14. התקשרות התובעת עם החברה נעשתה באופן ישיר, ללא העמדת ערבות או בטוחה כלשהי מצד הנתבע (סעיפים 8 ו - 10 לתצהיר הנתבע). למותר לציין, כי לו הייתה בידי התובעת בטוחה כזו וודאי הייתה פועלת למימושה קודם להגשת התביעה וממילא לא הייתה זקוקה לסעד של הרמת מסך ההתאגדות. גם בהמשך הדרך לא שינתה התובעת את התנהלותה ולא דרשה מהנתבע ערבות או בטוחה אישית (סעיף 24 לתצהיר הנתבע). אינני נדרש להכרעה בשאלה - האם העדר הדרישה לערובות אישיות נבע מהאמון שניתנה התובעת בנתבע, נוכח הרקע המשפחתי שלו או שמא זו דרכה תמיד. ראשית, לא הוצגו בפני ראיות בשאלה זו וההנחות המפליגות שהעלה הנתבע אינן ראיות. שנית - לא נחוצה קביעה בעניין זה לצורך הכרעה בשאלה הנתונה במחלוקת - האם ביצע הנתבע מעשה המקים עילה להרמת מסך ההתאגדות בינו ובין החברה.
15. התובעת טענה, תוך הפניה לכרטסת הנהלת החשבונות שלה (נספח ג' לתצהיר קאשי), כי בשנת 2014 ביצעה החברה רכישה בודדת בסכום של 40,143 ₪ במהלך חודש אוקטובר.
הנתבע טען, כי החנות שהפעילה החברה נפתחה בחודש אוגוסט 2014, והחל ממועד זה ביצעה רכישות, בסכומים שונים, על פי חשבוניות שהוצגו כנספח ג' לתצהירו. נספח ג' כולל שלוש חשבוניות מס לשנת 2014, מהחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר. בחשבונית אוקטובר 2014 נרשם סכום של 40,143 ₪. בחשבונית נובמבר נרשם סכום של 12,276 ₪ ובחשבונית דצמבר נרשם סכום של 26,196 ₪.
בכרטסת הנהלת החשבונות שהציגה התובעת אין זכר לחשבוניות המס לחודשים נובמבר ודצמבר 2014 ולא ניתן הסבר לסתירה זו. על פי חשבוניות המס מכרה התובעת לחברה תכשיטים בסכום של 78,615 ₪, קרי - יותר ממה שנטען בתצהיר מנהלה.
16. התובעת טענה, כי בשנת 2015 התגברו רכישות החברה. בחודש אפריל נרכשה סחורה בסך של 78,486 ₪ והחל מחודש ספטמבר ועד לסוף אותה שנה בוצעו רכישות בסכום נוסף של 390,000 ₪ (סעיף 18 לתצהיר קאשי ונספח ד' לתצהירו). על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הסתכמו רכישות החברה לשנת 2015 בסך של 466,050 ₪. אציין, כי בחודש אוקטובר 2015 מופיעה בכרטסת פעולת ביטול בסך של 131,681 ₪, וככל הנראה מדובר בסחורה שהוחזרה על ידי החברה.
הנתבע טען, כי בשנת 2015 החברה ביצעה רכישות, בסכומים שונים, על פי חשבוניות, שהוצגו בנספח ד' לתצהירו. על פי נספח ד', במהלך שנת 2015 ביצעה החברה כמעט מידי חודש רכישה של תכשיטים מהתובעת. בחודש ינואר בוצעה רכישה אחת בסך של 16,018 ₪, בחודש פברואר בוצעו שתי רכישות (בשלוש חשבוניות) בסך של 47,455 ₪, בחודש מרץ שתי רכישות בסך של 45,711 ₪, בחודש אפריל רכישה בסך 78,486 ₪, בחודש יוני רכישה בסך 89,945 ₪, בחודש יולי רכישה בסך 46,689 ₪, בחודש ספטמבר רכישה בסך 69,620 ₪, בחודש אוקטובר רכישה בסך 131,681 ₪ ובחודש נובמבר רכישה בסך 80,459 ₪. נמצא, כי סך הרכישות לפי חשבוניות המס שהוציאה התובעת הגיע ל - 632,767 ₪, ובהנחה שהחשבונית מחודש אוקטובר על סך 131,681 ₪ בוטלה - סך של - 501,068 ₪. כך או כך, גם כאן אין התאמה בין חשבוניות המס לרישום בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ונראה כי הרכישות הן בסכומים העולים על הרשום בכרטסת.
