24. עניין נוסף שהעלה תהיות נגע לשאלה מתי התווספה סיסמת הכניסה לרשת האלחוטית של הגב' חביב.
הגב' חביב עצמה טענה בעדותה כי היא אינה זוכרת זאת.
בתום עדותה, היא נשאלה ע"י בית המשפט האם הדבר נעשה לפני או אחרי החקירה במשטרה, ובטרם הספיקה להשיב, התפרץ הנתבע, שישב באולם, ואמר "זה היה לפני, ברור שזה היה לפני" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 23).
אלא שבתצהיר עדותו הראשית (סעיף 5 סיפא) טען הנתבע כי רק לאחר החקירה במשטרה הוא והגב' חביב התלוננו על איטיות בגלישה, ורק בעקבות כך המליצה הוטה להכניס סיסמה.
25. עדות הנתבע גם לא תמיד עמדה בקנה אחד עם עדותה של הגב' חביב לפניי.
האחרונה סיפרה כי היא כלל לא ידעה שהנתבע עשה את המנוי בחברת "הוט" עם שם "טיולי פסגות", עד אשר עומתה בדבר בחקירתה במשטרה.
הנתבע, לעומתה, טען בעדותו כי הוא עדכן בזמן אמת את הגב' חביב אודות הדבר, וכאשר עומת עם הסתירה בנדון השיב, באופן מתגונן ולא משכנע, כי חלפו כבר הרבה שנים והוא אינו יכול לזכור (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 35).
26. הנתבע טען כי הוא לא זוכר אם קרא את תצהירה של הגב' חביב שהוגש בהליך זה, והוסיף כי הוא לא קרא את עדותה במשטרה (עמ' 21 לפרוטוקול).
תשובות אלה נמסרו באופן מהוסס ולא משכנע, והכל בשים לב לכך שבין הנתבע והגב' חביב יש יחסים הדוקים (במסגרתן היה לו במועד הפרסום מפתח לדירה, ונראה שהיתה לו גישה בלתי מוגבלת לדירה), אשר נמשכים עד היום (קשה היה להתנער מהרושם שהגב' חביב, גם היום, עדיין רוצה בטובתו של הנתבע ומבקשת להימנע מפגיעה בו).
27. בסופו של יום עדותו של הנתבע לפניי כלל לא הותירה רושם חיובי.
לא רק שתשובותיו לא סיפקו הסברים המניחים את הדעת לאפשרות הסבירה העולה מחומר הראיות שפורט לעיל ואשר מוביל אליו כמי שעומד מאחורי הפרסום, הן העלו תהיות ותמיהות נוספות.
להשלמת התמונה – יתר העדויות
28. עדותה של הגב' חביב, אף שניכר שהיא חפצה בעיקרו של הנתבע, לא סייעה לנתבע, ואף ניתן לומר שסיבכה אותה במעורבות בפרסום.
הדבר היה עוד בהודעה שמסרה הגב' חביב במשטרה, ממנה עלה כי לנתבע גישה רחבה לרשת האלחוטית בביתה, דבר אשר עלה גם בעדותה לפניי.
29. בד בבד, הודעתה במשטרה של הגב' חביב, שהיתה בבחינת "החשוד המיידי" במעורבות בפרסום, כמו גם עדותה לפניי, הרחיקו אותה ממעורבות בפרסום (ולא בכדי הסכימו התובעות לדחיית התביעה נגדה), וקירבו את החשד עוד יותר אל פתחו של הנתבע.
עדותה של הגב' חביב לפניי אף מחזקת את הקשר שבין התובע לבין "הטיול המזמר" ופסגות טיולים, הקשורות, בעקיפין, לפרסום מושא התביעה, כמבואר לעיל.
30. זאת ועוד. כאשר נשאלה הגב' חביב מה אמר לה הנתבע לאחר שהוא נחקר אחריה במשטרה, היא השיבה כדלקמן (עמ' 14 שורות 35-36):
"הוא לא סיפר לי מה היה. הוא רק אמר לי שבמשטרה חקרו אותו ואמרתי להם שזה באמת לא קשור אלייך. אמרתי להם שזה לא קשור אלייך."
ודוקו. הגב' חביב סיפרה בעדותה כי הנתבע לא סיפר לה, אחרי עדותו במשטרה, על העדות, ורק הדגיש בפניה שהוא אמר למשטרה כי היא אינה קשורה לדבר, והכל מבלי שהנתבע מציין בפניה, שהוא עצמו אינו קשור.
31. אשר לעדי התובעת, הרי שעדותו של מר סורקין לא תרמה באופן ממשי, במיוחד לעניין הוכחת הקשר בין הנתבע לבין הפרסום, כאשר מר סורקין הבהיר שהוא מסתמך בנדון על ממצאי הבדיקה של מר נדיר שמסר עדות מטעם התובעות.
אשר למר נדיר, שהתגלה כעד מהימן ומקצועי, עדותו בהחלט "מסבכת" את הנתבע, כמבואר לעיל, ולא נתגלו בה, במהלך החקירה הנגדית, סתירות או תהיות של ממש.
סיכום ומסקנות עד כה
32. חומר הראיות מכיל מצבור לא מבוטל של ראיות נסיבתיות, המפנות את החצים אל עבר הנתבע, כמי שעומד מאחורי הפרסום.
33. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי חומר הראיות לא שולל אפשרות שידו של הנתבע אינה במעל.
גם אם נניח שהדבר נכון, בכך אין סגי מבחינת הנתבע, שכן במשפט אזרחי עסקינן, בו הנטל להוכיח את מעורבות הנתבעת הוא בהתאם למאזן ההסתברויות.
דומני כי הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, מאפשרות לתובעות לצלוח בקלות את הרף שמציב מאזן ההסתברויות, ומסקנה זו מתחזקת נוכח הרושם שנותר מעדות הנתבע, כמפורט לעיל.
34. מאידך, התזה בה מנסה הנתבע לשכנע, אינה אלא השערה חסרת בסיס של ממש, ואף חסרת היגיון, וגם אם קיימת הסתברות לנכונותה, הרי שזו בטלה בשישים לעומת ההסתברות שהנתבע עומד מאחורי הפרסום.
לשיטת הנתבע, אלמוני, שהצליח להתחבר לרשת האלחוטית של הגב' חביב, ואף הצליח בדרך כלשהי להיכנס לדף הפייסבוק של ליזי הראל, פרסם שם פרסום משמיץ נגד התובעות, והכל כאשר מדובר בדף פייסבוק פיקטיבי, אשר לו קשרים הדוקים עם הנתבע.
לשיטת הנתבע, לעובדה שלו עצמו היתה גישה רחבה ומיידית לרשת האלחוטית; שהיה לו מניע לבצע את הפרסום; ושלדף הפייסבוק בו בוצעה הפרסום יש קשר הדוק עם הנתבע; לכל אלה יש קשר מקרי לחלוטין לפרסום.
דומני שלא צריך להכביר מילים על כך שהאפשרות שהנתבע עומד מאחורי הפרסום היא מסתברת לאין ערוך מהאפשרות שהוא אינו עומד מאחוריו, ומשכך יש לבכר אפשרות זו, בהתאם לכללים הראייתיים, לרבות לנטל ההוכחה המוטל בנדון.
35. סיכומו של דבר, הוכח כראוי שהנתבע עומד מאחורי הפרסום מושא התביעה.
האחריות והפיצוי בגינה
36. משנשמטה הקרקע מתחת לטענת ההגנה היחידה של הנתבע, נסללה הדרך לחייבו בפיצוי התובעות בגין הפרסום.
37. לא יכול להיות ספק שהפרסום הנדון מהווה לשון הרע כמשמעו בחוק, והנתבע גם לא ניסה לטעון אחרת.
מדובר בפרסום שנועד לשכנע אחרים בשירות הגרוע אותו מספקות התובעות, ובכך להניא אותם מלעשות עסקים עם התובעות.
פרסום שכזה מקים עוולה של לשון הרע, כאשר הנתבע לא טען, וממילא לא הוכיח, לתחולת הגנה כלשהי העומדת מכוח החוק (סעיפים 14 ו- 15).
38. אשר לפיצוי הנדרש, התובעות ביקשו פיצוי בסך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
יש לציין כי הנתבע לא התייחס בסיכומיו לעניין גובה הפיצוי, אם כי בחקירת מר סורקין אישר האחרון לבקשת ב"כ הנתבע כי התובעות לא ניסו לכמת או להעריך את הנזק, כשהוא מוסיף שהערכה שכזו אינה מעשית.
39. מדובר בפרסום שהופיע במספר דפי פייסבוק ובאתר "רוטר", ואשר בחלוף שבוע תוכנו הוכחש ע"י חברת "איקאה".
בנדון יש לתת את הדעת לכך שהפרסום מכיל פוטנציאל גבוה של גרימת נזק לתובעות, בשים לב לתוכנו ולפרסומו ברשת חברתית בעלת תפוצה גבוהה במיוחד.
חמור מכך, האמצעי שנבחר בכדי לשכנע אנשים שלא לעשות עסקים עם התובעות הוא מחקר שלא היה ולא נברא, שנועד להציג מצג שווא של השתתפות קבוצה גדולה של עובדי אקיאה במחקר, שהביא כביכול למסקנה לפיה השירות המסופק ע"י התובעות הוא גרוע.
בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שהפרסום נעשה תחת שם פיקטיבי, במטרה להסוות את הזהות האמיתית של העומד מאחוריו.
40. אכן, התובעות לא הוכיחו נזק ממוני כתוצאה מהפרסום.
ברם, חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמם הטוב, הן של יחידים והן של תאגידים, לרבות בהקשר העסקי-מסחרי, כאשר יש לתת את הדעת לכך ששמם הטוב של בעלי עסקים אינו הפקר, ואין להקל ראש בפרסומים הנעשים ברשתות החברתיות, בעלי פוטנציאל תפוצה גדול ואף בלתי מוגבל, והכל כאשר הפרסום נסמך על ממצאים פיקטיביים, כדוגמת המקרה שבפנינו.
41. בשים לב למכלול הנתונים הנ"ל מצאתי להעמיד את הפיצוי על סכום של 20,000 ₪.
42. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות סך של 20,000 ₪.
לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪; החזר יחסי של האגרות, בסך 1,000 ₪; החזר חלקן של התובעות בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט; החזר שכר עדה בו חוייבו התובעות בגין הופעת הגב' חביב למתן עדות; והחזר הוצאות בסך 2,000 ₪ בגין התייצבות בעלי תפקידים בתובעת לבית המשפט במסגרת הליך זה.
כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ח' כסלו תשפ"א, 24 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.
אמיר סלאמה