--- סוף עמוד 25 ---
ביטוי לכלל בדבר איסור על ניגוד עניינים, ניתן למצוא בהוראות חוק ספציפיות במגוון תחומים הנוגעים לפעילות הרשויות השונות (בג"ץ 415/19 משה לוי נ' שר הפנים (21.04.2020) (להלן: "בג"ץ משה לוי") בפסקה 17). בצד זאת, נקבע בפסיקה כי האיסור הכללי להימצא בניגוד עניינים עשוי לחול במקרים נוספים מעבר לאלה שמנה המחוקק במפורש (בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2) 566, 573 (להלן: "בג"ץ סיעת הליכוד"); בג"ץ משה לוי בסעיף 18). כך נקבע כי :"מדובר בעקרון יסוד אוניברסלי 'המרחף' מעל כל דברי החקיקה הרלבנטיים ואין מפעילים לגביו את הכלל שיש ללמוד דבר משתיקת המחוקק" (בג"ץ 2419/94 פריד נ' ראש העיר טירת הכרמל (22.8.1994), בפסקה 3) ומשכך, העדרה של הוראה חקוקה אין בו כדי להוות הסדר שלילי לגבי תחולת העיקרון של איסור על ניגוד עניינים באותו ענין.
העיקרון האוסר על קיום ניגוד עניינים מבוסס על החובה החלה על הרשות לפעול בהגינות ובתום לב בהתאם לכללי הצדק הטבעי ולשקול שיקולים עניינים בלבד (בג"ץ משה לוי בפסקה 18) ועל החשש כי החלטה המתקבלת על-ידי מי שנמצא במצב של ניגוד עניינים תושפע משיקולים פסולים שמקורם באינטרסים זרים; ועל כל פנים כי האמון הציבורי במערכת השלטונית ייפגע, אם עובדי הציבור יפעלו במצב של ניגוד עניינים (שם. לרבות האסמכתאות הרבות אליהם מפנה פסק הדין בפסקה זו).
המבחן לקיומו של ניגוד עניינים בין עניין ציבורי לבין עניין פרטי, הוא מבחן אובייקטיבי הנבחן מנקודת מבטו של "אדם סביר היודע את כל פרטי העניין" והשאלה שיש לבחון בהקשר זה אינה מה הן אישיותו ותכונותיו של עובד ציבורי מסויים אלא מהי עוצמתו של הניגוד בין העניין הציבורי לבין עניינו הפרטי של העובד והאם מתקיים חשש, במידת ההסתברות הנדרשת, שמא יש באינטרסים האחרים של עובד הציבור כדי למנוע ממנו לבצע את עבודתו ללא משוא פנים וזאת אף אם חשש זה אינו עולה כדי אפשרות ממשית (בג"ץ 11745/04 רמות למען הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (4.9.2008) (להלן: "עניין רמות"), בפסקה 15). עוצמת ניגוד העניינים נקבעת על פי הקירבה בין האינטרסים המנוגדים. עמד על כך השופט ברק בבג"ץ 202/90 י.ב.מ נ משרד המשפטים, מה(2) 265, 274:
"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תיפסק אותה שרשרת של ניגוד עניינים? תשובתי היא פשוטה: השרשרת תיקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיבי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי עובדתי, אלא נורמאטיבי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו. הם נגזרים בכל הנוגע לעובדי ציבור, מרצונה של החברה לשמור על אמון הציבור ברשויות השלטון. בהצבתו של הגבול יש להתחשב כמובן בנסיבות כל עניין ועניין".