בית משפט השלום בחיפה
ת"א 14234-10-17 קי.אס.פי. מחשבים (2002) בע"מ ואח' נ' ארד ואח'
תיק חיצוני:
לפני כב' השופט אמיר סלאמה
התובעות 1. קי.אס.פי. מחשבים (2002) בע"מ
2. קי.אס.פי. מחשבים אשדוד בע"מ
3. קי.אס.פי. מחשבים באר שבע בע"מ
4. קיי אס פי מחשבים צומת ביל"ו בע"מ
5. קיי.אס.פי. מחשבים חדרה בע"מ
6. קי.אס.פי מחשבים נהריה בע"מ
7. קיי.אס.פי. מחשבים רמת גן בע"מ
8. קי.אס.פי. מחשבים פתח תקוה בע"מ
9. קיי.אס.פי מחשבים דיזינגוף סנטר בע"מ
10. קיי.אס.פי. מחשבים כרמיאל בע"מ
11. קי.אס.פי. מחשבים נצרת בע"מ
12. קיי.אס.פי. מחשבים נתניה בע"מ
13. קיי.אס.פי ירושלים תלפיות בע"מ
14. קיי.אס.פי. מחשבים (ירושלים) 2004 בע"מ
15. קיי.אס.פי. מחשבים (ראשל"צ) בע"מ
16. קיי.אס.פי. מחשבים (תל אביב) בע"מ
17. קיי.אס.פי. מחשבים וציוד הקפי 2003 בע"מ
18. קיי אס פי בע"מ
19. קיי.אס.פי. מחשבים רמת אביב בע"מ
20. קי.אס.פי. מחשבים קרית אונו בע"מ
21. קיי.אס.פי. מחשבים רמת השרון בע"מ
22. קיי אס פי מחשבים אשקלון בע"מ
23. קיי.אס.פי. מחשבים כפר סבא בע"מ
24. קי.אס.פי. מחשבים חולון בע"מ
25. קיי.אס.פי. מחשבים קריית חיים בע"מ
26. קיי.אס.פי. מחשבים נשר בע"מ
27. קיי.אס.פי מחשבים טבריה בע"מ
28. קיי.אס.פי מחשבים עפולה בע"מ
29. קיי.אס.פי. מחשבים אילת בע"מ
30. קיי.אס.פי. מחשבים אילת – הטיילת בע"מ
31. קיי. אס. פי הלגונה אילת בע"מ
32. קיי.אס.פי. מחשבים בית שמש בע"מ
33. קיי.אס.פי. מחשבים מת"מ בע"מ
34. קיי. אס. פי. מחשבים רמת החייל בע"מ
35. קיי. אס. פי. מחשבים הרצליה בע"מ
36. קיי אס פי מחשבים החשמונאים בע"מ
37. קיי.אס.פי. מחשבים ירושלים מרכז העיר (2013) בע"מ
38. קיי אס פי מחשבים הקריון בע"מ
39. קיי. אס. פי. פתח תקווה דרך רבין בע"מ
40. קיי. אס. פי. חיפה בע"מ
41. קיי.אס.פי באר שבע מזרח בע"מ
42. קיי.אס.פי. מחשבים רחובות בע"מ
43. קיי.אס.פי.ראשל"צ מרכז בע"מ
44. קיי.אס.פי נתניה קריית השרון בע"מ
45. קיי.אס.פי מודיעין מרכז – עינב בע"מ
46. קיי.אס.פי אקספרס בע"מ
47. קיי.אס.פי הרצליה מרכז בע"מ
48. קיי.אס.פי רמלה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אסף רון ואח'
נגד
הנתבעים 1. איתן ארד ת.ז xxxxxxxxx
ע"י ב"כ עוה"ד באסם דקואר
2. נירית חביב (ניתן פסק דין – דחיה)
פסק דין
לפניי תביעה שהוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע, במסגרתה ביקשו התובעות לחייב את הנתבע מס' 1 (להלן- "הנתבע"), בפיצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין פרסום משמיץ במרשתת (האינטרנט), אותו הן ייחסו לנתבע.
טענת ההגנה היחידה שהעלה הנתבע היתה, שאין לו כל קשר לפרסום האמור.