כפי שעולה מנספח ד' לתצהיר הנתבע, רכישות הסחורה בשנת 2015 מפוזרות לאורך כל שנת 2015. יחד עם זאת, ניכרת מגמה ברורה של עליה ברכישות לאורך השנה, כאשר בתחילת 2015 (חודשים ינואר - מרץ) הרכישות צנועות ואילו החל מחודש אפריל 2015 סכום הרכישות וכמויות הסחורה עלו באופן חד. יחד עם זאת, התובעת לא העלתה טענה כלשהי בנוגע להתנהלות החברה במהלך שנת 2015, אלא כוונה טענותיה להתנהלות החברה בשנת 2016 ואילך (ראה סעיפים 24 ו - 29 לתצהיר קאשי).
17. התובעת טענה, כי בשנת 2016 בוצעה רכישה בודדת בחודש אפריל, בסכום זניח, בחודש מרץ בוצעו רכישות משמעותיות בסך של 165,116 ₪ והחל מחודש אוגוסט ועד סוף אותה שנה בוצעו רכישות נוספות בסך של כ - 600,000 ₪. על פי כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח ה' לתצהיר קאשי, רכישות החברה בשנת 2016 הסתכמו ב - 720,099 ₪, כאשר עיקרן מרוכז בחודשים מרץ, אוגוסט, נובמבר ודצמבר 2016. עוד טענה התובעת, כי הרכישות הלכו והתגברו לקראת סוף שנת 2016, באופן מכוון, מבלי שהנתבעים התכוונו לשלם תמורתן (סעיף 29 לתצהיר קאשי).
הנתבע טען, כי פעילות החברה לא השתנתה במהלך 2016, הרכישות שבוצעו היו שבועיות או דו שבועיות וניסיונה של התובעת להציג קפיצה ברכישות לקראת סוף השנה, כדי לתמוך בטענת ה"עוקץ" חוטא למציאות (סעיפים 11 ו - 12 לתצהיר הנתבע).
נספח ה' לתצהיר הנתבע כולל 5 חשבוניות מס בגין רכישות סחורה בשנת 2016. על פי נספח ה' ביצעה החברה בחודש ינואר 2016 שתי רכישות בסך כולל של 114,052 ₪, בחודש פברואר 2016 רכישה בסך של 2,562 ₪, בחודש מרץ רכישה בסך של 165,116 ₪, בחודש אוקטובר רכישה בסך של 47,812 ₪ ובחודש נובמבר רכישה בסך של 310,522 ₪. לפי חשבוניות המס של התובעת, שהוצגו על ידי הנתבע, רכישות הסחורה של הנתבעים בשנת 2016 הסתכמו סך של 640,064 ₪.
גם במקרה זה, אין התאמה בין חשבוניות המס שהציג הנתבע לבין הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, אך הפעם דווקא בכיוון ההפוך - סכום חשבוניות המס נמוך מהרישום בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. אלא, שהנתבעים לא חלקו על הנתונים בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ולא טענו דבר בעניין חיובי החברה. לכן, אני מקבל את הנתונים בכרטסת הנהלת החשבונות שהציגה התובעת. נתונים אלו מעידים על גידול של למעלה מ - 50% בסכומי הרכישות בין השנים 2015 ל - 2016. הרכישות נראות, ברובן, דומות לרכישות שבוצעו מאמצע שנת 2015, לאחר העלייה בהיקפן, למעט הרכישה בחודש נובמבר 2016 שחריגה בהיקפה באופן ניכר ומהווה קרוב למחצית מעלות כלל הרכישות בשנה זו.
עיון בחשבונית המס מחודש נובמבר 2016 מעלה, כי היא הוצאה בגין 6 תעודות משלוח. עם זאת, לא ניתן ללמוד מהרישום בחשבונית מהם המועדים בהם המדויקים בהם סופקה הסחורה ומתי הוצאה כל תעודת משלוח. הנתבע לא הציג את תעודות המשלוח או העתקים מהן ולא הראה כי החשבוניות כוללות רכישות שהתפרסו על פני מספר חודשים. אי הצגת המסמכים פועלת לרעת הנתבע, בשני מישורים. האחד - כמי שנושא בנטל להוכיח את טענות ההגנה המקדמות את עניינו. השני - כמי שלא הציג ראיה שבשליטתו. הלכה היא, כי הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה הראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) ,606 ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים ואח', פ"ד מד(1) 239, ע"א 565/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד מתתיהו, פ"ד מה(4) 658 וע"א 373/54 אהרונסט וגורדון המוציאים לפועל של צוות המנוח הרב פישל נוימן נגד חוה נוימן, פ"ד י' 1121, 1142).
