בית משפט השלום בחיפה
ת"א 18701-07-17 עיצובי פז בע"מ נ' ש.ס.ד. פרינסס אקסקלוסיב בע"מ ואח'
בפני כבוד השופט אבישי רובס
תובעת
עיצובי פז בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. זלצר
נגד
נתבעים 1. ש.ס.ד. פרינסס אקסקלוסיב בע"מ (עיכוב הליכים – פירוק)
2. שלום דיין
ע"י ב"כ עוה"ד מ. ידיד
פסק דין
1. התובעת הגישה תביעה על סך 1,074,816 ₪, בגין סחורה שספקה לנתבעת מס' 1 ("להלן "החברה"). התביעה נגד הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע"), שהוא מנהל ובעל מניות יחיד בחברה, הוגשה בעילה של הרמת מסך, במטרה לייחס לו באופן אישי את חוב החברה.
2. כפי שעולה מכתב התביעה, בסוף שנת 2014 החלה התובעת - יבואנית ומשווקת תכשיטים בסיטונאות - לספק לחברה תכשיטים, שנמכרו בחנות שהפעילה בקניון עזריאלי בקרית אתא. התובעת הבהירה, כי שוק התכשיטים מבוסס על יחסי אמון והיכרות וכי החלה במסחר עם החברה, לאור הרקע המשפחתי של הנתבע (אביו ושני אחיו מחזיקים ומנהלים חנויות לממכר תכשיטים) וההיכרות המוקדמת בין מנהל התובעת ובני המשפחה.
התובעת הדגישה, כי שיטת המסחר המקובלת בענף היא מתן אשראי בהיקף נכבד לפרקי זמן ארוכים, הנעים בין 3 ל - 12 חודשים ואף יותר. הדבר נובע משיטת העבודה, המבוססת על רכישות לקוחות בחנות (של החברה) ויחסי האמון וההיכרות, כאמור.
התובעת טענה, כי עד לסוף שנת 2015 רכישות החברה היו מצומצמות באופן יחסי. בתחילת שנת 2016 ביצעה החברה רכישה בודדת בסכום זניח. בחודש מרץ 2016 רכשה החברה סחורה בסכום של 165,116 ₪ והחל מחודש אוגוסט 2016 ועד לסוף אותה שנה בוצעו רכישות בסכומים ניכרים שהסתכמו לסך נוסף של כ - 600,000 ₪.
התובעת טענה, כי במהלך חודש ינואר 2017 ביקרו סוכן המכירות שלה ומנהלה בחנות ומצאו כי היא גדושה ועמוסה בסחורה.
במהלך פגישה שנערכה בין הצדדים, בהשתתפות רואה החשבון של החברה, הסבירו הנתבע ורואה החשבון כי הנתבעים נקלעו לקשיים ובקשו לדחות את קיום ההתחייבויות ולבצע פריסה מחדש של החוב, החל מחודש אפריל 2017. בלית ברירה הסכים מנהל התובעת וקיבל לידיו סדרת שיקים חדשה החל מחודש אפריל 2017. התובעת הדגישה, כי השיקים שניתנו לה (הסדרה המקורית) וכן השיק הראשון מהסדרה החילופית לא כובדו על ידי החברה. עוד הדגישה התובעת, כי התברר לה בדיעבד, שהייתה זו מזימה שנועדה לסמא את עיניה ולהרוויח זמן כדי למכור ו/או להעלים את הסחורה מהחנות.
נטען, כי בסוף חודש אפריל 2017 יצר הנתבע קשר עם מנהל התובעת וביקש שלא להפקיד את ההמחאה הראשונה מסדרת ההמחאות החילופית שמסר. מנהל התובעת, שקץ בתירוצים, הפקיד את ההמחאה, אולם היא חוללה באי פרעון. סוכן המכירות של התובעת נשלח לחנות ומצא שהיא ריקה וסגורה וגם הכספת לא הייתה בחנות. מנהל התובעת יצר קשר מידי עם הנתבע, שהבהיר כי אכן החנות סגורה אך הוא ישלם את חובותיו באופן אישי ולצורך כך אף ימכור את ביתו.