כפי שנראה להלן, סבורני שדין התביעה להתקבל.
כללי
1. התובעות הן חברות הפועלות כקבוצה ועוסקות בממכר מחשבים וציוד אלקטרוני.
2. ביום 14.3.17 הופיע ברשת "פייסבוק", בדף של משתמשת בשם "ליזי הראל", הפרסום הבא (להלן – "הפרסום"):
"הודעה לכל עובדי איקיאה
ראו הוזהרתם! (נכתב בגופן גדול מאוד ביחס ליתר המשפטים – א.ס)
רשת המחשבים Ksp
בסקר שנערך בין 7040 עובדי איקאה בארץ צויינה הרשת הנ"ל כנותנת השירות הגורע ביותר לעובדים שרכשו מוצרים.
שאר הרשתות המחשבים (כך במקור – א.ס.) צוינו כמתן שירות סביר."
כעולה מנספח "א" לתצהיר מר נדיר, מעל הפרסום הופיע המשפט הבא: "אני משתפת כדי שאחרים לא יפלו בפח. חברת KSP נבחרה כחברה הנותנת את השרות הגרוע ביותר."
בנספח "א" הנ"ל מופיע מתחת לפרסום המשפט הבא: "מצאתי לנכון להעביר גם כאן את המלצת ועד העובדים שלנו. אזהרה מפני רכישות ברשת המחשבים של KSP."
באותו פרסום הופיעה תמונה בצירוף הסימון X על "הלוגו" של התובעות.
3. מלבד הדף של "ליזי הראל", הופיע פרסום זה בדפים אחרים, כגון "עסקים בצפון", "עסקים עושים בחוף הכרמל", "כרמיאל עכשיו", ועוד.
הפרסום גם הופיע באתר Rotter.
4. הואיל ומדף הפייסבוק של "ליזי הראל" השתמע שהיא עובדת בחברת "איקאה", פנו נציגי התובעות לאחרונה, בניסיון לברר את הדבר.
"איקאה" מסרה לתובעות כי אין ברישומיהם עובדת בשם זה; כי מעולם לא נערך בחברה סקר כמתואר בפרסום; וכי אין לאיקאה כל קשר לפרסום.
5. כשבוע לאחר הפרסום פורסמה הכחשה מצד "איקאה" בדבר נכונות הדברים.
6. בדיקות שהעלו התובעת גילו, כך לטענתן, כי "ליזי הראל" היא דמות פיקטיבית, כאשר בדף הפייסבוק הנדון נמצאו דברים שהובילו לנתבע.
התובעות בדקו ומצאו שהנתבע רכש ביום 23.2.17 מכשיר טלפון מאחת מחנויות הקבוצה, וכי זמן קצר לאחר הרכישה הוא פנה לשירות הלקוחות של הקבוצה, והעלה תלונה ביחס לרכישה.
עוד מצאו התובעות כי הפרסום האמור יצאה מכתובת IP הקשורה לנתבעת מס' 2 (להלן – "גב' חביב"), אשר בינה לבין הנתבע יש קשר הדוק.
7. על רקע זה הגישו התובעות תלונה במשטרה.
במסגרת חקירת המשטרה נגבתה עדות מהגב' חביב ומהנתבע.
בסופו של יום החקירה נסגרה מחוסר אשמה ביחס לגב' חביב, ומחוסר ראיות ביחס לנתבע.
8. בתביעה הנוכחית נטען כי הנתבע והגב' חביב אחראים לפרסום.
עוד נטען כי מדובר בפרסום שקרי ומשמיץ, אשר מסב לתובעות נזק עצום, ומשכך נתבקש פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪.
על ההליך – בקצרה
9. תחילה נדונה התביעה בפני מותב אחר.
לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, וכן חוות דעת מומחה מטעם הגב' חביב, החליט המותב הקודם למנות מומחה מטעמו.
המומחה, ד"ר שרוני פלדמן, הגיע למסקנה שאין ביכולתו לאשר או להפריך שהכניסה לדף הפייסבוק בו נעשה הפרסום, אכן בוצעה ממחשב בתוך דירתה של הגב' חביב.
