משהונח תוואי הדיון, אפנה לבחינת הטענות לגופן.
39. עיון בטענות הצדדים מלמד כי ניתן לחלקן לארבע חטיבות מרכזיות – הראשונה – נסבה על טענות הסף – ובכללן טענה ולפיה התלונות לא הועברו לידיעת העותרים בתוך זמן סביר מקבלתן, טענה הנסבה על התיישנות חלק מהתלונות אשר לא התבררו בתוך 18 חודשים וטענה ולפיה לא היה מקום לאחד את הדיונים בכל התלונות לשימוע אחד. השנייה – נסבה על פגם הקשור בקיומו של ניגוד עניינים וכפועל יוצא ממנה גם טענות בדבר האכיפה הבררנית והאפליה הנובעות מניגוד העניינים הנטען. אשר לחטיבה זו אציין כי לטענת העותרים יש קשר בינה לבין החטיבה השלישית הנסבה על הליקויים גופם וזאת, בהינתן שלטענת העותרים בשל ניגוד העניינים נוצרו התלונות יש מאין. השלישית – טענות הנסבות לגופם של ליקויים ותלונות. והרביעית – נסבה על אמצעי האכיפה המנהליים אשר ננקטו כלפי העותרים.
אקדים אחרית לראשית – לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים, בראי הראיות כפי שהונחו לפני הרשות כמו גם אלו אשר הונחו ופורטו בפני בית המשפט, נחה דעתי כי דין כי הטענות נשוא החטיבות הראשונה והשנייה להידחות. בכלל כך, אקדים ואציין כי לטעמי, גם ככל שהתקיימו יחסי חברות בין גלנצר לבין אלישע אשר היה בהם בכדי לשים את אלישע
--- סוף עמוד 23 ---
במצב של ניגוד עניינים בתפקידו כמפקח של בסט טסט, הרי שבפועל לא היה בניגוד עניינים זה בכדי להוביל לפגם היורד לשורשו של ההליך המנהלי אשר יש בו בכדי להוביל לבטלותו. אשר לחטיבות השלישית והרביעית– מצאתי כי יש לקבל חלק מהטענות הנסבות על הליקויים לגופם ונוסף על כך מצאתי כי קיימת עילה להתערבות באמצעי האכיפה המנהליים אשר הוטלו על העותרת.
להלן יפורטו הכרעתי והנימוקים העומדים בבסיסה.
טענות הסף – מסירת הודעה בדבר הליקויים שלא בתוך זמן סביר, התיישנות וצירוף תיקים.
40. אפתח בטענה ולפיה ההודעה בדבר הליקויים לא נמסרה בתוך זמן סביר – טענה הנסבה על חלקם הארי של הליקויים, שהם פרי אירועים שאירעו בשנים 2014-2015. אשר למסירת ההודעה, מטיעוני הצדדים בדיון לפני עולה כי הם אינם חלוקים על כך שההוראה בדבר מסירת תלונה בתוך 7 ימים מיום קבלתה, לא חלה על רשות הרישוי במועדים הרלוונטיים. יחד עם זאת, גם המשיבה אינה מתכחשת לטענת העותרים ולפיה היה עליה להעביר את התלונות או ממצאי הביקורות בתוך זמן סביר. אלא שלטענת המשיבה לא עשתה כן לאור התלונה אשר הוגשה על ידי העותרים כנגד אלישע ועד שהסתיים בירורה של זו. את הסברה זה של המשיבה, כמבסס נימוק למחדלה, אין בידי לקבל. זאת ראשית באשר הפכתי והפכתי בנימוק ולא מצאתי קשר אפשרי בין התלונה אשר הוגשה על ידי העותרת כנגד אלישע לבין העברת תלונות בדבר ליקויים בפעילות העותרים לידיעתם כמו גם לטיפולם. יתרה מכך, הנני סבורה כי העיכוב במסירת ההודעה מנוגד ומאיין את התכליות אשר עומדות בבסיס החובה למסירת ההודעה בדבר הליקויים בזמן אמת. אשר לכך, הרי שאין ולא יכול שיהיה חולק כי למסירת ההודעה בדבר תלונה או ליקוי בעבודת המכון תכלית כפולה. ראשית, בהינתן חשיבות פעילותם התקינה של המכונים והקשר הישיר בין פעילותם התקינה לבין בטיחות הציבור הואיל ועסקינן בבדיקת כשירות כלי רכב – הרי שהתכלית הראשונה של מסירת ההודעה היא שהמכון יתקן בפועל ובאופן המוקדם ביותר את ליקוייו על מנת שאלו לא יישנו. שנית, העברת התלונה בזמן אמת מהווה חלק מהגשמת זכות המכון להליך הוגן, באשר היא מאפשרת לו לבחון הטענות ולהתמודד עימן תוך בחינת ראיות נגדיות אפשריות. בהקשר זה, הנני סבורה כי צודקים העותרים עת הם טוענים כי העיכוב במסירת ההודעה יכול שיהיה בו בכדי לגרום לנזק ראייתי. כפי שהקדמתי וציינתי לטעמי, מסירת ההודעה לאחר זמן רב, עומדת בסתירה לתכליות האמורות שהן – תיקון בפועל של הליקויים כמו גם מתן אפשרות להתמודד עם הטענות תוך השגת והצגת ראיות נגדיות ומשכך, הנני סבורה כי נפל פגם בהתנהלות המשיבה לעניין זה. יחד עם זאת, אינני סבורה כי פגם זה יורד לשורשו של ההליך המנהלי באופן המצדיק התערבות בו. קביעתי זו נובעת בעיקר מכך שבפועל לא היה במחדלה של הרשות ממסירת ההודעה תוך זמן סביר בכדי להוביל לנזק ראייתי כלשהו לעותרים. לא זו אף זו - כפי שיפורט להלן, ממילא רוב רובן של העובדות המבססות התלונות כנגד העותרים כלל אינן שנויות במחלוקת, אלא שלדידם של העותרים אין בעובדות כאמור בכדי לבסס קביעה ולפיה הפרו את הנהלים החלים עליהם. משכך, הרי שממילא לא הורע מצבם של העותרים כפועל יוצא מהעיכוב במסירת ההודעות בתוך זמן סביר. לאור זאת, אין בידי לקבל