התובעת טענה, כי בחודש מאי 2017 נודע למנהלה שהנתבע נסע לאיסטנבול ביחד עם אחיו, מוטי. איסטנבול, כך נטען, היא המקור של מרבית יבוא התכשיטים. ביום 23.5.2017 הגיע מנהל התובעת למכון התקנים, כדי לטפל בתהליכי יבוא עבור התובעת ופגש שם את הנתבע ביחד עם אמו. הנתבע הסביר, כי הגיע למכון כדי לפתוח תיק יבואן, ככול הנראה על שם אמו.
3. התובעת טענה, כי הנתבעים בצעו תרגיל עוקץ והעלימו סחורה במתכוון במספר דרכים. הראשונה - לאחר סגירת החנות, רכשה חנות תכשיטים בפתח תקווה, בשם בי אנד ג'י גונן, סחורה מאחיו של הנתבע. בתוך הסחורה היה מצוי תכשיט של התובעת שנמכר לנתבעים. אציין, כי התובעת לא חזרה על טענה זו בתצהיר העדות הראשית של מנהלה ובסיכומיה ומשכך, היא נחשבת כמי שזנחה טענה עובדתית זו. השנייה - הגדלת הרכישות בסוף 2016, כאשר כבר בתחילת 2017 הפסיקה החברה לשלם עבור הסחורה. בנסיבות אלה, לא נותרה בידי התובעת ברירה אלא להגיש את התביעה כאן.
התובעת טענה, כי חוב החברה בגין הסחורה שסופקה לה עמד על סך של 1,074,816 ₪ והיא חייבת לשלם סכום זה מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים (בע"פ או מכללא) ו/או מכוח דיני השטרות, בהתאם להמחאות שמסרה בתמורה.
התובעת עתרה להורות על הרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין הנתבע לבין החברה, ולחייבו בחוב החברה, על בסיס מספר עילות - חוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב, הפרת חובת הגינות, מימון דק של החברה שהטיל את כל הסיכון על נושיה וכן, מרמה, גזל ורשלנות - שעה שמסר לתובעת המחאות מעותדות תוך ידיעה כי לא יפרעו. נטען, כי הנתבע פעל להברחת כל רכושה של הנתבעת, מבלי לשלם תמורה עבור הסחורה שסופקה לה על ידי התובעת.
4. במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים, כי הנתבע לא ערב באופן אישי להתחייבויות, הוא אינו חייב לתובעת דבר ולא קיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות. הנתבעים הדגישו, כי חיוב אורגן בחובות החברה הוא החריג לכלל ויעשה בזהירות ראויה, במקרים חריגים בהם הוכיח התובע, בראיות של ממש, כוונת מרמה או פעולה בלתי כשרה. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה בדל ראיה המעיד על מרמה או ביצוע פעולה לא כשרה.
הנתבעים טענו, כי הנתבע עבד תקופה ארוכה בעסק של אביו, אך בהוראת האחרון דרכיהם נפרדו במחצית שנת 2014. הוא הפך לעצמאי והקים את החברה, שהפעילה חנות לממכר תכשיטים.
עוד טענו הנתבעים, כי בשוק התכשיטים ניתן ללקוחות אשראי בהיקף רחב וכי הנתבע לא דרש מעולם דבר על בסיס הרקע המשפחתי שלו. החלטות התובעת והתנהלותה מול החברה היו בידיעתה ועל פי רצונה, למטרת רווח ותו לא.
הנתבעים הדגישו, כי התובעת התנהלה מול החברה בלבד וכי רק החברה רכשה מאת התובעת סחורה. נטען, כי העובדה שבשנת 2014 בוצעו רכישות מעטות נבעה מכך שהחנות נפתחה אך בחודש אוגוסט 2014.