עוד ציין המומחה כי במידה והכניסה לדף הפייסבוק נעשתה דרך הרשת האלחוטית של הגב' חביב, הרי שהדבר אפשרי גם בידי שכן המתגורר באחת הדירות הסמוכות, וזאת במידה והכניסה לרשת לא היתה מוגנת ע"י סיסמה, כאש הוא מוסיף שאין ביכולתו לדעת מתי נוספה הסיסמה שהיתה קיימת במועד בדיקתו.
10. לאחר העברת התיק לטיפולי קיימתי ישיבת קדם משפט, בסופה הוצע מתווה לפי 79א' לחוק בתי המשפט עם "גבולות גזרה", אך לא התקבלה הסכמה הדדית להצעה.
סמוך לאחר ישיבת קדם המשפט הנ"ל הודיעו התובעות והגב' חביב, שהן הגיעו לסיכום ולפיו התביעה נגד הגב' חביב תידחה, בתנאי שהיא תגיע למסירת עדות.
בהתאם לכך ניתן ביום 26.7.20 פסק דין המורה על דחיית התביעה נגד הגב' חביב.
11. ביום 23.11.19 התקיימה ישיבה בה נשמעו ראיות הצדדים.
בישיבה זו נחקרו הגב' חביב; שני מצהירים מטעם התובעות (מר זאב סורקין – מנכ"ל משותף בתובעות, ומר עידן נדיר, מנהל ניו מדיה בתובעות); והנתבע.
בתום הישיבה סיכמו הצדדים את טיעוניהם על פה.
דיון והכרעה
12. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים מצאתי כי התובעות הוכיחו, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, שהנתבע עומד מאחורי הפרסום, ומשכך הן זכאיות לפיצוי בגינו.
השאלה הטעונה הכרעה
13. הנתבע העלה טענת הגנה אחת ויחידה מפני התביעה, ולפיה הוא לא ביצע את הפרסום מושא התביעה, ואין לו כל קשר אליו.
השאלה העומדת להכרעה היא האם הנתבע עומד מאחורי הפרסום הנדון.
14. הנטל להוכיח שהנתבע עומד מאחורי הפרסום הוטל על שכמי התובעות, כאשר עליהן להוכיח את הדבר ברמה הנדרשת במשפט האזרחי (קרי עמידה במאזן ההסתברות).
בהקשר זה לא מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה נטל ההוכחה צריך להיות מעבר לכך, נוכח העובדה שחוק איסור לשון הרע משלב בתוכו גם פן פלילי.
הנתבע לא הפנה בנדון לכל עיגון בדין, לא בחוק ולא בפסיקה, וסבורני כי העובדה שחוק איסור לשון הרע כולל בחובו גם אפשרות להעמדה לדין פלילי, אינה משליכה על כך שכאשר בעוולה אזרחית של לשון הרע עסקינן, נטל ההוכחה הוא זה אשר חל בדין האזרחי.
המסד הראייתי הקושר את הנתבע לפרסום
15. חומר הראיות שהוצגו בפניי מכיל מצבור לא מבוטל של ראיות, המוביל אל הנתבע בתור מי שעומד מאחורי הפרסום.
צודק הנתבע בכך שראיות אלה הן, רובן ככולן, נסיבתיות באופיין, ואולם אין בכך לפגום ביכולתם לאפשר לבעל דין המסתמך עליהן לעמוד בנטל הראיה המונח לפתחו (ונזכיר בנדון כי אפילו בדין הפלילי ניתן להרשיע נאשם על סמך ראיות נסיבתיות).
16. להלן נסקור את עיקר הראיות, כפי שהוצג בפניי:
א. הפרסום, כאמור, הופיע בדף פייסבוק של משתמשת בשם "ליזי הראל".
בדיקות שנעשו לאחר מכן גילו, שהפרסום נשעה באמצעות מכשיר אלקטרוני שעשה שימוש ברשת אינטרנט אלחוטית בעלת כתובת IP (INTERNET PROTOCOL) מס' 77.138.146.126.
הדבר עולה, בין היתר, מבדיקה שערך מר עידן נדיר, מנהל ניו מדיה בתובעות, אשר לאחר הפרסום שלח הודעה למשתמשת "ליזי הראל", וזו השיבה לו, תוך שהיא לוחצת על קישור שהסגיר את כתובת ה- IP (ראו את עדות מר נדיר בעמ' 20 לפרוטוקול).
ב. כתובת ה IP הנ"ל מקורה בנתב אינטרנט ("ראוטר") שהפיק רשת אלחוטית (wi fi), כאשר אותו נתב ממוקם בדירה בה מתגוררת הגב' חביב (ראו עדות מר נדיר, עמ' 20, וכן הודעת הגב' חביב במשטרה, שורות 41-44) .
במילים אחרות, מי שפרסם את הפרסום הנ"ל, עשה זאת ממכשיר (כגון מחשב), שהתחבר לרשת אלחוטית באמצעות נתב אינטרנט המצוי בדירתה של הגב' חביב.
ג. לנתבע היתה גישה ממשית לרשת האלחוטית של הגב' חביב, והוא נהג לעשות בה שימוש.
מתברר שהנתבע, אותו תיארה הגב' חביב בפניי כידיד טוב אשר היה ברשותו מפתח לדירתה, קיבל מהגב' חביב רשות בלתי מוגבלת לעשות שימוש ברשת האלחוטית הנ"ל, כאשר בין היתר הוא החזיק בדירתה, דרך קבע, מחשב נייד או שניים, באמצעותם הוא עשה שימוש ברשת האלחוטית האמורה.
הגב' חביב מסרה בעדותה לפניי כי הנתבע היה מגיעה לביתה בתדירות גבוהה למדיי, שיכולה להגיע עד פעמיים או שלוש בשבוע, כאשר גם היום הוא מחזיק בביתה מחשב.
ד. ספקית האינטרנט של הגב' חביב היא חברת "הוט", אשר סיפקה לגב' חביב שירות "טריפל", אותו רכש עבורה הנתבע.
יתרה מכך, שם הלקוח אצל חברת "הוט" הוא "טיולי פסגות", גוף אשר באמצעותו ניהל הנתבע (לטענתו עם אחרים), טיולים לגמלאים.
לדברי הנתבע, הוא עשה כך על מנת שהנגב' חביב תוכל ליהנות מהנחה הניתנת ע"י "הוט" לקבוצות, להבדיל מיחידים.
ה. דף הפייסבוק של "ליז הראל" קיים, לפחות, משנת 2014.
בדיקה שערך מר עידן נדיר, ע"י כניסה לדף כלקוח רגיל, העלתה כי הוא כלל לרוב פרסומים הקשורים לטיולי פסגות, וכן לקבוצה אחרת בשם "הטיול המזמר", הקשורה גם היא לנתבע.
צילום של פרסומים אלה צורפו לתצהיר של מר נדיר (נספח "ה"), כאשר בחלקם מופיע מספר הטלפון הנייד של הנתבע (כפי שאושר על ידו בעדות לפניי), ושל הגב' חביב (כפי שאושר על ידה בעדותה לפניי).
בהקשר זה טענה הגב' חביב בעדותה לפניי כי היא אינה מכירה את ליזי הראל, ואינה יודעת כיצד מספר הטלפון שלה הגיע לדף האמור, אך בד בבד היא אישרה כי בשלב מסויים אנשים היו מתקשרים אליה למספר זה בנוגע לטיולים שארגן הנתבע, עד שהיא ביקשה מהנתבע להפסיק את הדבר.
ו. קיימת אינדיקציה של ממש לפיה הדמות של "ליזי הראל" היא פיקטיבית.
מעדותו של עירן נדיר עולה, כי דף הפייסבוק האמור הכיל, לרוב, פרסומים בנוגע לפסגות טיולים והטיול המזמר, כאשר מפעם לפעם הופיע פרסום "אישי", ובו תמונה הקשורה , כביכול, לחייה האישיים של אותה ליזי הראל, כגון תמונה של אחייניתה המנגנת בגיטרה, או סוכה של חברים (נספח "ד" לתצהיר).
אלא שבדיקה שעלה מר נדיר העלתה, כי תמונות "אישיות" אלה הן תמונות שנלקחו מאתרים שונים במרשתת (כגון אתר YNET), ואינן קשורות לאדם מסויים.