גם אם נלך לשיטת התובע, לפיה מדובר בריכוז של רכישות שבועיות או דו שבועיות, הרי שחישוב פשוט יעלה, כי שש תעודות משלוח מייצגות רכישות בתקופה של כחודש וחצי עד שלושה חודשים שקדמו למועד הוצאת חשבונית המס. בהנחה המיטיבה עם התובע, מדובר ברכישות שבוצעו החל מתחילת חודש אוגוסט 2016 ועד תחילת חודש נובמבר 2016, לכל היותר. עם זאת, מאחר והוצאה לחברה חשבונית מס קודמת, על סך 47,812 ₪, ביום 6.10.2016, המכסה את כל הרכישות שבוצעו עד לאותו מועד, סביר יותר להניח, וכך אני קובע, כי הרכישות בחשבונית מחודש נובמבר 2016 מתייחסות לתקופה מצומצמת אף יותר של כחודש בלבד, החל מיום 7.10.2016 ועד ליום 7.11.2016.
אציין, כי להוציא חזרה על הטענה כי החשבונית מייצגת מספר רכישות וכי לא הוזמנה במתכוון כמות גדולה של סחורה לקראת סוף שנת 2016, לא עלה בידי הנתבע ליתן הסבר כלשהו, שלא לומר הסבר מניח את הדעת בעניין זה (עמ' 36, שורה 32 עד עמ' 37, שורה 8 לפרוטוקול).
אני קובע, אפוא, כי לכל המאוחר, כבר מחודש אוגוסט 2016, הגבירה החברה את היקף רכישותיה מהתובעת באופן מהותי.
18. מר קאשי טען בתצהירו, כי בתחילת חודש ינואר 2017 הוא ביקר יחד עם סוכן המכירות של התובעת בחנות החברה בקניון עזריאלי בקריית אתא והם מצאו שהיא גדושה בסחורה. הנתבע לא כפר בטענה זו והיא לא נסתרה.
נטען, כי באמצע חודש ינואר 2017 ביקש הנתבע להיפגש עם מנהל התובעת, יחד עם רואה חשבון באטאס מטעמו. במהלך הפגישה, שנערכה בתל אביב, טענו הנתבע ורואה החשבון כי החברה נקלעה לקשיים ולא תוכל לפרוע את חובה ולפיכך, ביקשו לדחות את קיום ההתחייבויותיה לחודש אפריל 2017. הנתבעים הציעו להחליף את השיקים שהיו בידי התובעת באותה עת, לבצע פריסה מחדש של החוב, ולתת לתובעת שיקים חדשים עם מועדי פירעון מעותדים, החל מחודש אפריל 2017 ואילך.
הנתבע לא כפר בעצם קיום הפגישה, אולם מסר שתי גרסאות בנוגע למועד הפגישה. בסעיף 19 לתצהירו טען, כי הפגישה התקיימה בתחילת חודש ינואר 2017. בהמשך, בסעיף 20 לתצהירו טען, כי כבר בסוף 2016, בסמוך לפגישה עם נציגי התובעת, העביר אביו כספים לחברה, כדי להצילה. עיון בדף החשבון שצירף הנתבע כנספח ו(1) לתצהירו מעלה, כי העברת הכספים מאביו לחשבון החברה נעשתה ביום 30.12.2016. מכאן מתבקש, כי לשיטתו, הפגישה התקיימה אף היא במהלך חודש דצמבר 2016.
במהלך החקירה הנגדית לובנה הסתירה בטענות הנתבע והצדדים הסכימו כי קו הזמנים שונה. הפגישה נערכה במהלך חודש דצמבר 2016 ולא בחודש ינואר 2017 (ראה עדות קאשי בעמ' 9 שורה 6, ובעמ' 10 שורות 6 – 19 לפרוטוקול), ובמועד זה נמסרו למנהל התובעת השיקים החלופיים של החברה.
אבהיר, כי לשינוי בקו הזמנים רלוונטיות בשתי נקודות עיקריות. הראשונה - ביקור התובעת בחנות החברה בתחילת חודש ינואר 2017 נערך לאחר הפגישה בין הצדדים ולאחר שנמסרו לתובעת השיקים החילופיים. השנייה - יש בכך כדי להעיד כי מצבה הכלכלי של החברה היה ברור לנתבע כבר בסוף שנת 2016 ולכל המאוחר בחודש דצמבר אותה שנה.
19. הצדדים לא הבהירו מה סוכם במהלך הפגישה, למעט העובדה שהתובעת הסכימה לקבל שיקים חילופיים מעותדים של החברה, לטענת מר קאשי - בלית ברירה (סעיף 31 לתצהירו).
