16.11.15; וביקורת מפקחים מיום 21.2.17), כל יתר האירועים לוקים בפסול מקדמי כפול: ראשית, הרשות לא הביאה אותם לידיעת המכון בתוך זמן סביר כאמור לעיל, ושנית הרשות זימנה את המכון לשימוע בגינם לאחר חלוף למעלה מ - 18 חודשים. אשר לטענת הרשות כי החריגה מהוראות הנוהל נעשתה בסמכות ואין בה פגם, וזאת לאור הסייג שבסיפא של הוראה 13(ג) לפיה אותה מניעות מתקיימת "בכפוף לאופן התנהלות הליכי בירור התלונות, הליכים משפטיים וכיוצ"ב עיכובים בקיום הליכי השימוע" - טוענים העותרים, כי הרשות מפרשת סייג זה באופן שגוי. לדידם, סייג זה נוגע אך ורק לעיכובים הנובעים מתלונה שיש לה קשר להליכי השימוע לגופם או להליכים משפטיים הנוגעים לשימוע. אלא שהתלונה שהגישה בסט טסט וההליכים המשפטיים שבאו בעקבותיה, אין להם ולא כלום עם הליכי השימוע. עוד נטען כי אין לקבל את טענת הרשות ובהתאם לה היא רשאית לסטות מהוראות הנוהל בהתאם להוראות סעיף 9(ו) לנוהל ולפיו "רשות הרישוי לא תהיה קשורה להוראות סדרי דין, לרבות הוראות נוהל זה, ו/או לדיני הראיות, ותהיה רשאית לסטות מהם אם יראה לה שמן הצדק לעשות כן." אשר לכך לטענת העותרים, נקבע זה מכבר, בשורה של פסקי דין כי "רשות מנהלית שהוציאה הנחיות מנהליות חייבת ככלל, לפעול על פי הנחיותיה ולא לסטות מהן ללא הצדקה מיוחדת" (בג"ץ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853, 6 (1993)). נטען שבענייננו, לא נימקה הרשות את הסיבות בעטיין החליטה לסטות מהוראות הנוהל אלא רק טענה כי בסמכותה לעשות כן ומשכך, אין לקבל טענתה. עוד נטען על ידי העותרים כי התנהלות מעין זו, של רשות מנהלית, מחזקת את התחושה ששיקולים זרים הנחו אותה והדבר מהווה עילה לביטול ההחלטה.