ט. רע"פ 2374/14 וואשדי נגד מדינת ישראל - בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של נאשם אשר הורשע בסדרת עבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה וניסיון גניבה, בגין זיוף 13 שיקים וכן צירוף 3 תיקים נוספים, וקיבל במרמה סך כולל של 175,000 ₪. בית משפט השלום הטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי בסך 9,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך כולל של 70,740 ₪. המאשימה ערערה על קולת העונש, בית המשפט המחוזי קיבל הערעור והגדיל את תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם ל-36 חודשים, שאר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.
66. מכלל הפסיקה שהוגשה לעיון בית המשפט, ניתן ללמוד כי מתחמי הענישה אומנם שונים ובעלי מנעד רחב, אך אלו הקרובים בנסיבותיהם לעניינו של תיק זה, כוללים מתחמים הנעים מתקופת מאסר בת מספר חודשים ועד תקופת מאסר בת שנים.
מתחם הענישה -
67. בנסיבות ביצוע העבירות המלמדות על חומרת מעשי הנאשמים, ברמת התכנון, חלוקת התפקידים, השיטתיות בה פעלו (בנוגע ל – 15 מתלוננים), ביכולת התחכום לשכנע המתלוננים להעביר לידיהם את המטבעות הקריפטוגרפים, בסכום הכסף שגרפו ופעולות ההסתרה והטשטוש שבמחיקת החשבונות הפיקטיביים בתום ההתקשרות, אני קובעת את מתחם העונש ההולם כדלקמן:
בעניינו של הנאשם 1 - מאסר בפועל הנע בין 14-30 חודשים, בנוסף לקנס הנע בין 30,000
₪ - 80,000 ₪.
בעניינו של הנאשם 2 - מאסר בפועל הנע בין 9-20 חודשים, בנוסף לקנס הנע בין 7,000 ₪ - 20,000 ₪.
סטייה מהמתחם משיקולי שיקום -
68. ב"כ הנאשמים טענו כי במקרה דנן קיימים שיקולים אשר מצדיקים את הסטייה ממתחם העונש בשל שיקולי שיקום.
ב"כ הנאשמים שניהם טענו כי מדובר בנאשמים צעירים, נעדרי עבר פלילי, אשר לקחו חלק בהליך טיפולי משמעותי, המעיד על שיקומם ואשר מצדיק הימנעות שליחתם למאסר ממש.
69. תיקון 113 לחוק העונשין, בסעיף 40 ד' (א) קובע כדלקמן:
"קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969".
70. לעניין זה קבע בית המשפט העליון, כב' השופט ח' מלצר, ברע"פ 262/14 נאשף נ' מדינת ישראל (22.1.14):
"במקרים שבהם נרתם הנאשם להליך שיקומי, או מראה נכונות כנה לעשות כן – עשויים שיקולי השיקום אף לגבור על שיקולי ההרתעה והגמול (ראו: דברי חברי, השופט א' שהם, ב-רע"פ 3711/13 הושיאר נ' מדינת ישראל (16.7.2013)). ואולם, ההתחשבות בשיקולים אלה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט והיא איננה בגדר חובה, גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין. בית המשפט יטה לבכר את שיקולי שיקומו של הנאשם על פני שיקולים אחרים כאשר הוא משתכנע כי הנאשם השתקם ושינה את דרכיו, או כי קיים סיכויי ממשי לשיקומו, וכך הוא "במקום שבו נראה כעקבי הליך השיקום שבו מצוי המבקש-המערער" (ראו: רע"פ 8665/12 ברהנה נ' מדינת ישראל (2.5.2013)) – ואילו השמתו של הנידון מאחורי סורג ובריח עלולה לאיין את ההליך השיקומי, או לפגוע בו באופן ניכר."