48. לאחריות בגין התרשלות כלפי בעל דין יריב, מאידך, יש מתווה צר מאד. אחריות זו מוטלת על בעל דין אשר פוגע באינטרס של יריבו על ידי הפרתה של חובת זהירות שמקורה ביחסים מיוחדים בין השניים. יחסים כאמור נוצרים מכוח הוראת דין או, לחלופין, בהתבסס על הבטחה או על מצג שבעל הדין הפוגע נתן לנפגע כדי ליצור אצלו הסתמכות. מדובר אפוא באחריות נזיקית אשר נטועה, רובה ככולה, במשפט הפרטי ומטרתה היא השגת הצדק המתקן בין הנפגע לפוגע. כפי שנאמר לא אחת בפסיקתנו, בהטלת אחריות כאמור יש להקפיד על כלליה כדי לא ליצור אפקט מצנן אצל מתדיינים המבקשים למצות את זכויותיהם בתום לב ובדרך ארץ (כמובהר, בין היתר, על ידי השופטת חיות בעניין פסל, בעמוד 45 לפסק דינה).
49. ודוק: היעדר אחריות לנזק שבעל דין גורם ליריבו על ידי התרשלותו, אין פירושו שאותו בעל דין, שאינו חב ליריבו חובת זהירות, יכול לעשות בהליך ככל העולה על רוחו – עליו לפעול למיצוי זכויותיו שבדין תוך הימנעות מעשיית שימוש לרעה בהליך המשפטי. במילים אחרות ופשוטות יותר: העובדה שלבעל דין מותר להיות רשלן כלפי יריבו כאשר הוא איננו חב לאותו יריב חובת זהירות מיוחדת, איננה משחררת אותו מן החובה להימנע מפגיעה מכוונת בתקינותו של ההליך המשפטי; והדברים ברורים.
50. לנוכח האמור לעיל, ניתן לקבוע בקלות שגב' כהן לא חבה לאורן שום חובת זהירות (במובן של חובה שלא להתרשל כלפיו) במסגרת ההתדיינויות המשפטיות שאורן וקבוצת כהן ניהלו ביניהם בערכאות השונות. פשיטא הוא, שבין אורן לבין גב' כהן לא התקיימו שום יחסים מיוחדים מכוח דין או מצג. מטעם זה, לא ניתן היה לבסס את אחריותה של גב' כהן כלפי אורן על עוולת הרשלנות של דיני הנזיקין, כפי שנעשה בפסק הדין קמא.
ברם, גב' כהן פעלה, כאמור, בכוונת מכוון כדי לסכל את מימוש זכויותיו של אורן לפי הסכם הבוררות שקיבל תוקף של פסק דין. כחלק מקבוצת כהן, היא ניהלה נגד אורן מלחמת התשה משפטית רוויית מהלכים פסולים אשר היוו שימוש לרעה בהליכי משפט. מטעמים אלה, כפי שכבר צויין על ידי, מן הדין להטיל על גב' כהן את החובה לפצות את אורן על מלוא הפסדיו ונזקיו במסגרתה של דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט.
הרמת מסך שלא היתה
51. גב' כהן מלינה על כך שבית משפט קמא הרים את מסך ההתאגדות, אשר הפריד בינה לבין החברות שבשליטתה, כדי להטיל עליה אחריות כספית לנזקיו ולהפסדיו של אורן.
52. דא עקא, לתלונה זו אין כל בסיס מאחר שבית משפט קמא הטיל על גב' כהן אחריות אישית בגין מעשיה שלה וציין זאת במפורש בפסק דינו (ראו פסקאות 35-33 לפסק הדין קמא). בעניין זה, בית משפט קמא צדק לחלוטין: אדם שפועל בשמו של תאגיד כאחד האורגנים שלו איננו מפסיק לשאת באחריות בגין מעשיו הוא, כאחד האדם (ראו ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 259 (1981); ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 727-723 (1981); עניין פסל 43-42; ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 77-74 (2004); ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי [פורסם בנבו] (1.8.2010), פסקה 49).
53. הנני מציע אפוא לדחות את טענותיה של גב' כהן בעניינה של הרמת המסך, שלא היתה.