עוד נקבע כי מקום בו נותן ההחלטה הוא הנגוע בניגוד עניינים, הרי שבית המשפט אינו נדרש להשתכנע שהחלטתו נתקבלה הלכה למעשה במשוא פנים ובשל שיקולים זרים, ודי בפוטנציאל אובייקטיבי לקיומו של ניגוד עניינים כאמור (ראו בג"ץ דרור עזרא בעמוד 21 והאסמכתאות המובאות שם). בדומה בעניין סיעת הליכוד נקבע לעניין זה כי:
"... האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת
--- סוף עמוד 26 ---
הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים..." (שם בעמוד 572).
יחד עם זאת הדגישה הפסיקה כי אין די בחשש רחוק, תיאורטי, או סובייקטיבי לקיומו של ניגוד עניינים על מנת להצדיק את התערבותו של בית המשפט (בג"ץ 2758/01 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' עיריית ירושלים, פ"ד נח(4) 289, 307 (2004). כן ראו: בג"ץ 244/86 רביבו נ' בנטוב, פ"ד מב(3) 183, 185-186).
עוד הדגיש בית המשפט בבג"ץ דרור עזרא כי: "בטרם יינקט סעד דרסטי הכרוך בפסילה מוחלטת של עובד הציבור מתפקידו או מהמשך כהונתו בשל חשש לניגוד עניינים, מן הראוי לנסות וליישם אמצעים מתונים יותר אשר יגשימו את המטרה שביסוד האיסור, כגון הימנעות מהשתתפות בדיון ובהצבעה באותם הנושאים אשר בגינם מתקיים החשש האמור" (שם בעמוד 21 והאסמכתאות הרבות המובאות שם.
במאמר מוסגר יצוין כי טרם הוכרעה בפסיקה השאלה האם מידת ההסתברות הנדרשת לשם קיומו של ניגוד עניינים אסור, היא של "אפשרות ממשית" או "חשש סביר" (בג"ץ דרור עזרא, בפסקה 19 והאסמכתאות אליו מפנה פסק הדין).
אשר לתוצאת קיומו של ניגוד עניינים, נקבע כי בדומה לכל פגם אשר יכול שיפול בהחלטה מנהלית, הרי שגם פגם של ניגוד עניינים אין בו בהכרח בכדי להוביל לבטלות ההחלטה. אלא ש"תוצאותיו של הפגם הן יחסיות ונגזרות מעוצמת הפגם, מחומרתו וממכלול נסיבות העניין" (בג"ץ דרור עזרא בעמוד 21). יישום כלל זה יכול להוביל לפסילת ההחלטה – כך בעניין רמות, בוטלה החלטת הולנת"ע מפאת פגם אשר נפל בה בשל קיום אפשרות ממשית לניגוד עניינים מוסדי. באותו עניין, מקורו של ניגוד העניינים אשר הוביל לבטלות ההחלטה היה נעוץ בהשתתפותה של מתכננת המחוז בדיון הפנימי של הולנת"ע וזאת, הגם ששימשה כחברה בוועדה המחוזית, שהגישה את התכנית למועצה הארצית והמליצה על הפקדתה. בנסיבות אלו, נקבע כי ניגוד העניינים אשר יש בו להוביל לביטול ההחלטה הוא כפול – ראשית בשל בעצם השתתפותה של מתכננת המחוז במצב של ניגוד עניינים מוסדי בדיון הפנימי של הולנת"ע; ושנית בקבלת החלטת הולנת"ע תוך שמיעת עמדת מתכננת המחוז שתמכה באישור התכנית ובלא שמיעת עמדת המתנגדים לתכנית. מנגד יכול שהגם קיומו של ניגוד עניינים לא תבוטל ההחלטה הנגועה. כך, לעניין זה נקבע בבג"ץ דרור עזרא כי הגם שהיה על יו"ר הולנת"ע להימנע מהשתתפות בקבלת כל החלטה הקשורה במישרין או בעקיפין לתוכנית גליל ים וזאת, משהיה שותף במשרד אדריכלים פרטי שערך את התוכנית אשר עמדה לדיון ועל אף שאין חולק כי למרות זאת לא יצא מהחדר בעת שהולנת"ע קיבלה את ההחלטה להטמיע את תוכנית גליל ים בתמ"מ 5, הרי שאין בפגם זה בכדי להוביל לבטלות ההחלטה. קביעה זו הושתתה על כך שהטעם שהייתה לו המשמעות הממשית בקביעת הולנת"ע היה המלצת החוקרת אשר דנה בהתנגדויות אשר סברה כי ההטמעה נדרשת במידה רבה למען הסדר הטוב וכי מן הראוי לאשרה על מנת לתרום ליתר קורלציה בין רמת התכנון המקומית לרמת התכנון המחוזית. אשר לכך, הדגיש בית המשפט העליון שקרוב לוודאי שנימוקים אלו הם שעמדו