16. סעיף 46 לפקודת סימני מסחר קובע, כי רישומו של אדם כבעל סימן מסחר מקנה לו זכות לשימוש ייחודי בסימן. הפקודה גם מעניקה לבעל הסימן זכות לנקוט בצעדים להגנת קניינו ולמניעת שימוש מפר על ידי אחרים (ראו ע' פרידמן, סימני מסחר, דין, פסיקה ומשפט משווה, כרך ב' 823 (מהדורה שלישית, 2010)).
17. כאשר מבקש אדם לטעון כי נפל פגם ברישומו של אדם אחר כבעל סימן מסחר, הוא רשאי לנקוט בהליכים בפני רשם סימני המסחר. כך הוא רשאי להגיש התנגדות לרישום במועדים ובתנאים כקבוע בפקודה (סעיף 24), ובמקרה הצורך הוא רשאי לערער על החלטה הדוחה את התנגדותו (סעיף 29 לפקודה). גם לאחר הרישום רשאי מי שמבקש לטעון לפגם ברישום לנקוט הליכים לפי הפקודה ולבקש תיקון או ביטול הרישום (ראו סעיף 38(א) לפקודה). התובע לא נקט באף אחד מהליכים אלו.
18. לטענת הנתבע, התובע אינו רשאי לתבוע מתן חשבונות, שכן כל עוד לא שונה רישום סימן המסחר, הוא לא רשאי לטעון לזכויות בסימן המסחר ולזכויות ברווחים שנצמחו לנתבע עקב השימוש בו.
19. טענה זו אין לקבל. ראשית, נבהיר כי התובע אינו כופר בתקפו של הרישום ואינו כופר בזכותו של הנתבע להירשם כבעל סימן המסחר. טענת התובע היא כי עומדת גם לו זכות להירשם כשותף של הנתבע ולמצער זכות ליהנות מהשימוש בסימן המסחר. זכות זו מעוגנת לטענתו בהסכם בגדרו רכש את חלקו בשותפות.
20. אלא, שטענות אלו של התובע אינן מסורות לסמכות הייחודית של רשם סימני המסחר. המחלוקת האמיתית בין הצדדים עוסקת בהסכם השותפות ביניהם וזו אינה מסורה לסמכות הייחודית של הרשם. ככל שייקבע כי התובע רכש מהנתבע זכויות קנייניות בסימן המסחר, תהא דרכו פתוחה לבקש את רישומו.
21. נזכור כי הלכה היא שלכל בית משפט סמכות נגררת לדון בתוקפו של סימן מסחר מכוחו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וברי שגם סמכות להכריע בעניין זהות בעליו של הסימן (ראו בג"צ 144/85 קליל תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד מב(1) 309 (1998); ע"א 784/88 Budejovicky Budvar נ'Anheuser-Busch Incorporated ואח' פ"ד מד(2) 531 541 (1990)).
22. ודוקו, די לו לתובע לשכנע כי הנתבע רשם את סימן המסחר על שמו בלבד שלא בתום לב ובניגוד להסכם השותפות, כדי להקים לתובע עילה להשבת רווחים בגדרם של דיני עשיית העושר ולא במשפט. על כן, רשאי הוא גם לבקש מתן חשבונות לצורך הוכחת הרווח שנצמח לנתבע כתוצאה מההפרה.