ליקוי נוסף אשר עלה מתוך תיק המשטרה, נסב על אישורים אשר ניתנו על ידי סלנסקי לליקויים שאינם בסמכותו. אשר לכך, הרי שבהתאם לסעיף 3.2.8 לנוהל מספר 8/99 "הליך עבודה במכון רישוי ממוחשב" מיום 21.9.99: "כאשר התברר שבוחן רכב טעה באבחנה מסויימת ונרשם ליקוי בעקבות אבחנה זו, רשאי לבטלה רק המנהל המקצועי במכון בחתימתו.". בהחלטה נקבע כי מממצאי החקירה המשטרתית עלה כי מנהל המכון, מר ניר סלנסקי, אשר איננו בעל הסמכה כמנהל מקצועי במכון, ביטל בעצמו ליקויים שנקבעו בכלי רכב במסגרת מבחני רישוי שבוצעו במכון וזאת בניגוד לסעיף דלעיל. בנוגע לכך, הפנתה הרשות לעדותה של הגב' אברג'יל במסגרה העידה זו כי מר סלנסקי אישר גם ליקויים שאינם בסמכותו. עוד הפנתה הרשות לכך שבמסגרת חקירתו העיד סלנסקי כי הוא היה מאשר מה שנראה לו תקין. אשר לעדות זו, טענה רשות הרישוי כי העדות מלמדת על כך שהמבחן אשר
--- סוף עמוד 31 ---
ננקט על ידי סלנסקי באשר לאישור ליקויים לא היה מה מותר לו לאשר על פי החוק אלא מה שנראה לו תקין. לעניין זה, קובעת רשות הרישוי בהחלטתה כי דברי מר סלנסקי בעדותו במשטרה הם ברורים ואינם ניתנים לפרשנויות שונות, כטענת המכון. מעדותו עולה, כי מר סלנסקי ביטל ליקויים אשר נקבעו על ידי בוחני רכב במהלך מבחני רישוי שבוצעו במכון וזאת על אף שאין לו הסמכה לכך ובניגוד לנהלי הרשות. לאור כל האמור, קבעה רשות הרישוי כי המכון ביצע הפרה של סעיף 3.2.8 לנוהל 8/99.
נוסף על כך נקבע בהחלטה שמתוך חקירת המשטרה עלה שהמכון קיבל רכבים למבחני רישוי בשלא שהוצגו תעודות ביטוח חובה ובכך אף הפר את הוראות תקנה 275(א) לתקנות התעבורה הקובעת כי על מי שמבקש לעבור מבחן רישוי יש להמציא למכון הרישוי תעודת ביטוח חובה. קביעתה זו ביססה הרשות על עדות סלנסקי במשטרה מיום 15.1.14 במסגרתה אישר את האמור. בהקשר זה קבעה הרשות כי אין לקבל את טענת המכון ולפיה סבר בטעות שאין דרישה לוודא קיומו של ביטוח חובה בהינתן שטענה זו עומדת בסתירה לטענה אחרת אשר הועלתה על ידי המכון ובהתאם לה המכון לא היה מודע לליקוי זה וכי הפסיק אותו מרגע שנודע לו עליו. לאור כל האמור, נקבע כי המכון הפר את תקנה 275(א) לתקנות התעבורה.
לטענת העותרים, ראשית – מי שעמד בקשר עם המשטרה על מנת ליצור את תיק הליקויים המבוססים על החקירה המשטרתית היה אלישע. זאת ועוד, העותרים טוענים כי בהינתן שחוקר המשטרה, חקר בנושא אשר אינו בתחום מקצועיותו, הרי שיש להטיל ספק באשר לדיוק באופן בו נרשמו הדברים במסגרת החקירות. לגופם של דברים טוענים העותרים כי בניגוד לקביעת הרשות, הגב' אברג'יל לא חתמה על ייפויי הכוח אלא רק ביצעה פעולת העתקה גרידא של פרטי תעודת הזהות על גבי טופס יפוי הכוח. עוד נטען לעניין חתימתה של הגב' אברג'יל על ייפויי כוח, כי מקרה זה היה מצומצם לביקוריו של הסוחר עיד סעיד בלבד, ונעשה ללא ידיעת מנהלי המכון, ומכל מקום נפסק כבר בשנת 2013. בלי לגרוע מהאמור, נטען שבאותה תקופה הייתה עמימות ביחס לאופן בו יש לנהוג לגבי ביטוחי סחר, ועם סוחרי רכב שמגיעים עם ביטוחים כאלה כדי להעביר רכבים טסטים במכונים. לאחר שהרשות הבינה כי מדובר בבעיה רחבה שמתרחשת בכל המכונים, היא החליטה לשים סוף להתנהלות זו, ובהתאם הוציאה הוראות ברורות בעניין ואסרה על קבלת ביטוחי סחר כאמור.זאת ועוד, בכל הנוגע לטענה כי מר סלנסקי אישר ליקויים שלא בסמכותו, טוענים העותרים כי המסקנה אליה הגיעה הרשות על סמך עדותה של הגב' אברג'יל בלבד, כי מר סלנסקי אישר ליקויים שאינם בסמכותו המקצועית אינה נכונה ולטענת העותרים סלנסקי אמר רק שהוא מאשר דברים שהוא מוסמך לאשרם ולא כי חרג מסמכותו באישור.