--- סוף עמוד 24 ---
טענת העותרים ולפיה כפועל יוצא מהמחדל במסירת ההודעות בתוך זמן סביר, נפל בהליך המנהלי היורד לשורשו אשר יש בו בכדי להוביל לבטלותו וטענתם זו נדחית.
עוד אין בידי לקבל טענת העותרים ולפיה התלונות התיישנו. אשר לטענה זו, הנני מקבלת את טענת המשיבה ולפיה, בהינתן התלונה אשר הוגשה על ידי העותרת כנגד אלישע, חלה הוראת הסיפא לסעיף 13(ג) לנוהל הקובעת ".... בכפוף לאופן התנהלות הליכי בירור התלונות, הליכים משפטיים וכיוצ"ב עיכובים בקיום הליכי השימוע." – קרי המאפשרת הארכת תקופת ההתיישנות במקרים בהם בשל בירור תלונות התעכב הליך השימוע. אשר לעניין זה ניתן להוסיף ולהדגיש כי בהינתן שאף לדידם של העותרים טענתם בדבר ניגוד עניינים היא טענה העוברת כ"חוט השני" ומשליכה על כלל התלונות כנגדם, באשר לטענתם אלו נוצרו יש מאין על ידי אלישע או על ידי מפקחים הכפופים לו וסרים למרותו – הנני סבורה שיש ממש בקביעת המשיבה ולפיה היה ראוי לעכב את הליכי השימוע עד להכרעה בתלונה, אשר כאמור יכול שהיה בה בכדי להשליך על תוצאות השימוע באשר לתלונות כולן או חלקן.
נוסף על כך, אינני מוצאת לקבל את טענת העותרים ולפיה לא היה מקום לאחד את התלונות בעניינם לכדי שימוע אחד. אשר לכך, ראשית אציין כי הרשות מוסמכת לאחד מספר תלונות לכדי שימוע אחד בהתאם להוראות סעיף 13(ג) לנוהל. זאת ועוד, הנני מוצאת לקבל לעניין זה את טענת הרשות ולפיה איחוד התלונות יש בו בכדי לקדם התנהלות דיונית יעילה, באשר תחת התייצבות למספר שימועים, מתייצבים העותרים לדיון אחד. זאת ועוד, הנני סבורה כי אמנם דרך זו מקדמת אפשרות לקבלת תמונה כוללת ומדויקת יותר על התנהלות המכון לאורך זמן – לטוב ולרע (לעניין זה ראו גם עת"מ 24294-01-17 היימן מכון לרישוי (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הרישוי ( 27.2.17)).
לאור האמור והמפורט וכפי שהקדמתי וציינתי אינני מוצאת לקבל איזה מטענות הסף אשר הועלו על ידי העותרים.
ניגוד עניינים;
41. מכאן אפנה לברר את הטענה אשר לטעמי היא טענתם המרכזית של העותרים, או למצער הטענה עליה שמו את מירב יהבם והנסבה על ניגוד עניינים.
אשר לטענה בדבר ניגוד עניינים, אפתח ואדגיש כי כבר מקדמה דנא עוגן במסגרת הפסיקה והחקיקה הכלל האוסר על ניגוד עניינים והקובע כי במילוי תפקידו אל לו לעובד הציבור להימצא במצב שבו קיים פוטנציאל לניגוד עניינים בין פועלו כעובד ציבור לבין אינטרס אחר שיש לו כאדם פרטי או כמי שנושא בתפקיד ציבורי אחר (בג"ץ 9485/08 דרור עזרא ו- 20 אח' נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) (30.01.2012)(להלן: "בג"ץ דרור עזרא"), בפסקה 19). בעניין דרור עזרא הטעים בית המשפט והבחין בין שני סוגים של ניגוד עניינים: "ניגוד עניינים אישי, המתעורר כאשר עובד הציבור מופקד על אינטרס ציבורי הנוגד אינטרס אישי שלו עצמו; וניגוד עניינים מוסדי, המתעורר כאשר מתקיים מתח בין אינטרסים ציבוריים מנוגדים עליהם מופקד עובד הציבור במסגרת תפקידיו השונים" (שם.).