26. לאור כל האמור, התבקש בית המשפט לקבל את העתירה, על כל חלקיה, ולבטל את החלטת הרשות.
עיקרי טענות המשיבה – רשות הרישוי:
27. המשיבה פותחת וטוענת כי המסקנה המתחייבת מתוך עיון בעתירה היא שיש לדחות את העתירה, מקום בו ההחלטה נשוא העתירה התקבלה על סמך ראיות מנהליות מספקות, לאחר הליך מנהלי תקין, שלא נפל בו כל פגם החורג ממתחם הסבירות ומצדיק את התערבות בית המשפט – וכל זאת לאחר שבהליך זה תוקנו מספר פגמים עליהם הצביע בית המשפט במסגרת העתירה הראשונה.
28. לטענת המשיבה, העותרת נוקטת מזה שנים בטקטיקה משפטית, החורגת ממסגרת ההתנהלות המקובלת בהליכים מנהליים מול הרשויות ובתי המשפט. טקטיקה זו כוללת פתיחת מספר רב ככל האפשר של הליכים מקבילים מול מספר רב של רשויות, וכל מטרתה ליצור עיכובים והשהיות בפעולת רשויות האכיפה והכל על מנת להימנע מבירור העניין לגופו. כך, בענייננו, הגישה העותרת תביעה אזרחית לבית משפט השלום בירושלים, תלונה למשטרת ישראל, פנייה לנציבות שירות המדינה וכן הגישה עתירות מנהליות, תוך ניסיון ליצור מצג שווא של רדיפה ומזימת ענק שנרקמה נגד העותרת במסדרונות משרד התחבורה.
29. עוד מציינת המשיבה כי העותרת פעלה בניגוד לקביעת פסק הדין בעתירה הקודמת ולפיה "לא יוגש כול מסמך נוסף ולא תועלה כול טענה נוספת שלא הועלתה במסגרת השימוע הקודם
--- סוף עמוד 17 ---
ובמסגרת העתירה." – קביעה אשר היוותה בסיס להסכמת המשיבה לביטול השימוע הקודם - והגישה מסמכים חדשים במסגרת השימוע, כמו גם במסגרת העתירה. עוד נטען כי העותרת אף הגדילה עשות והביאה לשימוע החדש "עדים מומחים" מטעמה, שעדותם כמובן לא נשמעה במסגרת ההליך הקודם והופעתם בשימוע מנוגדת מכל וכל לפסק דינה של כב' השופטת שטופמן. נטען כי ניסיונה של העותרת לצרף לשימוע החדש ולעתירה זו מסמכים שנאסר עליה במפורש לצרפם, היא בגדר הטעייה של בית המשפט ושל המשיבה, ועמידתה של העותרת על צירופם כמוה כהתעלמות מפסק הדין בעתירה הקודמת. לאור האמור, התבקש בית המשפט להורות על מחיקת המסמכים החדשים אשר צירפו העותרים לשימוע ולעתירה ועל הוצאתם מהתיק.
30. לגופן של טענות, נטען ראשית כי יש לדחות את טענת העותרים ובהתאם לה נפל פגם בהליך המנהלי כפועל יוצא מניגוד עניינים הנובע מיחסי חברות בין גלנצר לאלישע. אשר לכך פתחה המשיבה וטענה כי אין מקום להתערב בחלק בהחלטה דנן במסגרתו נדחתה טענה זו וזאת, בהינתן שההחלטה התבססה כדבעי על ראיות מנהליות מספקות ומשכך לא נפל בה כל פגם. אשר לכך נטען כי במסגרת החלטתה התבססה הרשות על החלטות הגופים המוסמכים ובכלל כך - משטרת ישראל, נציבות שירות המדינה והפרקליטות - אשר דחו מכל וכל את הטענות כנגד אלישע ומשכך, לא נפל כל פגם בהחלטה זו. זאת ועוד, נטען כי אין מקום לייחס מעמד או משקל לקביעות בית המשפט בהליך האזרחי, בהינתן שקביעות אלו אינן רלוונטיות להליך דנן במסגרתו נבחנת מידתיות וסבירות החלטת המשיב בהליך השימוע שהתקיים לעותרים ותו לא.