רק במהלך חודש אוקטובר 2018, כשנה וחודשיים לאחר הגשת התביעה, הגישה החברה בקשה לפירוק בתיק פר"ק (מחוזי-חיפה) 48415-10-18. עצם העובדה שהיה בכוונת החברה לפתוח בהליך פירוק בעתיד, לא הסירה ממנה את החובה להעלות בכתב ההגנה כל טענה שבידיה נגד החוב. היה על החברה והנתבע לפרט טענותיהם כנגד החוב הנטען, ככול שבידיהם טענות, אולם הם לא ניצלו זכותם. יתירה מזאת, הנתבעים לא כפרו ברכישות שביצעה החברה (נספחים ג - ה לתצהיר הנתבע), והנתבע הודה בשמה כי השיקים שנתנה החברה לפירעון חובותיה חזרו בהעדר כיסוי מספיק (עמ' 30, שורות 12 - 15 לפרוטוקול).
במצב דברים זה, אני קובע כי חוב החברה לתובעת נכון ליום 31.12.2016 עמד על סך של 999,000 ₪. אמנם, נוכח הליך הפירוק לא ניתן לחייב את החברה בשלב זה בתשלום החוב, אולם הכרעה בנקודה זו נדרשת לאור הקביעה כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע לחברה ולחייבו באופן אישי בחוב כלפי התובעת.
35. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה נגד הנתבע, מורה על הרמת מסך ההתאגדות בינו ובין החברה וקובע כי עליו לשאת בחוב החברה כלפי התובעת.
36. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 999,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.2016 ועד למועד התשלום בפועל (אבהיר, כי יש בסכום התביעה כדי לכסות גם את הפרשי הצמדה והריבית שזקפתי לחובת הנתבע ממועד המוקדם להגשת התביעה).
בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת התביעה וכן, שכר טרחת עורך דין בסך של 55,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"א, 03 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
אבישי רובס