בהתאם לכללים אלו, בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות השלטונית ו"כל עוד החלטת הרשות אינה נגועה בחוסר סבירות קשה, בשיקול זר או באפליה, לא יתערב בית המשפט בה." (בג"ץ 8047/11 בנימין סובול נ' משרד הפנים (17/2/13);בג"ץ 9420/11 אגבאריה נ' שר הפנים (31.3.2015). ראו גם - בג"ץ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' מר אברהם פורז - שר הפנים (9.5.2005); עע"מ 9057/09 איגנר נ' השמורה בע"מ (20.10.2010); בג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים(22.2.2010)). מתחם שיקול הדעת המנהלי עשוי לכלול "טווח של החלטות חלופיות" סבירות ובית המשפט לא יתערב בהחלטת הרשות אם הגיעה לנקודת איזון המצויה בתוך מתחם הסבירות המנהלי, כל עוד לא נפל פגם באופן הפעלת שיקול דעתה, או במשקל הראיות שהניעו אותה בדרכה לקבלת החלטתה (ראו בג"ץ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים (4.11.09)).
--- סוף עמוד 22 ---
הקביעה בדבר היקף ההתערבות המצומצם בהחלטת הרשות, חלה ביתר שאת מקום בו מדובר ברשות שלה עדיפות מקצועית על פני בית המשפט. עדיפות כאמור אף מתעצמת בהינתן שעל דיון בעתירה מנהלית, הנסבה על החלטת טריבונל שיפוטי או מעין שיפוטי, יחולו כללי דיון ובהתאם להם ככלל - "בית משפט לעניינים מינהליים, אינו שומע עדים, אינו גובה ראיות, אינו ממנה מומחים מטעמו, ובוודאי שאינו מקיים ביקורים במקום. כל האמצעים הללו שמורים למקרים מיוחדים, קטנים במספרם וחריגים באופיים (ראו ברק ארז, בעמ' 481-480 והאסמכתאות המובאות שם)" (עע"מ 6626/18 תעשיית אבן וסיד בע"מ נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (17.12.19)). עוד נקבע באשר לממצאים עובדתיים כפי שנקבעו על ידי הרשות המנהלית כי:
"... בית המשפט לעניינים מינהליים מבקר אמנם את ההחלטות של הרשות המינהלית, ובמסגרת זו עשוי לבחון אף את התשתית העובדתית שנלקחה בחשבון בעת קבלת ההחלטה. יחד עם זאת, גם בכל הנוגע לקביעת הממצאים העובדתיים על בית המשפט לנקוט בריסון עצמי, והוא איננו צריך לשים עצמו בנעלי הרשות המינהלית. לפיכך במעמד זה אין עליו לנהוג כערכאה דיונית ולהחליף את הרשות בבחינת הראיות עצמן, ועליו להתערב בשיקול דעתה במצבים נדירים בלבד..." (ראו עע"מ 5417/13 דג'יטנו נ' שר הפנים (11.9.2014)).
יחד עם זאת, יודגש כי מקום בו במרכז הדיון פרשנות חיקוק הרי שיחול חריג לכלל ההתערבות השיפוטית המצומצמת בהחלטות הרשות המנהלית וזאת, לאור ההלכה ובהתאם לה בפרשנות חיקוק העדיפות לעולם תהיה של בית המשפט כפרשן הסופי של דברי חוק (ראו ע"א 8797/99 אנדמן נ' ועדת הערר המחוזית לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, פ"ד נו(2) 466 (2001) ועע"מ 2834/05 חנה לדרר נ' שיכון עובדים בע"מ (24.6.08)).