המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם ככל שהיה מקום לקבל את קביעות בית המשפט בהליכים האזרחיים הרי שזה קבע מפורשות בפסק דינו כי דין הטענה בדבר ניגוד עניינים דחייה וזאת, משהעותרים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענה זאת. נוסף על כך נטען כי בית המשפט השלום דחה את הטענות המרכזיות של העותרים הנסבות על פגישות בין אלישע לגלנצר וציין כבעייתיים בלבד שני אירועים – האחד התשלום אשר בוצע כביכול על ידי גלנצר בגין חופשה משפחתית של אלישע והשני – מסירת מכתב התלונה כנגד אלישע לידי גלנצר. אלא, שלטענת המשיבה, בבירור שנערך על ידה הוצגו ראיות הסותרות את הקביעות האמורות (ראיות אשר בחלקן התבקשה הצגתן בפני בית המשפט השלום ואולם, זה דחה הבקשה). כך בכל הנוגע לחופשה המשפחתית – הובהר כי מסירת כרטיס האשראי על ידי גלנצר נעשתה על דעתו של האחרון בלבד. יתרה מכך, מסירת כרטיס האשראי נעשתה לאחר שאלישע ביטל את החופשה באמצעות הסוכנות האמורה והזמין חופשה באמצעות סוכנת אחרת ומשכך, לא שילם בגינה בפועל. כיוון שכך, עוד בזמן אמת הושבו מלוא הסכומים אשר שולמו על ידי גלנצר לידי גלנצר. לאור זאת, נטען כי יש לדחות הקביעה ובהתאם לה יש באירוע זה בכדי ללמד על מערכת יחסים בעייתית בין גלנצר לבין אלישע. זאת ועוד, בכל הנוגע למסירת מכתב התלונה לידי גלנצר- נטען כי בבירור התחוור שמסירת המכתב נעשתה תוך שאלישע קיבל לכך אישור – וזאת, בהתבסס על עדותו של גלנצר וכן, על בדיקת פוליגרף אשר הוצגה על ידי אלישע ואשר תמכה בגרסתו העובדתית לעניין זה.
--- סוף עמוד 18 ---
מבלי לגרוע מהאמור טוענת המשיבה כי גם ככל שהתקיימו יחסי חברות בין גלנצר לבין אלישע, וגם ככל שהיה באלו בכדי להקים טענה בדבר ניגוד עניינים בפעילותו של אלישע – הרי שממילא ניגוד העניינים הנטען אין בו בכדי להטיל פגם בהליך המנהלי. זאת ראשית הואיל וממועד הגשת התלונה כנגד אלישע על ידי העותרים הושעה אלישע מפיקוח על בסט טסט. נוסף על כך, עיון בתלונות גופן מעלה כי בחלק גדול מהמקרים אין מחלוקת באשר לעובדות המשמשות בסיס לתלונות, אלא שהמחלוקת נסבה באשר לשאלה האם התנהלות העותרים מהווה הפרת נהלים אם לאו – עובדה השוללת קיומו של קשר סיבתי בין ניגוד העניינים לבין עצם התלונות. יתרה מכך, השימוע נעשה על ידי מר קירמאיר ולאלישע לא היה בו כל חלק, עובדה השוללת קיומו של קשר סיבתי בין ניגוד העניינים להחלטה גופה.