במהלך התקופה החל מינואר 2017 ועד לחודש אפריל 2017, במקביל לדחיית המשך התשלומים לתובעת על פי הפריסה החדשה, הבריח הנתבע את מלאי התכשיטים של החברה, בהיקף של כ - 19.6 קילו זהב, ששוויו כ - 2.45 מיליון ₪, לפי ערך ממוצע של 125 ₪ לגרם בקניה או סך של 3.92 מיליון ₪, לפי ערך ממוצע של 200 ₪ לגרם במכירה. בעשותו כן פעל הנתבע באופן אקטיבי, בידיעה, בניגוד לתכליתה העסקית של החברה, רוקן אותה מנכסיה ושלל מהנושים כל יכולת להיפרע הימנה, אף באופן חלקי. פעולה זו נועדה להונות ולקפח את התובעת (כמו גם ספקים אחרים) בניגוד להוראות החוק.
הכספים שהוזרמו לחשבון החברה על ידי משפחת הנתבע שימשו בפועל לפירעון חובות החברה להם ערב הנתבע באופן אישי (קניון עזריאלי וההלוואות מבנקים), חלף ספקים כגון התובעת, מהם נתבקשה דחיית תשלום החוב ופריסתו מחדש. פירעון החובות המובטחים בערבויות אישיות של הנתבע נעשה מתוך אינטרס צר שלו לשלם רק חובות להם ערב באופן אישי. פעולה זו שקולה להעדפת נושים (בחלקם), קיפוח נושים (כגון התובעת) ושימוש לרעה במסך ההתאגדות כדי לייצר לנתבע רווח אישי. די בכך כדי להרים את מסך ההתאגדות, על אחת כמה וכמה, שעה שבד בבד רוקן הנתבע את החברה מנכסיה והעלים את מלאי הסחורה שלה (ראה, למשל, ת"א (מחוזי-נצרת) 1245/04 שלי דוד נגד אל פאתח דראושה (25.4.2007)).
התנהלות הנתבע מצביעה על שימוש עקבי ומכוון לרעה במסך ההתאגדות, באופן המצדיק הרמת המסך והיא נכנסת לגדרי סעיף 6(א)(1)(א) או 6(א)(1)(ב), כמפורט לעיל. לכן, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע בחובות החברה כלפי התובעת.
34. באשר לגובה החוב - התובעת טענה, כי חוב החברה כלפיה עומד על סך של 1,074,816 ₪ (נומינלי). יחד עם זאת, במהלך הפגישה שנערכה בין הצדדים בסוף חודש דצמבר 2016, בה הגיעו לידי הסכמה בדבר פריסת החוב, נמסרו בידי התובעת המחאות על סך כולל של 999,000 ₪. מאחר ומאותו שלב לא הוזמנה סחורה נוספת (הנתבע לא הוכיח, כאמור, טענתו, לפיה הוזמנה סחורה כנגד תשלום מזומן. מכל מקום, גם אם טענה זו נכונה, משמעות הדברים היא שהחוב לא גדל), ניתן להניח כי סכום זה משקף את ההתחשבנות שנערכה בין הצדדים באותה עת והסכמתם להעמיד את חוב החברה על הסכום הנ"ל (אציין, כי התובעת התעלמה מפער זה בתביעתה ובסיכומיה ולא טענה דבר בנקודה זו).
הנתבעים אישרו בסעיף 39 לכתב ההגנה קיומו של חוב, אך טענו באופן סתמי, כי טרם נערכה התחשבנות בין הצדדים. עוד נטען, כי ממילא, בכוונת החברה להגיש בקשה לפירוק, נוכח חובותיה. הנתבע הוסיף בסעיף 32 לתצהירו, כי יש לברר את גובה החוב בהליך הפירוק.