הנתבעים טענו, שסוכן התובעת נהג להגיע לחנות החברה בכל שבועיים לערך ומסר סחורה ותעודת משלוח. התובעת נהגה להוציא חשבונית מרוכזת על שם החברה כל מספר חודשים. הנתבעים הדגישו, כי התובעת החליטה על דעת עצמה להוציא חשבוניות מרוכזות, מבלי להתייעץ עם הנתבעים. מכאן, שניסיון התובעת להציג מצג, לפיו החברה בצעה רכישות גדולות בסוף 2016, מטעה.
הנתבעים הוסיפו, כי התובעת מנסה לעוות את העובדות כאשר היא מציגה רכישות משמעותיות החל מחודש אוגוסט 2016, שכן גם בשנה זו הוציאה התובעת חשבוניות מרוכזות אחת לכמה חודשים, בעבור סחורה שנרכשה במהלך חודשים קודמים.
הנתבעים טענו, כי החברה מסרה את ההמחאות לנציג התובעת במשרדי החברה בהסכמתה המלאה, על פי תנאי התשלום המקובלים ובהתאם לדרישות התובעת. הנתבעים הדגישו, כי תנאי התשלום של החברה לא היו שונים מאלו של לקוח אחר ותיאור הדברים על ידי התובעת נועד לחייב את הנתבע בחובות החברה.
הנתבעים טענו, כי בשנת 2017 שינתה התובעת את ההתנהלות העסקית והחליטה לעבוד עם החברה על בסיס מזומן בלבד, כנגד מכירת סחורה. החלטה זו, כמו קודמותיה, התקבלה אצל התובעת, שידעה את מצב החברה תקופה ארוכה טרם קריסתה.
הנתבעים טענו, כי במהלך הפגישה עם מנהל התובעת הוסבר מצבה הקשה של החברה. לאחר דין ודברים הוחלפו ההמחאות, בהסכמת התובעת. לטענתם, הם הודיעו לתובעת בתום לב על קשיים כלכליים, בטרם הוחלפו ההמחאות ומכאן שלא ברורה הטענה כי "נרקחה מזימה". למרות שהתובעת ידעה אודות מצבה הקשה של החברה, היא בחרה להמשיך את ההתנהלות העסקית עם החברה בלבד.
הנתבעים טענו, כי עשו כל שבידם על מנת להציל את החברה בשנת 2017, לרבות נטילת הלוואות, במטרה לעמוד בתשלומים ובהוצאות, אולם הדבר לא הסתייע ובחודש אפריל/מאי 2017 קרסה החברה.
הנתבעים אישרו, כי אכן נותר חוב של החברה כלפי התובעת, אולם נטען כי טרם נעשתה התחשבנות בנוגע לגובה החוב. עוד טענו הנתבעים, כי בכוונת החברה להגיש בקשה לפירוק, לאור חובותיה הרבים. בד בבד, הכחישו הנתבעים כל חוב של הנתבע כלפי התובעת וטענו, כי אין מקום להרים את מסך ההתאגדות בעניינו, שכן התנהלות החברה הייתה שקופה כלפי התובעת. הנתבעים עתרו לדחות את התביעה.
5. התביעה הוגשה במקור בבית המשפט השלום בתל אביב ובהמשך הועברה, בהסכמה, למחוז חיפה, בהעדר סמכות מקומית.
6. במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 26.4.2018 התברר, כי לא הושלמו הליכי גילוי המסמכים. הנתבע נחקר קצרות בנוגע להתנהלותו בחנות, המלאי, ובפרט המלאי של התובעת, והמסמכים המצויים בידיו. לאור תשובות הנתבע, הורתי לחברה להמציא לידי התובעת מסמכים נוספים - דו"ח מלאי של העסק מיום 1.1.2015 ועד ליום 1.5.2017 וכן, העתק הדו"חות שהוגשו למס הכנסה לשנת 2016. עוד הורתי על הגשת העדויות בתצהירים וקבעתי את סדר ההגשה, ללא תלות בהליכים המקדמיים.
