56. ריכוז האמור מלמד כי מצאתי לקבל טענות העותרים בכל הנוגע לשלוש מבין תיקי הליקויים ולדחותן באשר לשבעה מבין תיקי הליקויים.
האמצעים המנהליים אשר ננקטו כלפי העותרת;
57. לאור ובהתאמה לקביעותיי דלעיל אפנה לבחון את האמצעים המנהליים אשר ננקטו כלפי העותרים. אשר לאמצעים אלו, הרי שכפי שהקדמתי וציינתי- מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעות הרשות בכל הנוגע להיקף האמצעים אשר ננקטו כלפי העותרים וזאת הן הואיל ומצאתי כלא מנומקת כדבעי וכלא סבירה החלטתה השנייה של הרשות במסגרתה הוחמרו האמצעים אשר ננקטו כלפי העותרים אל מול האמצעים כפי שנקבעו בהחלטתה הראשונה של הרשות. ונוסף על כך בהינתן שבמסגרת העתירה התקבלו טענות העותרים באשר לחלק מהליקויים בגינם הורשעו ומשכך, יש מקום להתאים את האמצעים להיקף הליקויים העדכני בו הורשעו העותרים.
אשר לאמצעים אשר ננקטו על ידי רשות הרישוי, ככל אמצעים מנהליים עליהם לעמוד במבחן המידתיות אשר נחלק לשלושה מבחני משנה: מבחן האמצעי המתאים – במסגרתו יש לבחון את תאימות האמצעי שננקט ; מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה; ומבחן האמצעי המידתי (או המידתיות במובן הצר) (ראו עמ"מ 1036/16 נציגות הבית המשותף ברחוב השונית 10, הרצליה נ' משרד התיירות (27.5.18)). יפות לעניין זה קביעות בית המשפט העליון בבג"ץ
--- סוף עמוד 52 ---
5077/11 איזוטופיה מולקיולר אימג'ינג נ' הרוקח המחוזי לשכת הבריאות המחוזית מחוז מרכז (26.8.12) במסגרתן נקבע לעניין זה כי:
"...בצורה כללית ניתן לומר, כי החלטה של רשות מנהלית היא מידתית, אם האמצעי השלטוני, אשר ננקט בגדרה, עומד ביחס ראוי למטרה שעומדת בבסיס ההחלטה. עילת המידתיות מתרכזת, איפוא, ביחס שבין תכלית ההחלטה, לבין האמצעים שנבחרו להגשמתה. מבחני המשנה לבחינת מידתיותה של החלטה מנהלית יונקים אף הם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובפרט מפיסקת ההגבלה שבו, ובענייננו הם שואלים כדלקמן: האם קיים קשר רציונלי בין המטרה שאותה מבקשת הרשות המנהלית להשיג, לבין האמצעי שננקט להשגתה; האם הרשות בחרה באמצעי שפגיעתו פחותה ביותר, לצורך הגשמת אותה המטרה; והאם מתקיים יחס ראוי בין הפגיעה בזכויות, לבין התועלת הצומחת מאותה הפגיעה..." (ראו)).
58. עוד כהתוויה נורמטיבית הרלוונטית לענייננו ראוי להדגיש את חובתה של הרשות המנהלית לנמק החלטותיה, חובה הנגזרת מחובת ההגינות של הרשות המנהלית וזאת, הואיל ו:"הנימוקים אמורים לסייע לרשות להגיע להחלטה מושכלת וכדין, לספק תשתית עובדתית לביקורת עליה, לאפשר להסתמך כראוי בעתיד על ההחלטה ולשמור על אמון הציבור במנהל הציבורי" (בג"ץ 4845/17 ראפת אמארה חמדאן נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.10.2019) בעמודים 37-38 והאסמכתאות המובאות שם.; על היקף חובת ההנמקה ראו גם בג"ץ 6213/14 יעקב ארגמן נ' משטרת ישראל (01.12.2016), בסעיף 14 לפסק הדין).