41. כפי שהדגישה השופטת שטרסברג-כהן, פסק דינו של השופט מצא בפרשת סחר ושירותי ים היה בגדר חידוש הלכה (שם, בעמוד 661). ואולם, בהיבט הקונצפטואלי של עוולת הרשלנות, פסק דין זה לא חידש דבר – זאת, מאחר שדיני הסעדים הזמניים, בהיותם מושתתים על דיני היושר, מחייבים את מבקש הסעד במעמד צד אחד – לפני שיריבו קיבל הזדמנות לומר את דברו – לגלות לבית המשפט את כל העובדות הנכונות (ראו רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 168, (1993); וכן בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון [פורסם בנבו] (5.6.2006), פסקאות 11-10). חובה זו נועדה להגן על האינטרסים של בעל הדין היריב שקולו טרם נשמע. קיומה יוצר אפוא יחסים מיוחדים בין בעלי הדין, שבמסגרתם תוטל אחריות נזיקית על מבקש הסעד הזמני שמחמת התרשלות או במזיד איננו מגלה לבית המשפט את כל העובדות הנכונות וזוכה לסעד לא לו, תוך הסבת נזקים או הפסדים ליריבו.
42. אחריות כאמור תוטל על בעל דין בגין כל הפרה של חובת זהירות שיש לה ביסוס בדין (ראו ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ פ"ד נח(2) 36 (2004) (להלן: עניין פסל)). השופטת א' חיות (כתוארה אז) הבהירה זאת במילים הבאות:
"אכן, בית-משפט זה הכיר בקיומה של חובת זהירות שחב בעל-דין כלפי יריבו בנוגע לפעולות המתבצעות במסגרת הליך שיפוטי [...] דברים אלה בפרשת סחר ושרותי ים מתייחסים לשימוש בלתי ראוי שנעשה במכשיר העיקול הזמני, וניתן ליישמם גם באשר לפעולות אחרות שנקט בעל-דין במהלך התדיינות משפטית. אולם ברי כי גם אם עשויה לעמוד לבעל-דין עילת תביעה בגין התרשלות של אחר בהליך שיפוטי – התרשלות שגרמה לו נזק – הרי שלא בנקל יטיל בית-המשפט אחריות שכזו, ובדרך-כלל תידרש הוכחת התנהגות שאינה בתום-לב, התנהגות שיש עמה רשלנות בולטת או ניצול לרעה של הליכי משפט [...] למותר לציין כי יש צורך בהכרעה ברורה לגבי התקיימותם של יסודות עוולת הרשלנות, ובכלל זה קיומה של חובת זהירות, התנהגות בלתי סבירה המפרה את החובה וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק." (שם, בעמוד 45) (ההדגשה הוספה – א.ש.).
43. בעניין גורדון ובפרשת סחר ושירותי ים, חובת הזהירות המיוחדת, אשר הוטלה על בעלי הדין דשם, נגזרה מחובתו המשפטית של כל אחד מהם שלא לפגוע באינטרס יריבו. חובה זו יצרה יחסים מיוחדים בין בעלי הדין אשר הניחו תשתית משפטית להטלת האחריות בגדרה של עוולת הרשלנות. יחסים כאמור יכולים להיווצר גם מכוחה של הבטחה או מצג אחר, שבעל דין נותן ליריבו במסגרת התדיינות משפטית. טול מקרה שכיח למדי, שבו בעל דין אחד נוטל על עצמו למסור לבית המשפט הודעה משותפת שלו ושל יריבו. בכל מקרה כזה, מסירת הודעה בלתי נכונה או אי מסירתה עשויה לגרור אחריה אחריות בגין נזק או הפסד שנגרם לבעל הדין היריב. אחריות זו תתקיים בגדרה של דוקטרינת הרשלנות, בעקבות הוכחתם של כל אחד מיסודות ההתרשלות, לרבות חובת זהירות, שבמקרים כגון זה תיגזר אך ורק מהיחסים המיוחדים בין בעלי הדין היריבים.