7. ביום 14.6.2018 בקשה התובעת להורות על מחיקת כתב ההגנה עקב אי מילוי צו גילוי המסמכים. לאחר מתן זכות טיעון, הורתי כי המסמכים יומצאו לתובעת עד ליום 10.7.2018. הדיון הנוסף שהתקיים ביום 12.7.2018 נסוב בעיקרו סביב חובת החברה לגלות את דו"חות המלאי שלה. במהלך הדיון הבהיר ב"כ הנתבעים, כי לא קיימים דו"חות מלאי וכי הוא יביא את רואה החשבון לעדות. עוד הבהיר ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים סברו שהדו"חות אכן נמצאים אצל רואה החשבון.
בהחלטתי מאותו היום קבעתי, כי על הנתבעים להמציא תוך 20 ימים דו"חות כספיים לשנים 2015 - 2016, דו"חות מע"מ מקוונים לאותן שנים וכן, להגיש תצהיר של רואה החשבון בעניין דו"חות המלאי.
8. ביום 30.7.2018 הגישו הנתבעים הודעה, לפיה המציאו לתובעת דו"חות מע"מ מקוונים לשנים 2014 - 2017, דו"חות כספיים מבוקרים לשנים 2014 - 2015 ומאזן בוחן לשנת 2016. בנוסף, הגישו הנתבעים תצהיר של רו"ח באטאס, שהחל לטפל בתיק החברה בחודש ספטמבר 2016. הנתבעים הוסיפו, כי כל הפניות לרוה"ח הקודם שלהם עלו בתוהו, ומבדיקה שערכו התברר שהנ"ל חשוד בפלילים, ומסמכיו הוחרמו על ידי המשטרה. עוד הוסיפו הנתבעים, כי לאור מצב הדברים, המסמכים שקיבל רו"ח באטאס היו חלקיים בלבד ואין ביכולתו לערוך דו"ח מבוקר לשנת 2016.
לתגובה צורף תצהיר קצר של רואה חשבון באטאס, שאישר כי החל מחודש ספטמבר 2016 משרדו מטפל בתיק החברה וכי לא נמסרו לו דו"חות מלאי ולא הועברו למשרדו כל המסמכים והגיבויים הנדרשים לצורך המשך הטיפול בתיק החברה ולפיכך, אין באפשרותו לערוך דו"חות כספיים מבוקרים לשנת 2016.
התובעת דרשה לקבל לידיה את הכרטסת האישית של הנתבע בחברה ותדפיסי תנועות בחשבון החברה בבנק לאומי, שכן התברר שיש לחברה חשבון בנק נוסף. הנתבעים המציאו לתובעת את תדפיסי התנועות בחשבון והבהירו, כי הנתבע לא ניהל כרטסת אישית. בכך הושלמה סאגת גילוי המסמכים והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. ביום 11.4.2019 הודיע ב"כ הנתבעים, כי ביום 10.2.2019 ניתן כנגד החברה צו פירוק, במסגרת תיק פר"ק 48415-10-18 בבית המשפט המחוזי בחיפה וכונס הנכסים הרשמי מונה כמפרק זמני. בהתאם להוראת חוק החברות התשנ"ט - 1999 עוכבו ההליכים בתיק נגד החברה וההליך המשיך אך בעניין הנתבע, בשאלת הרמת המסך, ואגב גררא גם גובה חוב החברה, ככול שהתשובה לשאלה הראשונה תענה בחיוב.
9. במהלך דיון ההוכחות העידו מר יאיר קאשי - מנהל התובעת, והנתבע. רואי החשבון של החברה לא זומנו לעדות על ידי מי מהצדדים. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
10. לצורך הכרעה במחלוקות נשוא התביעה, אפרט תחילה את השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לאשורן, לפי סדר כרונולוגי, תוך עמידה על הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו בפני.