מהראיות שהוצגו בפני עולה כי ההסכמות בין הצדדים הצדדים היו מעט שונות. ראשית - השיקים המקוריים (נספח ו' לתצהיר קאשי) לא הוחזרו לידי החברה, כך שנותרו בידי התובעת שתי סדרות שיקים לפירעון אותו החוב (עמ' 12, שורות 4 - 5 לפרוטוקול). יש בכך להעיד כי באותה עת גילו נציגי התובעת מידה של חשדנות נוכח הבקשה להחליף את השיקים, ככול הנראה לאור הנסיבות והמידע שקיבלו אודות מצב החברה. למרות שנתנה הסכמה לדחיית התשלומים, שמרה התובעת לעצמה את השיקים המקוריים כביטחון נוסף, יהא ערכו אשר יהא. שנית - ברור מעיון בנספחים ו' ו - ז', כי הסכומים של השיקים (הן באופן פרטני והן הסכום הכולל) שונים. השיקים בנספח ו' מסתכמים לסך של 1,074,816 ₪ ואילו השיקים בנספח ז' מסתכמים לסך של 999,000 ₪ בלבד. נראה, אפוא, כי במהלך הפגישה ביצעו הצדדים התחשבנות בנוגע לגובה החוב של החברה והסכימו, לאור סכום השיקים החדשים שנמסרו, להעמידו על סך של 999,000 ₪ בלבד.
20. מר קאשי טען בתצהירו, כי בסוף חודש אפריל 2017 יצר אתו הנתבע קשר טלפוני וביקש שלא להפקיד את השיק הראשון מהסדרה החילופית שנתן, שזמן פירעונו 25.3.2017 (ראה השיק הראשון בנספח ז' לתצהיר מר קאשי). חרף הבקשה, הפקידה התובעת את השיק, אשר סורב מחמת העדר כיסוי מספיק. מיד לאחר מכן נשלח סוכן המכירות של התובעת לחנות והתברר כי החנות ריקה, סגורה, והכספת לא בחנות. מר קאשי יצר קשר טלפוני עם הנתבע, על מנת לברר את פשר הדבר ולטענתו, הנתבע השיב לו כי סגר את החנות, אך ידאג לשלם את חובותיו באופן אישי.
בחקירתו הנגדית טען מר קאשי, כי השיק הראשון חזר כבר בחודש ינואר 2017 (ראה עמ' 7, שורות 24 - 25 לפרוטוקול) ומיד לאחר מכן נשלח איש המכירות מטעמו לגבות את החוב בחנות (עמ' 7, שורות 29 - 31 לפרוטוקול). הוא אישר, כי טרם מועד זה לא חוללו באי פרעון שיקים של החברה (עמ' 7, שורה 35 לפרוטוקול). עוד הבהיר מר קאשי בחקירתו הנגדית, כי לאחר שסורב השיק הראשון מהסדרה החליפית (נספח ז') הגיש לפירעון את השיקים המקוריים, שמועדיהם היו מוקדמים קלנדרית (עמ' 11, שורות 20 - 38 לפרוטוקול), שכן הריח כי "משהו לא כשורה" כלשונו. הנתבע טען, מנגד, כי השיק הראשון שחזר היה בחודש אפריל 2017 ועד למועד זה לא חזרו שיקים של החברה (עמ' 30, שורות 12 - 15, לפרוטוקול).
על פי עדות מר קאשי, השיק הראשון שהופקד וחולל באי פרעון היה השיק הראשון מהסדרה החילופית (נספח ז' לתצהירו). רק לאחר מכן הציגה התובעת לפרעון את השיקים בנספח ו', שתאריכיהם היו קרובים יותר. מאחר ומועד פירעון השיק הראשון מסדרת השיקים החילופיים הוא 25.3.2017, לא יתכן כי הוא הופקד וסורב כבר בחודש ינואר 2017.
אני קובע, אפוא, כי לראשונה חולל באי פרעון השיק של החברה, ז.פ. 25.3.2017, במהלך חודש אפריל 2017 ולכל המוקדם בסוף חודש מרץ 2017. בהתאם, אני קובע כי סוכן התובעת ביקר בחנות החברה רק בחודש אפריל 2017, לאחר שהשיק חולל באי פרעון. במועד זה התברר לתובעת כי החברה סגרה את החנות ויותר מכך, כי החנות ריקה והכספת לא נמצאת בחנות.
21. הנתבע טען, כי פעל כלפי התובעת בתום לב ובגילוי מלא, שעה שנפגש עם מנהלה בחודש דצמבר 2016 והציג בפניו את מצבה הכלכלי של החברה לאשורו. הוא חזר על כך בחקירתו הנגדית, כדלקמן: