--- סוף עמוד 50 ---
האמור נקבע כי ממילא טענות מכון הרישוי ולפיהן איכות סרטוני הוידיאו המצויים בידיהם הינה באיכות ירודה והם אינם מכסים את כל שטח מסלולי הבדיקה מלמדות על הפרה חמורה של הוראות הרשות הנ"ל. משכך, נקבע כי ברי שאין בטענה זו כדי לבסס את טענתו כי מבחני הרישוי בוצעו על ידו כנדרש, אלא להיפך – טענה זו עומדת לחובתו של המכון ומהווה הפרה נוספת להוראות ונהלי הרשות.
נוסף על כך, דחתה רשות הרישוי בהחלטתה את טענת העותרים ולפיה משננקטו הליכים כנגד הבוחנים הרי שאין מקום כי הרשות תנקוט בצעדים מנהליים כנגד המכון, שכן יש בכך משום הענשת העותרים "פעמיים", הן באמצעות הענשת הבוחנים עצמם והתליית רישיונם, והן באמצעות ההליכים המנהליים כנגד המכון. בהקשר זה טענה הרשות כי במסגרת הפסיקה נקבע כי: "כלפי רשות הרישוי, המכון לבדו נושא באחריות הכוללת לפעילותו ואין הוא יכול להתנער מאחריות זו באמצעות העברתה אל שכמם של הבוחנים שהוא עצמו מעסיק".(עניין הימן; וכן, עת"מ 5103-01-20 מכון רישוי אלישע (1999) בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים /רשות הרישוי (10.3.20) בעמוד 9 לפסק הדין (להלן: "ענין מכון אלישע").
נוסף על כך נטען – בדומה לנטען באשר לליקוי הראשון אשר פורט בסעיף 46 לעיל לפסק הדין, כי על המכון חלה אחריות שילוחית למחדלי או מעשי עובדיו בהתבסס על הוראות סעיפים 10 ו – 15 לתנאי כתב ההרשאה שהוענק למכון משכך, נקבע כי גם במקרים אלו הפרו העותרים את הנהלים והתלונות כפי שפורטו התקבלו.
העותרים טוענים כי בהחלטה בהקשר לתלונות אלו נפלו הן טעות הנוגעת לגופם של דברים וזאת, בהינתן שדבר קיומם של הליקויים לא הוכח והן טעות עקרונית וזאת, משהלכה למעשה לא היה מקום לנקוט בהליך כנגד העותרים לאחר שמוצה הדין עם הבוחנים הרלוונטיים. לטענת העותרים לגופם של דברים לא היה מקום לקבוע כי נפלו כשלים בפעילות הבוחנים וזאת, משעה שצילומי הוידאו לא תמכו בטענות בדבר כשלים כאמור . נוסף על כך נטען כי לא ניתן לבסס את ההרשעה על הודאת הבוחנים שכן אלו הודו רק בכך שלא פתחו את מכסי המטען של הרכבים והכחישו את דבר הליקויים האחרים. עוד טוענים העותרים כי העמדת המכון לדין בגין מעשי הבוחנים שאף הם הועמדו לדין ונענשו, מהווה העמדה כפולה לדין משמעתי בגין אותם אירועים, פעם אחת של בוחני המכון עצמם שהיו מעורבים אישית באירועים, ופעם נוספת – קולקטיבית של מכון הרישוי כולו. בנסיבות אלה, גורסים העותרים, דרוש טעם מיוחד לקיום הליך משמעתי נוסף בגין אותו אירוע, ולא ניתן, כלאחר יד וללא כל נימוק או הצדק, לקיים שימוע גם למכון בגין אותם אירועים.