56. כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, החומרה העולה מביצוע עבירות כלכליות והענישה המרתיעה המחויבת בעטיין, נובעת בעיקרה נוכח הקלות היחסית שבביצוען והרווח הכלכלי הרב הצפוי מהן, אל מול הקושי בחשיפתן ובמיוחד בנסיבות תיק זה.
57. שני הנאשמים ביצעו העבירות, יחד וכל אחד לחוד, עבור בצע כסף, ומתוך רצונם להפיק רווח קל ומהיר.
הנאשם 1 עשה כן על רקע התמכרותו להימורים אינטרנטיים והחובות שצבר בשל כך, ואילו הנאשם 2 פעל על בסיס הכשל הרגשי בו היה נתון אותה העת, כפי שעלה במסגרת עדותו של העד מטעמו מר אדם קליין.
58. לזכותם של הנאשמים יצוין כי במסגרת הסדר הטיעון פעלו להשבת הכסף במלואו ובכך הקטינו את מידת הנזק שנגרם בגין מעשיהם.
ענישה נוהגת:
59. כפי שציינה המאשימה בטיעוניה, לא נמצאה פסיקה הדומה בהתייחסותה לסוג עבירת המרמה המתוארת בכתב האישום, לפיכך, ביקשה המאשימה לאמץ את מתחמי הענישה שנקבעו בעניין עבירות מרמה בכרטיסי חיוב, שנסיבותיהן דומות ביותר למקרה שבענייננו.
עיון בפסיקה אליה הופניתי מטעם הצדדים, מעיד כי העונשים נעים במנעד רחב, בהתאם להיקף המרמה, לשיטה ולתחכום, לסכומי המרמה, למשך הזמן בו בוצעו העבירות וביחס לנסיבותיהם האישיות של נאשמים והעדר עבר פלילי.
כל צד הציג פסיקה התומכת בטיעוניו.
60. הפסיקה אותה הגיש ב"כ המאשימה:
א. ת"פ 25355-05-11 מ"י נ' שימשילשוולי, המדבר בהרשעת שני נאשמים שקשרו קשר לבצע מרמה בכרטיסי חיוב, על ידי הצמדת התקן על מכשיר הכספומט, שמטרתו לשבש את פעילות הכספומט ולגרום לאזרחים, בעיקר קשישים, לסבור כי הכרטיס נבלע. הנאשמים הונו 5 מתלוננים וקיבלנו במרמה סך של כ- 58,000 ₪.
לשני הנאשמים הרשעה קודמת בעבירה דומה. בית המשפט גזר עונש של 18 חודשי מאסר על כל אחד מן הנאשמים, זאת בהתייחס לעברם ולעובדה כי הקורבנות הנם קשישים.
ב. ת"פ (שלום חי') 40853-04-15 מדינת ישראל נ' מותנא זידאן ואח' (23.02.2016), מדובר בהרשעת שלושה נאשמים, בסדרת עבירות מרמה בנסיבות מחמירות. הנאשמים פעלו בתחכום, הקימו אתר אינטרנט הנחזה להיות אתר של מפעל הפיס, גרמו למתלוננים להאמין שזכו בפרסים ובכך הוציאו מהם במרמה את פרטיהם האישיים, באמצעותם משכו מחשבונם כסף.
הנאשם 2 ניצל בנוסף את עבודתו בתחנת דלק כדי לקבל במרמה פרטי אשראי של לקוחות שהגיעו למלא דלק ברכבם וזייף תעודות זהות.
סך המרמה הגיע לסך של 60,000 ₪.
בית המשפט עשה הבחנה בין מעורבותם של שניים מן הנאשמים בתכנון ובתחכום לעומת הנאשם השלישי שלא היה שותף מלא לכך. בעניינם קבע מתחם הנע בין 12-36 חודשי מאסר. ובעניין הנאשם השלישי מתחם הנע בין 6 – 36 חודשים.
בהתחשב בסיכוי השיקום בחר בית המשפט להסתפק ברף התחתון של המתחם.
בית משפט הטיל על הנאשם הראשון 18 חודשי מאסר בפועל, על הנאשם השני 12 חודשי מאסר בפועל, ועל הנאשם השלישי 6 חודשי מאסר על דרך עבודות שירות.
הערעור לעניין העונש נדחה הן בבית המשפט המחוזי (עפ"ג 45536-03-16) והן בבית המשפט העליון (רע"פ 4939/16).