11. כאמור, תובעת היא יבואנית ומשווקת תכשיטים בסיטונאות. הנתבע עבד במשך תקופה ארוכה בחברת ד.ל. פרינסס בע"מ, השייכת לאביו, מר בוריס דיין. באמצע שנת 2014 נפרדו דרכיהם, הנתבע הקים את החברה והחל בפעילות עצמאית דרכה. הצדדים אינם חלוקים בדבר הרקע המשפחתי של הנתבע בשוק התכשיטים ומר קאשי עמד במפורש על היכרותו המוקדמת עם אבי הנתבע וחלק מאחיו, הפועלים בשוק זה (ראה סעיפים 9 - 11 לתצהיר ועמ' 2, שורות 1 - 19 לפרוטוקול).
12. החברה התאגדה ונרשמה כחוק ביום 12.6.2014 (נספח א' לתצהיר קאשי). הנתבע הוא מנהלה ובעל מניות יחיד. ממועד התאגדותה החלה החברה בפעילות עסקית בשוק התכשיטים, בחנות שהפעילה בקניון עזריאלי בקריית אתא.
13. אין חולק, כי בשוק התכשיטים ניתן אשראי בהיקף ניכר (בהתאם לסכום התכשיטים הנרכשים) ולתקופות ארוכות, הנעות בין 3 ל - 18 חודשים (סעיפים 20 - 23 לתצהיר קאשי, עדותו בעמ' 4, שורות 10 - 22 לפרוטוקול וכן, סעיף 5 לתצהיר הנתבע). בהתאם, התובעת ספקה לחברה תכשיטים בתמורה להמחאות מעותדות, בפריסה רחבה, החל משלושה חודשים לאחר הרכישה ועד 18 חודשים (ראה עדות קאשי בעמ' 6, שורות 4 - 16 לפרוטוקול).
לשיטת התובעת, קיימת חשיבות מיוחדת להיכרות מוקדמת, יחסי אמון ורקע משפחתי שעה שהיא מתקשרת עם משווקים (קרי - חנויות המוכרות ללקוחות פרטיים - ראה סעיפים 8 - 12 ו - 23 לתצהיר קאשי, וכן עדותו בעמ' 3, שורות 9 - 12 ושורות 26 - 34 לפרוטוקול), וזאת לאור תנאי האשראי. הנתבע מצדו טען, כי מעולם לא ביקש אמון או יחס מועדף בעקבות הרקע המשפחתי שלו והחלטות התובעת והתנהלותה מול החברה היו למטרת רווח ותו לא (סעיף 6 לתצהירו).
איני מקבל את עמדת הנתבע בנקודה זו. הנתבע טרח להבהיר בפתח תצהירו, כי יש לו רקע של שנים בתחום התכשיטים ועבד תקופה ארוכה יחד עם אחיו אצל אביו ורק אז פתח חברה לניהול עסק עצמאי (סעיפים 3 - 4 לתצהירו). הנתבע הציג עצמו בפני התובעת כבנו של מר דיין בוריס - הבעלים של חברת "ד.ל. פרינסס" (ראה עמ' 3, שורה 11 לפרוטוקול), ונראה כי לא לשווא בחר את השם "פרינסס" לחברה החדשה שהקים (נספח א' לתצהירו). בנוסף, מנהל התובעת הבהיר בעדותו כי במשך השנים המליץ אבי הנתבע כי ייעשה עסקים עם בניו (עמ' 23, שורות 23 - 24 לפרוטוקול).
נראה, אפוא, כי אכן קיימת חשיבות להיכרות מוקדמת ורקע משפחתי בתחום זה, בפרט בפרשה בענייננו. התובעת סמכה, בין היתר, על הרקע המשפחתי של הנתבע והדבר עזר לביסוס היחסים המסחריים בין הצדדים ובכלל זה מתן אשראי. כפי שציין מנהל התובעת בחקירתו הנגדית, טווח האשראי בענף נע מ - 3 ועד 18 חודשים (עמ' 4, שורות 13 - 22, לפרוטוקול). הרקע המשפחתי סייע לנתבע "בפתיחת הדלת" ויצירת התקשרות ראשונית עצמאית עם התובעת, שהקנתה לו באופן מיידי תנאי אשראי הניתנים למשווקים פעילים.