21. לטענת הנתבע, הוא אינו מכיר את "ליזי הראל".
על רקע זה נדרש הנתבע להסביר את העובדה שבמשך 4 שנים עובר לפרסום הנדון, הופיעו בדף הפייסבוק של אותה ליזי הראל פרסומים הקשורים לטיולים אותם הוא אירגן, לרבות מספר הטלפון שלו, ובסופו של יום לא היה בפיו הסבר המניח את הדעת (ראו למשל בעמ' 25 לפרוטוקול, שורה 10).
הנתבע אמנם טען שכל המטיילים בקבוצה מפרסמים את הטיולים שלו, וכי יש לאותם מטיילים את מספר הנייד שלו, ואולם בד בבד אישר שהוא מעולם לא נתקל, מבין קבוצת המטיילים, בבחורה בשם "ליזי הראל".
נוסיף כי תמונת הפרופיל של אותה ליזי הראל היא של בחורה צעירה, אשר אינה עונה על הפרופיל של האנשים שנוטלים חלקם בטיולים שארגן הנתבע (לרוב דובר בגמלאים).
הנתבע נשאל אודות ההיגיון שבהופעת פרסומים של טיוליו בדף הפייסבוק של ליזי הראל, והשיב "לא יודע" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 19).
בנוסף לכך, עת נשאל הנתבע כיצד הוא מסביר ששמו, ביחד עם הגב' ליזי הראל, מופיע בתור מייסד בדפים שונים בהם הופיע הפרסום, הוא השיב "לא יודע. בזמנו, פתחתי אתרים ולא נגעתי בהם בכלל. אתה פותח אתר, קבוצה, כדי לפרסם אבל שכחתי מהם. לא יודע מי הצטרף ומי לא הצטרף" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 1-2)
תשובתו בנדון לא הניחה את הדעת, ולכך מצטרפת העובדה שקודם לכן בעדותו טען הנתבע כי דף הפייסבוק האישי שלו הוא היחיד שפתח.
22. בסעיף 12 לכתב הגנתו טען הנתבע, כי אף שאין לו כל קשר לליזי הראל, הוא קרא את הפוסט שפורסם "באחת מקבוצות הצרכנים ושיתף את החוויה שלו עם החברה".
אלא שהנתבע לא הבהיר, לא בתצהיר עדותו ולא בעדותו לפניי, היכן הוא פרסם את הדברים, ומה כלל אותו פרסום.
הנתבע גם לא טרח להציג את הפרסום בו שיתף את הוויה שלו עם החברה, כפי שטען בכתב הגנתו.
בנדון עלתה תהייה נוספת, וזאת כאשר תחילה טען הנתבע בעדותו כי את הפרסום מושא התביעה הוא ראה רק אחרי הגשת התביעה (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 10 עד 13), ואילו כאשר בהמשך הופנתה תשומת לבו לגרסתו בכתב ההגנה לפיה הוא הגיב לפרסום לפני הגשת התביעה, הוא שינה את גרסתו, כשהוא טוען כי השאלה בנדון הזכירה לו את הדבר (שם, שורות 18 עד 24).
23. כאשר נשאל הנתבע לגבי התלונה שהיתה לו כלפי קבוצת התובעות עובר לפרסום מושא התביעה, הוא טען כי דובר בטענה על כך שלא קיבל כיסוי לטלפון שרכש, ובנדון הוסיף, עת נשאל האם לא היה מרוצה מהשירות, כי "לא הייתה לי בעיה. היו אמורים לתת לי חפץ, כיסוי. לא נתנו אז חזרתי, אמרו שאין אז הלכתי." (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 25-26).
גרסה זו העלתה תהיות, שכן בתשובה האמורה ניסה הנתבע להציג מצג לפיו לא היו תלונות כלפי השירות שקיבל מהתובעות, כאשר גם לשיטתו הוא, כעולה מסעיף 12 לכתב הגנתו, היתה לו חוויה שלילית ביחס לעסקה שנעשתה שלושה שבועות לפני הפרסום.
ניכר היה שהנתבע מנסה, בעדותו לפניי, להמעיט בחשיבות ובעוצמת התלונה שהיו לו כלפי התובעות, בכדי להרחיק עצמו מהפרסום.
מייד לאחר שמסר את האמירה הנ"ל בעדותו, הודה הנתבע כי הוא התקשר לשירות לקוחות ושאל לגבי הכיסוי (שם, שורה 28) למרות שבאמירה הקודמת פרט זה לא הופיע.
בהמשך אישר לבית המשפט כי ייתכן שכעס באותו רגע, "אבל לא עד כדי כך" (שם, שורה 30).
בהמשך טען הנתבע כי לאחר שהתקשר לשירות לקוחות ונאמר לו שאין כיסוי, נגמר העניין מבחינתו, עד אשר קיבל לידיו את התביעה הנוכחית (שם, שורות 34-35).
אלא שעדות זו מעלה תהיות, שכן גם לשיטת הנתבע בכתב ההגנה הוא הגיב, עוד לפני הגשת התביעה, לפוסט אשר הכיל את הפרסום מושא התביעה.