עוד נזכיר, כי מדף הפייסבוק הנ"ל השתמע שליזי הראל היא עובדת של חברת "איקאה", ואולם בדיקה העלתה כי אין ברישומים של אותה חברה עובדת בשם זה.
ז. הפרסום התפרסם בכמה דפים בפייסבוק, בהם הופיעו שמותיהם של הנתבע ושל "ליזי הראל" כמייסדים של הדף.
ח. ביום 23.2.17, כשלושה שבועות לפני הפרסום, רכש הנתבע מכשיר טלפון מחנות של קבוצת התובעות.
זמן קצר לאחר מכן פנה הנתבע בתלונה לשירות לקוחות של קבוצת התובעת.
ט. במסגרת הבדיקות שערך מר נדיר מטעם התובעות, הוא פנה למשתמשת "ליזי הראל", ושאל אותה בנוגע לפרסום האמור.
בתגובה כתבה לו אתה "משתמשת" (שסביר להניח, כאמור, שהיא דמות פיקטיבית): "רק שתדע ותעביר הלאה, אני ועוד כמה חברים נפגענו מהשירות של קיי אס פי. ונזכור את זה טוב."
17. אם נסכם את עיקרי הדברים:
- הפרסום נעשה באמצעות רשת אלחוטית, שמקורה בנתב אינטרנט המצוי בדירת גב' חביב, אשר לנתבע היתה גישה קבועה ובלתי מוגבלת אליה;
- הפרסום נעשה בדף פייסבוק של משתמשת אשר חומר הראיות מלמד שהיא דמות פיקטיבית, כאשר דף זה הכיל לרוב פרסומים הנוגעים לקבוצות טיולים שאורגנו בידי הנתבע, שנים לפני הפרסום, ובין היתר הכילו את מספרי הטלפון שלו ושל הגב' חביב;
- אותה ליזי הראל הופיעה כמייסדת, ביחד עם הנתבע, של דפים אחרים בפייסבוק בהם הופיע הפרסום;
- לנתבע היו טענות כלפי התובעים בנוגע לעסקה שהוא ביצע שלושה שבועות עובר לפרסום.
18. סבורני שמדובר בצבר ראיות נסיבתיות, היוצר קשר הדוק וישיר בין הפרסום לבין הנתבע, ומקימות אפשרות סבירה בהחלט, במידת הסתברות של מעל 51%, לכך שהנתבע עומד מאחורי הפרסום.
גרסת הנתבע והסבריו
19. אל נוכח מצבור זה של ראיות נסיבתיות, הונחה לפתחו של הנתבע חובת ההסבר, בין היתר כאשר עומת עם עיקרי הדברים בחקירתו הנגדית.
20. עדות הנתבע בפניי, והגרסה אותה הוא הציג, היו רחוקים מלשכנע.
עדות הנתבע התאפיינה במסירת הסברים מתפתלים ומתחמקים, חסרי היגיון של ממש, תוך מסירת דברים סותרים ומעוררי תהיות, והכל באופן לא משכנע ולא מהימן.
להלן נציג את עיקרי הדברים.
21. לטענת הנתבע, הוא אינו מכיר את "ליזי הראל".
על רקע זה נדרש הנתבע להסביר את העובדה שבמשך 4 שנים עובר לפרסום הנדון, הופיעו בדף הפייסבוק של אותה ליזי הראל פרסומים הקשורים לטיולים אותם הוא אירגן, לרבות מספר הטלפון שלו, ובסופו של יום לא היה בפיו הסבר המניח את הדעת (ראו למשל בעמ' 25 לפרוטוקול, שורה 10).
הנתבע אמנם טען שכל המטיילים בקבוצה מפרסמים את הטיולים שלו, וכי יש לאותם מטיילים את מספר הנייד שלו, ואולם בד בבד אישר שהוא מעולם לא נתקל, מבין קבוצת המטיילים, בבחורה בשם "ליזי הראל".
נוסיף כי תמונת הפרופיל של אותה ליזי הראל היא של בחורה צעירה, אשר אינה עונה על הפרופיל של האנשים שנוטלים חלקם בטיולים שארגן הנתבע (לרוב דובר בגמלאים).
הנתבע נשאל אודות ההיגיון שבהופעת פרסומים של טיוליו בדף הפייסבוק של ליזי הראל, והשיב "לא יודע" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 19).
בנוסף לכך, עת נשאל הנתבע כיצד הוא מסביר ששמו, ביחד עם הגב' ליזי הראל, מופיע בתור מייסד בדפים שונים בהם הופיע הפרסום, הוא השיב "לא יודע. בזמנו, פתחתי אתרים ולא נגעתי בהם בכלל. אתה פותח אתר, קבוצה, כדי לפרסם אבל שכחתי מהם. לא יודע מי הצטרף ומי לא הצטרף" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 1-2)
תשובתו בנדון לא הניחה את הדעת, ולכך מצטרפת העובדה שקודם לכן בעדותו טען הנתבע כי דף הפייסבוק האישי שלו הוא היחיד שפתח.
22. בסעיף 12 לכתב הגנתו טען הנתבע, כי אף שאין לו כל קשר לליזי הראל, הוא קרא את הפוסט שפורסם "באחת מקבוצות הצרכנים ושיתף את החוויה שלו עם החברה".
אלא שהנתבע לא הבהיר, לא בתצהיר עדותו ולא בעדותו לפניי, היכן הוא פרסם את הדברים, ומה כלל אותו פרסום.
הנתבע גם לא טרח להציג את הפרסום בו שיתף את הוויה שלו עם החברה, כפי שטען בכתב הגנתו.
בנדון עלתה תהייה נוספת, וזאת כאשר תחילה טען הנתבע בעדותו כי את הפרסום מושא התביעה הוא ראה רק אחרי הגשת התביעה (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 10 עד 13), ואילו כאשר בהמשך הופנתה תשומת לבו לגרסתו בכתב ההגנה לפיה הוא הגיב לפרסום לפני הגשת התביעה, הוא שינה את גרסתו, כשהוא טוען כי השאלה בנדון הזכירה לו את הדבר (שם, שורות 18 עד 24).
23. כאשר נשאל הנתבע לגבי התלונה שהיתה לו כלפי קבוצת התובעות עובר לפרסום מושא התביעה, הוא טען כי דובר בטענה על כך שלא קיבל כיסוי לטלפון שרכש, ובנדון הוסיף, עת נשאל האם לא היה מרוצה מהשירות, כי "לא הייתה לי בעיה. היו אמורים לתת לי חפץ, כיסוי. לא נתנו אז חזרתי, אמרו שאין אז הלכתי." (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 25-26).
גרסה זו העלתה תהיות, שכן בתשובה האמורה ניסה הנתבע להציג מצג לפיו לא היו תלונות כלפי השירות שקיבל מהתובעות, כאשר גם לשיטתו הוא, כעולה מסעיף 12 לכתב הגנתו, היתה לו חוויה שלילית ביחס לעסקה שנעשתה שלושה שבועות לפני הפרסום.
ניכר היה שהנתבע מנסה, בעדותו לפניי, להמעיט בחשיבות ובעוצמת התלונה שהיו לו כלפי התובעות, בכדי להרחיק עצמו מהפרסום.
מייד לאחר שמסר את האמירה הנ"ל בעדותו, הודה הנתבע כי הוא התקשר לשירות לקוחות ושאל לגבי הכיסוי (שם, שורה 28) למרות שבאמירה הקודמת פרט זה לא הופיע.
בהמשך אישר לבית המשפט כי ייתכן שכעס באותו רגע, "אבל לא עד כדי כך" (שם, שורה 30).
בהמשך טען הנתבע כי לאחר שהתקשר לשירות לקוחות ונאמר לו שאין כיסוי, נגמר העניין מבחינתו, עד אשר קיבל לידיו את התביעה הנוכחית (שם, שורות 34-35).
אלא שעדות זו מעלה תהיות, שכן גם לשיטת הנתבע בכתב ההגנה הוא הגיב, עוד לפני הגשת התביעה, לפוסט אשר הכיל את הפרסום מושא התביעה.