מן הכלל אל הפרט
13. בחינת הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים ובמיוחד הטיוטה האחרונה מחודש דצמבר 2017 - אודותיה מבקשים התובעים לקבוע כי מדובר בהסכם מחייב - באספקלריה של הפסיקה שהובאה לעיל ויתר הראיות שהוצגו על ידי התובעים מובילה לקביעה כי בנסיבות העניין לא השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים ואסביר.
לאחר בחינת המסמכים שהוצגו אקבע כי גם אם הייתי נכונה להניח כי רכיב המסוימות התקיים במקרה דנן הרי שלא מצאתי כי רכיב גמירת הדעת התקיים באופן הנדרש. רכיב המסוימות שואב תוכנו מהפרטים שנכללו בטיוטה האחרונה לרבות זיהוי הצדדים המתקשרים בהסכם, זיהוי הנכס, זיהוי העסקה, התמורה ואופן התשלום, מועד מסירת החזקה, תנאים מתלים, תנאים שיחולו על הצדדים במקרה של הפרת ההסכם ועוד.
יש בפרטים אלה כדי לעמוד בדרישת המסוימות ואפשר שגם התנאים המתלים, אשר מפרטים את הקשיים השונים הרובצים לפתחה של ההתקשרות המתוארת, אך מחזקים זאת. זה המקום לציין עוד כי הנתבעים באותו מועד טרם נרשמו כבעלי הנכס אלא היו לכל היותר במעמד של יורשים הזכאים להירשם כבעלי הנכס לאחר השלמת ההליכים הדרושים לכך.
משכך ראוי לטעמי לייחד את הדיון לשאלה האם מתקיים רכיב גמירת הדעת אצל הנתבעים להתקשר בחוזה מחייב עם התובעים. הנחת הבסיס בדיון זה היא כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הטיוטה לא נחתמה על ידי מי מהם וכי לא בוצע שום תשלום מבין אלה הנקובים ביחס לתמורה.
14. ייאמר מיד: לאחר בחינת המסמכים ושמיעת העדויות השונות ביחס להתנהגות הצדדים, לא שוכנעתי כי התנהגותם העידה על כך שהם ראו את טיוטת ההסכם מחודש דצמבר 2017 כמסמך מחייב. מאז תחילת ניהול המו"מ שני הצדדים המשיכו בהחלפת טיוטות ותיקונים לחוזה (באמצעות באי כוחם) שהאחרונה בהן היא מדצמבר 2017 כאשר היה ברור להם כי הקשר החוזי ביניהם יהפוך למחייב רק לאחר חתימה על ההסכם כאמור ואף קבעו הוראות שונות בטיוטת ההסכם התומכות בכך.
לדוגמא: סעיף 1.3 - הדן במועד קיום התנאים המתלים וזאת בחלוף פרק זמן שנקבע לאחר חתימת ההסכם; סעיף 5 - דן בביצוע התשלום הראשוני במועד חתימת ההסכם ובעניין זה אין מחלוקת כי התשלום הראשוני בסך 150,000 ₪ לא שולם על ידי התובעים ועוד. באותו מסמך אף הוקצה מקום מיוחד לחתימתם של הצדדים על פני ההסכם, וזאת לאחר הכיתוב "ולראיה באו הצדדים על החתום".
כבר נדון בפסיקה מצב בו בטיוטה האחרונה של ההסכם (ובכל הטיוטות האחרות) שהוחלפה בין באי כוח הצדדים נשמר מקום לחתימתם: "במקרה כזה, ניתן להניח שלא לחינם הם עשו כן, וכי התכוונו באמת להתחייב בהסכם רק לאחר חתימתם עליו" (ת"א (מחוזי-ת"א) 3303-12-10 י.ד.מ.ש. בע"מ נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה (פורסם בנבו, 30.6.16)).
מכלול האמור לעיל, מלמד כי מנסחי ההסכם כיוונו כי החתימה היא שתהווה את גמירת הדעת באופן שרק חוזה חתום הוא שיחייבם. סוגיית החתימה שזורה כחוט השני לאורך סעיפי הטיוטה, ומלבד הסעיפים הרלוונטיים שצוטטו לעיל, ניתן להפנות גם אל הסעיפים 2.8, 9, 16, 17 לטיוטה.
15. תימוכין למסקנה זו מצאתי בעדותו של התובע עצמו. התובע אישר בחקירתו, מתוך אי נוחות ניכרת יש לציין, כי משלא נחתם החוזה ע"י הצדדים הרי שגם להבנתו אין חוזה מחייב ביניהם:
"ש. אמרת שה- 100,000 ₪ הם פיצוי על הפרת חוזה ואני אומרת לך שאין חוזה.
ת. אין חוזה סופי חתום. זה אני מסכים.
ש. מעבר לזה, הסעיף הנוסף המועד להתקיימות התנאים המתלים עד ולא יאוחר מ-4 חודשים מיום חתימת הסכם זה. כלומר אתם בעצם, עורך הדין שלך הסכמתם שאם אין חתימה אין הסכם.
ת. אני חושב שעל כל חוזה אם אין חתימה אין חוזה.
ש. היה ברור לכם שבעצם כל זמן שההסכם לא חתום בעצם אין הסכם?
ת. אין אפשרות לקנות ".
(סע' 12-13, סע' 22- 25, סע' 34- 35 בעמ' 10 לפרוט').