עוד טוענים העותרים, כי מקרה זה הוא דוגמה נוספת לאכיפה הבררנית מצד הרשות, שכן ידוע למכון, שהרשות קיימה שימועים לבוחנים שהועסקו במכון רישוי טסט ליין, בגין ליקויים שביצעו בעבודתם באותו מכון. לצד זאת, מכון הרישוי טסט ליין (להבדיל מבוחניו) מעולם לא הועמד לדין משמעתי. העותרים מבהירים, כי אף אם לכאורה לא נפל פגם דיוני חיצוני בהחלטה זו של הרשות ומשכך החלטת הרשות יכולה הייתה להיתפס כסבירה שאין מקום להתערב בה, אין זה המצב בענייננו, שכן שיקול הדעת של הרשות בהקשרו של מכון בסט טסט הינו פגום מהיסוד ומלכתחילה נגוע בשיקולים זרים וניגוד עניינים חמור.
לאחר ששקלתי שיקולי העותרים לעניין זה אינני מוצאת לקבלם. זאת ראשית הואיל וקביעות הרשות מושתתות על ממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידה, קביעות אשר לא נפל בהן כל
--- סוף עמוד 51 ---
דופי המצדיק התערבות. אשר לכך ובבחינת למעלה מן הצורך אציין ראשית כי למצער ניתן היה להסתמך על הודאות הבוחנים בכל הנוגע למחדל מפתיחת תא המטען של הרכבים. נוסף על כך, מצאתי כסבירה את קביעת הרשות ולפיה יש להטיל לפתחו של המכון את חוסר האפשרות להפיס הטענות על ידי צפיה בסרטי הוידאו הואיל ואלו אינם ברורים או אינם מכסים את מלוא שטח המכון – זאת בהינתן שעל המכון מוטלת החובה ובצידה האחריות לדאוג לצילום כלל הפעילות במכון באופן תקין.
עוד לא מצאתי לקבל את טענת העותרים ולפיה אין להטיל עליהם אחריות להתנהלותם של הבוחנים מטעם המכון. אשר לכך, מקובלות עלי קביעות בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין הימן – העולות בקנה אחד עם הוראות כתב ההרשאה למכון – ולפיהן המכון הוא זה הנושא כלפי הרשות באחריות הכוללת ואין הוא יכול להתנער מאחריות זו על ידי העברתה אל הבוחנים שהוא עצמו מעסיק. בהתאמה לכך, אין בנקיטה באמצעים כלפי הבוחנים באופן פרטני בכדי לאיין האמצעים אשר יש לנקוט כלפי המכון הנושא באחריות הכוללת גם לפעילותם.
עוד לא מצאתי לקבל טענות העותרים ולפיהן הנקיטה בהליכים כלפיהם מהווה אפליה ואכיפה בררנית אל מול מכון טסט ליין. אשר לטענה זו הרי שבדומה לקביעתי לעיל בסעיף 43, אין בידי לקבל טענות העותרים וזאת, בהינתן שאלו נטענו בעלמא ובאופן שאינו מפרט את נקודות הדימיון בין שני המקרים אשר יש בהן בכדי לבסס החובה לנקוט גזירה שווה כלפיהם – ומשכך, אין להידרש אליהן.
לאור האמור לא מצאתי להתערב בקביעת הרשות גם לעניין זה.